הרשומון על הרישומון בניחוח קישון. או: הרפתקאות גילי במכס

לפני שבועות אחדים התכתבתי עם חברתי ג'יין, אספנית של כל מה שקשור לקוסם מארץ עוץ, שגרה בקנזס סיטי מיזורי. ג'יין עשתה סדר באוסף פריטי עוץ שלה, וגילתה שיש לה עודפים של גיליונות אחדים של רבעון המועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ עוץ. היא הציעה לי שתשלח לי אותם במתנה. הצעתי שבתמורה אשלח לה בובה בדמות מיכל ינאי בהצגה "הקוסם", והרעיון מצא חן בעיניה מאוד. סגרנו על החלפות. נתתי לה את כתובת המשרד שלי, כי סניף הדואר שליד ביתי הוא איום ונורא.

ג'יין שלחה לי את הגיליונות בדואר. בדיעבד מתברר שהיא עשתה כמה טעויות, שאילו היינו יבואנים ממולחים היינו יודעים להימנע מהן, אבל אויה, איננו כאלה:

  1. היא לא כתבה את השם שלי על החבילה, אלא רק את שם העסק.
  2. 2. היא ביטחה את החבילה לפי ערך של $180, אף שמדובר בסך הכל במגזינים ישנים.
  3. 3. היא השקיעה $70 במשלוח, סכום מטורף, כשאפשר היה לשלוח בדרך היבשה בעלות נמוכה יותר.
  4. 4. בהצהרת המכס, היא סימנה וי במשבצת "מסמכים" ולא סימנה וי במשבצת "מתנה".

אי לכך ובהתאם לזאת, החליטה מדינת ישראל שמדובר בייבוא טובין ושעליי לשלם עליו מכס. זאת היא יידעה אותי באמצעות מכתב שכותרתו "הודעה שנייה" (הודעה ראשונה, אם נשלחה, מעולם לא הגיעה אליי), ובו מסבירים לי שעליי להתייצב במכס עם מסמכי הייבוא על מנת לשחרר את החבילה, אחרת אחויב 9.80 ש"ח על כל יום אחסון מעבר ל-30 יום ממשלוח ההודעה הראשונה שמעולם לא הגיעה אלי.

התייצבתי במכס.

מראש הכנתי את עצמי ליום ארוך, הבאתי חומר קריאה, וגם בכל מקום שבו ראיתי מכונה שמחלקת מספרים לקחתי מספר, ליתר ביטחון. גם כשלא היה צריך.

תחילה נכנסתי לחדר המכס שבו ישבו בהמתנה לפני ארבעה אנשים. בחדר היו שלושה שולחנות של פקידים, אבל רק אחד מהם היה מאויש. ומיואש. הפקידה בשולחן המיואש התחילה להתלונן מרה באוזני פקידה נוספת שעמדה מאחוריה, שהיא לא יכולה לצאת לפיפי או ללכת לאכול כי היא עובדת פה לבד וגם חוץ מזה צועקים עליה שהיא עובדת פה לבד אפילו שזאת לא אשמתה בכלל ויש לה פיפי. להלן הפקידה הממורמרת. הפקידה שעמדה מאחוריה, להלן הפקידה המעט פחות ממורמרת, החליטה לעזור וביקשה מכל מי שעומד בתור שיראה את המסמכים שלו.

הראיתי לה את ההודעה השנייה וניסיתי להסביר שמדובר במתנה. בעיניה היה משמעותי שכתובה כתובת של עסק ואני אדם פרטי. אמרה לי שאני צריכה לגשת לשולה. מי זאת שולה? שולה יושבת בדואר, באשנב 30. ניגשתי לאשנב 30.

באשנב 30 לא היה איש, אז שאלתי את מי שעמדה באשנב 31 מי זאת שולה. אשנב 31 שאלה במה מדובר, הסברתי לה, והיא אמרה שאני צריכה קודם כל לגשת לאשנב 26, כדי שיבדקו מה יש בחבילה.

ניגשתי לאשנב 26 וחיכיתי בתור. הגשתי את ההודעה השנייה, והבחור באשנב 26 הורה לי להמתין כמה דקות עד שיביאו את החבילה ויבדקו את תכולתה. חיכיתי. בדקו. נתנו לי דף ובו פירוט התכולה, ואמרו לי לחזור למכס.

חזרתי למכס, והמתנתי בתור לפקידה הפחות ממורמרת. הפקידה הפחות ממורמרת התבוננה בפירוט התכולה, שהיה כתוב בו The Baum Bugle כפול 18, ושאלה אותי מה זה. אמרתי לה שמדובר בגיליונות ישנים של רבעון המועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ עוץ, שחברה שלחה לי במתנה. שאלה אותי אם זה ייבוא עסקי או ייבוא אישי. אמרתי לה שזאת מתנה. ביקשה לראות קבלה. אמרתי לה שזאת מתנה. ביקשה אם אני יכולה להפנות אותה לאתר מכירות באינטרנט שבו מוכרים את הדבר הזה. אמרתי לה שזאת מתנה. אמרה לי לפי טופס המכס זה עלה $180 דולר, תצטרכי לשלם מכס לפי הערך הזה פלוס ערך המשלוח. אמרתי לה, אבל זאת מתנה. אמרה לי, המחשב מגביל אותי, אני לא יכולה לחרוג מהנוהל, דברי עם דוד. מי זה דוד? סימנה בסנטר שלה לכיוון הכללי ואמרה, "חדר 6".

לחצתי על הזמזם כדי שיכניסו אותי לפרוזדור של חדר 6. לא היו מספרים על דלתות החדרים, אז שאלתי מי זה דוד. אמרו לי, הוא בדיוק יצא, שבי פה וחכי לו. ישבתי וחיכיתי. דוד חזר, והתחיל לדבר עם לקוחה שעמדה בתור לפני. בעודי ממתינה הגיע מישהו אחר, לא דוד, ושאל אותי למה אני מחכה לדוד. היה לו זקן והוא היה די מבודח. התחלתי לספר לו, אז הוא אמר שאני צריכה ללכת למכס. אמרתי לו שמהמכס שלחו אותו לדוד. הוא אמר, אה, אז את צריכה את שי. שאלתי מי זה שי? אמר אשנב 26. אמרתי שבאשנב 26 כבר הייתי, משם שלחו אותי למכס ששלחו אותי לדוד. אמר, אז יש לך מפרט? הראיתי לו את המפרט.

"אני יודע ש'באום' זה עץ," אמר לי הפקיד המבודח שאינו דוד, "אבל מה זה 'ביוגל'?" הסברתי לו שבאום זה שם המשפחה של הסופר שחיבר את "הקוסם מארץ עוץ", ו"ביוגל" זאת חצוצרה, ובחבילה יש גיליונות ישנים של רבעון המועדון הבינלאומי לחובבי הקוסם מארץ עוץ, ששלחו לי במתנה. הוא חשב שזה הדבר הכי מצחיק שהוא שמע. הוא רשם בפינה, שמדובר במתנה, ואמר בחיוך גדול, לכי תאספי את זה משי.

בדיעבד, העבודה שבשלב הזה פגשתי מישהו חייכן ומבודח נתנה לי כוח להמשיך. הייתי כבר די קרובה להתמוטטות עצבים בשלב שבו הוא הראה לי שזה בעצם מצחיק.

ניגשתי שוב לאשנב 26 וחיכיתי לשי, שכבר זיהה אותי. "אה, פאבלישינג," הוא אמר. "אני לא יכול לשחרר לך את החבילה, היא נשלחה לעסק, ואת אדם פרטי". אמרתי לו שאני יכולה להראות לו תעודת עוסק מורשה שמראה שהעסק הזה רשום על שמי. אמר לכי לג'ולי. שאלתי מי זאת ג'ולי? התברר שזאת זו שכבר הייתי אצלה, באשנב 31.

חזרתי אל ג'ולי באשנב 31. הראיתי לה, במסך של הטלפון שלי, את תעודת העוסק המורשה שלי. אמרה, "תשלחי את זה לשירן, שהיא תדפיס את זה". פשפשה במגירה ושלפה פתק שעליו כתובה כתובת הדואר האלקטרוני של שירן. הכתב לא היה הכי ברור, אבל ג'ולי בדקה מול שירן ושלחתי. עברו כמה דקות, ושירן עוד לא קיבלה את מה ששלחתי. אז ג'ולי הגדילה ראש, לקחה ממני את הטלפון, ניגשה למכונת צילום, וצילמה ממסך הטלפון שלי את תעודת העוסק המורשה שלי.

שאלתי אם כעת אני יכולה לגשת לאסוף את החבילה משי, והיא שאלה אותי איפה הרישומון. מה זה רישומון? את צריכה לגשת למכס לבקש את הרישומון. אמרתי לה, אבל כבר הייתי במכס, פעמיים, והראיתי לה את מה שהפקיד-המבודח-עם-הזקן-שאינו-דוד רשם לי בפינת הטופס. היא אמרה שזה בכלל לא נוגע אליה, היא לא מכס, אני צריכה לחזור למכס ולבקש רישומון. חזרתי למכס.

חיכיתי בתור פעם שלישית לפקידה-הפחות-ממורמרת. כשהגיע תורי אמרתי לה שאני צריכה רישומון, והיא סיננה בין שיניה למה הם שולחים אותי אליה לקבלת רישומון, הם הרי יכולים היו לעשות את זה, הם לא יודעים כמה היא עסוקה? היא שאלה אותי מה דוד אמר, והראיתי לה את מה שרשם בפינת הטופס הפקיד-המבודח-שאינו-דוד. לתומי חשבתי שבכך שהוא רושם שזאת מתנה הוא פוטר אותי מתשלום מכס, אבל הפקידה אמרה שבמכס אין מתנות. היא הסבירה לי שוב כיצד יחשבו את המכס.

ניצבתי כעת מול בחירה לא נעימה. האם לשלם את המכס, בגובה 185 ש"ח, או לסרב לקבל את המתנה, שתחזור לשולחת, אשר שילמה על המשלוח 70 דולר, ובכך להלבין את פניה. נשברתי והסכמתי לשלם את המס. אז הפקידה הפחות ממורמרת הנפיקה בשבילי רישומון ואמרה לי לחזור לג'ולי.

חזרתי לג'ולי עם הרישומון, מוכנה לשלם. אבל ג'ולי אמרה שאי אפשר בכרטיס אשראי, כרטיסי האשראי לא עובדים היום. הצעתי שאשלם בצ'ק וג'ולי אמרה שזה בסדר, אבל היא לא תוכל להנפיק לי קבלה, כי גם המחשב לא עובד. היא אמרה שתוכל לשלוח לי את הקבלה בדואר ביום אחר, או אם אני מעדיפה, אוכל לחזור ביום אחר אל המכס. בשלב זה כבר ביליתי שם יותר משעה, ולא רציתי לחזור ביום אחר. ביקשתי שלפחות תכתוב לי מכתב בכתב יד, כדי שיישאר לי משהו ביד. בעודנו משוחחות פתאום חזר המחשב לעבוד! ג'ולי קיבלה ממני את הצ'ק, הדפיסה לי את הקבלה, ושלחה אותי בחזרה לשי.

שי אמר, "אה שלום, פאבלישינג!" והביט בכל חפיסת הניירת, כולל ההודעה השנייה עם מה שכתב בפינה המבודח-שאינו-דוד, והמפרט שבו כתוב The Baum Bugle כפול 18, והקבלה שהנפיקה לי ג'ולי לפי הרישומון שהנפיקה הפקידה-הפחות-ממורמרת, והצילום ממסך הטלפון של תעודת העוסק המורשה שלי כי המייל לא הגיע לשירן, ובסופו של דבר שחרר בשבילי את החבילה.

הללויה.

זה לקח שעה ורבע ועלה לי 185 ש"ח, אבל סוף סוף הנה הם בידי: 18 גיליונות ישנים של רבעון המועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ עוץ, ששלחה לי במתנה החברה שלי ג'יין מקנזס סיטי מיזורי.

Baum Bugle

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על הרשומון על הרישומון בניחוח קישון. או: הרפתקאות גילי במכס

  1. אחת הגיב:

    מבאס תחת ליפול על המכס! אבל דעי לך שמצבך עדיין טוב יחסית כי את בתל אביב. בפריפריה נידחת כמו חיפה, הדואר והמכס במקום אחד, למרבה המזל, ואת הרישומון מנפיקים לך תמורת מאה שקל (גם אם הערך של הסחורה הוא רק עשרים שקל! כל עוד זה נחשב מסחרי). את הרישומון כאמור מפיקים אך ורק בלשכת המסחר שנמצאת – נכון! בכתובת אחרת לגמרי. עכשיו נסי להתרוצץ ביניהם בצהרי יום באוגוסט ותביני למה המוסדות של המדינה הזאת שנואים ורקובים כל כך, ולמה אנשים נאלצים ללמוד את כל הטריקים שצריך כדי לחמוק מהם.

  2. chellig הגיב:

    מסתובב לי הראש רק מלקרוא את קורותיך בארץ ישראל

  3. Sarah Nalkin הגיב:

    נשברתי בקטע של המחשב/מדפסת שלא עובדת…
    אם אצלי במקום העבודה – היחסית קטן – המחשב לא עובד שומו שמים…. ופה – במקום מאד ציבורי – הכל עובד בצורה כל עקומה😦
    ולצערי אלו הפנים של מדינת ישראל…

  4. shirigoren הגיב:

    מדהים, ובאותה עת, לא לגמרי מפתיע.

  5. ג רפי הגיב:

    אחרי שצחקתי ובכיתי איתך ניזכרתי.
    לפני כ40 שנה בפעם הראשונה ולפני כ8 שנים בפעם נוספת נשלחו אלי -אדם פרטי לחלוטין- ספרים.
    בפעם הראשונה דתות המזרח. כ20 כרכים ובפעם השניה סדרת כתבי אבות הכנסיה [הקתולית] ב10 כרכים. בכל פעם עברתי דרך יסורים די דומה. אצלי היה צורך לשכנע שזה לא עותקים רבים של אותו ספר =ואז זה מיועד למסחר, אלא סט כרכים. שהמיספור בספרות רומיות בתוך הספר.
    עברתי גם חויות דומות ואחרות בסניף המכס דואר בתלאביב.
    בפעם אחת היתה טעות ונתבקשתי לשלם17 אלף שח עבור חבילת ספרים שערכה 100 דולר. כל הדואר ברעננה צחק מזה והותיקים מזכירים לי זאת. אבל מה – אין לדואר סמכות לתקן והדבר הגיע עד מנהל המכס\הדואר אדם אדיב בשם גלילי[?] העניין היה שזה היה בערב ראש השנה ונאלצתי לחכות עד אחרי החגים עד שתוקנה השגיאה. והמכס היה 17 שח בלבד.
    אם היה לי הכשרון הסיפורי שלך. הייתי יכול לתאר זאת יופי, ועוד כמה אנקדוטות.

  6. גיל הגיב:

    תראי, לפחות לא ביקשו ממך לשלוח פקס.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s