"חיפושית ושמה מושית"

 

שירי תנועה והפעלה על בעלי חיים; כתבה: נעמי בן-גור; אייר: רז-שלח; לחנים ועיבוד: יעל ארנון-ורד. הוצאת יסוד, כולל דיסק עם מוסיקה.
 
די היה לי לתת מבט אחד בספר הזה כדי לדעת שהוא מתאים בדיוק לילדים שלי. רועי בן השלוש וטלי בת השנתיים כבר למדו בעל-פה את שירי "בוא אלי פרפר נחמד" של פניה ברגשטיין ואת משחקי הידיים המלווים את "דגדוגים" של דתיה בן-דור, ואין דבר שהם אוהבים יותר מלהשתולל ולחקות קולות של בעלי חיים. את החרוזים הקצרצרים של נעמי בן-גור מתבקש ללוות בתנועות גוף רחבות: רועי וטלי למדו מהר מאוד למתוח ידיים מעלה כצוואר הג'ירפה, לרקוע בכבדות כמו הפיל, ולכשכש בזנב ככלבים. לספר נלווה דיסק ובו מושרים השירים למנגינות נעימות, גם אם אינן קליטות. באיורים אין שום ייחוד, אך גם הם נעימים. ספר מצויין להפעלת פעוטות, ולדקלום בעל-פה.
והנה שיר לדוגמא, כתוב ממש בתבנית פניה ברגשטיינית:
 
הי-הי-הי צוהל הסוס
די דהרתי, די לטוס.
לאורווה עכשיו אגש
ואזלול מנה של קש.
 
 

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על "חיפושית ושמה מושית"

  1. ההההה…..
    זה כמו "מתחנגל ושמו גילי בר הלל".
    או "סימופשטיין ושמו גרי אפשטיין".
    גילי, למה אתה כותב רק על ספרי ילדים?
    אתה קורא גם ספרים למבוגרים?
    ודרך אגב המלצה –
    אתם חייבים לקרוא את הנזיר שמכר את הפררי שלו, זה שינה לי את החיים, התפטרתי מעבודתי כזבן ועכשיו נהייתי סוחר מכוניות.

  2. רועי הגיב:

    אם היית מסתכל חמש שניות בדף היית רואה ש:
    גילי היא אישה ולא גבר
    שהיא עוסקת במקצועה בספרות ילדים
    ושהיא אמא לילדים.
    לא חבל שיצאת טמבל?

  3. גילי הגיב:

    אילו הכרת קצת את גרי, היית יודע ששאיפת חייו היא לצאת טמבל. התגובה שלך מן הסתם עשתה לו את היום. אבל תודה שיצאת להגנתי.

  4. תמי הגיב:

    והאמת היא שגם השיר שציטטת נשמע כאילו הוא חובר ב-1964. מדהים שילדים בני זמננו עדיין מתחברים לסוג כזה של שירים. במחשבה שנייה, אחייניי בני ה-5 מאד אוהבים את 'הספר לבני שנתיים' (פחות או יותר מאז שהם היו בני שנתיים) שגם בו רוב השירים הם וותיקים מאד.
    ולמה לקרוא לחיפושית – לאיזשהו יצור חי ותם – מושית? אין חוק נגד התעללות בחסרי ישע? (-:

  5. גילי הגיב:

    מושית השבע, זהו שמה הרשמי בישראל של החיה המכונה בפי העם "פרת משה רבנו". מי שלא מאמין לי שיבדוק. הנה אתר לדוגמה: http://www.tzafonet.org.il/kehil/reshet/magar-mushit.htm

    אגב דברים ארכאיים, אחת הקלטות האהובות על הילדים שלי היא קלטת של "רגע ודודלי" מהטלוויזיה החינוכית, בשחור לבן, בקצב איטי איטי, בלי אפקטים מיוחדים ואנימציה ממוחשבת, בלי עריכה תזזיתית של קליפים. זה תופס אותם הרבה יותר מדברים אחרים, שאמורים להיות מתאימים לילדים בני זמננו.

  6. אסתי הגיב:

    מאיפה משיגים? סדרה מופלאה. לנו יש את הבית של פיסטוק. המושג 'ארכאי' לא קיים אצל הילדים שלי לפחות, הם אוהבים את מה שמתאים להם. כל התכניות הקופצניות עם התמונות המתחלפות במהירות רק גורמות לנזקים, כך שמעתי.
    אחת הגיבורות הראשיות של ספור בהמשכים שאני כותבת ב'ילדי טבע הדברים' היא חיפושית מופלאה בשם 'מושית השמונה'. כבר חשבתי שכתבת עליה רשימה…

  7. טלי הגיב:

    גם לי יש רגע ודודלי, אמנם רק ארבעה פרקים מקלטות שהטלויזיה החינוכית הוציאה פעם ואמנם אין לי עדיין ילדים משלי אבל ילדים של חברה טובה נהנים מאוד מאוד מהתכנית הישנה וממש מתענגים לאחרונה על פרקי "שלוש ארבע חמש וחצי" שהקלטתי מהטלויזיה ושנעלמו פתאום. מעבר לנוסטלגיה שלי, ילדים "מריחים" איכות ואם משהו עשוי טוב בהשקעה ובאהבה ילדים יתנו לו את הכבוד המגיע לו, גם כשיש לו ניחוח ישן וקצב שונה משל קליפ.

  8. תמר הגיב:

    מסתבר, שמ"בא אלי פרפר נחמד" ועד לספר הזה, ילדים תמיד אוהבים ונהנים מהתבנית הלכאורה פשוטה : ארבע שורות מתחרזות, בעל חיים כגיבור, ומילים פשוטות. (ואם אפשר לשלב גם את קולו של בעל החיים בטקסט אז השמחה בכלל מרקיעה שחקים)

    ספר שאני יכולה להמליץ בהקשר הזה הוא "אם פתאום אפגוש אריה" של מיריק שניר – והבונוס הוא ציורים חמודים, מצוירים ע"י ילדיה הפרטיים.
    לדוגמא :
    "לגמל מן המדבר
    על הגב ראיתי הר
    ועכשיו אני חושב
    איך על ראש ההר אשב?"

    אני מודה שאחרי ההתלהבות הגדולה שהיצורים שלי גילו תהיתי מה בדיוק החוכמה. בעיקרון, תנו לי חמש (נו טוב, עשר) דקות, ואני חורזת מיד שיר כזה על כבשה, פרה , צפרדע וכל השאר. המסקנה שלי היתה שהחוכמה היא שמיריק התישבה, כתבה, שלחה להומאה, ופרסמה. אני לעומת זאת נשארתי רק עם פוטנציאל. (ועל זה אמא שלי תגיד "עם פוטנציאל לא קונים במכולת. צודקת).

  9. תמר הגיב:

    סליחה על ההתפרצות. בגלל שכבר לא פעם ראשונה שאני קוראת פה, אז הרגשתי נוח פשוט להגיב.
    כיוון שאני משתדלת להיות מנומסת אז היכרות מסודרת –
    אני תמר (ניק אהוב שהפך לשמי השני) אמא לשני יצורים מדהימים, יפים וחכמים א' בת שבע בכיתה ב', וב' בן חמש וחצי.

    ואני פה בגלל טלי, שמגדלת איתי בהצלחה את א' וב'.

    נ.ב. כמובן שכבר בתגובה הראשונה תעיתי בגלל הקלדה מהירה מדי אז כמובן *הוצאה ואחרי "במכולת" צריך לסגור מרכאות.

    אני תמיד קוראת, לפעמים כותבת.

  10. תמר הגיב:

    *טעיתי.
    אני מנודה לנצח?

  11. גילי הגיב:

    אם אנדה אותך, איאלץ גם לגזור גלות עצמית על עצמי. תעויות כאלה אני עושה על ימין ועל שמאל. (וכן, בכוונה כתבתי תעות ולא טעות, לא לטקן אותי בבקשה.)

    את כל השירים האלה, המתחרזים כך ובמשקל הזה, ניתן לשיר למנגינת "האוטו שלנו גדול וירוק".

  12. טלי הגיב:

    ואכן. מה שמזכיר לי שפעם גיליתי שאת כל השירים המולחנים של אלתרמן אפשר לשיר עם כל אחת מהמנגינות שלהם…ושלא יהיה ספק- אלתרמן זצ"ל (שבחייו הפרטיים היה כנראה מניאק רציני) הוא אולי המשורר אהוב עליי ביותר וגאון באופן כללי ועדיין, המשקל הוא אותו משקל .
    ואם אנחנו כבר משתלטות לך על הבלוג, גילי,(אל דאגה, אני מפנה הנה רק את המיטב שבמיטב…) אז אכן לא מנדים כאן על התפלקויות מקלדת וגילוי נאות-ברור שתמר ובעלה מגדלים את ילדיהם, אני רק עוזרת מהצד(ומהאמצע ומלפניי ומאחוריי אחת שתיים שלוש)וכן- כשאני מזכירה ילדים מסויימים ,תגובותיהם לספרים וקלטות וכו' אלו כמעט תמיד הילדים שתמר ברוב חסדה הביאה לעולם(ולעולמי).די, שקט, אנחנו מפסיקות .מבטיחה. פשוט התחלתי להרגיש פה כמו בבית….

  13. גילי הגיב:

    ניתן לשיר למגנינת The Yellow Rose of Texas.

  14. מישהי עם ניק מתחכם הגיב:

    אלוהים אדירים, זה נכון! כמה נורא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s