אין שמחה גדולה מלקבל בדואר ספר שחיכיתי לו בכליון עיניים כל כך הרבה זמן! כולי קופצנית ונרגשת, כאילו יש לי בפנים קצף מבעבע שמאיים להישפך החוצה. הסופרת שאני הכי הכי אוהבת הוציאה ספר חדש, ואני מחכה לו כבר כמעט שנתיים, והנה סוף סוף הוא יצא לאור והעותק שהזמנתי באמאזון לפני שנים אין דור הגיע היום ואני שמחה שמחה שמחה!
דיאנה וין ג'ונס היא סופרת נהדרת, שכבר בערך 30 שנה כותבת ספרים נפלאים שמזכירים אולי קצת את ספרי "הארי פוטר", אבל לדעתי הרבה יותר טובים. חוץ מזה שאצלה כל ספר, או לפחות כל סדרה, היא ייקום ומלואו, גדוש המצאות מקוריות וחידושים מפתיעים. גיליתי אותה בגיל 7, כששאלתי מהספרייה של הקונסוליה הבריטית שהיתה אז בבניין טרה-סנטה בירושלים, עותק של הספר "חיי קסם". מאז חיפשתי את ספריה בכל ספרייה ובכל חנות ספרים אנגלית שרק מצאתי. צמיחתן של החנויות המקוונות הקלה עלי להשיג עותקים משלי. אחדים מהספרים נאלצתי לרכוש שוב ושוב, כי יש להם נטייה להיעלם מהמדף שלי: אני לא לומדת מנסיון, לא מצליחה להתאפק, משאילה אותם, והם לעולם לא חוזרים אלי. את "חיי קסם" כבר קניתי אולי שמונה פעמים.
כשהתחלתי לעבוד כעורכת בהוצאת כתר, צצה לי הזדמנות הפז לייבא את ספריה ארצה. "חיי קסם" ו"תשע הנשמות של קריסטופר צ'אנט" תורגמו לעברית בידי נטע ידיד, עוד בתקופה בה עבדתי בכתר. לשמחתי גם אחרי שעזבתי, המשיכה ההוצאה לתרגם את ספריה הנהדרים של ג'ונס. "שבוע המכשפות" בתרגומה של יעל ענבר טרם ראה אור, אבל אומרים לי שהוא צפוי בעתיד הקרוב (לדעתי הוא פחות מוצלח מהקודמים, אבל בהיותו מתרחש בפנימייה הוא הדומה ביותר לספרי "הארי פוטר" ולפיכך זכה לפופולאריות רבה, וחוץ מזה גם הספרים הגרועים של דיאנה וין ג'ונס טובים יותר מספרים טובים של סופרים אחרים). שלושת הספרים שייכים כביכול לאותה סדרה, סדרת קרסטומנצי. אבל "סדרה", אצל דיאנה וין ג'ונס, זה מושג מאוד גמיש: הספרים מתרחשים בתקופות שונות ואפילו בעולמות שונים, מתמקדים בדמויות שונות, עוסקים בנושאים שונים ולעיתים אף מתאימים לגילאים שונים. מדובר לא בספרי המשך, בדיוק, כי אם בספרים שתוקפים גרעין דומה מנקודת גישה חדשה.
הספר החדש, Conrad's Fate, אף הוא שייך לאותה סדרה, מתקיים בשנה שבה קריסטופר צ'אנט הוא בן 15, גיל שבספריה של ג'ונס נחשב גיל בעייתי מאוד בו אנשים עושים הרבה שטויות שעליהן הם עתידים להתחרט. לקוראים המתלוננים על כך שג'ואן רולינג מחייבת אותם לחכות שנים בין ספר לספר, שימו לב: "חיי קסם" יצא לאור לפני 28 שנה. זאת המתנה ארוכה. מה עוד שכתיבתו של הספר הנוכחי הושלמה כבר לפני שנה ויותר, ולפני שנה וחצי כבר שמעתי כל מיני פרטים מפתים על העלילה מפיה של הסופרת בכבודה ובעצמה, כשהתמזל לי לפגוש אותה באנגליה (ובאותה הזדמנות צולמה התמונה שלמטה). ניל גיימן קרא את הספר כבר בקיץ שעבר, וכתב עליו כבר אז כמה מילים מעוררות תיאבון אצלו בבלוג (אגב, אני האלמונית שהפצירה בו לפרט קצת). כמה זמן אפשר לחכות?!
בנזוגי היקר כבר מוכן נפשית לכך שכשאתחיל לקרוא את הספר, העולם מבחינתי יכול לחדול להתקיים, אני אשכח לאכול ולהתרחץ ולישון, ולא ארים את האף מהספר עד שלא אגמור לקרוא אותו. מזל שיש עוד מבוגרים אחראים בסביבה כדי שיהיה מי שיחליף לילדים חיתולים ויאכיל אותם קצת. מזל גם שהספר לא ארוך מאוד, ובטח אגמור אותו תוך פחות מיממה.
העניין הוא, שאני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע את הזמן אפילו להתחיל לקרוא. אני כבר מפגרת בעבודה על שני פרוייקטים, שאחד מהם הוא לא אחר מאשר ספר מאת דיאנה ווין ג'ונס. (השני הוא המבוא האינסופי למהדורה המוערת של "הקוסם מארץ עוץ"). אני חייבת קודם לגמור לעבוד, ורק אז להתפנק לי בספר החדש. ההמתנה הורגת אותי.
הספר שאני מתרגמת הוא עוד ספר פשוט נהדר, שונה לגמרי מספרי "סדרת" קרסטומנצי שהוזכרו עד כה, ועם זאת מלא בשנינות, בהומור המריר ובדמיון המופלג המאפיינים כל-כך את הכתיבה של ג'ונס. "הטירה הנודדת של האוול" (שם זמני) עובד לאחרונה לסרט אנימציה על-ידי האיאו מיאזאקי, יוצר ענק בזכות עצמו. למיאזאקי, שזכה באוסקר על סרטו "המסע המופלא", גרעין מעריצים משלו, גם בארץ הקודש. מי שראה כבר את הסרט החדש גומר עליו את ההלל. הציעו לי כבר לצרוב לי דיסק כדי שאוכל לראות אותו במחשב, בינתיים אני מתאפקת ומחכה לראות אותו בקיץ על המסך הגדול.
Conrad's Fate מונח פה לידי, כל כך קרוב וכל כך רחוק. אני נאלצת להתאפק, רק עוד כמה ימים. זה כמו עינוי מהמיתולוגיה היוונית. נראה אם אעמוד בו. ובינתיים אני מתנחמת בנחמה הפרוטה, שלפחות העיסוק שמונע ממני להתענג על הספר, הוא עיסוק מענג בזכות עצמו.
דיאנה וין ג'ונס, תתארח ביום ג' 15.3 באתר עיתון הגארדיאן:
http://booktalk.guardian.co.uk/WebX?50@@.7747bc77
וביום שבת 12.3 הופיעה כתבה על הסופרת וספרה החדש בטיימס הבריטי:
http://www.timesonline.co.uk/printFriendly/0,,1-1461-1519500,00.html
כתבה על דיאנה וין ג'ונס בעיתון הארץ
אתר המעריצים של דיאנה וין ג'ונס (מושקע, תוכן פחות מסחרי ויותר מעניין מהאתר הרשמי)
האתר הרשמי של דיאנה וין ג'ונס (גרפיקה יפה במיוחד בגרסה האמריקאית)
נ.ב. אתמול, כשכתבי את הרשימה הזאת, השרת של רשימות היה כנראה עמוס, ולא הצלחתי להעלות אותה. אז רק רציתי לעדכן אתכם שבסוף לא עמדתי בפיתוי וקראתי את הספר. כן, כבר. זה היה כרוך בויתור על כמה שעות שינה טובות, אבל למזלי הבוקר היו לי כל מיני בדיקות בקופ"ח עם תורים ארוכים, אז היה תירוץ. והספר לא מאוד ארוך. איך היה? מהנה מאוד, אולי לא אחד המורכבים או המרגשים של ג'ונס, אבל כייפי לאללה. מתאים מאוד כספר המשך ל"חיי קסם" ו"תשע הנשמות של קריסטופר צ'נט", אם כי יותר קליל. אולי אפילו טיפ טיפה קליל מדי. אבל אני לא מתלוננת!
10.7.05 עדכון: לינק לביקורת בניו יורק טיימס.
עוד דף אחד ודי 
אפשר היה לחשוב,לפי השמחה, שקיבלת את ההארי פוטר החדש.
ועוד בתרגום לעברית.
תמונה שלך, אם היו רואים את כל הפנים. אני בהחלט יכול להזדהות עם התחושה של קבלת ספר לו המתנת ימים רבים. יום אחד, טים פאוורס יגמור את הספר שהוא עובד עליו מאז שחר ההיסטוריה, ואני אוכל לחוש את אותה התחושה (ואני אפילו לא מדבר על ג'ורג' מרטין המנ-מנ-מניאק).
גם אני קיבלתי הצעה מגונה לראות את "הטירה הנודדת של האול" מדיסק צרוב (באיכות מצוינת!) ובאקט שלא היה מבייש את ההוא מנצרת, החלטתי לחכות עד שהסרט יעלה על מסכי הקולנוע פה.
אגב, ביקורת ראשונה בעברית על הסרט (לא שלי):
http://www.isf.co.il/new/article.asp?ref=875
וביקורת חדשה על אחד מסרטיו המוקדמים של מיאזאקי (כן שלי):
http://www.sf-f.org.il/story_716
האם את יכולה להמליץ על אחד מספריה שמתאים יותר למבוגרים?
את הארי פוטר, אני מודה, אני ממש לא אוהבת.
את הטירה הנודדת ראיתי, והוא אכן נהדר. בהחלט לחכות לקולנוע, זה לא סרט למסך ביתי.
יכולתי לטבוע ככה בספר כאילו אין מחר. הבעיה היא שאני קוראת כל כך לאט (לא כל שכן באנגלית) עד שכל הסחת דעת מפסיקה אותי.
גילי קבלה את אותה הצעה מגונה לראות את הסרט "הטירה הנודדת של האול" מאותו דיסק צרוב (ומאותו בן-אדם), ואף היא סרבה והצליחה לעמוד בפיתוי (למרות שהוא מדהים ואינו מקלקל את הסרט בקולנוע, לכשייצא…)
בכל מקרה, אני ממליץ לכם בחום על הסרט – רוצו לראותו כשיגיע לארץ! זה סרט מדהים ומושקע (כמו שכל סרטיו של מיאזאקי מושקעים) ושווה צפייה – כמה שיותר פעמים יותר טוב (טוב, אולי אחרי 6 פעמים זה יתחיל להמאס, אבל רק יתחיל).
אדם, אם אתה אכן אותו אדם (תרתי משמע), אני צור אתי קשר בתגובה לאימייל ששלחתי לך…
יש לך ציצים ממש גדולים
הארי היקר,
כמה אני שמחה שהערת על הציצים שלי. בכל בוקר אני עומדת מול המראה ומודדת ציצים מאוסף הציצים שצברתי במשך השנים. כנערה מתבגרת, היו לי רק ציצים גדולים, כי עוד לא היה לי כסף לקנות לעצמי אוסף ציצים בכל הגדלים, והתביישתי לבקש מאמא שלי. אבל עד מהרה גיליתי את היתרונות של הציצים הגדולים, ובראשם, האפשרות ליצור קשרי ידידות כמעט מיידיים עם גברים זרים ברחוב (וגם באינטרנט, כך מתברר). דרגת האינטימיות שאליה אני מסוגלת להגיע עם פועלי בניין, חשמלאים ואינסטלטורים, תוך שניות ספורות מהכרותנו – לפעמים די אפילו שאחלוף על פניהם ביעף – ממש מרגשת. אין דבר שמפעים אותי יותר מלנהל שיחה עם גבר שעיניו נעוצות עמוק בחריץ שבין השדיים הענקיים שלי. הגברים מפרשים נכונה את הציצים הגדולים שאני בוחרת לענוד, כהזמנה פתוחה לבוא ולהתרועע איתי. רק חבל לי שמוסכמות חברתיות מונעות מהם להושיט ידיים וממש למשש.
אתם ודאי תשאלו, אם את שלמה כל כך ושמחה כל כך עם הציצים הגדולים שלך, מדוע טרחת בכלל לבנות אוסף של ציצים קטנים יותר? התשובה פשוטה מאוד: צו האופנה. הז'ורנלים מלאים דוגמניות שטוחות כמו קרש (סליחה, "נעריות"), ויש אופנות שלמות שפשוט לא מתאימות ללבישה אלא עם ציצים קטנים. אילו היו לי רק ציצים גדולים, היה ממש קשה להשיג בגדים אופנתיים שגם מתאימים וגם מחמיאים. לשם כך קניתי גם ציצים קטנים. אבל כשאני מסתובבת עם הציצים הקטנים, אני חשה בדידות גדולה. זה לא רק שכמות השריקות וההערות ברחוב פוחתת בהרבה (אף שיש גם גברים שטורחים להעיר לבנות שהן שטוחות או שהציצים שלהם קטנים) – אני גם פשוט מתגעגעת ל"תאומים". לכן אני משתדלת להמעיט בלבישת ציצים קטנים.
כשנפגשתי באנגליה עם הסופרת האהובה עלי, היו שם עוד המון אנשים, ולכן היה חשוב לי להתבלט ולהשאיר עליה רושם חזק. רציתי שהיא תזכור אותי בתור "זאת עם הציצים הגדולים". למזלי אני מבורכת בעודף משקל, ובאותה תקופה גם הינקתי את ביתי התינוקת, כך שהצלחתי להגיע עם זוג ציצים מפוארים באמת. למען האמת היה טיפונת לא נעים, זה היה מפגש מעריצים עם סופרת, ובמקום לשאול אותה שאלות על הספרים שלה, כולם רק רצו לדבר על הציצים שלי. השתדלתי להסתיר אותם כדי שבכל זאת מישהו ישים לב גם לסופרת ולמה שיש לה להגיד. האמת שבמציאות הם עוד יותר גדולים, אבל לא רואים את זה בתמונה. חבל, אילו בכל התמונות היו רואים עד כמה הציצים שלי גדולים באמת, אולי הייתי מצטלמת יותר.
בקיצור, הארי, תודה לך ששמת לב והערת. זה משמח נורא. אגב, אם אתה רוצה לדעת איפה קונים ציצים גדולים מוצלחים, אתה מוזמן לפנות אלי בדואל. אני אתן לך כתובת של חנות שמתמחה בפריטים אנטומיים בגדלים חריגים. תוכל לקנות שם לדוגמא, פה קטן יותר – זה יכול להיות לך שימושי – ויש סיכוי שבמלאי המרשים שלהם תצליח אפילו למצוא זין במידה קטנה יותר מהזין הנוכחי שלך.
לאביגיל: האמת, רוב הספרים שלה, לדעתי, מתאימים גם למבוגרים, במובן זה שהם מרתקים ומורכבים. יש בין ספריה גם כאלה שמראש שווקו למבוגרים, כגון Fire and Hemlock או A Sudden Wild Magic – באחרון יש גם טיפ-טיפונת התייחסויות לסקס; אבל הם לאו דווקא טובים יותר או בוגרים יותר מספריה ששווקו לילדים. מלבד הספרים שכבר קיימים בעברית, ו"האוול" והמשכו (Castle in the Air), אני ממליצה במיוחד על ספריה The Homeward Bounders (יש הסבורים שספר זה נתן את ההשראה לסדרת הטלויזיה Sliders), Archer’s Goon (ספר שמסביר למה תמיד משפצים בניינים דווקא ברחוב שלכם), ו-The Spellcoats (המתרחש מאות שנים לפני שאר הספרים בסדרת Dalemark המצויינת). שתי הסדרות החדשות שלה אף הן משעשעות למדי: בספר The Dark Lord of Derkholm יש איכויות כמעט פראצ'טיות, לצד התחכום הרגיל של ג'ונס; ו-Deep Secret מפתח את תיאוריית היקומים המקבילים של ג'ונס לכיוונים מעניינים.
סדרת הטלויזיה Sliders
הספר הממלץ על השיפוץ ברחוב Archer's Goon
ועל שהסברת לאידיוט מאיפה משתין הציץ.
אאוצ'
אם כי פין במידה קטנה יותר אני חושש כמעט אין בנמצא, אולי רק בחנויות למזעור.
עשית לי את היום
בבקשה תעני לאימיילים ששלחתי לך.
תודה
כי אם אני אהיה בסביבה, הייתי שמחה להיכנס ולרכוש לעצמי סט של ביצים, בדיוק כמו שיש לך 🙂
וואו- עשית לי את היום, החודש השבוע, כולי תקוה שהארי קרא ונחנק,אני נפעמת.
ולגבי דיאנה ויין ג'ונס, גם אני כמו אילת קוראת אנגלית ל- א-ט וזה מאוד מתסכל (בעיקר כשבעברית התרגלתי לשלוקים גדולים ). בשנה שעברה קניתי בלונדון(הו, כמה נחמד להגיד את זה בנונשלאנטיות…) את ספרה The Merlin conspiracy
ואמנם הוא ליווה אותי המוווון זמן אבל המאמץ השתלם והצלחתי גם להנות,ממליצה בחום!
אני מצטער, אבל הם באמת ממש גדולים, פשוט היה מאוד קשה להתעלם מהפרט הזה בתמונה (וכמובן שזה נאמר בחיוב). הצרה היא שקשה לי לדמיין איך אוכל לקרוא את תרגומי השם-המפורש שלך מעתה והלאה, מבלי שזוג התאומים האימתני יופיע בדמיוני ויסיט את תשומת לבי מהרפתקאותיו של זה הקרוי על שמי. ובאשר לתגובה שלך — בראבו – לא שיערתי לעצמי שהאבחנה הכנה והתמימה שלי תניב מניפסט ציני ומשעשע כל-כך כפי שהיטבת לעשות; אם כן, גם לי עשית את היום, וכך יצאנו כולנו נשכרים מהציצים הנהדרים שלך..
-הארי
אחרי כמה ימים של חוסר פעילות (בעיות בשרת), אתר המעריצים הישראלי של מיאזאקי חזר לפעול, עם עדכון חדש, ובעמוד שמוקדש ל-Howl הוספתי קישור להודעה בבלוג פה.
קישור לאתר ליד השם שלי בהודעה הנוכחית (ובזאת שקדמו לה).
הלוואי שהיו לי ציצים כמו שלך!
לקרוא את סדרת נרו וולף של רקס סטאוט ויפה שעה אחת קודם.
!!אני חולה על הספרים של דיאנה ווין ג'ונס (אומנם קראתי רק שתיים אבל ליקראת כיפור אני הולכת ליקנות הטירה הנאה ולקחת מהסיפריה ספרים שלה ) וואי עשית לי חשק!!! ובאמת היא יותר טובה מרולינג (לא שהספרים שלה לא יפים) יש לך עוד סרים להמליץ עליהם?
קראתי את ווין-ג'ונס הרבה לפני שיצאו הארי פוטר, ואני
מסכים שבמובנים מסוימים היא אפילו טובה יותר.
אולם, בשיקלול מלא, רולינג יוצרת עולם הרבה יותר עשיר
ומפורט, דווקא משום שאצל ווין-ג'ונס כמעט שאין סדרות.
קרסטומנסי הוא לידיעתי הארוך ביותר, האחרים זה אולי 2 ספרים, וגם לא בדיוק המשכים.
כמובן, הספרים האחרונים של הארי פוטר היו בעייתיים מאוד והרבה פחות מענינים.
לפחות הספר השישי (האף-בלוד פרינס) טוב יותר מהשניים
הקודמים – לדעתי כמובן.
the merlin conspiracy
הוא בעצמו מעין המשך של
deep secret
אם זוכר נכון.
ודרך אגב, סופר מענין מאוד הוא
cliff mcnish
כתבתי בקשה להוצא לאור שיתרגמו את ההמשך לטירה הנעה, ביינתם לא ענו לי. אם הם לא יתרגמו אני אקרא את ההמשך באנגלית.
משהו יודע אם מתכוונים לתרגם עוד ספרים של דיינה וין ג'ונס?
קראתי את כול הספרים של דיאנה וממש אהבתי, אך הם לא טובים מ"הארי פוטר".
א. "ציצים" זו מלה מכוערת. ייאסר לאלתר השימוש במלה הדוחה "ציצים"!
ב. חבל שלא מחקת בפשטות את התגובה של הארי
מה-ADMIN וחבל שנגררת לדיון אפולוגטי מיותר לחלוטין בסוגיה הפרונטלית
ג. "הטירה הנעה" יוקרן בערוצי הלווין כמה וכמה פעמים בזמן הקרוב. מומלץ שלא לפספס.
תגובתה של גילי עוררה בי השתאות, הלוואי ואני יכולתי להגיב כך בכל פעם ש…
תגובתו של הארי היא הסטנדרט. אתה יודע מה יקרה למערכות הטוקבקים בכל האתרים אם תגובות כאלו יוסרו?
ולסיום סיומת, קבל במחיאות כפיים סוערות קולגה, שאפילו לא התחבא בזהות בדויה (אבי, המערכה אינה נגדך כמובן. חלילה וחס)
http://www.notes.co.il/rinat/17200.asp
רציתי לשאול שאלה בקשר לספרייה של הסופרת דיאנה ווין ג'ונס.
איזה ספר את ממליצה/צריך/עדיף לקרוא קודם:
את "תשע הנשמות של כריסטופר צ'אנט" או את "חיי קסם" ??
השאלה מופנית לגילי אך אשמח לקבל תשובות גם משאר המגיבים.