"עוצמה מעוץ"

אתמול נזפו בי על כך שעוד לא עדכנתי בבלוג שלי על דבר יציאתו לאור של הספר "עוצמה מעוץ". אז הנה הוא, חדש חדש:

Ozma of Oz cover (1)

העניין הוא, שהחלטתי שאני מפרידה בין הבלוג האישי שלי, לאתר הרשמי של הוצאת עוץ, שלאחרונה עבר מתיחת פנים ועכשיו יש לו גם בלוג. ובבלוג של עוץ כתבתי לקראת יציאת הספר, ועדכנתי כשהספר יצא, ואפילו עדכנתי לגבי משלוחים בתקופת שביתת הדואר. מידע פרקטי ורלוונטי למי שרוצה לקנות את הספר דרך האתר (נכון לעכשיו, זאת הדרך היחידה לקנות אותו. עוד לא הספקתי להפיץ אותו לחנויות.) אבל איכשהו במעבר בין בלוג אישי לבלוג מקצועי/מסחרי, לא השארתי לעצמי מקום סתם להתלהב. פתאום לא נעים לי להיות הנחתום שמעיד על עיסתו: יש לי משהו למכור, אז כל דבר טוב שיש לי להגיד עליו פתאום נגוע במין חשד לאינטרסים. אז גילוי נאות: יש לי אינטרס שתקנו ממני את הספר הזה, חד וחלק. אף על פי כן, אני ארשה לעצמי כאן קצת להפליג בשבחיו ולספר עליו מנקודת מבט אישית.

אני אוהבת את ספרי עוץ של פרנק באום. אהבתי אותם עוד כילדה, כשלהשיג את הספרים לקריאה היה עניין שדרש מאמץ ועבודת בלשות. היום אפשר בלחיצת כפתור ובחינם להוריד מהרשת את הטקסט הדיגיטלי המלא של כל הספרים, ובלחיצת כפתור עם קצת כסף להזמין בדואר את מהדורות הפקסימיליה היפות של Books of Wonder. בילדותי אפשר היה להשיג את הספרים רק בנבירה בחנויות ספרים ישנות בארצות הברית, והספרים עלו בחכתי לא בהכרח בסדר שבו התפרסמו, ובכל מיני מהדורות שונות ומשונות. הצורך לחפש את הספרים למטרת קריאה התגלגל והפך איכשהו לדחף אספני: כבר לא מספיק שיש לי עותק כלשהו, עכשיו זה צריך להיות עותק עם כל האיורים, או עותק שמידותיו תואמות לספרים אחרים בסדרה כדי שיראו יפה ביחד על המדף… וכך אט-אט נולדה אובססיה.

לאורך כל חיי מצאתי את עצמי מתנצלת על אהבתי לספרי עוץ. בעיקר בפני אנשים שלא קראו ולא מכירים אותם, אבל אוטומטית מזלזלים בהם. יש המזלזלים בהם כי הם ספרי ילדים, ויש המזלזלים בהם כי הם מובכים מגילויים של מה שכיום מכונה תרבות גיקית אבל פעם לא היה לו שם: התלהבות מופגנת והתמסרות טוטאלית לעולם בדיוני על כל פרטיו. לא יכולה אפילו לספור כמה אנשים הסבירו לי בפטרוניות שהספרים פשוט לא טובים, והסיבה היחידה שמישהו זוכר בכלל את "הקוסם מארץ עוץ" היא הסרט הנפלא עם ג'ודי גרלנד. ובכן, גם אני אוהבת את הסרט עם ג'ודי גרלנד, אבל קדמו לסרט הזה כמעט ארבעים שנה שבהן ספרי עוץ היו להיטים אדירים בארצות הברית, מוּכּרים בכל בית.

אז למה הספרים בכל זאת נשכחו? מדוע הם פחות מוכרים היום? יש לכך שלל סיבות, וכן, גם איכות היא גורם, אלא שכשאני משתמשת במושג "איכות" אני לא מתכוונת למדד לינארי שבקצהו האחד "טוב" ובקצה השני "רע", אלא למגוון איכויות שונות שיש לספרים, אשר לא תמיד תואמות לטעמו של כל אדם, או לרוח כל התקופות. בספרי עוץ מנשבת רוח שטות ילדותית שלא מתאימה לכולם. הם מלאי סתירות פנימיות וצירופי מקרים נוחים שמעידים על כתיבה ספונטנית, אסוציאטיבית ולא מתוכננת. הם חדורים אופטימיות נאיבית, ואמונה בטוב שבאדם, בטוב שבקדמה ופלאי הטכנולוגיה – מביך ולא אופנתי. הם מלאי חידודי לשון ובדיחות קרש ונונסנס חדוות חיים ובאופן כללי אנרגיות הרבה יותר מדי חיוביות בשביל להיחשב איכותיים. נדמה לי שהדמות המגלמת את תמצית הספרים יותר מכל היא נערת הטלאים מאחד הספרים המאוחרים, כאשר היא מודיעה חד וחלק: אני שונאת כובד ראש! (I hate dignity!)

אני, אגב, לא היחידה שמוטרדת מהפער בין כמה הספרים האלה כיפיים, לכמה שמזלזלים בהם. הסופר ריי ברדבורי, חסיד גדול של ספרי עוץ, כתב חיבור שבו הוא מנתח מדוע "ספרניות שונאות" את הספרים, ובו הוא מעלה שלל השערות: החל מסנוביזם פשוט והאמונה שחומרי קריאה שמוגשים לילדים מוכרחים להיות חינוכיים, וכלה בעובדה שהספרים היו כל כך פופולריים בקרב ילדים, עד שכל הזמן התבלו ודרשו מהספריות טורח רב והשקעה כספית בתחזוקת הספרים והחלפתם.

מדי פעם אני מנסה להצדיק את אהבתי ולהסביר בנימוקים מלומדים שהספרים האלה חשובים, משפיעים ואיכותיים. אבל בקו התחתון: הם פשוט ממלאים אותי שמחה. שנים הייתי בודדה בשמחה הזאת. אהבתי לעוץ היתה חוויה פרטית שלי שזר לא יבין. ואז גיליתי את קהילת אוהדי עוץ, באמצעות המועדון הבינלאומי לחובבי הקוסם מארץ עוץ, ונודע לי שאני לא לבד. אני לא המופרעת היחידה! יש אפילו מופרעי עוץ שלעומתם אני מאופקת, שמרנית ומכופתרת! יש בעולם עוד אוהבי עוץ!!!!

אז תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב. "עוצמה מעוץ" הוא פנינה של ספר. הוא מצחיק, מותח ומעניין. האיורים שג'ון ניל צייר לפני יותר ממאה שנה נהדרים. הדמויות שובות לב. כשאני מחזיקה בידי עותק של "עוצמה מעוץ" בעברית, בועות קטנות של התרגשות תוססות בתוכי. הידיעה שהספר הזה קיים בעברית בזכותי ממלאת אותי גאווה. מאז שהגיעו העותקים מהדפוס בתחילת השבוע, אני מסתובבת לכל מקום עם ספר ביד, כדי שאנשים יראו "במקרה" וישאלו אותי מה זה. אני רוצה לספר לכווווווולם.

אז זהו לכם.

הצצה לפרק הראשון של "עוצמה מעוץ"

הצצה לפרק הראשון של "עוצמה מעוץ"

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על "עוצמה מעוץ"

  1. מזל טוב! נערת הטלאים מקסימה. נראת כמו קדימון לבובה של טים ברטון (רק שאצלו השטויות תמיד ספוגות בצללים ותוגות). ובאשר לקוסם מארץ עוץ, אף פעם לא הבנתי למה דורותי כל כך רוצה לחזור הביתה. אם אני הייתי נעקרת מאפור עם דודים דכאוניים ומוטלת לתוך שלל צבעים וקסמים, לא הייתי מביטה לאחור. זה קצת מרגיע שגם באום הרגיש צורך לחזור.

  2. ido2267 הגיב:

    מכיר רק את הקוסם מארץ עוץ. בגילי המתקדם יש לי וידוי שאני חייב לפרוק מהלב – לא אהבתי את הספר הזה אף פעם. הוא היה קצת מפחיד ובכלל לא כיפי ונראה לי די רמאות שהקוסם לא נותן לאריה אומץ אמיתי או לאיש הפח לב אמיתי. (בתור ילד, הלקחים של מבוגרים לא עניינו אותי)
    אחר כך גדלתי וגיליתי את דעותיו החשוכות של מר באום על האינדיאנים אז בכלל לא רציתי להמשיך לקרוא.

    • gilibug הגיב:

      על טעם וריח וכן הלאה. ובכל זאת: הספרים המאוחרים בסדרה קלילים הרבה יותר מאשר הראשון.

      בעניין דעותיו של באום על האינדיאנים, דעתי מורכבת. כתבתי על זה ממש על קצה המזלג בעבר: https://gilibarhillel.wordpress.com/2006/04/07/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%9F/ אני לא רוצה לגונן על דעות שללא ספק היו חשוכות. עם זאת, קשה לי להתעלם מכך שמדובר בהתבטאויות מבודדות בתוך קריירה ארוכה של כתיבה שהיתה רובה ככולה נאורה, בפרט יחסית לתקופה שבה נכתבה. יש סופרים שהתבטאויותיהן הגזעניות ו/או הסקסיטסיטות חזרו שוב ושוב לאורך שנים, וגם התגלגלו אל תוך ספריהם: רואלד דהל, יו לופטינג, אפילו אסטריד לינדרגן. במקרה של פרנק באום, היציאות הקשות קשורות לנקודה ספציפית מאוד בזמן, שבה רוח התקופה היתה רעה ואכזרית במיוחד, והוא לא היה דוגמה קיצונית או משפיעה במיוחד באותם הימים. כאמור, אני לא מנסה לטעון שזה מכפר על מה שכתב. אבל אני בכל זאת נעלבת בשמו כשאני רואה איך הדברים מוצאים מהקשרים בצורה מגמתית.

      לדוגמה, בכתבה הזאת: http://www.timesofisrael.com/lions-and-tigers-and-genocide-oh-yes/ הכותב כאן ניסה גם להדביק לו אנטישמיות, בכך שציטט את מדאם בלבטסקי שאכן היתה אנטישמית, והניח אוטומטית שבאום ודאי הסכים עם כל דבריה. ספק אם באום אפילו ידע מה דעותיה של בלבטסקי בעניין יהודים, והוא עצמו לא התבטא בנושא. לפי אותו היגיון אני יכולה לטעון שבאום היה דווקא בעד האינדיאנים, כי הוא תמך מאוד בחמותו, שהיתה פעילה למען זכויות האידיניאם: http://en.wikipedia.org/wiki/Matilda_Joslyn_Gage אותו מט לייבוביץ' שכתב בטיימס גם החליט ש-Why Not Annihilation? היתה הכותרת של מאמר הדעה של באום: באום אכן כתב את המילים הללו, אבל לא ככותרת. זה משנה? קצת כן. הדברים שבאום כתב היו מספיק גרועים לכשעצמם; לא ברור לי למה נחוץ "לדלות את הפנינים" אלא לשם רצח אופי מוחלט. ונניח שהשתכנענו שבאום היה מפלצת. מה הרווחנו מזה?

      המציאות מורכבת. אני לא מאמינה בטוב ורע אבסולוטי בתוך נפש האדם. אני מגנה את מה שבאום כתב נגד האינדיאנים, אבל אני לא סבורה שבגלל זה צריך לפסול את כל תרומתו לעולם. הוא תרם המון.

  3. gilibug הגיב:

    ובמילים אחרות: קשה לי מאד עם האמירות הגזעניות של פרנק באום. אפילו אם היו חריגות. לא מצליחה ליישב את זה עם הרוח הכללית הנושבת בספריו הרבים שקראתי ושאני כה אוהבת.

  4. רז הגיב:

    סתם הערה אישית: אני מבין שבתרגום של השם Ozma הוא נשמע כמו Utzma בגלל השם העברית של ארץ עוץ שנשמע יותר כמו Utz. אבל כשראיתי בפעם הראשונה את הסרט "בחזרה לארץ עוץ" (שהזכרת אותו לא מזמן בפוסט בפייסבוק) וקראתי את התרגום הלא-מנוקד, תמיד חשבתי על השם של הדמות כ-"עוצמה" (בהיגוי Otzma) שיש לו גם משמעות בעברית. זה נשמע לי מגניב לגמרי, במיוחד כששמעתי משהו שחשבתי שהוא מלה עברית למהדרין בתוך כל שתף הדיבור האנגלי בסרט, ואיכשהו המשמעות העברית של המלה גם הסתדרה לי עם הדמות.
    אגב, גילי, האם חשבת פעם לנסות לכתוב ספר עיוני על "הקוסם מארץ עוץ" בתור המומחית הכי גדולה לנושא בארץ הקודש?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s