הטרנד של הקיץ עדיין לא הגיע לישראל. אם תיכנסו מישראל לחנות האפליקציות באנדרויד או באייפון שלכם, לא תוכלו להוריד את האפליקציה שמשגעת את ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד. ויחד עם זאת, אני מוכנה להתערב שבקרוב אתם תשמעו על האפליקציה הזאת כל כך הרבה, שהיא תצא לכם מכל החורים. זה יותר גדול מקנדי קראש, יותר גדול מאנגרי בירדז. זה פוקימון גו.
האפליקציה שוחררה בסך הכל ב-7 ביולי, לפני שלושה ימים, וכבר היא עושה כותרות. כשאני מספרת לאנשים על האפליקציה, אני רואה את העיניים נדלקות בהתעניינות מיידית. משהו גאוני בפשטותו נעשה במשחק הזה: אבל לא כל ההשלכות חיוביות, ועוד לא כולן ברורות.
מדובר במשחק חינם לטלפון, שמבוסס על דמויות הפוקימון הידועות מסדרת הטלוויזיה. מי שמשחק במשחק מוזמן, כמו גיבורי הסדרה, לאסוף ולגדל פוקימונים, ולהפגיש אותם בטורנירים. הטוויסט הוא שעל מנת לאסוף פוקימונים, צריך לטייל בעולם האמיתי. האפילקציה מלבישה את המשחק על הסביבה הקיימת: היא מציגה מפה של הסביבה ומראה היכן ישנן נקודות איסוף אפשריות, ואת דמויות האנימציה אפשר לראות דרך מצלמת הטלפון, מולבשות על העולם האמיתי. אם הבנתי נכון (וכל זה מתוך קריאה לא מעמיקה במיוחד, במשחק עצמו עוד לא התנסיתי), מדי פעם גם קופצות התראות על "חדרי כושר" ("ג'ים") פתוחים בסביבה, שבהם אפשר מן הסתם לאמן ולפתח את הפוקימונים שנאספו. מפת המשחק אמורה להוביל לנקודת מפגש כלשהי בעולם האמיתי.
שחקנים שכבר זכו להוריד את המשחק, מעידים שבזכותו הם יוצאים מהבית ומטיילים הרבה יותר מבעבר. לדוגמה, הצייצן @TylerSederwall כתב, "ביומיים האחרים למדתי יותר על העיר שלי מאשר בעשר השנים הקודמות ביחד"; וחשבון הטוויטר @yoteens קבע, "פוקימון גו תרם יותר למאבק נגד השמנה של ילדים ב-24 שעות מכל מאמציה של מישל אובמה לאורך 8 שנים". במדינת וייומינג, נערה בת 19 שטיילה ליד נהר בשכונה בחיפוש אחר תחנת פוקימונים, גילתה במקרה גופת אדם שטבע.
אתרים שונים כבר פרסמו אייטמים על תרומת המשחק לבריאות הנפש של השחקנים, עם קישורים לעדויות של אנשים הסובלים מדיכאון אשר רק בזכות המשחק התחילו לצאת מהבית לכמה שעות ביום. בד בבד כבר ישנן אנקדוטות על תאונות שונות של שחקני פוקימון גו, בין אם היו שקועים במשחק בזמן נהיגה, ובין אם שיחקו ביתר התלהבות ולא נזהרו.
ישנן גם אנקדוטות חביבות על מפגשים חברתיים שהתאפשרו בזכות משחק משותף בפוקימון גו: שכנים ששוחחו זה עם זה לראשונה, ועוד. קרה שהמפגשים יוצאו משליטה: יותר מ-5000 איש נענו להזמנה בפייסבוק להצטרף לטיול איסוף פוקימונים במפרץ סידני, ולפי הערכות בסופו של דבר הגיעו למפגש רבבות. על רקע המתיחות הגזעית בארה"ב בשבוע האחרון, יש אפילו מי שהזהיר שהמשחק פוקימון גו מסכן חיים של גברים שחורים, שעלולים להיראות חשודים כשהם משוטטים בשכונות העיר ללא מטרה נראית לעין, בעודם מחפשים אחר פוקימונים.
אחד הסיפורים המעניינים שעדיין מתבשל הוא סוגיית פרטיות סביב המשחק. אדם בשם בן שרידן (@boonerang בטוויטר), מספר שביתו (מבנה ששימש בעבר כנסייה) הפך מוקד עליה לרגל לעשרות זרים מאז סומן באפליקציית המשחק כמיקום של ג'ים לפוקימונים. מצד אחד הוא משועשע, מצד שני זה מתחיל להיות מטרד רציני. למי מתלוננים? איך אפשר להבטיח שבית פרטי לא יסומן כך? האם מיקום פוקימונים ליד ביתו משפיע על ערך הנדל"ן? שאלות אלה ועוד העלה שרידן בחשבון הטוויטר שלו בהמון הומור וסבלנות, אבל אני יכולה לראות איך מהר מאוד זה יפסיק להיות מצחיק.
מתי אפשר יהיה להוריד את המשחק בארץ? נכון לעכשיו, הפצת המשחק בעולם מתעכבת בשל הפופולריות הבלתי צפויה שלו. גם במקומות שבהם כבר שוחרר, הפופולריות המטורפת יוצרת עומס על שרתים והפרעות לרצף המשחק. חיפוש קל בגוגל יניב כל מיני טריקים שאפשר לעשות כדי לעקוף את מגבלות הטריטוריה ולהוריד את המשחק. אבל האם אתם באמת רוצים לעשות את זה?
רבים מן הסתם יעדיפו לשמור נפשם ולהתרחק כליל. אני חוזה שזה עלול להיות קרב אבוד. קיץ 2016, אני מנחשת, יהיה הקיץ של פוקימון גו.
עוד דף אחד ודי 
ובכן, פושעים זריזים כבר מצאו דרך להשתמש במשחק – שדדו אנשים שהגיעו ל"נקודה חמה" כלשהי במשחק.
דרך חשבון הטוויטר הזה: https://twitter.com/xdmag
את צודקת לגמרי לדעתי, אך בכל זאת מספר חידודים ותוספות:
א. מאחר והאפליקציה עצמה חינמית, זה לא "לא חוקי" להתקין אותה מקובץ חיצוני ולא מחנות האפליקציות של גוגל. מסיבה זו, זה ממש פשוט לשחק במשחק גם בארץ הקודש, ואכן- המשחק כבר נפוץ לחלוטין אצלנו, עם קבוצות פייסבוק וואטסאפ ייעודיות, אתר שמרכז סטטיסטיקות בנוגע לערים שונות בארץ ועוד ועוד.
ב. מכניקה מעניינת נוספת שקיימת במשחק, היא נושא המכונים (Gym), שהם חלק ממכניקה רחבה יותר של קבוצות. כאשר אתה מגיע לרמה 5, אתה בוחר להשתייך לאחת משלוש קבוצות (אדום, כחול או צהוב), שנלחמות ביניהן על שליטה במכונים. מבלי להיכנס לרזולוציה מפורטת מידי של איך בדיוק זה מתנהל, מדובר באלמנט שיוצר אינטרקציות שונות בין שחקנים שונים, כלומר המשחק מעודד באופן אקטיבי את יצירת הקשר בין האנשים על בסיס המיקום הגיאוגרפי – זה לא תוצר לוואי, זה מתוכנן! מצד שני, אני בהחלט חושש מתופעות שליליות שעלולות להתפתח כתוצאה מהאלמנט הזה, למשל בריונות אוף-פליי למטרת אין-פליי, משהו בסגנון של "אם אתה עוד פעם אחת כובש ממני את המכון הזה אני אפוצץ אותך מכות".
ג. סוגיית המשטרה – בכמה פורומים שיצא לי לקרוא, עלתה הסברה שהמשחק ישנה מהיסוד את אופן פעילות המשטרה בארה"ב. זאת משום שבשבוע האחרון חלה עלייה מטאורית בכמויות האנשים שמסתובבים באמצע הלילה (יש פוקימונים שאפשר לתפוס רק בשעות מסוימות), ובקרבת מקומות מסוימים (קראתי דוגמאות על בית קברות, תחנת משטרה וחניון של כלא שסומנו כנקודות פוקימונים וסבלו מעודף מבקרים שהפריע לתפקודם). יותר יותר קריאות על שוטטות מתקבלות משכנים מודאגים, ולמשטרה אין יכולת לפעול כי הדבר חוקי.
נ.ב. הציוץ על המלחמה בהשמנה הוא דמגוגיה אנטי-אובמאית
רוס חברי לעבודה )בן 25 לערך ) טוען שזה הלהיט. כלומר זה מה שהוא אמר לפני ארבעה ימים, בשבעה ביולי. והוא כבר מפטפט עם אנשים באוטובוס בקשר למשחק.
אנקדוטה מעניינת בנוגע לתרומת המשחק ליציאה מהבית, שמהווה סוג כלשהו של סגירת מעגל. שיגרו מיאמוטו, אחד ממפתחי משחקי הוידאו המיתולוגיים של יפן (הוא האיש שיצר את סופר מריו וזלדה, וגם הדריך את מפתח המשחקים סטושי טאיג'ירי כאשר הוא יצר את משחק הפוקימון המקורי באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת) תמיד סיפר שההשראה למשחקים שהוא יוצר הגיעה מהילדות שלו. הוא גדל באחד האזורים הכפריים של יפן, במשפחה שלא היה בה יותר מדי כסף וטלוויזיה (כמו ברוב הבתים במדינה בתחילת שנות ה-50) לא היתה בכלל. אז את מרבית זמנו הוא העביר ביציאה לשדות וליערות שהקיפו את הבית שלו, זחילה בין שיחים ולתוך מערות בסביבה כדי לחפש הרפתקאות ואוצרות, ומפגש עם החרקים והזוחלים שאכלסו את האזור – ממש כמו גיבורי המשחקים שהוא יצר שלושים שנה לאחר מכן. זה אירוני, כמובן, שמיאמוטו (ובוודאי שממשיכיו) אחראי לעובדה שילדים יוצאים מהבית כמה שפחות. אולי עכשיו זה ישתנה?