פרס גפן והשאלה מה בין ספרות נוער לספרות ילדים

העילה לפוסט הזה היא פיסת חדשות שאכזבה אותי מאוד. ועדת פרס גפן קבעה שהספר "עוגות בחלל" אינו זכאי להיחשב מעומד לפרס גפן לשנת 2015, משום שלטענתם הפרס נועד לספרי נוער בלבד ו"עוגות בחלל" הוא ספר ילדים. הם קובעים זאת על סמך העובדה שמדובר בספר מנוקד ומאוייר, ונמסר לי שמדובר בהחלטה שהתקבלה פה אחד על דעת כל חברי הועדה. זאת למרות שבשום מקום בתקנון של פרס גפן לא כתוב מהם הקריטריונים לפיהם ספר נחשב ספר ילדים ולא ספר נוער. (שנגלה להם שהזוכים בשנה שעברה, "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", אף הם מנוקדים ומאויירים? ששש, לא בא לי להחזיר את הפרס.) לטעמי מדובר בהחלטה שרירותית, לא עקבית ושגויה, וכמו שציינתי, אכזבה אישית גדולה בשבילי. אבל אשתדל לצאת מהנקודה הזאת ולהרחיב את הדיון.

ועדת פרס גפן היא לא היחידה שמתלבטת בסוגיה כיצד מבחינים בין ספר ילדים לספר נוער. גם השאלה מה מבחין בין ספר נוער לספר מבוגרים היא סוגיה סבוכה, ועסקתי בכך לא פעם כאן בבלוג (ב-2015 מהי ספרות נוער?, ב-2012 לאיזה גיל זה מתאים?, וב-2006 זה ספרי נוער זה?!). מדובר בשאלה מורכבת בין היתר כי אפשר להפעיל סטים שונים לגמרי של שיקולים וערכים בניסיון לענות עליה: שיקולים פדגוגיים/חינוכיים, שיקולים פסיכולוגיים/התפתחותיים, שיקולים שיווקיים/מסחריים, שיקולים של יוקרה ושל הגמוניה תרבותית. אפשר להתייחס למאפיינים המיוחסים לספרים המתאימים לקבוצות גיל שונות, אבל תמיד אפשר יהיה למצוא יוצאים-מן-הכלל מעניינים, ראויים וחשובים, ובסופו של דבר אין סרגל אבסולוטי לקביעת גיל היעד של יצירה ספרותית.

המיון הכי מובהק, לכאורה, הוא זה שמופעל כרגע בשוק הספרים האמריקאי. שם נהוגות קטגוריות יחסית ברורות. Board books (ספרי לוח) הם ספרי קרטון לגיל הרך; Picture books (ספרים מאויירים, ספרי תמונות) הם ספרים לילדים קטנים, שמיועדים להקראה בקול; early readers הם ספרים לילדים בכיתות הנמוכות, מה שנקרא אצלנו "ראשית קריאה"; MG או Middle Grade הם ספרים שמתאימים לגילאי ביניים, בקירוב עד גיל 12; YA או Young Adult, "מבוגרים צעירים", ספרים שמתאימים לבני נוער בוגרים יותר עד בני 20+; והקטגוריה החדשה, NA או New Adult, ספרים לקוראים מעל גיל 18, שבד"כ עוסקים במערכות יחסים ויש בהם סצנות סקס.

כשבאים לבחון את החלוקות הללו, מתברר שההגדרות בכל זאת לא תמיד מובהקות. ברשימות המלצות של ספרי YA – כביכול ספרי נוער – יימצאו לא פעם ספרים שנכתבו למבוגרים מחד, או לילדים בכיתות נמוכות מאידך. לדוגמה, ברשימת 100 ספרי YA מומלצים באתר אמזון, נמצאים ספרים כגון "גאווה ודעה קדומה", "תפוז מכני", ו"אל תיגע בזמיר" אשר נכתבו ושווקו למבוגרים; ואילו ברשימה דומה של מגזין טיים כלולים ספרים כגון "חוות הקסמים", "קמט בזמן" ו"בית קטן בערבה", אשר מתאימים לקוראים מתחת לגיל 12. כמוכן, ישנם ספרים מאויירים – Picture Books – שמיועדים למבוגרים (כגון סדרת "גריפין וסבין" מאת ניק בנטוק), וכן ספרים לילדים צעירים שאינם מאוירים. ספציפית סביב הקטגוריה YA, קטגוריה חדשה יחסית, יש דיון מתמשך האם מדובר בהגדרה גילאית או בז'אנר.

זאת ועוד: מדובר בחלוקות שנהוגות בארצות הברית, אבל לא תמיד מתעתקות לחלוקות הנהוגות בארצות אחרות. כך לדוגמה, פיליפ ריב (שחיבר את "עוגות בחלל") מחה בשנה שעברה בבלוג שלו שהתווית MG אינה מובנת לקוראים באנגליה, מיותרת, ורומזת שמדובר בספרים שאיכותם בינונית. באנגליה עדיין נפוץ שספרי ילדים ונוער יהיו מקובצים יחד תחת התווית Children's Books. כך, לדוגמה, כשהסופרת פרנסס הרדינג זכתה לאחרונה בפרס קוסטה הבריטי לספר הטוב ביותר לשנת 2015, הוגדר ספרה "עץ השקרים" Children's book, ספר ילדים. מדובר, חד משמעית, בספר נוער, כלומר מתאים בערך מגיל 12 ומעלה -אבל באנגליה האבחנה הזאת לא בהכרח באה לידי ביטוי בטרמינולוגיה. (וזאת הזדמנות לציין שרכשתי את זכויות התרגום לספר, והוא צפוי לראות אור בהוצאת עוץ.)

גם בישראל, עד לאחרונה, לא היתה נהוגה הפרדה מובהקת בין ספרי ילדים לספרי נוער בחנויות ספרים; ועד עצם היום הזה, אין אבחנה כזאת ברשימות רבי-המכר בעיתונים. "איה פלוטו?" ו"משחקי הרעב" כביכול משתייכים לאותה קטגוריה, קטגוריית ספרי ילדים ונוער. מצד אחד ברור שיש הבדל בין ספרים שנמצאים בקצוות של הקטגוריה הזאת, ואף על פי כן לא ברור בדיוק איפה, באמצע, עובר הקו המפריד. בספטמבר 2015, כש"עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ" זכו בפרס גפן לספר הנוער המתורגם הטוב ביותר, הופתעתי לראות שעל תעודת הפרס כתוב באנגלית "Best YA book", שהרי אלו אינם ספרי YA. הנחתי שהמושג "ספר נוער" הוא קיצור של "ילדים ו/או נוער", ושהשימוש ב-YA הוא ניסיון מעט מבולבל ליישם את הטרמינולוגיה האמריקאית. כעת מתברר שבכל זאת כנראה כוונתם של קברניטי הפרס היתה לספרי נוער בלבד, ואם כן, הרי שיש עוד מועמדים השנה, וגם זוכי עבר, שזכאותם אמורה להיות מוטלת בספק.

ברור מדוע לא טוב לסמן ספרים שמתאימים רק לקוראים בוגרים, כמתאימים לקוראים צעירים מדי: אנחנו חוששים שקריאה בספר לא מתאים עלולה לפגוע בנפשם של הילדים, לגרום להם טראומות, או סתם לקלקל להם את ההנאה שבקריאה מוקדמת מדי של הספר הזה וספרים בכלל. האם אותו נזק עלול להיגרם מסימון ספרים שמתאימים לקוראים צעירים, כמתאימים לקוראים בוגרים יותר? לא בהכרח. לא יאהבו, לא ימשיכו לקרוא –  אבל לא בהכרח יינזקו מהקריאה. יש לזכור שספר יכול להתאים לטווח רחב של גילאים, ושיוך לקבוצת גיל אחת אינו בהכרח מחייב שהספר מתאים רק לקבוצת הגיל הזאת. כשאני אומרת שספר מתאים לילדים, לפעמים כוונתי היא שהספר מתאים גם לילדים, וכך במקרה של "עוגות בחלל".

בעיני, ממש לא נורא אם ספר ילדים זוכה בפרס שמיועד לספרי ילדים ונוער או אפילו מבוגרים. אני מאושרת שהספר "עץ השקרים" זכה בפרס קוסטה הכללי – וניצח בזאת ארבעה ספרי מבוגרים – כי אני רואה בכך התחלה של הכרה של המיינסטרים בכך שספר נוער יכול להיות ספר איכותי לכל דבר. השנה זכה בארצות הברית בפרס ניוברי היוקרתי, ספר ילדים מאויר (picture book) בשם Last Stop on Market Street. אף שבתקנון הפרס מצוין שזכאי כל ספר שמתאים לילדים עד וכולל גיל 14, נהוג היה כל השנים שהפרס יהיה מוענק לספר קריאה לילדים בגיל בית ספר – קטגוריות MG או YA – בעוד ספרים לילדים צעירים יותר זוכים בדרך כלל בפרס קלדקוט, ועל כן הזכייה היתה מפתיעה, ועוררה תגובות מעורבות. אך כפי שציינו אחדים, פרס קלדקוט הוא פרס שניתן לאיור, ולעתים ראוי גם לציין את הכתיבה המשובחת של ספר ילדים טוב; למטרת עידוד הכתיבה נועד פרס ניוברי.

שרה מקינטייר, שאיירה את "עוגות בחלל", העירה בעבר שהיא נשארת קירחת מכאן ומכאן: האיורים שהיא מאיירת לספריו של פיליפ ריב אינם זכאים לפרסים ספרותיים מחד, כי הפרסים הללו מיועדים רק לכתיבה; ומאידך גיסא הם אינם יכולים להתחרות באיורים של ספרים שהאיורים במרכזם, כי איוריה מעודנים ומינוריים יותר בשל מערכת הגומלין עם המלל המרובה. הספרים "עוגות בחלל", "אוליבר והאיים הנודדים" ו"כלבלבי הצפון הפראי" שיצרו ביחד פיליפ ריב ושרה מקינטייר, הם ילדים חורגים בכל קטגוריה שבה תנסו להכליל אותם. הם ארוכים מדי להיחשב picture books ואינם עשירים דיו ויזואלית כדי לזכות בפרסי איור, אבל עצם נוכחותם של האיורים פוגמת כביכול בלגיטימיות של הספרים כמוצר ספרותי.

ישבה ועדת פרס גפן, והתלבטה אם להקיא או לבלוע את הספר הזה, שלא ברור לה מה הוא. הם החליטו כפי שהחליטו, ודעתי בעניין ידועה. כעת אנסה להסביר מדוע החלטתם אכזבה אותי כל כך. והרי פרס גפן אינו פרס כספי, ואין לו כמעט השפעה על מכירות. אז למי בכלל אכפת אם ספר מסוים מועמד או לא? כמו כל פרס, הגפן יוצר מתחים ופילוג, כי ברגע שיש רק זוכה אחד, בהכרח יש מועמדים ראויים שנשארים מקופחים – אבל זה נכון לכל פרס. יש גם בעיות מובנות בשיטת פרס גפן, שהוא בסופו של דבר פרס פופולריות ולא בהכרח פרס איכות – ידוע. יחד עם זאת, בעיני לפחות, פרס גפן הוא לא דבר רע. תחום המד"ב והפנטזיה הוא תחום מודר שנדחק אל השוליים, והידיעה שיש קהילה, שיש מי שאכפת לו מספרי מד"ב ופנטזיה בישראל, ומי שמכיר בהשקעה האדירה שנדרשת מהוצאות ישראליות להוציא ספרים כאלה, היא מסוג החיזוקים שהופכים את העיסוק הזה ליותר מסתם שיגיון אישי. כשספרי עוץ זכו בספטמבר, להפתעתי, בפרס הגפן, הרגשתי כאילו זכיתי לחיבוק חם מהקהילה הזאת. וכעת אני מרגישה כאילו קברניטי אותה קהילה הודיעו שספרי ילדים פשוט לא חשובים להם. וזה כואב לי.

אני מוציאה לאור ספרי ילדים וספרי נוער, כי אני מאמינה שהקוראים הצעירים ראויים לספרים טובים, ושספרים לקוראים צעירים יכולים להיות מעולים. כשאני רואה ביקורת שכתוב בה מפורשות שספרים לקוראים צעירים הם נחותים מעצם כך שהם נועדו לקוראים צעירים, עולה בי זעם. "עוגות בחלל" הוא מעל הכל פשוט ספר טוב. ספר מדע בדיוני טוב. לא רק בגלל שהוא יצא בהוצאה שלי אני סבורה שהוא מועמד מצוין לגפן; אחרת הייתי פשוט מושכת בכתפיים ועוברת לנסות לשכנע אתכם להצביע עבור "יום סמק הגדול", שכן נכנס לרשימת המועמדים השנה, וראה אור אצלי בהוצאה, והוא סבבה של ספר שאני אוהבת וממליצה עליו מכל הלב. אבל מבחינתי, בין "עוגות לחלל" ל"יום סמק הגדול", "עוגות בחלל" הוא החדשני יותר והראוי יותר לפרס, בדיוק בגלל שהוא עושה דברים קצת לא שגרתיים בז'אנר, כגון שילוב איורים ופנייה לקוראים צעירים מאוד. אני לא יודעת אם פסילתו היא תוצאה של זלזול בילדים כקוראים, חוסר הבנה של מהי ספרות ילדים, או פשוט סוג של יומרנות אירונית במיוחד כשמדובר בפרס שמראש מוענק לז'אנר מודר. בעיני, ראוי לעשות חושבין ולנסות שוב להגדיר, למי ולמה בעצם מיועד פרס הגפן: את מי ואת מה הוא שואף לעודד, והאם בכך שהוא דוחה קטגורית את כל ספרי הילדים, אין פגיעה במטרותיו של הפרס.

רשימת המועמדים לפרס גפן לשנת 2015.

מדור לדור. התמונה זיכתה את הצלם רועי זינתי בפרס ראשון בתחרות הצילום של כנס אייקון 2015, בקטגוריה הכללית. אבא אבנר מקריא לבן תום את "עוגות בחלל".

מדור לדור. התמונה זיכתה את הצלם רועי זינתי בפרס ראשון בתחרות הצילום של כנס אייקון 2015, בקטגוריה הכללית. אבא אבנר מקריא לבן תום את "עוגות בחלל".

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פרס גפן והשאלה מה בין ספרות נוער לספרות ילדים

  1. תמר הגיב:

    אני מסכימה איתך לחלוטין, ורוצה להוסיף את נקודת המבט של אלו שנוטים להישכח בדיונים כאלה – ילדים ובני נוער בעלי קושי בקריאה.
    עבדתי במשך שנים ארוכות עם ילדים ובני נוער שמתקשים בקריאה מסיבות שונות (דיסלקסיה, הפרעת קשב, חסך סביבתי), בניסיון להקל עליהם ולתת להם כלים להתמודדות. אחד האתגרים בעבודה מסוג זה הוא איך לגרום לילדים האלו לתרגל באופן יומיומי דבר שהוא כל כך קשה ומתסכל עבורם, והדרך היחידה שהוכיחה את עצמה היא למצוא חומר קריאה שיעניין אותם, ויהיה שווה מבחינתם את המאמץ. הבעיה היא שבדרך כלל ספרים מנוקדים ומאוירים ברמת הקריאה שלהם נתפסים בעיניהם כ"ילדותיים" (ורובם אכן לא מתאימים להם מבחינת תוכן, אלא רק מבחינת קלות הקריאה הטכנית). הם מתביישים להביא לשעת קריאה בכיתה "ספר של ילדים קטנים", ובדרך כלל גם משתעממים ממנו. המפלט שהם מוצאים הוא בדרך כלל סדרות כמו קפטן תחתונים ויומנו של חנון, שנתפסות בעיני חבריהם כ"מגניבות", ועדיין קל להבין מה קורה בהן בזכות האיורים הרבים. מבלי להיכנס לדיון על רמתן הספרותית של הסדרות האלו, הן אינן מתאימות לתרגול הקריאה במסגרת תהליך טיפולי של הוראה מתקנת, משום שהטקסט בהם קטן, לא מנוקד ומצומצם מאוד. כדי לגרום לתלמידים שעבדתי עימם לקרוא, הייתי משאילה להם את ספרי הקוסם מארץ עוץ, המומינים, דוקטור דוליטל ושאר קלאסיקות מנוקדות, ועדיין, לחלקם הספרים האלו היו קשים מדי, ואחרים התקשו להשתכנע שאלו לא ספרים ילדותיים לגילם. לפעמים בלית ברירה הייתי נותנת להם "ספרי סוכנות" לעולים חדשים, שכתובים בשפה מיושנת ומעוצבים באופן לא מושך. לעתים הייתי מנקדת להם בעצמי טקסטים מידעיים וסיפורים קצרים בתחום העניין שלהם.
    לילדים האלה, ספרים כמו "עוגות בחלל" הם הזדמנות לקרוא משהו מצחיק ומעניין, שלא ייתפס כדבילי על ידי חבריהם לכיתה, ועדיין יהיה פשוט לקריאה בזכות הניקוד והאיורים. ההתעקשות על קטגוריות גילאיות צרות, נוקשות ולעתים שרירותיות עשויה לגרום להם להימנע מקריאה בבית הספר וליד חברים, ובכך לפגוע בתהליך הטיפולי שהם עוברים.

    • gilibug הגיב:

      תודה תמר! גם תחושתי היתה ש"עוגות בחלל" ממלא נישה שקצת חסרים בה ספרים. שמחה לדעת שנעשה שימוש כזה בספר. בקרוב יהיו עוד ספרים דומים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s