המרגנית האחרונה…

לפני שלוש שנים סיפרתי פה איך החלטתי לאסוף, כמתנה לבעלי, את כל ספרי סדרת מרגנית הישנה והטובה. לא אחזור פה על מה שכתבתי על מרגנית ומדוע דווקא הסדרה הזאת: הפוסט הנוכחי בא להשלים את הפוסט ההוא, לא להחליף אותו, ובכנות הוא אולי פחות מעניין, כי הוא יעסוק באספנות עצמה. באוסף מעצם הגדרתו יש משהו מיותר. את מרבית הספרים באוסף המרגניות קראתי כילדה בשפה האנגלית, ורבים מהם היו אצלנו בבית במהדורות ובפורמטים שונים. הרעיון ליצור אוסף אינו נוגע רק לתכנים של הספרים, אלא גם לריצוי זיק של כפייתיות. דחף להגיע לשלמות. הנאה אסתטית מריכוז חפצים דומים ביחד.

בשל כך מראש הגדרנו, אני ובעלי במשותף, את הפרמטרים לאוסף. הוחלט, מראש, שאנחנו מתמקדים בספרי מרגנית בעיצוב המקורי בלבד: גם כי זה העיצוב המעורר בנו את הנוסטלגיה הכי חזקה, וגם כי זאת קבוצה סגורה, עם מספר סופי של פריטים, כך שאפשר להגיע יום אחד לאוסף שלם.

ספרי מרגנית קיימים בעיצובים שונים, ובגדול אפשר לזהות חמש קבוצות של ספרים בסדרה. השנים המדויקות בהן נעשו השינויים בעיצוב לא ידועות לי, אבל בגדול, זה סדר השינויים בעיצוב:

מצב ראשון, הקלאסי:

ספרי מרגנית במצב הראשון התפרסמו כולם בגודל אחיד. העטיפה חולקה לשני מלבנים, כאשר בעליון צבע חלק עם שם הספר והסופר, ובתחתון איור, כמעט תמיד של דני קרמן. יש לציין שציור העטיפה הוא ציור ישראלי גם כאשר ציורי הפנים הם ציורים של מאיירים מחו"ל כגון גארת וויליאמס או פולין ביינס. בפינה השמאלית מציץ לוגו המרגנית. ספרים במצב זה התפרסמו מסוף שנות השבעים עד סוף שנות השמונים. החיסרון הגדול של העיצוב הזה, מבחינתי, הוא שעל השדרה מופיע רק שם הספר ללא שם הסופר. השדרה מחולקת לשני חלקים, כאשר החלק העליון הוא חלק ועליו מופיע לוגו המרגנית ושם הספר, והחלק התחתון הוא המשך תמונת העטיפה הצבעונית, עליה מופיע בתחתית הלוגו של זמורה ביתן.

מצב שני:

הספרים במצב השני שמרו על הגדול האחיד. נדמה לי שהספרים התפרסמו במצב זה מסוף שנות השמונים ובמהלך שנות התשעים. על השדרה מופיע כבר שם המחבר. דני קרמן מקבל עדיין קרדיט של מעצב הסדרה, איורי העטיפה הם איורי מקור ישראליים. השדרה מחולקת לשלושה חלקים: פס עליון בצבע עם לוגו המרגנית, פס אמצעי לבן ובו מופיעים שמות הספר והסופר, ופס תחתון בצבע עם לוגו זמורה ביתן.

מצב שלישי:

הספרים עדיין בגודל אחיד. קרדיט לעיצוב הסדרה ניתן לסטודיו חובב רשלבך. איורי העטיפה הם לפעמים איורים ישראליים, לפעמים איורים שנרכשו מחו"ל, כמו איוריו של קוונטין בלייק לספר "מטילדה". ספרים במצב זה ראו אור במהלך שנות התשעים. על השדרה פס עליון בצבע חלק וחלק תחתון מוגדל שהוא המשך תמונת העטיפה; רצועה אנכית כתומה המעוצבת כמו סרט עם קצה משונן עוברת לכל אורך השדרה, ועליה לוגו המרגנית ושמות הסופר והספר.

מצב רביעי: 

 

ספרי מרגנית במצב הרביעי ראו אור במהלך שנות האלפיים המוקדמות. הספרים הופיעו בשני גדלים: הגודל הסטנדרטי, וגודל אלבומי גדול יותר, אבל שני הגדלים בכריכה קשה. אין קרדיט לעיצוב הסדרה. העטיפות רובן (אבל לא כולן) עטיפות חו"ל. השדרה היא בצבע אחד, שסמל המרגנית מופיע בו בגוון ניגודי כמו סימן מים. לוגו המרגנית מוקף ריבוע ומכיל את הכיתוב: "מרגנית, ספרי מופת לילדים ולנוער".

מצב חמישי:

כך נראים ספרי מרגנית הרואים אור בעשור האחרון ועד עצם היום הזה. מרבית הספרים רואים אור בכריכה רכה, עם עטיפות חו"ל, ואף שיש אחידות במראה של ספרים מאותה סדרה (כגון סדרת נרניה, סדרת ארץ ים), אין אחידות באשר לכל ספרי מרגנית. ישנם ספרים גדולים וספרים קטנים יותר, כריכות רכות וכריכות קשות, עטיפות מקור ועטיפות חו"ל – כל ספר לגופו. הסימן היחיד שעוד מראה שהספרים שוייכו לסדרת מרגנית הוא לוגו המרגנית בריבוע כתום על הכריכה ובכותרת השדרה.

עד כאן תיאור המצבים השונים. מדוע בחרו לערוך את כל השינויים הללו במראה הסדרה? יש לזכור שמדובר בתהליכים שקרו לאורך עשרות שנים, ומאחוריהם עמדו כל מיני מהלכים עסקיים, חילופי עורכים ועוד. טעות תהיה זאת להניח שהיתה יד אחת מכוונת מאחורי כל השינויים, אשר תכננה את המהלכים לאורך השנים. בעיני נראה שהיתה שחיקה של המותג "מרגנית", אשר בשנות השמונים היה מובחן ובולט, וכיום בקושי נבדל מספרים אחרים של הוצאת כנרת זמורה-ביתן או בכלל. מבחינה כלכלית גרידא, ככל הידוע לי, ספרי מרגנית נמכרים היום יותר טוב מאשר אי פעם בעבר. מבחינת הקשר הרגשי והנאמנות למותג, קשה לי להאמין שילדים היום מפתחים את אותה האהבה העזה שפיתחו ילדי שנות השמונים לסמל המרגנית. בין היתר הסיבה לכך היא כי אם בעבר מרגנית היתה נווה מדבר בנוף ספרותי צחיח, היום היא רק אחת מכמה סדרות המספקות לילדים ספרי איכות וספרי פנטזיה מתורגמים.

כך או כך – אני חוזרת לסיפור – בחרנו אני ובעלי לאסוף את הספרים במצב הראשון. באתר הוצאת כנרת זמורה-ביתן קיימת רשימה של ספרי מרגנית, אבל אין בה אבחנה בין המצבים השונים, ועל כן היה קצת מורכב להגיע לרשימה סופית. לפעמים חיפשתי ספר מסוים שרק כותרתו היתה ידועה לי, והתאכזבתי לגלות שהוא ראה אור במצב השני או השלישי. בסופו של דבר הגענו למצב שבו חסרו לנו רק שני כותרים להשלמת סדרת מרגנית במצב הראשון: "בן איכרים" מאת לורה אניגלס ווילדר (ספר בסדרת "בית קטן בערבה"), וספר מסדרת :ילדי כפר המהומה" מאת אסטריד לינדגרן. הסדרה הזאת (שטרם קראתי) מבלבלת במיוחד, שכן לספרים שבה יש שמות מאוד דומים, וכל הזמן התבלבלתי איזה מהספרים כבר השגתי, ואיזה מהם אני עדיין מחפשת.

ואז, לפני חודש בערך, בחנות "הנסיך הקטן" ברחוב קינג ג'ורג', ראיתי את "מי כמונו ילדי כפר המהומה". ולא זכרתי אם כבר קניתי אותו או לא! במקום לקנות אותו, צילמתי:

חזרתי הביתה, והתברר לי שהוא הספר החסר… אז למחרת בבוקר חזרתי לחנות ורכשתי אותו, כולו מאושרת שכעת נותר לי רק עוד ספר אחד להשלמת הסדרה! ואז פתחתי את הכריכה, וחשכו עיני כשגיליתי, בעמוד פנימי של הספר, שבסדרת ילדי כפר המהומה יש לא שניים, כי אם שלושה ספרים!

את "מי כמונו" ואת "כולנו", כבר השגתי, אבל היכן הוא "אנחנו ילדי כפר המהומה"? מדוע הוא לא הופיע ברשימה באתר הוצאת כנרת? מדוע בשום מקום באינטרנט לא מצאתי רישום או תמונה של הספר?

לטובת חברי הפייסבוק שלי (שלפחות שניים מהם בינתיים התחילו אף הם לאסוף את ספרי מרגנית…) העליתי את תמונות ספרי כפר המהומה, והזכרתי שעדיין חסרים לי רק שני ספרים להשלמת הסדרה, והם "בן איכרים", ו"אנחנו, ילדי כפר המהומה", שלא לגמרי הייתי בטוחה אם הוא קיים… חברים טובים יש לי בפייסבוק. אדונית הארונית קראה וזכרה, וכשעזרה לעשות סדר בספריית קיבוץ גשר, סידרה לי לקבל במתנה את "בן איכרים" – והיתה קצת מתוסכלת שלא הצליחה למצוא את "אנחנו, ילדי כפר המהומה". פרסמתי את תמונת הספר האחד-לפני-אחרון:

ואז הגיע לא אחר מאשר יחיעם פדן, שערך את סדרת מרגנית במשך שנים רבות, וסיפק לי את המידע שהיה חסר לי:

אז זהו זה, הסדרה הושלמה. סך הכל 118 ספרי מרגנית במצב הראשון. עבודה של שלוש שנים מהרגע שהחלטנו שלא די לנו בספרים שכבר יש לנו, אנחנו רוצים את כולם… זר המרגניות מלא.

ועכשיו – לקרוא אותם.