אלף דקירות

השבוע ראה אור בשעה טובה הספר "כשהתירס לוחש" מאת לורה רובי, בתרגומה המצוין של יעל ענבר:

כשהתירס לוחש חזית

היו לי לבטים לגבי הספר הזה, שיש בו משהו איטי ומרומז, והוא לא מיד "תופס" כמו ספרים מוצלחים אחרים. אבל עד הסוף הוא הופך, אם לא לרכבת הרים, אז לקרוסלה הפוכה (מי שיקרא יבין). העברתי את הספר לשתי לקטוריות, הראשונה אמרה, פחות או יותר, "היה יפה אבל לא נפלתי" ועמדתי לוותר עליו – ואז הגיעה חוות הדעת של הלקטורית השנייה שאמרה "לא זאת בלבד שלא הנחתי אותו מהידיים, נדמה לי שברבע האחרון של הספר שכחתי לנשום". בקיצור התלבטתי, וגם אחרי שכבר קניתי את הזכויות חשבתי שאולי עשיתי טעות, אבל במהלך עריכת התרגום התאהבתי בו מחדש לגמרי ולחלוטין.

זה ספר שקשה קצת לספר עליו יותר מדי בלי לקלקל. זה גם ספר שאי אפשר להגיד "הוא דומה ל…" כי הוא לא. יש בו שעטנז די ייחודי של מוסכמות ספרותיות: ספק ריאליזם, ספק ריאליזם מאגי, ספק פולקלור או סיפור מחדש של אגדה או מיתוס, ועד הסוף לא ברור איך כל חלקיו מתחברים. לפעמים מה שאי אפשר להעביר במילים, אפשר להעביר בדימויים, ולכן חשבתי שעיצוב עטיפת הספר יהיה במיוחד חשוב הפעם. ולא כל כך השתגעתי על העיצובים למהדורות קיימות באנגלית.

bone gap american

bone gap british

אני כבר לא זוכרת איך עליתי על הרעיון לרקום עטיפה. אולי דפוס חלת הדבש בעיצובי הספר באנגלית הוא שהזכיר לי בד של רקמת צלבים. בעבר התפעלתי מאוד מסדרת הקלסיקות של פנגווין עם עטיפות רקומות, ומספרים כגון "ברחוב ירמיהו" מאת ליבי דאון, עבורו הכינה לנה גוברמן – שהיא מאיירת מופלאה גם כשהיא "סתם" מציירת – "איורים" משגעים מבד עם אפליקציות ורקמה. כך או כך, מרגע שחשבתי על רקמה, אהבתי את הרעיון יותר ויותר. הרקמה השתלבה לי עם מרכיבי הפולקלור המפעפעים בספר, ועם עיסוקו העדין בתקפידן של נשים ובעבודתן. לפני כשנה כיתתי רגלי לנחלת בנימין, רכשתי לי בד, חוטים, מסגרת ומחטים, והתחלתי לרקום.

חיפשתי תמונות של רקמת צלבים לאלמנטים השונים שרציתי שיהיו בעטיפה, ובהנדסה לאחור עם קצת שינויים והתאמות הגעתי לדוגמה. זאת היתה ההתחלה:

2017-04-02 20.44.56

בהתחלה זה הלך ממש מהר, כי האלמנטים היו קטנים יחסית. אחר כך הגיעו הכוורת והדשא, שני בלוקים יחסית גדולים ומשעממים של רקמה, שאת רובה השלמתי במהלך טיסות הלוך-ושוב ליריד ספרי הילדים השנתי בבולוניה, איטליה. בטיסה הראשונה מישראל לאוסטריה היתה גם משלחת של תלמידי חטיבת ביניים, וישבתי ליד שתי בנות 14 מתוקות שהתלהבו בטירוף ממלאכת הרקמה שלי, עד כדי כך שהזמינו את כל בנות הכיתה שלהן לבוא ולהסתכל, ואף ביקשו רשות לצלם סלפי עם הרקמה ולצלם אותי רוקמת. זה היה מביך ומשעשע.

2017-04-08 14.14.44

מי שיקרא את הספר, יבין מאין הגיעו הדבורים, העורב והרימון.

2017-04-08 15.11.59

במקור התכוונתי לעצור כאן. נתקעתי בכותרת, כי בעצם עוד לא היה תרגום מלא ועוד לא החלטנו איך לתרגם את שם הספר לעברית. חששתי שהשם "פרצת עצם" יישמע יותר מדי כמו בעיה אורתופדית, ולא יהיה שם מושך לספר. קיימנו סיעור מוחין סוער במיוחד, ובשלב מסוים הציעה העורכת רוני בק שנקרא לו פשוט "בוקי מק'בוק-פייס". הייתי כבר כל כך מיואשת שזאת נשמעה לי אופציה קבילה. בסופו של דבר פניתי לסופרת עצמה, לורה רובי, והיא זאת שהציעה שנקרא לספר "כשהתירס לוחש". בדיעבד לדעתי זה השם הכי נכון לספר הזה, ואולי חבל שלא קראו לו כך גם באנגלית!

אבל אז מצאתי את עצמי בבעיה עם הרקמה. לא השארתי מספיק מקום לשם הארוך הזה. נאלצתי להקטין את האותיות בשם הסופרת, והפרופורציות כבר לא היו יפות. וגם היה חסר ממש התירס. אז באילתור נוסף, הרחבתי את הרקמה. הוספתי פסים למטה בשביל הגובה – ושוב, מי שיקרא יבין לדעתי מדוע הכנסתי את מוטיב הגלים היווניים ואת מוטיב התבואה.

2017-12-19 23.52.04

כשסיימתי הרקמה בפעם השנייה, כבר לא ידעתי אם היא יפה או לא. השקעתי בה כל כך הרבה שעות עבודה, שפחדתי שאולי אני אוהבת אותה רק בשל כך, כי קשה להודות שעבודה כה רבה נעשתה לחינם. אבל אנשים שאוהבים אותי עודדו אותי, ואמרו שהיא בהחלט יפה למרות כל מה שאני מספרת לעצמי. אז הנה הסיפור מאחורי עיצוב עטיפת הספר. אבל היופי האמיתי הוא הספר עצמו, עליו אני ממליצה בלב שלם.

בהזדמנות זו, תודה לסילאן דלאל שצילמה בשבילי את הרקמה, ולדור כהן המעצב האגדי של כל ספרי הוצאת עוץ. ועוד הערה לסיום: מי שירכוש את הספר דרך האתר של הוצאת עוץ, יקבל מהדורה שכרוכה בנייר עם טקסטורה, המזכיר למגע את הבד של הרקמה. לחנויות הספרים יגיעו עותקים שכרוכים בנייר למינציה רגיל, מהסיבה הפרוזאית שעליו אפשר להדביק מדבקות מבצע בלי להשחית את הספר.

.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אלף דקירות

  1. talch הגיב:

    בהתחלה כשראיתי את הכותרת חשבתי שזה מדבר על חולי סוכרת. ואז הבנתי שאני גם יכול לאמץ את המשפט הזה – "זהירות, אני מתאמן בדקירות 7 פעמים ביום!"
    תודה – והיצירה נפלאה!

  2. כמה מרתק לקרוא את הפוסט הזה בפעם השניה, בזמן שאני קוראת את הספר עצמו שהגיע אלי אתמול בדואר. מאוד אהבתי את הכריכה הרקומה ומעניין לשמוע על "מאחורי הקלעים" של העבודה עליה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s