פרוייקט בין-בלוגי לקראת שבוע הספר

הוזמנתי להשתתף בפרוייקט בין-בלוגי: מעגל שאלות בין בלוגים ספרותיים. את השאלה שלי קיבלתי מטלי כוכבי המתוקה, שהיכרותי איתה החלה כשפתחתי את הבלוג שלי באתר רשימות והתרגלתי לחפש את תגובותיה הנבונות והרגישות. תוך זמן קצר גם טלי בעצמה פתחה בלוג ברשימות, "עכשיו תורי" שמו, וכיום היא סופרת בזכות עצמה, מחברת ספר הילדים המהולל "ביום שמש בהיר", ומשתתפת קבועה ורבת תובנות באתר "הפנקס".

שאלתה של טלי:

מה הספר שעליו חשבת "המלך עירום"? כלומר, ספר ש"כולם" משבחים ומקלסים ואילו את חושבת שהוא, אפעס, לא באמת שווה?

השאלה הזאת הציתה בי שרשרת מחשבות סותרות. כי בהתחלה אמרתי לעצמי, מה זה ספר "לא שווה"? אני בכלל אבירת הספרים ה"לא שווים". כל הזמן אני קופצת להגנת ז'אנרים דחויים כגון ספרות ילדים וספרות פנטזיה ומדע בדיוני, ז'אנרים שמעצם מהותם זוכים ליחס מזלזל או להתעלמות באולמות הספרות הגבוה היפה וה"שווה".

עם זאת, גם אני בדרכי סנובית. ובהחלט יש ספרים שאני מזלזלת בהם. ובהחלט יש ספרים שסתם לא אהבתי.  אני לא יכולה לטעון שאני מתנגדת לתיוגי איכות לספרים כי הרי אני עושה זאת כל הזמן בעצמי: מתייגת ומגדירה ספרים כאיכותיים או לא איכותיים, על פי מדדים משלי.

אני יכולה להגיד לדוגמה, שלא ממש סבלתי את הספר "דמדומים" מאת סטפני מאייר, ולא צלחתי יותר מכמה פרקים גם כשהתאמצתי לקרוא אותו (ניסיתי פעמיים). אבל לזלזל ב"דמדומים" זה כל כך בון טון בחוגים רבים כל כך, שזאת לא חוכמה. אני לא רוצה סתם להצטרף לעדת המנגחים בספר הזה, ושחלילה עוד ייחסו לי אמירות כלליות יותר, כגון שכל הספרים מסוג זה הם בהכרח שיטחיים ולא טובים, ותחת סוג זה הכניסו "ספרי ערפדים", "ספרי בנות", "ספרי נוער", "ספרים אמריקאיים", "רבי מכר מטורפים", "ספרי פנטזיה", "רומנים רומנטיים", "ספרים שכתבו מורמונים" או מה שזה לא יהיה. חוסר-החיבה שלי כלפי "דמדומים" הוא ספציפי, לא בשל שייכותו לז'אנר זה או אחר שכרגע אופנתי להתנגח בו, ולא כי אני רוצה להוכיח משהו. סתם לא אהבתי את הספר הזה.

אני לא פוסלת על הסף ספרים שנחשבים "ספרי זבל". לפעמים הספרים האלה יכולים להיות ממש מהנים לקריאה, גם אם לא מהסיבות "הנכונות". אלוהים יודע כמה מהספרים האהובים עלי במיוחד נחשבו בשלב זה או אחר על ידי קהל זה או אחר ל"זבל". בנוסף אני סבורה שחשוב לנסות ולפענח את ההצלחה של ספרי להיט, גם כשאני אישית לא אוהבת אותם. חשוב לי אישית כי אני מתיימרת להבין בעסקי הספרים, וחשוב מנקודת מבט אנתרופולוגית, כי דרך הספרים לפעמים אנחנו זוכים גם להבנה טובה יותר של האנשים שקוראים את הספרים – בתנאי שאנחנו מדחיקים את הדחף שלנו לזלזל ולהתנשא, ומשתדלים באמת ובתמים לזהות מהו המרכיב המענג ו/או הממכר באותם ספרים.

יש משהו בהצהרה פומבית שלא אהבתי ספר נחשב ומצליח, שהוא סוג של שוויץ. תראו, אני הילד שצעק שהמלך הוא עירום, או תראו, לי יש טעם משובח יותר מה"עמך". זה סוג מגעיל של שוויץ כי הוא בא על חשבונם של אנשים אחרים: היוצרים, ואלה שכן אהבו את הספרים. עם זאת, מה לעשות, יש ספרים שאני לא אוהבת, יש אפילו ספרים שאני מתעבת, ויש הנאה לא מבוטלת בכתיבת קטילה שנונה וחדה. על כן השתדלתי לאורך הקריירה הקצרה שלי כמבקרת ספרים זוטא, לבחור בקפידה על מי אני יורדת, ולא להיות חכמה על קטנים. לכתוב ביקורת שלילית רק כשהיא מנומקת ורק כשמושא הביקורת, להערכתי, יכול לעמוד בה ואולי אפילו להשכיל ממנה. יצא שלא מעט מהביקורות השליליות שלי נכתבו על יצירות של יוצרים שאני דווקא במיוחד מכבדת ומעריכה, ככול שכתבתי ביקורות שליליות.

ברוח זו, אתוודה כאן בשמות של יצירות שלא דיברו אלי ולא נהניתי לקרוא אותן, מבלי לפגוע בכבודם של היוצרים או בחשיבות היצירות בעיני. לדוגמה, את "שר הטבעות" של טולקין לא הצלחתי לגמור. פשוט שיעמם אותי. קראתי ספר וחצי ונתקעתי. את "משחקי הרעב" הראשון קראתי, אבל לא התלהבתי מספיק כדי לחפש את ספרי ההמשך בסדרה. את "קורליין" של ניל גיימן, ספר ילדים בתבנית קלסית שהייתי אמורה הכי לאהוב, לא ממש אהבתי. את "מלכוד 22" ניסיתי כמה פעמים לקרוא ולא בא לי להמשיך. את "מרשעת" של גרגורי מגווייר, ספר שכביכול שוטח היסטוריה רוויזיוניסטית של ארץ עוץ לפני בואה של דורותי, מנקודת המבט של המכשפה הרעה מהמערב, די לא סבלתי: לא בשל השליליות הקדרנות שבו (אם כי אלה בטח לא נקודות לזכותו), אלא בשל טרחנותו, ומבנה העלילה המקוטע שלא נותן להגיע לסיפוק עלילתי, ובשל השפה הדחוסה והפומפוזית.

את כל הספרים האלה לא אהבתי – ומצד שני, כשאנשים ממהרים להסכים איתי ולהגיד לי "בטח, הם שטחיים/פשיסטיים/כתובים רע/סנסציוניים" או מה שזה לא יהיה, אני מוצאת את עצמי שוב נוטה לא להסכים איתם. אולי אני סתם הפכפכה ודווקאית. ואולי מה שמרתיע אותי הוא ההכללות. אני לא אוהבת ספרים מסויימים, אבל קשה לי לבטל קבוצה שלמה של ספרים על סמך אמונה קדומה. רוצה להישאר פתוחה לאפשרות שהפתעות קריאה מענגות יכולות לבוא ממש מכל כיוון.

עד כאן תשובתי לשאלה של טלי כוכבי. להמשך קריאה אתם מוזמנים לסור לבלוג הרפובליקה הספרותית, הבלוג הספרותי המצוין של עדנה אברמסון, מי שיזמה והזמינה אותי להשתתף בפרוייקט הזה, ולקרוא את תשובתה לשאלה שלי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על פרוייקט בין-בלוגי לקראת שבוע הספר

  1. איזו תשובה נפלאה, גילי. תודה

  2. חוטהשני הגיב:

    לדעתי כל אחד צריך להכיר שיש דברים שהוא לא אוהב, למרות שכולם אוהבים ויש דברים שהוא אוהב ואחרים ממש לא אוהבים…
    וכמו שנאמר "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח"…

    אגב, ספרות נוער אמריקאית – האם סדרת הספרים 'משחק השקרים' של שרה שפרד תורגמה לעברית ?

  3. אורלי הגיב:

    גילי שלום,

    הזדהתי עם דעתך בנוגע לסיווג ספרי זבל/לא זבל. ברור שיש ספרות שהיא משמעותית יותר נהדרת וטובה (לאו דווקא קאנונית) וספרות דלה ושיטחית יותר. עדיין, אני קוראת הכל, אבל אני לא מייחסת זאת להפכפכות כלשונך, אלא ליכולת הכלה של ז'אנרים ותתי ז'אנרים שנובעת מתפיסת עולם לא שיפוטית הרואה בב"א (= ספרים) כולם, נאורים פרט לעצמי. זו אסטרטגיה שמשרתת אותי, מספקת לי מידע רב נוסף ויותר סיפוק ממאבק מתמשך של אגו. אני משתדלת לתת לאחרים להיות צודקים. מקריאה בספרות רומן רומנטי, (אחד הרומנים של אמדנה קוויק), התוודעתי למידע על מַרִי ווּלסֵטוֹנקרַאפט שידועה כאחת הסופרג'יסטיות הראשונות, סופרת ועיתונאית אנגליה שהביאה לעולם את בתה מרי וולסטונקראפט שלי שידועה בעיקר כמחברת של הרומן "פרנקנשטיין" וכאשתו של המשורר פרסי ביש שלי. ובכלל מהרומנים "הקלוקלים" הללו קיבלתי מידע שימושי רב נוסף שקצרה היריעה מלפרט.

  4. אורלי הגיב:

    תודה על ההבהרה! ככה זה כשמפרשים דברי אדם אחר.

  5. ido2267 הגיב:

    עכשיו קראתי את 'אוקינוס בקצה המשעול' של ניל גיימן והתאכזבתי.

  6. רז הגיב:

    תגובה טיפוסית שלי כאשר אני נחשף ליצירה שכולם נשפכים ממנה וההתלהבות לא מדביקה אותי היא "אני מבין ממה נובעת ההתלהבות, אבל לא התחברתי." ברוב המקרים זה בדיוק המצב.

  7. סבתא רנה הגיב:

    לבלוג שלך הגעתי בעקבות "אלופי וילבוי".שנים על שנים חיפשתי את "זקני בית הספר…." של טלבוט עבור נכדי, וכשמצאתי סוף סוף אפילו לא ניסיתי להציע לו אותו לקריאה: הבנתי מה שהסברת היטב בבלוג אחר (2007) שהוא לא יוכל להתמודד עם השפה האנכרוניסטית.
    מהבלוג ההוא עקבתי אחרייך עד כאן וכיוון שיונתן קרא ללא סוף תרגומים שלך (כמובן הרי פוטר ופרסי ג'קסון ואחרים) ונהנה מכולם אני מרהיבה עוז לשאול אולי תתרגמי לנו גם את הנ"ל ? עד שיראה אור כבר ישמח בו כבר גם אהוד (וכנראה גם רבים אחרים…..).
    וסליחה על החוצפה שבפנייה… על דברים אחרים אגיב בפעם אחרת.

    • gilibug הגיב:

      מקבלת את פנייתך כמחמאה גדולה. אני רק אחת, למזלנו יש בארץ עוד מתרגמים רבים ואף מצוינים! ענף המו"לות כולו נמצא כרגע במשבר קשה, כשיתאושש קצת אולי מישהו ירים את הכפפה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s