איך לעודד את ילדיכם לקרוא? 11 עצות של הסופרת ג'ואן האריס

זה לא פוסט אמיתי, אני רק מתרגמת את הציוצים שג'ואן האריס פרסמה היום בטוויטר. הסופרת שנודעה בזכות ספרים כגון "שוקולד" ו"חמשת רבעי התפוז", נוהגת מדי פעם לפרסם סדרת ציוצים בנושא ספרותי מסויים. הפעם קלעה במיוחד קרוב ללבי. (הסופרת בטוויטר: @joannechocolat)

Joanne-Harris-004

ולהלן הציוצים:

  1. תדאגו לכך שהילדים שלכם יראו אתכם קוראים. אין טעם לצפות מהם שיעשו משהו שאתם בעצמכם לא עושים.
  2. תקריאו להם ספרים. הפכו זאת לחלק משגרת הערב שלהם. עשו זאת כך שיהיה כיף לשני הצדדים.
  3. אל תהיו מורים כשאתם מקריאים ספרים לילדים. היו בדרנים. תשתוללו עם הקולות המצחיקים.
  4. אל תהיו שיפוטיים או מוסרניים. בחרו ספרים עם נושאים שידברו אל לב הילדים שלכם.
  5. אל תיגשו אל נושא הקריאה כפי שאתם ניגשים אל ההשכלה של ילדיכם. קריאה היא לא עניין של השגת יעדים.
  6.  הקריאו רק חצי סיפור, ותנו שמשהו "יפריע" ויקטע את ההקראה. השאירו את הספר ליד הילדים.
  7. תמכו בכל חומר קריאה שילדיכם בוחרים לקרוא. כולל קומיקס, סיפורי פיות, ובדיחות על פלוצים.
  8. אל תפעילו על ילדיכם לחץ. קריאה אמורה להיות פרס, לא עונש.
  9. אל תמנעו מילדיכם לקרוא ספרים שוב ושוב, או לבקש מכם להקריא אותם שוב ושוב. זה מנגנון נחמה חשוב.
  10. התוויה לפי גיל אינה רלוונטית. התוויה לפי מגדר אינה רלוונטית. גיל הקריאה אינו רלוונטי. הילדים שלכם קוראים? סימן שהם בסדר.
  11. אחרון חביב, אף פעם אל תיקחו מהילדים שלכם ספר. בין אם זה ספר בנות, ספר בנים, ספר טיפשי או "מיין קאמפף". אם הספר לא מתאים להם, הם יבינו זאת לבדם. אם הוא נורא ואיום, הדבר הכי גרוע שיקרה הוא שהם יקראו ספר נורא ואיום.

חומר למחשבה ולדיון!

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על איך לעודד את ילדיכם לקרוא? 11 עצות של הסופרת ג'ואן האריס

  1. orly הגיב:

    הנחיות ראויות, למעט האחרון. "למי שאינו קורא ספרים טובים, אין כל יתרון על מי שאינו יודע לקרוא." אימרה המיוחסת מרק טווין. לאור זאת, אני עצמי מתלבטת..

    • gilibug הגיב:

      האם מכאן שמותר לקרוא *רק* ספרים טובים? ומי מחליט מהם הספרים הטובים?

      • orly הגיב:

        מי מחליט? אנשי מקצוע: מחנכים, סופרים, מבקרי ספרות. יש קנון ספרותי שעליו כולנו חונכנו בארץ. קצת מאוחר מדי לשנות, או להתווכח איתו. לא?

  2. גיל הגיב:

    דווקא העיצה האחרונה היא החכמה ביותר בעיניי. לא רק שזה עניין סובייקטיבי לחלוטין אלא שספר שאוסרים על ילד לקרוא הוא ירצה לקרוא עוד יותר וכבר ימצא את הדרך לכך.

  3. אורלי, זה כל כך עצוב מה שכתבת. אף פעם לא מאוחר מדי לשנות או להתווכח.
    גילי, אני מאד אוהבת את הכפילות שלך – את האמונה המולדת בחופש הקריאה בצד האחריות המו"לית כלפי אלה שרוצים מסיבות שונות ומשונות להישאר בקווים.

  4. מיכל הגיב:

    אני מצטרפת להערה הראשונה של אורלי, לגבי הטיפ האחרון.
    ומי מחליט?
    כולנו סוללים לעצמנו דרך בה יש טוב ויש רע, וכך גם לגבי ילדינו.

    אני חושבת שמה שמקפיץ כאן, זו הדוגמא הקיצונית והכל כך נוגעת בחלק נכבד מאיתנו.
    יש דוגמאות אחרות פחות טעונות, פחות סדיסטיות (הדוגמא הזו, מיין קאמפף, גם הוכיחה את עצמה כרעה בכל קנה מידה).
    וכן, עם כל הליברליות וחופש הפעולה שאני חיה לפיהם ישנם דברים שלא אסכים לעשות בשום אופן, וישנם דברים שהם מחוץ לתחום בעיני, לגבי ילדי.

    גילי, אשמח לתגובתך🙂
    (וכמובן בהזדמנות הזו, תודה ענקית על הארי פוטר. בעיני הוא משל עוצמתי על החיים שלנו בחברה, על הרעים והטובים שיש בכל צד (בצד הטוב או הרע😉 ) הסדרה הזו מדהימה, ופשוט התענגתי על כל מילה.)

    • gilibug הגיב:

      הטיפ האחרון הוא אולי החשוב מכל. אפשר לנסות לכוון ילדים אל ספרים רצויים, אם בהמלצות, אם בפסיכולוגיה הפוכה, לדאוג שהספרים שאנחנו רוצים שיקראו יהיו זמינים ואלה שאנחנו פחות מעוניינים בהם לא. הטיפ האחרון נוגע לספרים שהילד כבר הגיע אליהם בכוחות עצמו. מי שאומר לילדו, הספר שאתה בעצמך בחרת לקרוא הוא לא מספיק טוב בשבילי, שלא יתפלא שהילד מפסיק לקרוא.

      לגבי השימוש בדוגמת "מיין קמפף", ברור שזאת דוגמה קיצונית שנועדה לטלטל. ברור שיש דברים שאנחנו מאוד לא רוצים שהילדים שלנו יקראו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו מתנגדים לספר, למה הילד רוצה לקרוא את הספר, ואיך אנחנו פותחים עכשיו בדיאלוג. במצב ההיפותטי שבו אני נכנסת לחדר ומוצאת את אחד הילדים קורא ב"מיין קמפף", אם תגובתי תהיה לקחת ממנו את הספר ולהגיד "זה אסור" – הרי שבו זמנית אני הופכת את הספר הספציפי הזה לפיתוי מסקרן שאין כמותו. במקום למנוע ספרים מהילדים, עדיף להוסיף ספרים. למה דווקא את הספר הזה? כי אתה מתעניין בשואה ובנאציזם? אז אולי תקרא במקומו את… עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי? מאוס? יומנה של נערה? (סתם שלפתי עכשיו דוגמאות לספרים שאולי יהיו מקובלים יותר). ולנהל שיחה על מה שהילד כבר קרה, למה אנחנו לא אוהבים את הספר הזה, וכו'.

      אני לא חושבת שאת ואורלי קפצתן מאותן סיבות בכלל. יש הבדל בין הדיון מהם ספרים רעים, לדיון מה הם ספרים טובים. את נבהלת מהמחשבה שילדים עלולים להשיג ספרים רעים ממש. אורלי חושבת שאין טעם שילדים יקראו ספרים שאינם "טובים". אני סבורה שהבעיה העיקרית היא הנחות סמויות שאנחנו מניחים אוטומטית לגבי איכותם של ספרים שאנחנו לא מכירים. לגיטימי לחלוטין לא לרצות שילד שלנו יושפע לרעה מספר ספציפי שיש לנו אליו התנגדות מסיבה ידועה, כמו "מיין קמפף" (אם כי, כאמור, לדעתי השיטה הנכונה להיאבק בספר היא לא דרך איסור). יש הבדל בין התנגדות כזאת, לבין זילזול אוטומטי בחומרים שהילדים בוחרים בעצמם.

      • מיכל הגיב:

        תודה על החידוד, ואני שמחה שהצלחתי לדייק את הנקודה שהפריעה לי, ואני מסכימה איתך מאוד לגבי הדיון שצריך להיעשות לגבי בחירות של הילדים שלנו (בכל תחום, אגב)
        אני עדיין חולקת על חופש פעולה מוחלט, ולא מתוך זלזול, יהיו ספרים שקודם אקח לילדים שלי, ורק אחר כך אסביר להם (השוואה בוטה היא גפרורים בידיים של ילד קטן, קודם למנוע את הנזק והסכנה, ואחר כך להסביר)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s