מוכרחים לדבר על הווסת

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לפני כמה שבועות ואז נתקעתי. אבל נדמה לי שהיקום מסמן לי להמשיך. לדוגמה, בלי שום תיאום בינינו, חברתי ענבל שגיב העלתה לבלוג שלה פוסט ובו מאמר שכתבה ביחד עם נבט טחנאי, החללית האדומה, שמתחבר בדיוק למה שהתחלתי לכתוב.

כמה ספרים אתם מכירים בהם הגיבורה מקבלת מחזור? תחשבו טוב טוב, אולי תצליחו למנות שלושה. והם מן הסתם יהיו אותם שלושה. וסת זה משהו שכחמישים אחוז מהאוכלוסייה חווה למשך שנים משמעותיות בחייהן, אבל זוכה לכמעט אפס התייחסות, אם בשל טאבו ואם בשל סקסיזם שמוטבע עמוק בתרבות (ואם בכלל אפשר להבחין בין זה לבין זה).

היום ראיתי תמונה בפייסבוק שקצת טלטלה אותי, והופתעתי עד כמה. כי אפשר לחשוב שאין לי כזה ושאני לא חוויתי על בשרי את מה שמומחש פה בשני גושי פלסטלינה: גודל של רחם בתחילת המחזור, לעומת גודלו בשיא.

אולי מתישהו אמרו לי שהרחם גדל כל כך במהלך מחזור נורמלי, אבל זה לא נקלט כמו לראות את זה בתמונה ממחישה. גם אם יש לנו כזה בגוף, זה לא משהו שאנחנו רגילות לראות בעיניים. וכשרואים בעיניים, פתאום הרבה דברים נעשים ברורים ומובנים יותר: למה המחזור החודשי מלווה בתחושות של התנפחות וכובד (אגב, לא רק הרחם גדל, גם רקמות אחרות בגוף סופחות נוזלים במחזוריות); למה התכווצויות הרחם יכולות להיות כואבות כל כך. כשלא מבינים שלדברים האלה יש בסיס פיזי, משלימים בהסברים רגשיים: חולשה נפשית, חוסר יכולת לקבל את הנשיות, התניה תרבותית וכמובן, "הורמונים", שזה שם קוד ל"משהו מיסטי שלעולם לא נבין אבל שהופך נשים לדבר נפיץ ובעייתי".

לאחרונה התפרסמה ידיעה לפיה הממסד הרפואי גילה סוף סוף שכאבי מחזור יכולים ממש לכאוב: עד רמת כאב של התקף לב. ואף על פי כן, גם כשמחנכים בנות על תופעות המחזור, לא מרבים להתייחס לנושא הכאב. בספר "מ-12 עד 16" (שחברת משפחה נתנה לבת שלי כמתנה היתולית לבת המצווה) שהתיימר בצעירותי להיות המדריך האולטימטיבי לבנות בגיל ההתבגרות, כתוב רק: "ברוב המקרים הווסת אינה גורמת לכאבים" (ואז עוברים לדברים חשובים באמת, כגון הסכנה שטמפון עלול לקרוע את קרום הבתולין). נערה שתקרא משפט כזה תחשוב אולי שהכאבים שלה לא נורמליים, שהיא סתם מתפנקת ושמשהו לא בסדר אתה. ופתאום המחזור סופח אליו גם רגשות אשם כלל לא ענייניים.

אפילו לממסד הרפואי יש נטייה לייחס כאב של נשים יותר לגורמים פסיכולוגים לעומת כאב של גברים, שמיוחס יותר לגורמים פיזיולוגים. אותה ידיעה שבה כתוב על תגלית כאבי המחזור כללה גם את הסטטיסטיקה שעלתה במחקר, לפיו גבר שמגיע לחדר מיון עם תלונה על כאבי בטן נאלץ להמתין 49 דקות בממוצע, לעומת אישה שמגיעה עם אותן תלונות, ונאלצת להמתין 65 דקות בממוצע. לאמונות הקדומות לגבי התמודדות של נשים עם כאב יכולות להיות השפעה ישירה על בריאותן.

אני עצמי, בילדותי, חשבתי שכאבי מחזור זה משהו שפשוט צריך להתאפק ולסבול אותו. זכורים לי ימים ארוכים של ייסורים, בהם רק ניסיתי להסדיר את הנשימות שלי בהתאם לגלי הכאב, ואף פעם לא עלה בדעתי – וגם איש לא הציע לי – לקחת כדור לשיכוך הכאבים. ככה ישבתי בשיעורים בבית הספר, יצאתי לטיולים ועוד, כשאני כובשת כל הזמן כאב. חונכתי להאמין שנטילת משכך כאב היא הפתרון האחרון שמנסים כשכלו כל הקיצים, והיא מעידה על חולשה, וחשבתי שמוטל עלי לסבול ולא להתלונן. מעניין כמה מהעצבנות שנוהגים לייחס לנשים במחזור כלל אינה הורמונלית, כי אם תוצאה של העובדה שהן מנסות לתפקד נורמלית תוך כדי שהן סובלות כאבים מיותרים.

מחזור זה כואב ולא נעים, אבל זה לא אמור להפוך לנכות ולמגבלה. למרבה הצער, הבורות סביב המחזור, והמיסטיפיקציה שלו, הופכים את הבעיה לגדולה הרבה יותר. בכתבה מהגרדיאן מצוטט מחקר לפיו בקניה, כ-80% מהנערות המקבלות מחזור בפעם הראשונה, כלל לא יודעות מה קורה להן. ואם זו הבורות של הבנות, אפשר לתאר רק את הבורות של הבנים. באותה כתבה ישנה גם אנקדוטה שמדגימה כמה מסוכנת יכולה להיות הבורות: מסופר על נערה באתיופיה, שאביה תפס אותה שוטפת דם מתחתוניה. הוא היה משוכנע שנערות מתחילות לקבל מחזור רק אחרי שהן מתחילות להיות פעילות מינית, ועל כן הכה את בתו להעניש אותה, ואמר שלא לשם כך הוא שולח אותה לבית הספר.

בהודו, כ-23% מהבנות נושרות מהלימודים בעקבות תחילת קבלת המחזור. ההימנעות אינה רק עניין תרבותי או דתי, אלא פרקטי לחלוטין: בהיעדר גישה למוצרי היגיינה טובים, נשים מעדיפות לדמם בפרטיות בביתן. את הנתון הזה אני יודעת מכתבה על ארונצ'לם מורוגננתם, גבר הודי שחרף נידוי קשה המציא ופיתח מכונה לייצור קהילתי של תחבושות הגייניות מחומרים מקומיים זמינים, ובכך הכניס לשוק בהודו מוצרי היגיינה זולים באיכות גבוה, וגם סיפק תעסוקה לעוד ועוד נשים בקהילות כפריות בהודו ובעולם השלישי. אני ממליצה מאוד לקרוא את הסיפור שלו – לדעתי הוא ראוי לפרס נובל לשלום.

אבל לא רק במדינות נחשלות, אלא גם במערב ה"נאור" בנות רבות נשארות בבית בימי המחזור, דבר המשפיע על הישגיהן בלימודים ועל מעמדן החברתי. לדוגמה בניו זילנד נאסף מידע לפיו תלמידות עניות נעדרות מלימודים כי אינן יכולות להרשות לעצמן לקנות טמפונים ותחבושות; כשארגון ללא מטרות רווח החל לרכוש את המוצרים במרוכז ולחלק אותם לתלמידות תיכון במחיר סמלי, נרשם להם ביקוש רב. בניו זילנד, כמו במדינות רבות במערב, מוטל מס מותרות על מוצרי היגיינה נשית, כאילו היו מוצרי יוקרה ולא צורך בסיסי של מחצית האוכלוסייה; וזאת בניגוד למוצרים בסיסיים אחרים, כגון סכיני גילוח, הפטורים מאותו מס. קיים קשר ישיר בין נגישותם של מוצרי היגיינה במחיר סביר, לבין יציאתן של בנות ונשים מהבית למטרות לימודים ועבודה, ועל כן מס הטמפונים הוא מס מפלה, חד וחלק. (באירופה נשים התארגנו ויצאו למאבק ב"מס הטמפונים", בינתיים בהצלחה חלקית. בישראל המיסוי אינו מפלה בין נשים וגברים באופן כה בוטה – סכיני גילוח ממוסים בדיוק כמו טמפונים – אבל המחיר של מוצרי היגיינה מיובאים גבוה אצלנו מאוד, לפעמים כפליים מאשר באירופה.)

והנה אנקדוטה מפייסבוק, שמדגימה קשר אפשרי בין בורות לבין מס הטמפונים: אנונימית מספרת שכשעבדה כמתחמה בממשל של אחת המדינות בארה"ב, אחד הבוסים הפוליטקאיים שלה האשים אותה שהיא בוחרת בכוונה את עיתוי המחזור שלה כי היא עצלנית ומנסה להתחמק מעבודה. התברר לה, כביכול, שהוא סבור שנשים יכולות לעצור כרצונן את זרימת דם המחזור, ולפיכך טמפונים הם מוצר מיותר שקשור בהנאה מינית. מדובר בפוליטיקאי באחת המדינות האמריקאיות שמטילות מס על טמפונים. אני לא יודעת עד כמה הסיפור הזה נכון, אבל שמעתי כבר מספיק אנקדוטות דומות כדי להאמין שהוא יכול להיות נכון.

המיתוסים סביב המחזור נעים בין מגוחכים (נשים במחזור מפיצות איזה חומר שגורם לצמחים למות ולמזון להתקלקל) לכמעט מובנים, ובכל זאת שגויים, כגון שמחזור מגיע בדיוק כל 28 יום וכל אישה יודעת באיזה תאריך היא צפויה לקבל את המחזור הבא. כמה פעמים שמעתם דמות בטלוויזיה אומרת, "המחזור שלי מאחר בשבוע, אני חושבת שאני בהריון?" במציאות, גם במחזור מאוד סדיר יש וריאביליות של שבוע לכאן או לכאן, ולכשליש מהנשים יש מחזורים כלל לא סדירים. מחלות, תזונה, דחק ומאמץ גופני חריג יכולים להשפיע על הופעת המחזור מוקדם או מאוחר, כך ש"איחור" של שבוע אינו אינדיקטיבי לכלום. לרוב הנשים, אלא אם הן נוטלות גלולות להסדיר את המחזור או מקיימות מעקב מדוקדק באמצעות ערכות ביוץ וכדומה, יש רק מושג כללי מתי צפוי להופיע המחזור הבא שלהן, והן מסתמכות על סימפטומים גופניים כגון נפיחות, מיגרנה ומצבי רוח כדי לחזות את המחזור, לא פחות ואף יותר מאשר על לוח השנה.

הבורות לגבי המחזור היא עוד כלום לעומת הבורות לגבי אנדומטריוסיס: מצב שבו רקמת רחם צומחת בחלקים אחרים של חלל הבטן והגוף, מתנפחת ומדממת במחזוריות כמו הרחם, וגורמת לכאבים שונים ומשונים ושלל תופעות לוואי כגון בעיות פוריות, עייפות כרונית, דיכאון ועוד. לא מדובר באיזו תופעה נדירה: היא משפיעה כנראה על כ-10% מהנשים, כלומר נפוצה אצל נשים בערך כמו סוכרת. אבל המודעות לאנדומטריוסיס כל כך נמוכה, שהיא מאובחנת לפעמים רק אחרי שנים של סבל, אם בכלל. וגם אין מחקר רב בתחום הזה, ואין המון אופציות טיפוליות.

 

בקיצור נמרץ: שתיקה מובילה לבורות, בורות מובילה לאפליה ואפליה למיזוגניה. ולכן חשוב שאנשים ידברו יותר על המחזור החודשי. זאת לא מחלה, ועם הבנה נכונה יותר, זאת לא צריכה להיות מגבלה. מאז שראיתי את התמונה של שני הרחמים שטלטלה אותי כל כך, דיברתי בגלוי על המחזור החודשי לא רק עם הבת שלי אלא גם עם הבנים שלי. שידעו. זה חשוב.

אני מצרפת קומיקס שציירה הבת שלי על המחזור שלה. אני גאה בה שהיא כלל לא התביישה, והרשתה לי לשתף אותו כאן.

2016-09-11-08-02-56

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

30 תגובות על מוכרחים לדבר על הווסת

  1. תמר הגיב:

    אתגר הספרים הוא די קשה, הצלחתי לחשוב על שנים: משחקי הכס ו"מוכרחים להתבגר" לרעיה בלטמן.
    בהזדמנות הזו אני רוצה להמליץ על מונקאפ ודומיו: למי שיש מים זורמים זמינים זו תחלופה זולה ואקולוגית לטמפונים ותחבושות.
    וקצת קשור: בשירותי הצבאי כשהייתי המבוגרת האחראית היו חיילות פונות אלי בחשש ותחינה להתקלח באמצע היום בזמן מחזור. ממש לא ראיתי בזה פינוק מיותר, בניגוד לדעת כמה מחברותי…

    • gilibug הגיב:

      חשבתי על "אלוהים אתה שומע, זו אני מרגרט" מאת ג'ודי בלום, ספר שראוי היה לחדש אותו מזמן. ג'ודי בלום היתה פורצת דרך בנכונות שלה לעסוק בספריה במחזור, באוננות של בנים ושל בנות, ביחסי מין ראשונים. ספרים נוספים שבהם משחק המחזור תפקיד: "ציפורים מתות בסתר", הגיבורה מגי חושבת שהיא גוססת כשהיא מקבלת מחזור ראשון; בסדרת "שבט דוב המערות" יש התייחסות לאיך טיפלו במחזור, כמו כל שאר פרטי ההישרדות שמוסברים לגבי החיים שהסופרת מדמיינת בעידן הפרה-היסטורי (הכל מה-זה מדעי) ועוד. אני לא סבורה שכל ספר צריך לעסוק בנושאים הללו או אפילו להזכיר אותם, אבל כן חושבת שיש מקום למעט יותר ממה שאנחנו רואים. במיוחד בטקסטים שיש בהם ממילא עיסוק נרחב בהישרדות ובאורחות יום-יום שונות, ובטסקטים חצי-חינוכיים לנערות כמו ספריה של ג'ודי בלום.

  2. תמר הגיב:

    אכן נושא חשוב שלא עולה מספיק. מלבד 'איילת מקבלת' ושאר ספרי הדרכה, אני זוכרת רק ספר עלילתי אחד שקראתי בנעוריי ועסק בנושא. זה היה ספר גרוע ביותר, בשם 'מלפפונים חמוצים ושוקולד', שהגיבורה הראשית שלו חלמה משום מה לקבל כבר מחזור מתוך מחשבה שזה יפתור את כל בעיותיה.
    לגבי חוסר מידע באופן כללי, אני זוכרת שסביב גיל 12 ראיתי פרסומת למשכך כאבים ביומן נוער כלשהו עם הכותרת 'אמא קנתה לי אדקס כדי לעזור לי במחזור', ולא הבנתי איך כדור קשור לדימום. זו היתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בקונספט של כאבי מחזור, בגיל שבו כבר בנות רבות מקבלות מחזור בעצמן. למרות שגדלתי בשנות התשעים, בבית מאוד פתוח, בחברה מערבית חילונית ליברלית, במשפחה עם הרבה נשים, קראתי ספרי הדרכה על התבגרות מינית, ועברתי שיעורי חינוך מיני בבית הספר, עד גיל 12 בכלל לא ידעתי שמחזור יכול לכאוב. בנוסף, עד שקיבלתי מחזור בגיל 14 לא ידעתי שזה יכול להימשך יותר מחמישה ימים ברצף, שלא מדובר רק בזרם דם אלא גם בפיסות של רקמות, שהוא מלווה בתשישות ועוד פרטי מידע חיוניים. מלבד זאת, נחשפתי לדיסאינפורמציה מסוגים שונים, החל מ'לבתולות אסור להשתמש בטמפונים' ועד לכינוי המחזור במיליון שמות קוד רק כדי שלא יבינו חלילה שקיבלת. אמא שלי עד היום משתמשת מדי פעם בביטוי הנוראי 'להתחרבן' (לא בפניי, כי היא יודעת שאנזוף בה). ומצבי עוד יחסית טוב – יש לי חברה שקיבלה מחזור ממש לא תקין (דימום רצוף כל הזמן), ורק אחרי חודשיים של דימום רצוף שאלה את אמא שלה אם זה סביר ונלקחה מיד לרופא. חודשיים של סבל יומיומי מיותר בגלל בורות וחוסר ידע.
    בקרב בנים הבורות גדולה עוד יותר – בשנות העשרים והשלושים שלי היו לי בני זוג שהופתעו לגלות שמחזור זה ממש כואב, ולא רק באזור הרחם, או שיש הבדל בין הימים. נתקלתי גם בגברים בוגרים שעשו לי פרצוף אם אמרתי שאני עייפה, חלשה או מדוכדכת כי אני במחזור, ולפעמים גם אמרו בפירוש 'למה את אומרת לידי דברים כאלה? אני לא רוצה לדעת את זה', כאילו מדובר בעניין מביש ומזוהם.
    וכל הכבוד לטלי – מדהים שנערה כל כך צעירה הצליחה להציג בצורה כל כך מדויקת ומפוכחת את החוויה הזו. הלוואי עליי המודעות והפתיחות הזו בגילה.

  3. hiladg הגיב:

    http://mobile.abc.net.au/news/2015-05-25/joe-hockey-says-he-will-put-tampon-tax-question-to-states/6496512

    אמ;לק
    באוסטרליה מעמ (או מס מותרות ) לא קיים על כל מוצרי הבסיס: חלב, פירות, ירקות ועוד. אבל קיים על מוצרי היגיינה נשית. אז יום אחד, בתוכנית שאלות ותשובות בשידור חי בערוץ הציבורי האוסטרלי (תוכנית בעלת רייטינג גבוה למדי) נשאל נציג הממשלה למה לכל השדים והרוחות נשים צריכות לשלם מעמ על משהו שהן צורכות מדי חודש?
    והמהומה התקשורתית היתה שווה את הכל.
    תודה על הפוסט!

  4. פוסט מרתק, העלית פה נקודות שחוויתי בעצמי ואף פעם לא חשבתי עליהן…
    ואז קיבלת ממני עוד המון המון הערכה בגלל שדיברת גם על אנדומטריוזיס❤

  5. anatkamm הגיב:

    היי. מצד אחד דברים חשובים ונכונים, מצד שני, עבורי לפחות אין פה שום דבר חדש (חוץ מעניין מס הטמפונים שלא הכרתי אבל זה כי מעולם לא שילמתי מס מחוץ לישראל). רוצה לומר – המידע שם בחוץ, והוא שם כבר הרבה שנים. אני בת 29 ובשיעורי חינוך מיני שלימדו אותנו בכיתה ו' (אז זה היה תחת חינוך לבריאות שעסק בעוד הרבה דברים), ב-1998, הסבירו – לבנים ולבנות יחד, למרות הצחקוקים – על המחזור החודשי. בכיתה ח' בשיעורי ביולוגיה למדנו על הביוץ בצורה יותר מפורטת ואחר כך בשיעורי חינוך מיני בתיכון כשהפוקוס מסיבות ברורות היה על אמצעי מניעה הסבירו שוב גם על המחזור. זאת ועוד: כשהיו בטלוויזיה פרסומות למוצרי היגיינה שאלתי את אמא שלי מה זה. כשהייתי קטנה היא אמרה "כשתגדלי תביני" וכשגדלתי, הבנתי. אבל הטריגר לשאלה היה שם. בנוסף, אני די בטוחה שבכל מיני סדרות נעורים למיניהם (לא יודעת להצביע על הפרק המדויק בבברלי הילס) הנושא הזה עולה. את הביטוי it's that time of the month לא למדתי בשיעורי אנגלית. וגם, בספר הדרכה לנערות ששאלתי פעם מחברה, "בנות" של כנרת רוזנבלום, יש הסבר ידידותי ומאוד לא מתנשא על המחזור ומה ואיך עושים איתו.

    הנקודה שלי היא שמדברים על מחזור, ולא מעט. אם אנשים, וחמור מכך, בנות, לא מקשיבים, אז זו קצת בעיה שלהם. ואם הם לא סקרנים לגבי הגוף של עצמם (ומשלב מסוים בחייהם, של בנות הזוג/ילדות שלהם), זו בעיה כשלעצמה. לא שיחות ברזיה על מחזור תפתורנה את זה. מי שבוחר בבורות ואטימות ישאר בור ואטום. קראו לי שמרנית אבל שיח על הפרשות גוף הוא דבר די דוחה בעיני.

    אגב מס טמפונים, כשהייתי בצבא שמעתי כמה מחבריי הבנים מתמרמרים על זה שחיילות מקבלות תוספת היגיינה למשכורת החודשית, בעוד הם לא מקבלים תוספת ציוד גלח"צ אף שדורשים מהם להיות מגולחים. אני לא יודעת איך זה היום, אבל לפחות אפשר להתעודד שהיה אז מעין מס טמפונים הפוך ומפלה לטובה.

    וספר חביב ולא כל כך מוכר שמומלץ לענייני מחזור: "אני רואה את הירח" של ק.ב. קריסטיאנסן.

    ע.

    • gilibug הגיב:

      אבל לא כולם זוכים להשכלה שאת קיבלת. ולא תמיד בורות נובעת מזה שלא רוצים להקשיב. יש עדיין, באמת ובתמים, אנשים שלא נחפשים למידע. את לא יכולה להסיק שהחוויה שלך היא החוויה האוניברסלית.

      • anatkamm הגיב:

        די נו, אף אחד פה לא גר ביער. ההשכלה שאני קיבלתי היא סופר בסיסית, אני מדברת איתך על שיעורי חינוך מיני של בית הספר (ביטלו את זה?) ועל פרסומות למוצרי היגיינה. יש ילד בארץ שלא נחשף לזה? אם הוא לא שאל מה זה ולמה יש לזה כנפיים, ואם הוריו בחרו להחליף צבעים ונושא ולא להסביר לו במה מדובר, אין לך הרבה מה לעשות עם זה ובעיניי זו גם לא אחריותך.

        מצד שני, אני כן מסכימה שבקרב האוכלוסיה היותר מבוגרת ובעיקר כזו שמקורה בחברות יותר מסורתיות ושמרניות יש יותר בורות ולכן גם יותר מקום לשיח על הנושא. עם זאת, איך לעשות זה? חוג במתנ"ס לגברים חרדים שבהם יסבירו להם שנידה זה לא רק שהאישה טמאה אלא גם עוד כמה דברים? ערב שירה ודימום בציבור בפלאקה עם עינת שרוף? בסוף, אנשים צריכים *לרצות* לדעת, אחרת שום דבר לא יעזור. וברגע שהם ירצו – האלגוריתם של גוגל הוא הגבול. הידע נגיש.

  6. נעמה הגיב:

    קודם כל – מה שאת אומרת ממש ממש נכון וחשוב.
    ספציפית – אבל יש גם במציאות נשים שאומרות "המחזור שלי מאחר בשבוע, אני חושבת שאני בהריון"… איחור של שבוע אכן נותן אינדיקציה *כלשהי*, ונשים שמקיימות יחסי מין בדרך כלל יתחילו לפחות לחשוש מהריון לא רצוי בערך בשלב הזה. גם אם הן לא ציפו לווסת ממש ביום ספציפי ברמת דיוק גבוהה. ואפשר לעקוב אחרי הוסת גם בלי ערכות ביוץ, פשוט בעזרת רישום ביומן, או אפליקציה לווסת (כן, יש כאלה), והרבה נשים עושות את זה.

    בנוסף – אני לא חושבת שבורות מובילה לאפליה שמובילה למיזוגניה, אלא להפך. המיזוגניה הטבועה עמוק בחברה ובתרבות מובילה לאפליה ולבורות.

    ושוב – את ממש צודקת וכל כך חשוב בעיני לדבר על זה. חשוב בשבילנו ולמען בריאותינו הגופנית והנפשית שנחלוק חוויות ועצות, וחשוב שנעסוק בזה ציבורית ונילחם על זכויותינו למניעת הבורות והאפליה שתיארת.
    הקומיקס של בתך משעשע ומגניב. ראיתי פעם קומיקס של דניאלה לונדון דקל על זה, איך היתה הוסת שלה לאורך השנים, איך שהיא מסיימת לקבל ובתה מתחילה.

  7. רחל הגיב:

    מאמר חשוב מאד, תודה.

  8. einavatar הגיב:

    תודה על פוסט נהדר וחשוב, ושאפו לבתך על הקומיקס המבריק (-:

    אבל חייבת להתעכב על המשפט:
    לרוב הנשים, אלא אם הן נוטלות גלולות להסדיר את המחזור או מקיימות מעקב מדוקדק באמצעות ערכות ביוץ וכדומה, יש רק מושג כללי מתי צפוי להופיע המחזור הבא שלהן, והן מסתמכות על סימפטומים גופניים כגון נפיחות, מיגרנה ומצבי רוח כדי לחזות את המחזור, לא פחות ואף יותר מאשר על לוח השנה.

    הטון שאני הרגשתי במשפט הזה מעורר תחושה שניהול ה״מעקב המדוקדק״ אחר המחזור החודשי הוא טרחה מיותרת. בעוד שבעיני, זה בדיוק אחד משורשי הבעיה שעליה את מדברת: בורות שמובילה לדעות קדומות.

    כי לנשים בהחלט יש אפשרות לחזות מתי הן אמורות לקבל וסת, ואין צורך בערכות ביוץ לשם כך. זה כן מצריך לימוד ראשוני ואז מעקב (השקעה של אולי דקה ביום), אבל המעקב הזה, בעיני, איננו טרחה, כי אם מתנה. אני מדברת על שיטת המודעות לפוריות, שמי שלמדה את עקרונותיה ומיישמת אותם (כאמור, בהשקעה אפסית של זמן מדי יום), יכולה לדעת כמעט במדויק מתי מתרחש הביוץ ומתי צפויה הווסת, ולהבין את כל שאר התהליכים המתרחשים בגופה לאורך המחזור כולו (וכשאני אומרת מחזור, אני מתכוונת ל-cycle, כלומר – מווסת אחת ועד לזו שאחריה). זהו ידע שבעיני, חיוני שיהיה נחלתה של כל אישה באשר היא. היכולת לדעת מה מתרחש בגופך – אפילו טוב יותר מרופאים שמשתמשים במיטב המכשירים ובדיקות הדם – היא חווייה מעצימה מאין כמוה, שמפחיתה את אלמנט ה״פיכסה! ווסת! הפרשות!״ והופכת אותו ל:״וואו. איזו מכונה מופלאה הוא הגוף שלי״. אני יודעת שכך זה היה אצלי, וכך זה היה כמעט אצל כל מי שאיתה דיברתי ולמדה ומשתמשת בשיטה.

    אז אם כבר כתבת פוסט נרחב על כמה חשוב לדבר על הווסת (ואני מסכימה! זה כל כך חשוב!), אני חושבת שראוי היה לאזכר באופן חיובי יותר את יתרונות המעקב אחר המחזור החודשי, והחינוך להבנת התהליכים המתרחשים בגופנו.

    ——–

    גילוי נאות: אני המו״לית של המהדורה העברית של הספר ״שיטת המודעות לפוריות״ – אבל בחרתי להוציא את הספר הזה לאור בדיוק משום שאחרי שקראתי אותו באנגלית, הרגשתי את תחושת ההעצמה שעליה דיברתי, מלווה בכעס על כך שאף אחד מעולם לא סיפר לי את הדברים האלה קודם לכן – ולצידם תחושה עזה שאת הידע הזה חייבים להביא לנחלת הכלל.

  9. שרון הגיב:

    מאמר ממש חשוב, החלק שרשמת על המיתוס ש"מחזור מגיע בדיוק כל 28 יום וכל אישה יודעת באיזה תאריך היא צפויה לקבל את המחזור הבא"- לא ממש מדויק…
    זה לא מיתוס. זה אורך המחזור הממוצע ומטבע הסטטיסטיקה יש נשים שאלה המחזור שלהן והן יודעות בדיוק בדיוק מתי הוא יגיע, על הדקה אפילו, ובלי שימוש בגלולות.

    • hiladg הגיב:

      אורך מחזור ממוצע לא אומר שאצל כל הנשים זה ככה. הגובה הממוצע של אישה הוא 1.65 (נניח) זה לא אומר שאין נשים גבוהות או נמוכות יותר.
      אין דבר מדכא יותר להריונית המצויה להסביר בחדר לידה לרופא נשים שהמחזור שלה הוא בן 35 יום (או 21 ) ולראות איך הם מחשבים לפי מחזור של 28 יום. כי ככה זה אצל כולן.

  10. אלונה הגיב:

    בורות נוספת היא תסמונת קשה הקשורה לביוץ ולווסת. לא רבים מכירים תסמונת הנקראת pmdd אשר מאובחנת אצל 2-8 אחוז מהאוכלוסיה ומאפייניה הם בעיקר רגשיים. התסמונת פוגעת קשה בתפקוד בכל תחומי החיים: עבודה,לימודים, זוגיות ומשפחה. היא מאובחנת לעיתים בשל הבורות כדיכאון או הפרעה דו קוטבית אבל השוני הוא שהיא חלה במחזוריות קבועה,ונעלמת כמעט לחלוטין בימים הראשונים של קבלת המחזור. האבחנה המבדלת בין דיכאון לpmdd הוא ההעלמות המוחלטת עם קבלת המחזור. לצערי סובלת מהתסמונת מזה 20 שנה אבל ישנם טיפולים המסייעים.

  11. ליאור הגיב:

    למרות השגה קטנטנה שלא אפרט כי כבר פירטו לפני, אני חושבת שזהו פוסט חשוב מאד!
    זה פוסט שצריך להיות מפורסם בכל מקום.
    והערה קטנטנה: כל הכבוד לבתך על השיתוף, כדאי ללמד אותה שמכנסיים הם "חדשים" ולא "חדשות".
    כל הכבוד על פוסט מעולה!

  12. נטלי הגיב:

    כתבה חשובה ומעניינת ובכלל – הקומיקס אדיר!! הרס אותי מצחוק…

  13. ido2267 הגיב:

    הבת שלך מאד מוכשרת

  14. anat הגיב:

    אם יש משהו שהמאמר הזה מוכיח שכן יש עדיין דברים שאני למשל, כבן אדם מאד מודע, לא ידעתי.
    המחשבה הראשונה שלי על השאלה באיזה ספר הגיבורה מקבלת מחזור היתה בריגי'ט ג'ונס כלשהו, אבל אני לא באמת בטוחה. רק בגלל שהיא רשמה את המשקל שלה ועוד פרמטרים ביומן.

    אני חושבת שחלק מהמגיבות לא הבינו את השאלה שכן הכוונה היא לא לספרי עיון שעוסקים בנשיות ומה שקשור אליה. אלא באופן אגבי בספרים (פרוזה), טלויזיה, קולנוע.

    גם ספר שקראתי לאחרונה שדווקא עסק בזה הרבה כי הגיבורה לא קיבלה מחזור עד גיל מאוחר והיא מתארת איך זה היה ה"סוד" שלה, ובשלב מסוים היא שיקרה לכולם שיש לה מחזור כדי לא להיות יוצאת דופן. הספר נקרא "לשחות" מאת ניקולה קיגן.
    אבל אני לא מחשיבה את זה כתשובה לשאלה הבאמת פוקחת עיניים. עד כמה שנדמה לנו שכן מדברים אבל בתכלס זה לא נמצא על פני השטח, וכשטיפה חופרים באמת מגלים חורים של בורות שזה לא יאומן.
    מי שרוצה לקרוא על מצבן של נשים בתרבויות רחוקות מאיתנו וגם בתקופות היסטוריות אחרות, ואני מזהירה שזה ספר קשה מאד לקריאה, אבל בעיני חשוב לפמיניסטיות, הוא נקרא "הנשים הטובות של סין", ויש שם תיאור של איך מתנהלות נשם במדבר, בלי מים כמעט בכלל.

    תודה על הפוסט הזה, ותודה למי שהפנתה אותי אליו, חגית גינסבורג המופלאה.

  15. קזחסטנגה הגיב:

    אני מתקרבת לגיל 30 וחוויתי את זה בדיוק ההפך- רק שמעתי מכולן כל הזמן כמה שמחזור זה כואב וקשה והווסת ארוכה ומלא דם, הרחם מרגיש כבד וכו'. חשבתי שמשהו אצלי מאוד לא בסדר, שיהיו לי בעיות פוריות או שיש לי בעיות רפואיות אחרות לא מאותרות, כי אני לא סובלת מכאבי מחזור, אני לא מרגישה שהרחם שלי כבד ודברים כאלה, הווסת שלי מאוד קצרה והדימום מספיק לבערך שניים-שלושה טמפונים בגודל אחד לפני הכי קטן, וחוץ מצבירת נוזלים מסויימת שלא מפריעה לי מעבר לפן האסתטי (שכנראה אני היחידה שרואה את זה ולא הסביבה), הסימפטומים היחידים שאני יודעת שעומד להגיע המחזור זה כשבוע לפני כשיש לי רעב מוגבר ויומיים-שלושה לפני אני מתחילה להיות מאוד ישנונית. חוץ מזה הווסת שלי גם הייתה סדירה לחלוטין כבר מהפעם הראשונה ותמיד הופיעה בתאריך או פחות יותר קבוע. הלכתי לכמה רופאים גם לקבל עוד חוות דעת כי פשוט פחדתי ממש מזה שהמחזור שלי "לא כמו של כולן", שזה מעיד על בעיות כלשהן שאני לא יודעת עליהן.

    בסופו של דבר הבנתי שזה לא שאני יוצאת דופן אלא פשוט שמבין כל הנשים יש מיעוט קולני יותר שכנראה סובלות מספיק כדי לדבר, וגם כאלה שלא בהכרח סובלות מכאבים באותה מידה אבל באישיות שלהן הן היסטריות (ואת הרושם הזה קיבלתי על סמך ההיסטריה שלהן גם בכל דבר אחר בחיים- תמיד משהו לא בסדר בחיים, תמיד קורה משהו שהוא סוף העולם, תמיד יש סיבה לבכות או לצעוק), והן מכתיבות את הטון ומייצרות את הסטיגמה ההיסטרית על נשים.

    • gilibug הגיב:

      אוי ואבוי לי. החוויה שלך בדיוק מדגימה את מה שניסיתי להגיד, אבל הגעת למסקנות כל כך הפוכות ומזיקות. הפואנטה שלי היתה שלהרבה אנשים אין תפישה של מהו מחזור "נורמלי". במקרה שלך, זה התבטא בכך שחשבת שמשהו חלש מדי במחזור שלך, ודאגת. אכן נשמע שיש לך מחזור קל במיוחד, אבל זה לא אומר שהוא אינו נורמלי, וגם לא אומר שככה המחזור אצל רוב הנשים. את לא יכולה להסיק מהחוויה שלך, שנשים אחרות הן סתם היסטריות ומנפחות משהו שהוא חוויה שולית. זאת מסקנה מעליבה ופוגענית כלפי אחוז כלל לא מבוטל של נשים שהמחזור שלהן כבד משלך. שיח פתוח יותר על המחזור היה אולי חושף אותך גם לאפשרות שלא אצל כל אחת זה מתבטא באותו אופן. אם אלה המחזורים שלך, ואת לא סובלת, ורופאים אישרו שהם תקינים, אשרייך וטוב לך, הלוואי על כולנו.

    • תמר הגיב:

      סליחה, אבל למה בדיוק את חושבת שהחוויה שלך מבטלת את שלי? אם המחזור שלך לא כואב, למה זה אומר שאני היסטרית?
      לפי ההיגיון הזה, אישה שיולדת בקיסרי חירום תוך סכנת חיים היא גם מפונקת וסתם לחוצה, הרי יש נשים שיולדות מהר ובקלות ואפילו בלי אפידורל. ומה עם גבר שחוטף התקף לב בגיל חמישים? גם הוא סתם מיעוט קולני שיוצר סטיגמה! הנה, תראי את סבא שלי – חי עד גיל 91 בלי התקף לב! אם הוא הצליח כל אחד יכול, לא? ולמה צריך לעשות ליהודים אשכנזים בדיקות גנטיות לטיי זקס וגושה ודיסאוטונומיה משפחתית? מה, כי הם אשכנזים? זה בטח לא מגביר את הסיכוי שיוולד להם ילד נכה וחולה, זה פשוט שאשכנזים הם היסטריים ומתעסקים בשטויות. ואיתוא מוקדם של סרטן השד, איזה שטויות. כולה אחת מתשע, בטח איזו היסטרית שנבהלת מכל גוש בציצי!

  16. עדי הגיב:

    היי גילי. אני מסתכנת בתגובה כפולה, פשוט ניסיתי להגיב כמה פעמים וזה נעלם, כך שאולי מויינתי כספאם. מגיבה עכשיו עם כתובות שונות.
    כל זה רק כדי לומר שהפוסט חשוב ומחכים, ואני בעד פרס נובל למורוגננתם. או, והבת שלך מאוד מוכשרת.

  17. תהילה הגיב:

    מוסיפה את "שאול ויוהאנה" של נעמי פרנקל. בתור ילדה הייתי קוראת את הפרק שבו היא מקבלת וסת בלופ. אני בטח עוד מסוגלת לצטט את רובו בעל פה…
    פוסט נהדר. תודה!

    • עדי הגיב:

      תהילה, אני חייבת להגיב לך, כי במחי תגובה אחת החזרת אותי המון שנים אחורה. שאול ויוהאנה! כמובן! מצאתי את עצמי ממש זוכרת איך יוהאנה מסרבת להיכנס להתרחץ, ופרידה מבינה מה קרה, "שזה כמו אצל האחיות שלה למרות שהן נראות כל כך שונה". אני בהלם שאני זוכרת, אבל גם אני קראתי את הספר הזה המון פעמים. אז תודה על התזכורת🙂

  18. יעל הגיב:

    פוסט מעולה. שתי מחשבות:
    1. למה "מוכרחות לדבר על הווסת" ואז שימוש במילה "מחזור" לאורך כל הטקסט? את משתמשת בו לעתים כדי לתאר ווסת ולעתים כדי לתאר, באמת, מחזור שלם. הרי זה חלק מהמקור לבלבול ובורות. הגיע הזמן שנתחיל לקרוא לדברים בשמם.
    2. הכאב – הוא לא הכרח המציאות, ואילו היחס אליו הוא כאל גזירה משמיים. נשים מטפלות בכאב בכל האמצעים ש*אמרו לנו* שעומדים לרשותנו, כמו אקמול או גלולות או התקן תוך רחמי. כל אלה אינם פתרונות ארוכי טווח. אף אחת לא שואלת למה כ"כ כואב, כי זה נתפס כמו משהו אישי לחלוטין, אבל אין בכלל דיבור על הקשר בין תזונה לבין כאבי ווסת, למשל. הקשר הוא הדוק במיוחד. אכילת מזון מתועש, רווי חומרים משמרים, חומרי טעם וריח, סוכר, מלח, שמנים, סויה – מגביר לאין ערוך את תגובת הגוף בזמן הווסת. מדובר בזמן הרגיש ביותר בחודש בגוף שלנו, והגוף מגיב למה שאנחנו מכניסות אליו בזמן הזה, ומגיב בהתאם. גם כמות הדם קשורה בתזונה, באמצעות תזונה אפשר לצמצם מאוד-מאוד את ווליום הדימום ובכך להקל מאוד על תסמיני הווסת. זה נושא שאינו מדובר כלל.

  19. מאיה הגיב:

    הפוסט באמת מעניין ומעלה שאלות חשובות למודעות, במיוחד מבחינת ההכרה הציבורית בתהליך הכל כך שגור אצל כל הנשים. אם כי יצאתי ממנו בתחושה שהמחזור הוא דבר מיותר ולא נעים ש'נכפה' עלינו. אני חושבת שלא די בלחנך כמה הדם החודשי מייצר סבל, למשל למדתי שאם אני נמנעת ממתוקים הסוכרים לא מכבידים על מעבר הדם ברקמות ואז אני לא חווה כאבים, אולי תזונה תומכת בזמן מחזור יכולה להועיל. ובעיקר לשים את הדגש עד כמה המחזוריות הזו היא מופלאה ומאפשרת לגוף שלנו להביא חיים. בעיניי זה הופך את כל העניין של המחזור ממשהו מעיק ומיותר לעוצמה ייחודית ומופלאה שיש לנשים בלבד. הרבה מאוד מהנסיונות 'לבזות' את הנושא הזה ולהסתיר אותו נובע דווקא מכך שבימים עברו גברים פחדו מעצם המחשבה שנשים הן עוצמתיות כל כך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s