(גרסה קצרה יותר תתפרסם ב"לאשה" בגליון שבוע הספר. לתומי חשבתי שכבר התפרסמה.)
"הרפתקאותיו של האקלברי פין – הספר המוער"
מאת מארק טוויין, העיר מייקל פטריק הרן, נוסח עברי יניב פרקש
הוצאת אריה ניר, 96 שקלים
לגילאי 12 עד 120
מאז נכתב מעורר הספר "האקלברי פין" שערוריות. סיפור הרפתקאותיו של ילד עני ובור, שמשקר, גונב ואף גרוע מזה, גרם למבקרים חסודים להצהיר כבר ב-1885 שאין הוא אלא "קשקוש זול ומזיק". ב-120 השנים שחלפו מאז, הספר הזה הוקע, הושמץ, הוחרם וצונזר: טענו עליו שהוא "הדוגמא הגרוטסקית ביותר לזבל גזעני שנכתב אי-פעם", שהוא פוגעני, גס, בוטה, הרסני, ומשחית את הנוער. מנגד, מראשיתו ועד עצם היום הזה, אחרים מחשיבים את הספר ליצירת פאר סאטירית, אחת הקלאסיקות הגדולות של הספרות האמריקאית, ספר הומאניסטי ורגיש. מארק טווין היה בעיקר משועשע מהדיעות החלוקות על ספרו, ואולי היה משתעשע לדעת שגם תרגומו החדש של יניב פרקש התקבל במחוזותינו בדיעות חלוקות.
בכנס אגודת המתרגמים האחרון, הרצה יניב פרקש על האתגרים והבעיות המיוחדות שהעמיד בפניו תרגום הספר, מעין הרחבה של "הקדמת המתרגם" המרתקת המופיעה בפתח הספר. יניב פרקש הסביר כיצד מצא דרכים יצירתיות לשבש את העברית, כדי שתשקף את האנגלית המשובשת המיוחדת של המקור. לכל אורך הרצאתו ישבה מאחורי אישה מבוגרת אחת, וציקצקה בלשונה. לבסוף כשהגיע שלב השאלות, לא יכלה להתאפק יותר ונופפה בידה: "אבל למה בכלל לפרסם ספר בעברית משובשת?" התפרצה הגברת בחמת זעם. "מדוע אי אפשר לתת דוגמא לעברית יפה, ובפרט כשמדובר בספר המיועד לבני נוער?"
ובכן, על פניה שפת הספר אינה עברית יפה, כפי שגיבוריו על פניהם אינם אנשים נעלים, ומעשיהם על פניהם אינם מעשים אציליים. מארק טוויין בז למי שמתהדר בגינונים ובמראית עין של הגינות, אך מעשיו גסים ושפלים. גיבורי ספריו מלאים פגמים וחולשות, הם אנוכיים ונלעגים: דווקא בשל כך בולטת גדלות הנפש שלהם ברגעי מפתח, גדלות נפש אמיתית שנבנית מתוך אירועי הספר, ולא מתוך מוסכמות ספרותיות. הגיבור לא חייב להיות יפה וחכם ומוצלח תמיד. פגמיו הופכים אותו לאמיתי יותר. כמה מגוחך היה, אילו דיברו הגיבורים הללו רק עברית ספרותית גבוהה ורהוטה!
על מתרגם הספר הוטלה משימה בלתי אפשרית, לשים בפי גיבורים כל-כך אמריקאים, עברית שתשקף את האנגלית במקור: שתהיה מובנת ומתנגנת, גם כשהיא עילגת ומשובשת; שתגרום לנו לחייך בכל פעם שאנחנו מבינים, שכמה שמוזר לראות את המילים כתובות ככה, בכל-זאת ככה אנחנו שומעים אותן. יניב פרקש עשה עבודה רצינית מאוד, ומאמץ כן לעמוד במשימה הבלתי-אפשרית הזאת. תרגום מושלם לא ייתכן: אבל לדעתי זהו נסיון מצוין. הקדמת המתרגם והערות לשוניות לאורך הספר, עוזרים להבין מה אנחנו, הקוראים בעברית, מפספסים פה – ולהעריך עוד יותר את עבודת המתרגם.
מהדורה מוערת זה עניין שאינו לטעמו של כל אחד. יש אנשים שמעדיפים לקרוא ספר ברצף, מתחילתו ועד סופו, בלי שיפריעו להם בפרטי טריוויה, שיעורי היסטוריה, או התפלפלויות פילוסופיות – וזאת העדפה מובנת ולגיטימית. אך לדעתי ספר ישן כמו "האקלברי פין", שמלא במושגים רחוקים ונשכחים, רק מרוויח מהערות השוליים מאירות העיניים והמבדרות. למען הגילוי הנאות עלי לציין, שגם אני משלימה כעת מהדורה מוערת של ספר אחר – "הקוסם מארץ עוץ" – בשביל הוצאת אריה ניר, שתצטרף לסדרת הספרים המוערים בהם נכללים "הרפתקאותיו של האקלברי פין" ו"שלושה בסירה אחת". לקרוא ספר מוער זאת חוויה אחרת לגמרי, לטוב ולרע, מקריאת ספר בלי ה"תוספות": לפעמים זה מסיח את הדעת ומרגיז, אך לעיתים קרובות זה מוסיף להבנה ולהנאה הצרופה של קריאת הספר. לצרכים לימודיים, אין שאלה שהמהדורה המעורת עדיפה.
הערה אחרונה, בקשר לגילאים להם מיועד הספר: מארק טווין כתב את הספר מראש בכוונה שמבוגרים יקראו אותו, ולא היה שלם עם תיוגו כספר נוער. לתשומת לב ההורים: יש בספר תיאורים של מעשי שפלות ורשעות, יש בו טרגדיות ויש בו הרג. ילדים עלולים שלא להבין מה מתוך מה שהם קוראים נועד כסאטירה וביקורת חברתית – מצד שני, מסתבר שגם כל אותם מחרימי הספר המבוגרים לא הבינו זאת! מומלץ, כתמיד, שההורים יקראו בעצמם את הספר לפני שהם מחליטים אם הוא מתאים לילדים שלהם, ושיהיו מוכנים לשוחח עליו עם הילדים.
* גם יעל סלע נכחה בהרצאה וכתבה עליה.
* פרק ראשון לדוגמא מתוך התרגום החדש.
עוד דף אחד ודי 
קראתי גם את מאמרה של יעל סלע. היא אומרת שם:
"מוצדקים חששותיו של העורך שכל מבקרי הספרות באשר הם יעשו עליו עָליהוּם רבָּתי בשנייה שהספר ינחת על שולחנם בלי השוחד המקובל."
שוחד מקובל? זה הומור, או שזה עוד חלק מהתעשייה שנעלם מעיני הקוראים?
הייתי שמחה לשאול ישירות את יעל, אבל אין שם מקום להוסיף תגובות, וחשבתי שאולי תוכלי להאיר את עיני.
אל חשש – מבקר המדינה לא הקדיש פרק מיוחד בדוח שלו למבקרי הספרים 🙂
למיטב ידיעתי, אין "שוחד מקובל" וזאת המצאה שלי ושל שאר מרעין בישין. עם זאת, הביצה הספרותית בארץ קטנה מאד, ואנשים נאלצים (או מבקשים) לכתוב ביקורות על ספרים של חברים או של שונאים. גם בלי שוחד מהסוג המרשרש, לפעמים הם אינם חסרי פניות.
ובאתר של חומריו האפלים דווקא אפשר להוסיף תגובות בפורומים, אם כי לא ישירות.
זה קצת מזכיר לי את הקדמת המתרגם לאחד התרגומים של מוטל בן פייסי החזן של שלום עליכם. המתרגם שם מסביר למה הוא בחר לכתוב "יופי לי אני יתום" ולא "אשרי – יתום אני" הקלאסי בגלל שהשפה במקור היא שפה ילדותית ומלאה טעויות ושיבושים.
ולעניין שפה תיקנית או לא, אני באמת לא מבין את ביקור(ת) הגברת הזקנה. – הרי גם שייספיר שיבש כשרצה לייצג מעמד נמוך ואני לא זוכר שקמה צעקה על שיבושים בתרגום…
בהצלחה עם הקוסם
שאם הקריאה לא לגמרי טרייה אצלי בזכרון אני לא זוכרת את מליון הדברים שהיו לי בראש מיד בתום הקריאה…
בקיצור, אני קראתי את הספר המוער קצת אחרי צאתו-לפני חצי שנה או יותר, לא זוכרת בדיוק וקודם כל- נהניתי מאוד כי עד כמה שידעתי על האקלברי פין מידע כללי לא ממש קראתי קודם והתרגום החדש איפשר לי להתוודע אליו בהנאה רבה ולתענג על ההומור, וגם להזדעזע מהמציאות הגזענית שמלווה את הספר.
מהדורה מוערת זו תמיד התלבטות מבחינת הקריאה כי כפי שציינת, גילי- ההערות פוגעות ברצף אבל מצד שני, אני לא מצליחה לעמוד בהבטחתי לעצמי לחזור להערות אח"כ כי הסקרנות בוערת ואז, בכל זאת- הרצף נקטע….
בספר הזה ניסיתי לעמוד בקריאת ההערות בסוף כל פרק וזו יצאה פשרה לא רעה בכלל.
אני מבינה את התסכול של יעל מהאנשים שלא
מבינים את המאמץ העצום שהושקע ב"שגיאות" ולמרות שזה לא פתרון מושלם- נראה לי שבאמת כדאי לציין את הדברים האלה בהקדמה, אחרית דבר או הערות. יש בזה אמנם אלמנט מסויים של "כיסתוח" ונכון שלא כולם קוראים את זה, אבל לרוב הקהל הקטנוני שנזעק למראה השיבושים האלה זה בדיוק הקהל שקורא הערות, הקדמות ואפילו מכתבים למערכת, כך שאולי זה לא נורא כל כך…
נשמעת נהדר. מישהו מוכן לקנות לי את כל ארבעתם לסט ליום הולדת?
🙂
התרגום של פרקש מהפרק הראשון נראה טוב. מזכיר לפרקים את התרגום של כרמי לדיימון ראניון (אולי תוכלי פעם לכתוב רשימה על התרגום המופתי הזה?).
ולשאלה – לא מזמן ניסיתי להזכר באיזה משני הספרים מופיע אותו ציטוט ידוע בו מסביר אחד הילדים לחברו מהי נקמת דם, וכן למצוא את הציטוט (בעברית או באנגלית) – האם מישהו זוכר?
ייתכן שאתה מתכוון לקטע הבא מתוך האקלברי פין (עמוד 155 בתרגום החדש). באק מסביר להאק מה זה "איבה":
"באיבה זה הולך ככה: בנאדם אחד רב עם באנדם אחר והורג אותו; ואז האח של ההוא הורג *אותו*; ואז שאר האחים, משתי הצדדים, הולכים אחד על השני; ואז ה*בני-דודים* נכנסים גם – ובסוף כולם נהרגים, ולא נשארת יותר איבה. אבל זה איטי כזה ולוקח מלא זמן."
תודה רבה.
מאד נהנתי לקרוא אותה, במיוחד את הקטע שמקשר לאתר שלי (רואה יעל? יוצא מזה משהו!)
אני עמית, אני בן 13 ואני קורא את הספר.
התרגום של פרקש מצויין, ההערות הנוספות מרתקות והתמונות – ללקק את האצבעות.
כשקראתי את ההקדמה של פרקש על קשיי התרגום הבנתי שהספר הזה והתרגום בפרט הולכים להיות חוויה.
לא יוצא לי לקרוא כל כך, אבל בכל הזדמנות אני קופץ על הספר וקורא עוד כמה פרקים.
אחד המילכודים בתרגום הכולל עברית משובשת בכוונה הוא שמילים לא מוכרות המאוייתות כהלכה עלולות להיקרא כמשובשות. זה מה שקרה לי
כשקראתי את תרגום הפרק הראשון של "הקלברי פין"
בקישור המוצע. הנה הקטע:
הכוכבים נצנצו, והעלים רשרשו ביער עצובים נורא; ושמעתי ינשוף, רחוק-רחוק, עושה הוּ-הוּ על איזה מישהו שֶמֵּת, ותַּחְמָס וכּלב בוכים על איזה מישהו שהולך למות;
תחילה חשבתי ש-"תַּחְמָס" הוא שיבוש מכוון של "תמסח." רק ההקשר של קול בכי לא הסתדר עם תמסח, ואז טרחתי ובדקתי במילון ומצאתי ש"תחמס" הוא עוף לילי בדומה לינשוף.
אני מודעת לכך ששאר ההערות נכתבו לפני 3 שנים)
אבל אולי זה יעניין את מישהו.(
אחד המילכודים בתרגום הכולל עברית משובשת בכוונה הוא שמילים לא מוכרות המאוייתות כהלכה עלולות להיקרא כמשובשות. זה מה שקרה לי
כשקראתי את תרגום הפרק הראשון של "הקלברי פין"
בקישור המוצע. הנה הקטע:
הכוכבים נצנצו, והעלים רשרשו ביער עצובים נורא; ושמעתי ינשוף, רחוק-רחוק, עושה הוּ-הוּ על איזה מישהו שֶמֵּת, ותַּחְמָס וכּלב בוכים על איזה מישהו שהולך למות;
תחילה חשבתי ש-"תַּחְמָס" הוא שיבוש מכוון של "תמסח." רק ההקשר של קול בכי לא הסתדר עם תמסח, ואז טרחתי ובדקתי במילון ומצאתי ש"תחמס" הוא עוף לילי בדומה לינשוף.
אני מודעת לכך ששאר ההערות נכתבו לפני 3 שנים)
אבל אולי זה יעניין את מישהו.(
זה מפני שבפרק שבקישור אין את ההערות שיש בספר (שהוא כאמור ספר מוער). אני לא יודעת למה הם לא טרחו לכלול אותן, אולי זה מסובך להם באתר, אבל בספר יש המון הערות, כולל הסבר על התחמס – מיהו, מהו, ולמה הוא מופיע שם.
זו בעצם הפריבילגיה שיש למתרגם, כשמדובר בתרגום מוער… אפשר להשתמש גם בצירופים ומונחים שפחות מוכרים לקורא, ואז להסביר אותם. 🙂
תודה, יעל. נראה שההערות פותרות את הבעיה שציינתי. עכשיו קיבלתי חשק לקרוא את התרגום.