פוסט ספריות

אתמול ביקרתי בכנס "הפנקס" השלישי לספרות ילדים, כנס מוצלח ביותר, שהתקיים במתחם המדיטק בחולון. הקמתי שם דוכן מכירות קטן להוצאת הספרים שלי, עוץ. בכנס כנראה ביקרו ספרניות רבות (וסליחה שאני כותבת "ספרניות" ולא "ספרנים", העירו לי על כך, אבל האמת הפשוטה היא שאני מכירה כמעט רק ספרניות ממין נקבה…) ושוב ושוב עלתה השאלה, כיצד יכולה ספריה ציבורית לרכוש את ספרי הוצאת עוץ. זה הזכיר לי שאף פעם לא כתבתי כאן את סיפור הוצאת עוץ והספריות.

אז קודם כל, ספריות ציבוריות יכולות להזמין את ספרי ההוצאה דרך מרכז הספר והספריות, כאן:

http://www.hasifria.org.il/icl/heb/purchase/bookpurch/

מרכז הספר והספריות הוא גוף ציבורי ותיק, שמטרתו המוצהרת היא לשמש "ארגון גג ארצי, הדואג לאינטרסים המשותפים של כל הספריות", וכדאי להכיר אותו.

כשרק הקמתי את הוצאת הספרים שלי, פנו אלי כמה ספרניות ולחצו עלי לשתף פעולה עם רשת סטימצקי, בטענה שרק כך יוכלו הספריות הציבוריות לרכוש את ספריי. מתברר שיש בישראל מספר מוגבל של "ספקים מורשים שרק להם מותר למכור ספרים לספריות הציבוריות. סטימצקי היא כנראה הגדולה שבהם, אבל היא בכל זאת לא היחידה: ישנם עוד גופים פרטיים כגון חברת "ספר לכל", וכאמור גם מרכז הספר והספריות הוא ספק מורשה. אבל בתחילת הדרך לא ידעתי את כל זה, ונדמה לי שעד עצם היום הזה ישנן ספריות שלא יודעות שמותר להן לקנות ספרים לא רק מסטימצקי. הספרניות הסבירו לי שגם את ספרי הוצאת "זיקית" אסור להן לרכוש מתקציב הספרייה, כי גם זיקית לא עובדת עם סטימצקי.

ניסיתי לברר כיצד אני יכולה לזכות במעמד של ספק מורשה כדי למכור את הספרים שלי ישירות לספריות. מתברר שהגוף המאשר ספקים מטעם משרד התרבות, הוא חברת הביטוח פמי פרימיום, שזכתה במכרז ממשלתי לעניין. פמי פרימיום, כך מתברר, אחראית על כל מיני תחומים בארץ, מאספקת שירותים רפואיים לבתי ספר ועד פיקוח על אינסטלציה בבתים משותפים. נראה שהמומחיות העיקרית שלה היא זכייה במכרזים ממשלתיים. בכל מקרה, כיום הסמכות לאשר ספקים לספריות ציבוריות היא בידי פמי פרימום.

נכנסתי לאתר של פמי פרימיום ולא הבנתי הרבה. בסופו של דבר הצלחתי להשיג קשר טלפוני עם נציג פמי פרימיום, שהסביר לי שאין לי שום סיכוי לעמוד בתנאים של ספק מורשה. ספקים מורשים יכולים להיות רק חברות גדולות, עם מינימום מסוים של עובדים ומחזור שנתי של ככה וככה. אני לא מתקרבת אפילו לקנה המידה הזה. הנציג הסביר לי שתפקידה של פמי פרימיום לוודא שהספריות מקבלות מוצרים במחירים תחרותיים. פמי פרימיום עורכת השוואות מחירים בין חברות מתחרות, ומאשרות לקנייה לא רק ספרים כי אם גם מדפים, כיסאות וכן הלאה. אמרתי שבמקרה זה אי אפשר לדבר על תחרות, שכן רק אני מוכרת את ספרי ההוצאה שלי, וספר זה לא בדיוק כיסא. האיש של פמי פרימיום ענה לי שספר זה בדיוק כיסא. הבנתי שאין עם מי לדבר.

מכאן לשם, נודע לי שאף על פי שמדינת ישראל מכריחה אותי למכור את הספרים לספריות רק באמצעות גוף מתווך, הגוף המתווך לא מוכרח להיות גוף מסחרי פרטי. אפשר גם לעבוד עם מרכז הספר והספריות. אם כבר מישהו גובה דמי תיווך על רכישות של ספריות, אני מעדיפה שזה יהיה גוף שפועל לרווחת כל הספריות בארץ, ולא חברה מסחרית שמשלשלת את הכסף לכיסים פרטיים. אבל אז התברר לי שאני צריכה לחנך את הספריות בעניין זה, אחת אחת, כי בספריות רבות התקבע הרגל להזמין ספרים רק מסטימצקי, והן כלל לא יודעות שיש אופציות אחרות.

(אגב, מתברר שלמרות הכל אפילו יש אופציה של רכישה ישירה ממני ללא תיווך בכלל. לספריות יש קופה קטנה, שממנה מותר להן לבצע רכישות על פי שיקול דעתן. אלא שהקופה הקטנה משמשת לכל מיני הוצאות – הרצאות, פעילויות, קישוטים – ולא כל ספריה מעונינת לנצל אותה לרכישת ספרים. את תקציב הספרים מותר להן להוציא רק אצל ספקים מורשים.)

אני חסידה גדולה של ספריות. אני רואה בספריות חוליה חיונית בתרבות המייחסת ערך לקריאה. במקום שבו יש ספריות, יש אנשים קוראים, ובמקום שבו יש אנשים קוראים יש ביקוש לספרים. תמיכה בספריות היא תמיכה בכלל קהילת הקוראים ואנשי הספר. בעיני מדאיג שהגוף שמחליט איזה ספרים מותר ואסור לספריות בישראל לקנות הוא גוף שלא מבחין בין ספר לכיסא. אבל אני סומכת על התבונה והיצירתיות של הספרניות, ושל ציבור הקוראים בארץ, שימצאו דרכים עוקפות.

אם מתחשק לכם לקרוא את ספרי הוצאת עוץ, והם אינם בנמצא בספרייה האזורית שלכם – תעשו טובה. תראו את הפוסט הזה לספרנית הראשית (או לספרן הראשי) בספרייה שלכם. אהיה מאושרת אם אפשר יהיה להשיג את ספרי ההוצאה שלי בספריות ברחבי הארץ, ואני יודעת שמדובר בספרים שילדים אוהבים לקרוא. אפשר לקנות את הספרים דרך מרכז הספר והספריה, בתיאום עם טלי מור; לרכישה ישירה מההוצאה בדמי הקופה הקטנה אפשר לפנות אלי ולקבל הנחה של ספריה.