מאת נעמי גונן
דני ספרים, 78 עמודים, 42 שקלים. מסביבות כיתה ד'.
במבט ראשון הספר הזה לא נראה כמו שום דבר מיוחד, והוא יצא לאור בהוצאה שאינה ידועה בבררנותה. ולכן היתה לי הפתעה נעימה מאוד לגלות כבר בעמודים הראשונים שהוא כתוב ברגישות ובעידון, ושיש בו משהו נוגע ללב שמושך לקרוא הלאה. מירה'לה היא תלמידת כיתה ה' במושב בארץ בתחילת שנות החמישים: ילדה שקטה, מופנמת ובודדה, שצופה בריחוק ביחסים הנרקמים בין ילדים בכיתתה ומשתוקקת לגור בבית שבו אפשר "לצחוק בלי להרגיש שהעצב נמצא כל הזמן באוויר". טיפין טיפין, דרך סיפורים קצרצרים על עצי תות ושקיות יום-הולדת, נחשפת המשפחה של מירה'לה: האב שהוא "סַפָּר שמספֵּר סיפורים" ומתקשה לדרוש תשלום מלקוחותיו, האם קשת היום שאינה מחייכת אף פעם.
עדויות של בנים לניצולי שואה לא חסרות בספרות שלנו, אך לא כולן מצליחות ליצור אינטימיות כזאת בלי להיסחף למלודרמה. דווקא בגלל שרוב האירועים המתוארים בספר הם תקריות יומיומיות, קטנות ולא הרות אסון, מצליח הספר להעביר בעוצמה אדירה סערות נפש פרטיות וטראומות ילדות כמוסות. ובסוף יש ניצנים של אופיטימות. זהו אחד מספרי המקור הטובים שקראתי לגילאים האלה.
עוד דף אחד ודי 
הספר הגיע גם אלי, וגם אני התרגשתי ממנו. אבל את מבחן הקוראים הצעירים שלי הוא לא עבר. חוסר העלילה הפריע להם, והם לא הבינו 'מה הקטע'. כך שאולי זה מסוג ספרי הילדים שמתאימים יותר למבוגרים?
בני כמה הילדים, והאם בנים/בנות?
כל הספרים של דני ספרים הם איכותיים, לאחרונה באותה סדרהה של הספר הנ"ל יצא "הנער מתל עדשים" על חייו של רפול, מומלץ בחום!! אני גננת שעובדת עם ההוצאה והמשפט "בהוצאה שאינה ידועה בבררנותה" ממש לא נכון!! את מוזמנת להיכנס לסטימצקי או לצומת ספרים ולבקש לראות ספרים של ההוצאה ותחליטי על איכותם!! הם מספר 1 באיכות!!