"דוב ושמו פדינגטון – עלילותיו האמיתיות של הדוב מפרו המסתורית"
מאת מייקל בונד, תרגם אברהם יבין, עם אחרית דבר מאת יהונתן גפן; אחוזת בית, 76 ש"ח
מי לא מכיר את פדינגטון הדוב, החובש לראשו תמיד כובע לבד רחב שוליים? מתברר שרבים מאיתנו. בעברית אמנם התפרסמו כל מיני ספרים על פדינגטון (או "פדי") אבל דווקא הספר הראשון בסדרה המקורית תורגם רק עכשיו לראשונה במלואו.
אני את ספרי פדינגטון קראתי בתור ילדה, באנגלית. כשחזרתי כעת וקראתי בגרסה המתורגמת, מצאתי את עצמי מתאהבת מחדש. איך אפשר לא להתאהב בדוב הזה, שהוא מפגע סביבתי מהלך, וכל דבר שהוא מניח עליו את כפותיו הדביקות מריבה הופך לתוהו? לפדינגטון אף פעם לא ברור איך זה קורה לו. יש לו "כמה הבעות פנים שהוא שמר למקרי חירום", בהם הבעה תמימה שהוא מקפיד להפגין בכל פעם שדברים מסתבכים באשמתו – וזה קורה הרבה. מן הרגע שמר וגברת בראון מוצאים אותו בתחנת הרכבת פדינגטון, ולצווארו התווית "נא לדאוג לדוב הזה. תודה", החיים נעשים הרבה יותר מעניינים בשביל כולם.
הוצאת אחוזת בית דאגה היטב לדוב הזה, והעניקה לו תרגום רהוט, ניקוד מלא, ואת כל האיורים המקוריים. תענוג.
עוד דף אחד ודי 
היתה גם סדרת טלויזיה.
מתאים לגיל 5?
מדברייך עולה שהוא אכן קיבל טיפול מצויין.
לאחרונה קניתי בלונדון ספרון פצפון של פדינגטון בפאונד וחצי, הוא שייך למחלקת הקלאסיקות האלה שיוצאות לאור בפורמטים גדולים ומושקעים וגם קטנים ושווים לכל נפש וגם וגם וגם, יש בזה משהו מקסים בעיניי.
קצת על הגבול. תלוי מי בן/בת החמש. אבל שווה לנסות, מקסימום יתאים רק בעוד שנה שנתיים.
טלי – אצלי יש עותקים של הספרים באנגלית, שמחירהן נקובים עדיין בשילינגים. מה שיפה הוא שלמרות שמדובר בספרונים זולים וישנים בכריכה רכה שנקראו שוב ושוב, הם לא מתפרקים – עדות לאיכות הכריכה.
סיגלית – כן, היו כמה עיבודים לטלוויזיה ולמדיות שונות, וגם ספרים שמבוססים על עיבודים (עיבוד על עיבוד), אבל מי שקרא את הספרים המקוריים יודע מה האחרים מפסידים.
מה כתוב באחרית דבר… ובכל מקרה, גל של נוסטלגיה. תודה!
בן ה 9 קרא והתפקע מצחוק, והעביר לחברים שנהנו מאוד.
בן ה 5 נהנה שהקריאו לו (פרק אחד כל ערב, זה ארוך להקראה אחת רצופה).
ספר מקסים !!!
לדידך?
כלומר
מאיזה גיל
תשמעי, באמת קשה לי להגיד. את יכולה לקרוא קצת תגובות מעלי ולראות מה דעתך. אני קראתי אותם בהנאה רבה כשהייתי בת שבע בערך.
פינגבאק: דוב ושמו פדינגטון
פינגבאק: דוב ושמו פדינגטון / מייקל בונד / ביקורות