געגועי לשבוע הספר

כשהייתי ילדה, שבוע הספר היה חג. כל שנה היינו הולכים לגן הפעמון (כן, אני ירושלמית במקור) ומסתובבים בחום המהביל, בין דוכני הספרים, סוחרי התירס והתפוחים המסוכרים, וחוזרים עם ספר או שניים, עדיף עם חתימה, וגם מדבקות, סימניות… כילדה שגדלה בין ארצות, אני יודעת שחג הספר בישראל הוא יחיד ומיוחד, ולכל החיים. לכן בבגרותנו השארנו לנו מסורת משפחתית, להקפיד לבקר ביריד שבוע הספר ולתת לכל ילד לבחור לעצמו ספר אחד כרצונו. (כתבתי על זה פעם פוסט אורח בבלוג אמהות אובדות.)

haggaisefer בשביל המוציאים לאור, שבוע הספר היה פעם פיסגת שנת המכירות. במקום שהספרים יעברו דרך חנויות הספרים, ושם ישבו על המדף מי יודע כמה זמן, כך שהתשלום עליהם יגיע מי יודע מתי ותיגזר מתוכו עמלה לחנויות של ארבעים, חמישים, שישים אחוזים ויותר, היתה למוציאים לאור הזדמנות למכירות מיידיות ללא גורם מתווך. בזכות זה אפשר היה להציע מחירי הנחה אטרקטיביים: את עמלת המתווך הרוויחו הקונים. זאת ועוד: שבוע הספר היה הזדמנות לרענן את המחסנים, ולתת מקום תצוגה יפה לספרים קצת-פחות-מחדשים שאולי כבר לא זכו לתשומת לב בחנויות. אפשר היה למכור ספרים בעסקאות חבילה, וכך לעודד את הקונים להביט לא רק בספרים הכי חדשים ומדוברים, אלא גם בספרים אחרים מאת אותם סופרים או בסגנון דומה. כולם הרוויחו מהסידור הזה, פרט לחנויות, שלא קיבלו עמלה על כל אותן קניות ישרות. אבל גם החנויות הסתדרו, כי בסך הכל שבוע הספר עודד קניית ספרים בכל האופנים.

רשת צומת ספרים נולדה כרשת לממכר עודפים: בעצם היא מילאה את הפונקציה של שבוע הספר לכל אורך השנה. מוציאים לאור הרי מדפיסים מספר עותקים שמבוסס על הימור: כמה עותקים של הספר יצליחו למכור. לפעמים קורה שההימור נמוך מדי, והוצאת הספרים מדפיסה עותקים נוספים, וכולם שמחים; במקרה העצוב יותר (והתדיר למדי) מדובר בהערכת יתר, ועותקים לא רצויים עומדים במחסן ומעלים אבק. הפתרון שהיה נהוג פעם היה להוריד את מחיר הספרים ולמכור אותם אפילו במחיר עלות, ללא רווח, וכך לפחות לחסוך את דמי האיחסון ולהחזיר קצת מההשקעה בעותקים המיותרים. ספרים שלא נמכרים באופן זה נשלחים לגריסה: ככה אפשר אולי להרוויח כמה גרושים על הנייר הגרוס בתור חומר גלם. צומת ספרים בגלגולה המוקדם היתה תחנה אחרונה לפני גריסת ספרים. כיום אפשר לקנות את הספרים המועדים לגריסה בהיכלות נוקיה, במבצעי שבע במאה. רשת צומת ספרים, לעומת זאת, השתדרגה והחלה למכור גם ספרים חדשים לחלוטין.

לאט לאט עלה כוחה של רשת צומת ספרים, מסיבות שונות, בהן הבעלות הצולבת עם קבוצת הוצאות הספרים זמורה-ביתן ומודן. צומת ספרים הצליחה לשכנע את המוציאים לאור לתת לה הנחות גדולות יותר ויותר על ספרים חדשים. מבחינת הוצאות הספרים, הרווח על כל ספר שנמכר ירד, אבל בתמורה עלה נפח המכירות הכולל ונראה היה שיש תנועה ושגשוג בשוק הספרים. צומת התחילה להציע מבצעי כסאח גם על ספרים חדשים, ורשת סטימצקי, שחשה שהיא מאבדת את השליטה בכיפה, הגיבה במבצעים משלה. נוצרה תחרות שבה כל רשת מנסה להגדיל את מבצעיה. המשחק הזה מתנהל כבר קרוב לשני עשורים, כאשר מחירי הספרים החדשים יורדים ויורדים כל הזמן. על פניו נראה היה שמדובר בברכה: לכאורה, אם הספרים זולים יותר, הקונים יכולים לקנות יותר ספרים, ויש פריחה ושגשוג וכולם שמחים. ואכן בתחילת הדרך הרוויחו הן צומת ספרים, הן סטימצקי, מתנועת הספרים המגוברת, ושתי הרשתות התרחבו וגדלו .

את הצד השלילי של תחרות ההנחות הזאת היה קשה יותר לראות, ועד היום יש אנשים שלא מאמינים שמדובר בתופעה שפגעה בשוק הספרים (ובהם הממונה על ההגבלים העסקיים). הנפגעות המיידיות היו חנויות הספרים הקטנות, שהיו קטנות וחלשות מכדי לדרוש מהמוציאים לאור את ההנחות המופלגות שקיבלו הרשתות. כתוצאה, חנויות ספרים עצמאיות כמעט ונעלמו מהשטח, כך שאם לפני עשור היו בארץ קרוב ל-200, כיום יש בכל הארץ כולה כ-60 חנויות ספרים עצמאיות בלבד, כולל חנויות יד-שנייה, חנויות לספרי לימוד וחנויות שמוכרות לצד הספרים מוצרים נוספים כגון מכשירי כתיבה. (אבל לא כולל חנויות לספרי דת המשרתות את המגזר הדתי, אשר מתקיימות כענף נפרד לחלוטין.) נפגעו גם הוצאות הספרים הקטנות, שלא יכלו להרשות לעצמן להשתתף במבצעים. הוצאת ספרים גדולה יכולה, אולי, לספוג הפסד על כותר אחד שנמכר במבצע בתקווה שהרווח יגיע מכותרים אחרים – לדוגמה, למכור בהפסד את הספר הראשון בסדרה, אבל את המשכיו למכור במחיר מלא. הוצאות ספרים קטנות לא יכולות לעשות תימרונים כאלה. (מדוע אובדן חנויות הספרים הקטנות הוא הפסד של כולנו? על כך כתבתי מזמן.)

נוצר שוק ספרים שבו יש יתרון גדול לרבי מכר: ספרים שבפרק זמן קצר נמכרים בהמון עותקים, ואחר כך דועכים ונשכחים. כמו פרחים עונתיים שמלבלבים ונובלים. הוצאות הספרים השקיעו יותר ויותר בספרים כאלה, ופחות ופחות בספרים עם תבנית מכירה אחרת: ארוכי המכר, ספרים שנמכרים במעט עותקים לאורך פרק זמן ארוך. כמו עצי פרי, שצריכים לגדול כמה שנים בשקט לפני שהם מתחילים להניב. ז'אנרים כגון שירה, דרמה והגות, וגם ספרי ילדים ישנים וטובים, נפגעו מתבנית המכירות הזאת. נוצר גם מצב שאם ספר אינו נמכר היטב מיד, אין כמעט מה לעשות בו. אי אפשר להוריד את מחירו, כי מראש הוא נמכר במחיר נמוך מאוד, עד כדי כמעט עלות. התוצאה היא שספרים נשלחים לגריסה הרבה יותר מהר. סיפרו לי לאחרונה שאחת מהוצאות הספרים הגדולות בארץ גורסת כל ספר שנמצא על המדף יותר מחצי שנה. עצוב מאד.

ומה נשאר משבוע הספר? במצב שנוצר, שבוע הספר איבד מייחודו ומערכו. למרבה האבסורד, אפילו המוציאים לאור בעצמם לא יכולים להתחרות במחירי הספרים הנמוכים שמציעות הרשתות לאורך השנה. כשבחנות נמכרים ארבעה ספרים במאה שקלים, עם אפשרות לשלב ספרים ממגוון מוציאים לאור, מדוע שמישהו יתפתה למבצע עלוב יחסית של אחד פלוס אחד מתוך מלאי של מוציא לאור אחד בלבד?

מנקודת המבט של הקונים, שבוע הספר נראה כמעט כהונאה: הרי כל השנה מוכרים ספרים במחירי רצפה, אז מה פתאום בשבוע הספר הספרים פתאום יקרים יותר? אז מה אם לא מדובר בדיוק באותם ספרים. הקונים כבר לא רואים שמחירי הספרים במבצעים הם מחירי הפסד, שמאלצים את המוציאים לאור לקצץ בבשר החי. מבחינתם אם אפשר למכור ספרים במבצע של ארבע במאה – ועובדה שמבצעים כאלה מתקיימים כל הזמן – משמע שזהו ערכם האמיתי של הספרים. כמו שאחרי אכילת מאכלים נוטפי סוכר, נדמים מאכלים אחרים תפלים, כך גם אחרי קנייה במבצעים קיצוניים, נדמה שמחיר סביר של ספר הוא מופרז. אבל האמת המצערת היא שאי אפשר לקיים תעשייה כאשר כל המכירות הן במחיר עלות או הפסד ליצרן. מצד שני, קשה מאד להעלות מחירים, כאשר הקונים הורגלו לאורך שנים לטווח מחירים נמוך, גם אם אינו ריאלי.

חוק הספרים, או בשמו הנכון, החוק להגנת הספרות והסופרים, נועד כביכול לתקן את העיוות שנוצר בשוק, אלא  שהחוק פיספס את המטרה. במקום להגביל את הלחץ שרשתות הספרים יכולות להפעיל על המוציאים לאור, מגביל החוק את ההנחות המותרות במחיר הסופי לצרכן. תחת החוק החדש, אסור למכור ספר בהנחה מהמחיר המומלץ ב-18 החודשים הראשונים מהדפסתו, פרק להנחה של עד 10% שהמוציא לאור עצמו יכול לקבוע במכירה ישירה, והנחה של 20% במהלך שבוע הספר ושבועיים אחריו. כתוצאה, מיד עם היכנס החוק לתוקפו, החלה רשת סטימצקי לדרוש מהמוציאים לאור הנחות גדולות במיוחד כדי לפצות את עצמה על אובדן המכירות החזוי. בסופו של דבר, הקונים ישלמו יותר על ספרים, אבל הוצאות הספרים ימשיכו לסבול, ואת הרווח יגרפו רשתות הספרים. עוד תוצאה משונה של החוק, היא שעכשיו גם למוציאים לאור עצמם אסור למכור את הספרים החדשים שלהם בהנחה יפה בשבוע הספר. רשתות הספרים יכולות לסחוט מהם 70 אחוזי הנחה ויותר, אבל לקונה הסופי אסור להם לתת יותר מ-20 אחוזי הנחה, וגם אסור למכור ספרים חדשים בעסקאות חבילה עם ספרים ישנים יותר או עם מוצרים אחרים… זה עומד להיות מבלבל ומתסכל, ולא אתפלא עם בשבוע הספר הקרוב יהיו קונים רבים שירגישו פשוט מרומים.

רשתות הספרים שגשגו בטווח הקצר, אבל המחיר היה פגיעה כוללת בענף הספרים, שכעת גם הן עצמן סובלות ממנה. ולראייה המצב הקשה אליו נקלעה רשת סטימצקי, מצב שלא הפתיע אף אחד בתוך תעשיית הספרים. בשבוע הספר הנוכחי, סטימצקי מפרסמת מבצע של קנה ספר אחד, קבל שניים במתנה. כדי שהמצבע יתאפשר, ביקשה הרשת מהמוציאים לאור הנחה של 78.5% ממחיר הספר המומלץ. רוב הוצאות הספרים בארץ סירבו לתנאים הללו, כי יש גבול. הרי כשמוכרים ספרים בהפסד, לעולם אי אפשר להרוויח עליהם, גם אם מוכרים המוני עותקים. אף על פי כן ממשיכה סטימצקי עם המבצע, וכביכול מתכוונת לספוג את ההנחות בעצמה. הכל בשביל כסף בכיס עכשיו, ואחרַי המבול. ומי יופתע אם בתום שבוע הספר, בעוד כמה שבועות או חודשים, יתברר שלסטימצקי אין כסף לשלם עבור הספרים שנמכרו, והמוציאים לאור יאלצו לספוג "תספורת" על חובות של מיליונים שחייבת להם רשת סטימצקי? רק מי שלא קורא את המפה. roisefer נחזור לירידי שבוע הספר. הפעלת דוכן בשבוע הספר כרוכה בעליות משמעותיות. מעבר לשכירת הדוכן עצמו, שעולה אלפי שקלים, יש לדאוג להובלה, לצוות זמני, לפירסום ועוד. ככול ששבוע הספר איבד ממעמדו, כך היה פחות ופחות משתלם להוצאות הספרים השונות לפתוח דוכנים ברחבי הארץ. למעשה נסגרו ירידי הספרים של התאחדות המו"לים כמעט בכל הערים, פרט לתל אביב וירושלים (ואולי כפר סבא? כך בפרסומים בעיתונות – לא ביררתי פרטים). רשויות מקומיות שרצו בכל זאת לחגוג את שבוע הספר, ראו לנכון להקים במקום זאת ירידים שנוהלו על ידי גופים מסחריים כגון סטימצקי, צומת ספרים או חנויות מקומיות. מבחינת התושבים אולי נדמה שיריד הוא יריד, העיקר שיש דוכני ספרים קרובים למקום מגוריהם ולא משנה מי מנהל אותם. אבל מנקודת מבט אחרת, מדובר בהקצאת שטח עירוני לטובת גוף מסחרי יחיד. חנות הספרים זוכה להשתמש בשטח ציבורי לטובת עסקיה הפרטיים; היא ממשיכה לגזור את העמלות הגבוהות מהמוציאים לאור. הספרים נמכרים, אבל הרווח לא מגיע לכיס היוצרים או ההוצאות. ריענון מחסנים לא מתקיים, המבחר מוגבל לפי בחירת החנויות. ירידים בחסות חנות מסחרית הם צ'ופר לחנויות, שלא תורם שום דבר לשיקום תעשיית הספרים. היום אנחנו יודעים שלפחות רשת סטימצקי שפכה על הירידים הללו כסף שאין לה, ושבסופו של דבר יבוא אף הוא על חשבון המוציאים לאור.

בחיפה כבר לפחות שלוש שנים לא מתקיים יריד של התאחדות המו"לים בשבוע הספר, אבל העירייה ניסתה לפצות על כך בקיום ירידים ואירועים אחרים (פוסט רקע מלפני שנתיים חושף מורכבויות). השנה לדוגמה, יתקיים זו הפעם השלישית בגן הכט במרכז הכרמל, יריד קח-תן לספרים. הכניסה למתחם היא בתשלום, ומי שמביא ספר להחלפה מקבל תלוש לקבלת ספר תמורתו. קיימת גם אפשרות לתרום את הספרים לטובת מערכת החינוך העירונית. היריד יתקיים השנה למשך חמישה ימים בין 15/6 ועד 19/6; הנה קישור לפרטים. במקביל יתקיים בשוק התורכי שבעיר התחתית מיני-יריד לאורך שני רחובות: ברחוב אחד יפרוש את מרכולתו איתמר לוי, מאתר ספרים ובעל חנות הספרים "ספרים וחפצים"; וברחוב אחר יועמדו דוכנים של הוצאת ידיעות אחרונות (קישור לפרטים). בשבוע שלאחר מכן, בין 22/6 ועד 27/6, יתקיים יריד ספרים-יוצרים במרכז פנורמה בחיפה (קישור לפרטים): כאן יגיעו יוצרים עצמאיים והוצאות קטנות, שספריהם אינם בהכרח נמכרים בחנויות הרגילות.

בירושלים, במקביל ליריד התאחדותהמו"לים בגן הפעמון במתחם התחנה הראשונה (11/6 עד 21/6), יתקיים בבית הנסן יריד ספרים אלטרנטיבי בהפקת עמותת "עט לשינוי", הכולל סדנאות וארועים שונים שנראים באמת אטרקטיביים. שווה להציץ (קישור לפרטים). בתל אביב יתקיים היריד הרגיל בככר רבין: במעגל הדוכנים החיצוני מוקצה, כמדי שנה, מקום ליוצרים מקומיים תושבי תל אביב; הדוכנים הללו מסובסדים חלקית על ידי העירייה. שם השנה תמצאו גם אותי ואת הוצאת הספרים החדשה שלי, עוץ. (בואו לבקר!) חבל שעיריית תל אביב אינה מעודדת יוזמות לירידים אלטרנטיביים, ככל הנראה כי הן נתפשות כמתחרות ליריד המרכזי. כך לכל אורך השנה האחרונה לא נמצא בית תל-אביבי ליריד קריאת כיוון, אשר התקיים במקום זאת במועדים שונים בחיפה ובירושלים; והשנה סוכל ניסיון של חנות הספרים "האחים גרין" להקים יריד אלטרנטיבי במקטע של שדרות ח"ן.

ראוי לזכור שגם חנויות הספרים הדיגיטליות מקיימות מבצעים לרגל שבוע הספר, כולל הנחות (על ספרים שגם ככה מחירם זול) ואף חלוקת מתנות. הולך ומתפתח שבוע הספר האלקטרוני.

בקיצור: שבוע הספר עדיין לא מת. בעיני יש עדיין חגיגיות רבה וחשיבות חינוכית בהליכה עם הילדים לירידי שבוע הספר. לדעתי כדאי במיוחד לחפש את האירועים המיוחדים הכוללים מפגשים עם יוצרים ואנשי ספר. אבל השנה צריך להביא בחשבון שהמבצעים יהיו פחות מטורפים מאשר בשנים קודמות. ספרים חדשים (שהודפסו אחרי מרץ 2014) יימכרו ב-20% הנחה בלבד, גם אם הם נרכשים ישירות מהמוציאים לאור. אף על פי כן, אני עדיין ממליצה לרכוש ישירות מהמוציאים לאור ומהיוצרים עצמם. שווה לדעת מי מפעיל את היריד אצלכם ביישוב, ולחשוב אם באמת אתם רוצים לתת לו את כספכם. אני כתמיד בעד תמיכה בחנויות הקטנות שלרוב מקיימות מערכת יחסים הוגנת יותר עם הספקים ועם העובדים שלהן מאשר הרשתות. וכמובן לא לשכוח: לא צריך לקנות ספרים כדי להנות מהם. שווקי קח-תן וספריות ציבוריות הם מקורות מצויינים לחומרי קריאה. בסופו של דבר, הקריאה היא העיקר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על געגועי לשבוע הספר

  1. רונית הגיב:

    בשנה שעברה ביקרתי בשבוע הספר בכיכר רבין, לצערי המפגשים עם סופרים ויוצרים נראים גם הם כשוק. כרוז צורמני שהזכיר מדי חמש דקות שהמפגש עם X יחל בשעה Y לייד דוכן Z. וש A יחתום על ספריו בדוכן B בשעה Y וחצי. אנשים נדחפים כדי לקבל חתימות וכדי להצטלם עם "סלב" ספרותי. ראיתי סופרת שהתחנפה לחבורת בנות עשרה כדי למכור את מרכולתה. לא יכולתי להפסיק להיזכר בשני מערכונים עצובים: "ספרים בקילו, על המשקל, רבותי!" של הגשש החיוור והמערכון מארץ נהדרת עם יורם קניוק.

  2. galicolagfb הגיב:

    כל חוק אפשר לשנות ולתקן, בייחוד חוק שנהגה על ידי ממשלה קודמת (הוא גם עבר בממשלה הקודמת? אני לא זוכר).
    אם החוק הוא לא טוב, ומדברייך עולה שהוא לא טוב, מדוע התאחדות המו"לים והחנויות הפרטיות לא מקימים קול צעקה רב יותר, או מחפשים את אותו חבר כנסת שיהיה מוכן לשנות את החוק? להגביל גם את ההנחה שחנויות הספרים יכולות לבקש?
    אני תמים? כנראה. אני זוכר שהיו צעקות לפני, והחוק עבר בכל זאת. אבל לוותר ולחכות לנס (או, סביר יותר, לקריסה ואז לומר "אמרנו לכם") זה לא ממש פתרון.

    • gilibug הגיב:

      אף אחד לא יושב בצד. יש בהחלט דיבורים על שינוי החוק, נראה לי שאין אף צד שמרוצה ממנו במתכונתו הנוכחית. אפילו תומכיו חושבים שהחוק פגום ושיש לתקן אותו. יש גם כאלה הסבורים שהלובי שקידם את החוק, כולל סטימצקי בעצמה, היה לובי ציני שמראש התכוון להכשילו. אני אישית נגד חקיקת חוקים חדשים לפתרון בעיות שהיו יכולות להיפתר אילו רק נאכפו החוקים הקיימים. במקרה של שוק הספרים, אני סבורה שהאשם הוא בממונים על חוק ההגבלים, שאיפשרו לדואפול צומת-סטימצקי להתפתח, ולהוצאות הספרים הגדולה בישראל להיות בעלים של אחת משתי הרשתות, כאילו המדד היחידי לבריאותו של השוק הוא מחירים נמוכים לצרכן הסופי. אני לא בדעת יחיד. כוח רב אין לי, אני לא גורם משמעותי בשוק הספרים. אני יכולה לכל היותר להשתמש בבלוג שלי כדי להציף את הבעיות המוכרות, וזה מה שאני עושה.

  3. gilibug הגיב:

    רונית: זה ככה, נכון. אבל לא רק. הנהירה ההמונית היא לעיתים קרובות דווקא אל כוכבי ערוצי הטלוויזיה השונים, אבל ליריד מגיעים גם סופרים שלא זוכים לתשומת הלב שמגיעה להם. אם קצת עוקבים אפשר למצוא אותם, וגם את המאיירים, ולזכות בשיחות מרגשות ובהקדשות מקסימות. ולא מוכרחים להגיע דווקא לירידים הגדולים: הסדנאות וההשקות בבית הנסן, לדוגמה, נראות לי שוות ביותר.

  4. kenny הגיב:

    געגועיי לשבוע הספר. בזמנו הייתי מוצא הרבה ספרים שנשלפו מהמחסנים והוצאו רק לשבוע הספר, היום כמעט אי-אפשר למצוא אותם.

    ספרים לפני גריסה אפשר למצוא בזול ב"חנות המפעל" של כתר ברחוב בית הדפוס בירושלים. יש שם גם ספרים פגומים, אז צריך לפקוח עין.

    ותיקון קטן – בירושלים היריד חזר למתחם תחנת הרכבת (למרבה השמחה) ועזב את גן הפעמון הקטן והדחוס.

    • gilibug הגיב:

      לפי טיים אאוט זה בגן הפעמון. בטוח שזה בתחנת הרכבת? אשמח לקבל לינק, כי באמת שניסיתי לבדוק…

      • kenny הגיב:

        כך על פי האתר של שבוע הספר:
        http://www.sfarim.org.il/
        וגם על פי האתר של עיריית ירושלים (אם כי הם החביאו את זה ממש טוב – צריך ללכת ללוח האירועים וללחוץ על התאריך 11.6).

  5. gilibug הגיב:

    תודה קני. תכף אשנה.

  6. חוטהשני הגיב:

    בנתניה כבר כמה שנים שאין יריד מרכזי – וזה ממש חבל – חבל שהעיריות לא לקחו לחסותם את היריד (הרי בירידים גם מפרסמים יצירות של תושבי העיר…) ככה התרבות נדחקת הצידה😦

  7. אפרת המפזזת הגיב:

    בינתיים זה נראה שההתרחשות בחיפה היא הכי מגוונת.
    עצוב. פשוט עצוב.

    • gilibug הגיב:

      כן ולא. יש בחיפה מגוון ירידים אבל כולם מצומצמים. אין יריד גדול אחד שכולם מגיעים אליו ביחד, הקוראים, ההוצאות, היוצרים והסוחרים.

      • אפרת המפזזת הגיב:

        tאבל אולי זה דווקא לטובה. יריד גדול יכול גם לבלוע את הקטנים, לגרום למי שמתאים לו אלטרנטיבי לא להגיע בכלל, ובסופו של יום מי שתופס את רוב שטחו של ירידי הענק זה אותן רשתות או מו"לים שגם ככה אנחנו קונים ביומיום. נכון שהחשיפה היא לכאורה ליותר קוראים מזדמנים, אבל אני לא בטוחה שלא עדיף ארוע קטן שקולע בול לטעם של קהל היעד שלו. בסופו של דבר נראה לי שהצלחה או לא של אירוע זה או אחר תלויה הרבה מאוד בשיווק ובמיתוג שיינתן לאותו ארוע.
        הארוע האלטרנטיבי של ירושלים התקיים בעבר במגרש הספורט של המנהל הקהילתי לב העיר ליד גלריה ברבור שבאחת מהחצרות הפנימיות ליד השוק. והיו בו דוכנים של אמנים מקומיים, וחברה שמכרו יד שניה את הספרים שלהם מהבית, וקצת יוצרים מהשכונה שניגנו מוזיקה, ומישהו שהכין מרק ומכר אותו. אני לא יודעת עד כמה הם מכרו ספרים באותן שנים, אבל היה משהו מקסים בעיני בהתרחשות הזו. לדעתי לא עשו לה מספיק שיווק והארוע נזנח. השנה זה עבר לגוף שהעירייה חפצה ביקרו, ושנהנה ממספיק תקציבים כנראה כדי לעשות לזה שיווק רציני, ואני מאמינה שהרבה יותר אנשים יגיעו לאירועים שם, אבל הטעם המחתרתי הקטן והאינטימי כבר לא שם. אלטרנטיבי זה כבר לא באמת.

      • פשוט יעל הגיב:

        לאפרת (אני לא יכולה להגיב ישירות לתגובה שלך): אני עברתי בשבוע הספר האלטרנטיבי בבית הנסן, ואני לא יכולה להשוות לשנים הקודמות כי בהן לא הייתי, אבל בהחלט היה שם טעם 'אלטרנטיבי', קטן ודי שכונתי. בפנים היו כמה אירועים בתוך הכיתות של בית הנסן, וגם קצת תערוכות אמנות לא קשורות. בחוץ היו חבר'ה שניגנו מוזיקה, היו דוכנים של כל מיני הוצאות קטנות או אפילו הוצאות עצמיות, קומיקס וכד', היה דוכנצ'יק אחד של איזו מבשלת בירה ירושלמית ששכחתי את שמה, הייתה ספריית קח-תן, היו מחצלות ופופים על הרצפה בחוץ שאנשים השתרעו עליהם בכיף… היה ממש נחמד. והמתחם של בית הנסן הוא מגניב לאללה. אני מבינה מצד אחד את ההרגשה של אכזבה כשמשהו קטן ואהוב עושה sell-out והפחד שהוא יאבד את האופי שלו, אבל פרסום ותקציבים ומשיכת קהל זה לא בהכרח דבר רע. לפחות השנה, זה היה אירוע ממש ממש נחמד.

  8. מה שעוד חבל הוא שבמקום לתת הנחות על כל ספר בנפרד, ההוצאות בשבוע הספר (לפחות בת"א) פתחו במבצעים של 2+1 או 3+1. כקונה, אם אני מגיעה עם רשימת ספרים שאני רוצה וכולם מהוצאות שונות, ואז אני צריכה לבחור בין המבצעים של ההוצאות למבצע זהה בחנויות, אבל עם אפשרות לקנות מכמה הוצאות ביחד, די ברור במה אני אבחר, וחבל.

    • gilibug הגיב:

      כאמור, חלק מהעניין בשביל ההוצאות הוא לפנות מחסנים. הם רוצים שתיקחו יותר ספרים, לא רק בשביל הרווח כי אם גם בשביל התנועה. אבל לרוב, אם תשאלי, גם על ספר בודד יש הנחה של 20 עד 30 אחוז, הם פשוט לא מפרסמים את זה באותה מידה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s