עדכונים בנושאים שונים

זוכרים שכתבתי על הקושי שיש לי, כבעלת הוצאת ספרים קטנה, להכניס את הספרים שלי לספריות ציבוריות?

ובכן, מתברר שיש חדש. חברת פמי פרימיום, מתברר, הגמישה את התנאים שלה לאישור הוצאת ספרים קטנות כספקים. עכשיו כבר לא צריך להוכיח מחזור שנתי של חצי מיליון ש"ח לאורך שלוש שנים, אלא די בממוצע שנתי של 50 אלף ש"ח על פני שנתיים; כמו כן, ההוצאה לא נדרשת להוציא עשרה כותרים, אלא רק שישה כותרים. הוצאת עוץ עדיין לא עומדת בתנאים הללו, אבל בקרוב, בלי נדר, כנראה תעמוד בהם. אעדכן.

ובינתיים, היות ואת הספר "יום סמק הגדול" החלטתי למרות הכל לשווק באמצעות מפיץ ולא בכוחות עצמי, הודיעה לי אחת הספריות העירוניות הגדולות, הרוכשת ספרים עבור מספר דו-ספרתי של ספריות ברחבי העיר, שבניגוד למנהגם עד כה את הספר הזה לא יקנו ישירות ממני אלא דרך מתווך. להם זה יעלה 30% יותר, ואני ארוויח מהקנייה הזאת 20% פחות; 50% עכשיו ילכו למתווכים. אבל הספרייה מעדיפה לעבוד כך, כי אז היא יכולה להשתמש בתקציבי המדינה ולא צריכה לבזבז תקציבים מיוחדים. לתפארת מדינת ישראל, שבונה מערכת הפוגעת באינטרסים של עסקים קטנים, כדי שהאזרח יוכל לשלם יותר.

ועדכון אחרון, בקשר למימון המון של הוצאת עוץ: הולך נפלא. אבל תמשיכו. התומכים עד כה כבר הבטיחו לעצמם עותק מודפס של "עוגות בחלל" ועותק דיגיטלי של "שם צופן – וריטי". אם נגיע ליעד הגיוס הבא, הבטחתי לערוך מסיבת מאפינים מפלצתיים שאליה יוזמנו כל התומכים. אז קדימה, הזמינו עוד חברים להשתתף:

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=14288

הוספתי גם תשורה שעשויה לעניין את קוראים הבלוג: תמורת 250 ש"ח אתם יכולים להטיל עלי נושא כתיבה או לשאול אותי שאלה שעליה אענה בפירוט בבלוג, וככה אולי נחייה אותו קצת… בנושאים הקשורים לספרות ילדים, בבקשה.

ואחרון חביב: היום יום הולדת 155 לג'יימס מת'יו בארי, שלנצח ייזכר כאביו ממציאו של פיטר פן. מזל טוב!

barrie

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

סלט בראש: עוגות, חלל, ספרים, מימון המון

שלום, בלוג יקר שלי. הזנחתי אותך לאחרונה, אבל הנה אני, שבה אליך.

היום מצאתי את עצמי מעדכנת בטוויטר על כך שעדכנתי בפייסבוק על כך שעדכנתי בבלוג של הוצאת עוץ לגבי עדכון בעמוד ההדסטארט של המימון המון של "עוגות בחלל". אבל בבלוג האישי שלי עוד לא עדכנתי, אז הנה אני כותבת גם כאן. כשאסיים אולי אעדכן שוב את עמוד ההסטארט, ואשלים מעגל מלא.

אם במקרה אתם לא עוקבים אחרי אף אחד מאפיקי המדיה החברתית המוזכרים לעיל, יש סיכוי שאתם עדיין לא יודעים שאני עורכת עכשיו מימון המון להדפסת הספר "עוגות בחלל" מאת פיליפ ריב ושרה מקינטייר. הנה הקישור, אני מספרת שם על הספר ואני מאד מאד אשמח אם תתמכו:

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=14288

הצעתי גם תשורות שקשורות בקישוט עוגות, כי אני יודעת שתמונות העוגות שהייתי מעלה מדי פעם פה בבלוג היו מאד פופולריות. תשורה אחת היא האפשרות שאני אבוא אליכם הביתה ואעזור לכם לקשט עוגת יום הולדת על פי דמיונכם הפרוע. החומרים והאפייה עלי. בינתיים איש עוד לא קפץ על המציאה (פתוח רק לתושבי המרכז…) וחבל, כי יש לי צורך רגשי: השנה החליטו גם הבר מצווה וגם הבת מצווה שהם גדולים לעוגות מקושטות והם רוצים סתם עוגה.

תשורה נוספת שהצעתי היתה מנג'ט סיליקון וערכת קישוט ל"מאפין מפלצתי". הללו אזלו עוד לפני שהספקתי ממש לחשוב על רעיונות קידום נוספים… התכוונתי לאפות כמה מאפינים ולהראות לכם איך אני מקשטת אותם קישוטים מפלצתיים. בסוף לא הגעתי לזה וכבר התשורה אזלה. ואף על פי כן, אני ממליצה מאד מאד לעשות חיפוש גוגל לצירוף "monster cupcake", ולמצוא דברים מקסימים כמו זה:

monster-cupcakes-33

מהבלוג "מקודל" של קמיל ולארד, שמדגימה איך כל מה שצריך כדי להגיע לקישוטים מופלאים הם דמיון וחוש משחק. סוכריות ואגוזים, בצירופים שונים, הופכים לגלריה של מפלצות מפחידות/חמודות/מקוריות שובות לב. כמו העוגות ב"עוגות בחלל". סוכריות על מקל יכולות להפוך לעיניים על גבעול:

monstercake

קוקוס צבוע יכול לשמש פרווה, מסטיקים יכולים להיות שיניים, סוכריות חתוכות או מרשמלו עיניים. אפשר גם להדפיס שרוולי נייר ועיניים שיהפכו את העוגות למפלצתיות. העיקר, לא להילחץ, לנסות ולטעות, לזרום עם זה, לכייף!

ואני בינתיים מפנטזת על מסיבת השקה לספר "עוגות בחלל", שבה אגיש עוגות יפות כאלה…

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

Putting the world in WorldCon

Look! It's a post in English!

Mary Robinette Kowal linked to this statistical analysis of Hugo winners past, posted by Aidan Walsh: http://aidanrwalsh.com/2015/04/16/whose-rocket/

At the end of which, Aidan commented: "Nationality really surprised me. Unfortunately I expected women to be poorly represented, but I didn’t realise how overwhelmingly American it was. (maybe naivety on my part!)"

And Mary commented: "Wow. We really need more world in WorldCon."

And I rolled my eyes.

Yes, there is an American bias in the Hugo awards. There is an American bias at cons in general. In fact I would argue that Science Fiction*, as we think of it today, is at its core an American genre. Other cultures and other languages contributed to the foundation of Science Fiction, and I do not downplay the importance of creators such as Jules Verne, Karel Čapek or Stanisław Lem. But the current fandom culture represented at cons, especially those cons more inclusive of film, television, gaming and comics, is a product of American consumerism no less than it is of literature. There are influences running both in and out of this American culture: Japanese anime, manga and cosplay; Belgian graphic novels; British television – and nonetheless, it is American. Science Fiction is like Jazz music: it has roots outside of America, it is produced autonomously outside of America, but no discussion or history of it can be complete without America. (I would LOVE for you to argue with me about this. Any discussion is bound to be fascinating.)

Americans love diversity. They crave it. But like all humans, they need incentive to stray out of their comfort zones. For non English speakers, the incentive is there: learn English, learn to connect to American culture, or you are missing out on the dominant global culture. For English speakers**, it is just far too easy to remain within the boundaries of what is produced in English, and it takes special people to make the effort to grapple with something that is truly different and new to them. Only about 2 to 3 percent of books published in English are translated from other languages. In other countries, as many as 40% of books published may have been translated from English. The flow of cultural ideas is not equal. Language is not the only barrier: there are more insidious differences, such as what we consider to be good in literature, or what we consider to be literature at all. When WorldCon wants to include "more world", it may want more colors on the palette, more flavors in the stew, but it probably would not welcome a full upheaval and redefinition of what is Science Fiction.

People who write Science Fiction in other countries and languages tend to fall into one of two categories: either they are so strong in their own culture, that there's a gap keeping most of the dominantly American fandom from appreciating their work; or else their writing is an attempt to emulate American Science Fiction, even pander to it, in which case they are liable to be derivative and just not very good. It's a rare work indeed that is both inherently excellent and travels easily between cultures without bowing to one or the other. Non-Americans are conditioned by necessity to be more accepting towards American culture, than Americans are towards other cultures, for all the good will and intentions. In other words, chances are higher that a non-American will spontaneously like something American, than that an American will like something non-American. It's a simple matter of exposure.

As a non-American, non-Anglo who semi-regularly attends the World Fantasy Convention, and attended the last WorldCon, I am aware that organizers and most of the fan community think it would be really cool if these conventions had more cultural and national variety in them, and genuinely believe they would go out of their way to implement special measures to ensure this variety. I don't mean to disparage or hurt the feelings of people whom have been nothing but warm and welcoming towards me, but it's a bit like a convention of fish wishing they could get more mammals interested and involved. And then when the occasional dolphin attends, instead of asking it about what it's like to be a dolphin, they stick it on a panel with crustaceans, corals, and other non-fish, and ask them all what the water is like out there on the Serengeti.

I don't know if that metaphor made any sense. But my feelings at "world" conventions have always been a bit confusing to me, and tied up with lots of issues and questions about my own identity. I am no more a typical Israeli than a dolphin is a typical mammal. That is, I am unquestionably an Israeli and only an Israeli, as far as citizenship, where I was born and raised, where I now live my life. But I can attend Worldcons and World Fantasy because I am fluent not only in English, but in the CULTURE of fandom, which is predominantly English-speaking and American. I am frustrated when I feel I am being reduced to my nationality only, because I believe I have so much more to contribute that is not nationality related.

For perspective's sake: when I participate in Israeli cons, the kinds of panels that are offered to me reflect my strengths and areas of experience: panels on YA or children's literature, on small publishing, on trendy sub-genres, on girls' sexuality in classic children's fantasy, on parenting in the Geek community, etc. But when I'm placed in programming for WFC/WorldCon, I nearly always find myself being expected to represent my foreigness.** I've had to explain time and time again that the fact that I come from Israel does not make me a good authority on Israeli SF: I translate TO Hebrew, not FROM Hebrew, and honestly, I'm not very well read in current Israeli SF for adults. In Israel I'm the YA person, and I love it; in the USA I feel like I'm expected to be the Israeli cultural attache, and I'm just no up to the job.

I feel that WFC/WorldCon programmers find it difficult to see beyond my nationality, and place me on generic panels that are not about translation/language or coming from another country. Partly this is due to the fact that they need people to fill up spots on the few panels that are conceived as being about the world, and I respect that. But why do world perspectives have to be relegated only to their own panels? Why can't they be included in "normal" panels that are just about what they are about?

So what am I saying here? I am saying that OF COURSE the Hugos are dominated by Americans. This should be of no surprise to anyone. I am also saying that if you truly want more world in your WorldCon, it will require conscious effort, not only to attract and encourage fans and writers from other countries to attend, but to actually listen to them on their own terms when they arrive. Stop with the tokenism and the pigeonholing. Don't cram all of your foreigners onto special panels for and about foreigners – just as you wouldn't (or shouldn't) relegate women only to panels about gender, and POCs only to panels about race. Not only does it rub our noses in the fact of our being outsiders, it makes it far too easy for the insiders to skip our panels for lack of interest, and not really expose themselves to us at all…

People like me, who are comfortable in more than one culture, can serve as bridges and connectors. We bring a different perspective just by being who we are. But not if we're cordoned off and observed from a distance as alien objects. Non-Americans who come to WorldCons do so because we love science fiction and fantasy just as much as Americans do. We want to participate, not to be held up as examples of difference. I'm afraid that too often, the programming, while well intentioned, is inadvertently alienating – the opposite of what it purports to achieve.

—-

* Much less so fantasy, which is heavily rooted in British tradition.

** I'm not conflating Americans with English speakers. Other English speaking countries have the advantage of a common language, so there are less obstacles to cultural exchange with America, which is why there have been British and Canadian winners of Hugo awards. But the obstacles are there nonetheless, as witnessed by authors who fail to "cross the pond"; just ask Malorie Blackman, David Almond, Jaqueline Wilson, Morris Gleitzman or other superstars in their own countries who didn't quite make it in America. My argument is that Americans are even more insular than English speakers of other nationalities.

*** At my first WFC, in Calgary, I was assigned to moderate a panel called "Location, Location, Location", a panel for authors on how they choose the settings of their books. I am not an author and have never chosen a setting. But looking at the original list of participants slated for the panel, the rationale for choosing me was clear: we were all non-Americans, that is, we came from PLACES.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 17 תגובות

פוסט ספריות

אתמול ביקרתי בכנס "הפנקס" השלישי לספרות ילדים, כנס מוצלח ביותר, שהתקיים במתחם המדיטק בחולון. הקמתי שם דוכן מכירות קטן להוצאת הספרים שלי, עוץ. בכנס כנראה ביקרו ספרניות רבות (וסליחה שאני כותבת "ספרניות" ולא "ספרנים", העירו לי על כך, אבל האמת הפשוטה היא שאני מכירה כמעט רק ספרניות ממין נקבה…) ושוב ושוב עלתה השאלה, כיצד יכולה ספריה ציבורית לרכוש את ספרי הוצאת עוץ. זה הזכיר לי שאף פעם לא כתבתי כאן את סיפור הוצאת עוץ והספריות.

אז קודם כל, ספריות ציבוריות יכולות להזמין את ספרי ההוצאה דרך מרכז הספר והספריות, כאן:

http://www.hasifria.org.il/icl/heb/purchase/bookpurch/

מרכז הספר והספריות הוא גוף ציבורי ותיק, שמטרתו המוצהרת היא לשמש "ארגון גג ארצי, הדואג לאינטרסים המשותפים של כל הספריות", וכדאי להכיר אותו.

כשרק הקמתי את הוצאת הספרים שלי, פנו אלי כמה ספרניות ולחצו עלי לשתף פעולה עם רשת סטימצקי, בטענה שרק כך יוכלו הספריות הציבוריות לרכוש את ספריי. מתברר שיש בישראל מספר מוגבל של "ספקים מורשים שרק להם מותר למכור ספרים לספריות הציבוריות. סטימצקי היא כנראה הגדולה שבהם, אבל היא בכל זאת לא היחידה: ישנם עוד גופים פרטיים כגון חברת "ספר לכל", וכאמור גם מרכז הספר והספריות הוא ספק מורשה. אבל בתחילת הדרך לא ידעתי את כל זה, ונדמה לי שעד עצם היום הזה ישנן ספריות שלא יודעות שמותר להן לקנות ספרים לא רק מסטימצקי. הספרניות הסבירו לי שגם את ספרי הוצאת "זיקית" אסור להן לרכוש מתקציב הספרייה, כי גם זיקית לא עובדת עם סטימצקי.

ניסיתי לברר כיצד אני יכולה לזכות במעמד של ספק מורשה כדי למכור את הספרים שלי ישירות לספריות. מתברר שהגוף המאשר ספקים מטעם משרד התרבות, הוא חברת הביטוח פמי פרימיום, שזכתה במכרז ממשלתי לעניין. פמי פרימיום, כך מתברר, אחראית על כל מיני תחומים בארץ, מאספקת שירותים רפואיים לבתי ספר ועד פיקוח על אינסטלציה בבתים משותפים. נראה שהמומחיות העיקרית שלה היא זכייה במכרזים ממשלתיים. בכל מקרה, כיום הסמכות לאשר ספקים לספריות ציבוריות היא בידי פמי פרימום.

נכנסתי לאתר של פמי פרימיום ולא הבנתי הרבה. בסופו של דבר הצלחתי להשיג קשר טלפוני עם נציג פמי פרימיום, שהסביר לי שאין לי שום סיכוי לעמוד בתנאים של ספק מורשה. ספקים מורשים יכולים להיות רק חברות גדולות, עם מינימום מסוים של עובדים ומחזור שנתי של ככה וככה. אני לא מתקרבת אפילו לקנה המידה הזה. הנציג הסביר לי שתפקידה של פמי פרימיום לוודא שהספריות מקבלות מוצרים במחירים תחרותיים. פמי פרימיום עורכת השוואות מחירים בין חברות מתחרות, ומאשרות לקנייה לא רק ספרים כי אם גם מדפים, כיסאות וכן הלאה. אמרתי שבמקרה זה אי אפשר לדבר על תחרות, שכן רק אני מוכרת את ספרי ההוצאה שלי, וספר זה לא בדיוק כיסא. האיש של פמי פרימיום ענה לי שספר זה בדיוק כיסא. הבנתי שאין עם מי לדבר.

מכאן לשם, נודע לי שאף על פי שמדינת ישראל מכריחה אותי למכור את הספרים לספריות רק באמצעות גוף מתווך, הגוף המתווך לא מוכרח להיות גוף מסחרי פרטי. אפשר גם לעבוד עם מרכז הספר והספריות. אם כבר מישהו גובה דמי תיווך על רכישות של ספריות, אני מעדיפה שזה יהיה גוף שפועל לרווחת כל הספריות בארץ, ולא חברה מסחרית שמשלשלת את הכסף לכיסים פרטיים. אבל אז התברר לי שאני צריכה לחנך את הספריות בעניין זה, אחת אחת, כי בספריות רבות התקבע הרגל להזמין ספרים רק מסטימצקי, והן כלל לא יודעות שיש אופציות אחרות.

(אגב, מתברר שלמרות הכל אפילו יש אופציה של רכישה ישירה ממני ללא תיווך בכלל. לספריות יש קופה קטנה, שממנה מותר להן לבצע רכישות על פי שיקול דעתן. אלא שהקופה הקטנה משמשת לכל מיני הוצאות – הרצאות, פעילויות, קישוטים – ולא כל ספריה מעונינת לנצל אותה לרכישת ספרים. את תקציב הספרים מותר להן להוציא רק אצל ספקים מורשים.)

אני חסידה גדולה של ספריות. אני רואה בספריות חוליה חיונית בתרבות המייחסת ערך לקריאה. במקום שבו יש ספריות, יש אנשים קוראים, ובמקום שבו יש אנשים קוראים יש ביקוש לספרים. תמיכה בספריות היא תמיכה בכלל קהילת הקוראים ואנשי הספר. בעיני מדאיג שהגוף שמחליט איזה ספרים מותר ואסור לספריות בישראל לקנות הוא גוף שלא מבחין בין ספר לכיסא. אבל אני סומכת על התבונה והיצירתיות של הספרניות, ושל ציבור הקוראים בארץ, שימצאו דרכים עוקפות.

אם מתחשק לכם לקרוא את ספרי הוצאת עוץ, והם אינם בנמצא בספרייה האזורית שלכם – תעשו טובה. תראו את הפוסט הזה לספרנית הראשית (או לספרן הראשי) בספרייה שלכם. אהיה מאושרת אם אפשר יהיה להשיג את ספרי ההוצאה שלי בספריות ברחבי הארץ, ואני יודעת שמדובר בספרים שילדים אוהבים לקרוא. אפשר לקנות את הספרים דרך מרכז הספר והספריה, בתיאום עם טלי מור; לרכישה ישירה מההוצאה בדמי הקופה הקטנה אפשר לפנות אלי ולקבל הנחה של ספריה.

library

 

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 12 תגובות

ג'נסינה

בימים אלה ממש מודפס הספר החדש של הוצאת עוץ, "צ'קו המסכן". בשאיפה ועם קצת מזל, העותקים הראשונים אמורים להיות מוכנים לכבוד פסטיבל אייקון שיתקיים בחול המועד סוכות. בפסטיבל יהיה דוכן להוצאת עוץ, וחיפשתי משהו שיימשוך את העין ושאפשר יהיה לפתח סביבו שיחה. נזכרתי בג'נסינה, אחת מגיבורות הספר, אותה אנו פוגשים לראשונה כשהיא מתגוררת במזבלה:

"בעודם מתקדמים כך, הם פגשו בובת עץ קטנה שישבה ליד אחת מערימות האשפה הגדולות יותר. היא היתה לבושה בקפידה בשמלה משובצת, שאותה תפרה בעצמה, ועל ראשה היה פרח חלמית ורוד. היא כל כך שמחה לראות אורחים, שהיא קפצה לעמידה מיד כשראתה אותם, ומחאה כפיים.

"שמה, כך סיפרה, הוא גֶ'נְסִינָה, והיא התגוררה לבדה במזבלה הזאת זה שבועות ארוכים, ארוכים. היא היתה חרוצה מטבעה, אפשר היה להיווכח מיד, והיא לא בזבזה את זמנה. כשהובילה אותם מסביב לתלולית האשפה, נגלה בית קטן שבנתה במו ידיה מארגז סבונים, והיא התפארה בו מאוד, ובצדק. על הרצפה היא פרשה פיסת שטיח, ובנתה ספה לשינה, עם כריות שמילאה בפלומת דרדרים. על הקירות היא תלתה שאריות של טפט, ותמונות יפות של עגבניות ואפרסקים, שקילפה מפחיות שימורים. היה לה אפילו מטבח קטן, עם צלחות וכוסיות לביצים רכות וקנקן קפה אמיתי, ואת כל הדברים הללו היא אספה אחד אחד מערימות האשפה והביאה הביתה. אמנם קנקן הקפה היה גדול מדי, ונאלץ לעמוד בחוץ, אבל הוא נראה שם יפה מאוד, והעניק לבית מראה מזמין."

2014-09-19 11.15.25

ג'נסינה היא בובת עץ שגולפה עבור ילדה צועניה, ועברה מיד ליד עד שלבסוף הגיעה למזבלה. הסופרת מרג'רי ויליאמס ביאנקו הרבתה לכתוב סיפורים על חיי הצעצועים וכמיהתם להיות אמיתיים, וצעצועים מסויימים חוזרים בספריה, בהם ארנבי צעצוע כמו הגיבור של "ארנב הקטיפה" וכמו טאבי בספר "צ'קו המסכן", ובובת עץ כמו ג'נסינה וכמו גיבורת הספר "בובת העץ הקטנה".

התברר שלהשיג בובת עץ מגולפת של פעם זה עסק לא זול. אבל נזכרתי שיש ברשותי אטבי כביסה של פעם, מהם היה נהוג להכין בובות עץ קטנות. וכך נולדו הג'נסינות שלי.

הנה כך התנהלה העבודה, שלב שלב. קודם כל, צבעתי בלבן את הראשים של האטבים ואת הרגליים/גרביים. המתנתי שהצבע הלבן יתייבש לפני שצבעתי גם שיער ונעליים:

2014-09-12 17.07.27

ציירתי את הפרצוף באמצעות מרקרים דקים מאוד. הוספתי זרועות ממנקה מקטרות שליפפתי סביב הגוף, וקיבעתי באמצעות סופר גלו. מנקה המקטרות יוצר גם אשלייה של חזה (ומאחור גיבנת קלה, שמומלץ להסתיר בבד הביגוד).

2014-09-12 18.07.22

כעת נותר להלביש את הבובה. לבגד העליון גזרתי בד בצורת +, עשיתי חור באמצע בשביל הראש. את פיסות הבד הניצבות הדבקתי לגוף באמצעות דבק בד שמתייבש שקוף (דבק פלסטי גם עובד). את פיסות הבד האופקיות קיפלתי מעל מנקה המקטרות והדבקתי, ונוצרו שרוולים. החצאית נוצרה מעיגול בד, שוב עשיתי חור במרכזו והשחלתי לתוכו את הבובה.

הנה הבובות הממתינות לשמלות שלהן:

2014-09-13 12.29.34

הוספתי גם "שאל" מפיסת תחרה מלופפת, וחגורה מסרט דק: אלה ממלאים פונקציה כפולה, הם גם מוספים יופי וגם מחזקים ומסתירים חלקים פחות יפים בהדבקה. לסיום השחלתי בקצה מנקי המקטרות חרוזים בתור ידיים.

הנה צבא הג'נסינות המוכן, אני יודעת שביחד הן יוצרות אפקט קצת מלחיץ אבל כל אחת בנפרד חמודה מאוד וממש לא רצחנית…

2014-09-13 21.05.31

לבובות נוסף ערך אישי, בכך שלכל שאריות הבד והתחרה ששימשו אותי יש היסטוריה. הבד לשמלות נשאר משמיכת טלאים שאמא שלי תפרה בשבילי כשהייתי קטנה. התחרה נשארה מתחרה שסבתא שלי, עליה השלום, היתה קונה באירופה, ומביאה לתופרת שלה שתקשט בה את שמלותיה. הסרטים נגזרו מתוך כתפיות של חולצות שקניתי לבתי, מהלולאות האלה לתלייה שלפעמים יש בחולצות יוקרתיות. משהו קטן מכל אחת משלוש הנשים הכי יקרות לי.

ג'נסינה אחת אשמור לי בעצמי, אבל השאר תעמודנה למכירה בדוכן של הוצאת עוץ בכנס אייקון. אני מנסה גם לארגן למכירה ערכות להכנה של בובות אטב לפי טעם אישי.

ישנו בלוג שלם המוקדש לבובות אטב, ובו הנחיות מפורטות, רעיונות ותמונות של בובות חדשות ועתיקות: http://dollypeg.wordpress.com/

ולמי שמתעניין בספר, כאמור, הוא אמור לראות אור בסוכות בהוצאת עוץ. ג'נסינה היא דמות נהדרת, מלאת פלפל ותושייה, אולי הבובה הכי שווה בספרות הילדים.

קישורים נוספים:

http://365clothespindolls.wordpress.com/

http://webloomhere.blogspot.co.il/2012/09/making-peg-dolls-clothespeg-ladies.html

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 5 תגובות

Translation Tip Project – in English

By popular request (of sorts), I am translating my latest blog post into English. This post was part of a blog project initiated by Yael Cahane-Shadmi: several Israeli blogger/translators were invited to post their "ultimate" tip for translators, and comission a tip from another translator. I went a bit overboard and ended up with a whole bunch of tips from some of my translator friends.

Here, first, is my tip:

If you don't understand the text you've read, there's no way you'll be able to translate it well. This is true on both the macro and the micro level. To me, for example, finances are a foreign language, and I wouldn't volunteer to translate financial columns. On the micro level: it's important to be able to identify when a sequence of words is likely to be an idiom unfamiliar to you. Taking an idiom apart and translating it word for word will not lead to a correct translation. That's how a particularly infamous error came about: an Israeli subtitle translator who did not recognize the name Christian Slater, chose to translate the name as two separate words – a christian slate-layer. (This error became a meme in some circles in Israel and has been printed on tshirts; it's now used as a term for sillly translations that reveal a basic misunderstanding). While not recognizing Christian Slater's name is forgiveable in my mind, producing a translation that made so little sense in the given context should have raised an alarm. Anytime you run into something that just doesn't make sense, doesn't fit in and is unclear to you – you should probably assume that the problem lies in your comprehension, not in the original. Perhaps you have a blind spot, and should do a little research. You can turn for advice to other translators, to whoever comissioned the translation or to a source familiar with the topic of the text you are translating. Save yourself from embarassment. One of the qualities of a good translator, in my opinion, is the ability to know when you don't know enough, and to learn.

***

And now for the guest translators tips. I first turned to Yael Achmon, who has translated tons of popular fiction and fine literature, including the Hunger Games trilogy, "The Hobbit" and the Percy Jackson books. Yael is a great friend of mine and as a publisher I've always loved working with her.

yael2

 Yael writes (originally in Hebrew, I translated): "Edits are your friends. It's not easy getting our perfect translation-baby back covered in red marks, but in a profession in which most work is done alone, the best way for a translator to grow professionally is to take edits seriously. I'm not saying you need to accept all edits as gospel, but do put your ego aside, try not to quibble or be bitter, and learn from them. Some of my most significant and fascinating translation experiences have taken place during discussions held with the editor of the translated text."

***

Next is line is Laura Watkinson. Laura is a celebrated Dutch-to-English translator based in Amsterdam. One of her noted recent translations is "The Letter for the King" by Tonke Dragt. She has a website at: http://www.laurawatkinson.com/

LauraWatkinson

Here are Laura's tips, in her own words:

"Talking to yourself should be encouraged. Reading your translation out loud, particularly the dialogue, can help you to find out which bits aren't working so well. Also, collaborating with other translators can give you a new angle on your work and show you other possibilities, whether it's by exchanging and critiquing translations or by working together on a book, as I've done with Michele Hutchison on some graphic novel projects. Oh, and always give your translated text a couple of weeks of drawer time before you come back to polish the final version. That distance can be really helpful."

***

Now we come to translator Jessica Cohen. Jessica is an independent literary translator. She has translated award-winning works of fiction and non-fiction from Hebrew into English by some of the finest contemporary Israeli writers, including David Grossman, Amir Gutfreund, Tom Segev and Yael Hedaya. She is also a childhood friend of mine: when Jessica first came to Israel we lived in the same building, I was in first grade and she in second, and we became fast friends. Jessica introduced me to some of my favorite British Children's authors.

jessicacohen

Jessica Cohen, in her own words:

"The most important piece of advice I ever received, I think, was to read every translation (and really everything important you ever write) out loud before doing a final round of revisions. Ideally, print it out and go somewhere other than your office (or wherever you usually work) — the change of setting and the vocalization of the words will almost certainly let you hear things you were not aware of in previous drafts."

***

Here's a tip from BJ Epstein. Bj is a Swedish-to-English translator, copy editor, writer, and lecturer in literature, and her website is www.awaywithwords.se. I've met BJ at a couple of conferences now and I particularly enjoy her insights on the translation of children's literature.

BJE4

BJ Epstein, in her own words:

"I think the tip I’d offer beginning translators is to dare! Take on a variety of different types of translation. Too often, we stick with a narrow range (whether it’s all poetry, for example, or just cookbooks) and feel like we shouldn’t translate in a field in which we don’t have expertise. While I agree with that to a certain extent, I also think we can and should learn on the job. Personally, I’d turn down a translation job that might have life-altering consequences (i.e. pharmaceutical texts or someone’s adoption/marriage/other legal documents), unless I was certain I understood the terminology, and I’d also say no to literary texts where I felt I just couldn’t get the tone/rhythm/etc. right. But I do feel that we can learn a lot by studying a text and doing additional reading so that even if we aren’t experts the way someone in that field might be, we know enough to confidently translate. It’s a great feeling to learn something new while producing a good text."

***

Last but not least, Adriana JacobsAdriana Jacobs teaches Modern Hebrew Literature at Oxford University where she is also involved with the comparative criticism and translation research program.  She translates from Hebrew to English and prefers to translate poetry over prose.  Her translations of Hezy Leskly, Anna Herman, Harold Schimmel, Roman Baembaev, and Maya Arad, among others, have appeared in print and online.

jacobs_ochjs_photo3

Adriana's tip, in her own words:

"This is tip #8 from my “Ten Rules for Translating Poetry”: Translate punctuation, breaks, indentations, etc. These elements of a poem are as meaningful as the words themselves and are not equivalent between languages or conventionally applied in poetry.  In translation, a comma may appear or disappear, or become a dash or a break.

"I’m always struck when a poem in translation reproduces exactly the punctuation of the original text.  Doing so implies that punctuation is equivalent between languages—that a question mark in Hebrew means the same thing as a question mark in English—or that a hyphen in Hebrew functions as it does in English.  It may turn out that this is the case for a particular poem—but punctuation in poetry also serves to create and disrupt continuities, relations, flows and rhythms in and between lines.  Punctuation in poetry often does not abide by conventional usage—this must be taken into account.  My advice to a beginning translator of poetry is to be attentive to punctuation and to treat it as material that must also undergo translation."

***

That's it from me. Following are links to posts by other Israeli translators who participated in this blogging project. Most are in Hebrew, but not all.  (WordPress is being a pain about copying links so for now I'll only link to those blogs that have English. You can link to the rest from my original post in Hebrew.)

* Nina Rimon Davis' blog, "Take Nina's Word for it", is in English: נינה רימון דיוויס

* Inga Michaeli includes a guest tip in English from Sarah Yarkoni: אינגה מיכאלי 

* Inbal Saggiv-Nakdimon 

* Yael Sela-Shapiro

* Shlomit Ouziel

* Shirley Finzi Loew

* Tami Eylon Ortal

* Tomer Ben Aharon

* Danit Ben Kiki

* Yael Cahane Shadmi

* Pe'er (Pierre) Friedmann

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה

עדכון: טיפ ממתרגמת נוספת

סתם עדכון: הוספתי עוד מתרגמת לרשומה מאתמול: בי ג'יי אפשטיין, מתרגמת משוודית לאנגלית.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | השארת תגובה