עוץ בעיני דיסני

שלשום פרסמתי פה פוסט על המאבק בין אולפני דיסני והאחים וורנר על זכויות היוצרים על ארץ עוץ. ואולי נכון יותר לכנות את זה "זכויות גזירת קופון". אתמול ראיתי את הסרט "ארץ אוז". עכשיו אני מבולבלת לחלוטין. חשבתי, לפי הצהרות וכתבות שונות שקראתי, שדיסני משתדלים להרחיק את חזון עוץ שלהם כמה שיותר מהסרט "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939, ולנטוע אותו בספרי עוץ של פרנק באום. למעשה, מבחינת עיצוב חזותי, דיסני מתחקה בדיוק מרשים אחרי עיצובי הסרט הקלאסי ומתרחקת מהתיאורים בספריו של באום.

רגע לפני שהחלה הקרנת העיתונאים, שאל אותי ידיד באולם אם אני "טהרנית של באום", ועכשיו אני עומדת לשבת ולהתעצבן על כל המקומות שבהם הסרט סוטה מחזונו של באום. למעשה, כמעט ההפך הוא נכון. באתי בלי שום ציפייה שהסרט הזה יהיה נאמן לספרי עוץ המקוריים של באום. האמת שכבר ראיתי כל כך הרבה עיבודים שונים ומשונים לארץ עוץ, שאני נהנית מהמגוון ומהשוני אפילו יותר מאשר הרגעים החטופים שבהם יוצא למישהו מיוצרי העיבודים הללו משהו שהוא בטעות נאמן לספריו של באום.

בין העיבודים היו נאמנים יותר ופחות, טובים וגרועים וגם סתם משונים. חלקם מוכרים בארץ, רובם ממש לא, ורבים מהנשכחים בצדק נשכחו. האיקונוגרפיה של הסרט משנת 1939 אכן דומיננטית מאוד בזיכרון הקולקטיבי, אבל בהחלט היו לאורך השנים עיבודי מסך שונים שסטו ממנה.

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, הזכויות להסרטת ספרי ההמשך של עוץ היו במשך שנים רבות בידי אולפני דיסני. מעניין לראות מה דיסני עשתה עם עוץ לאורך השנים, ולדמיין מה עוד היתה יכולה לעשות.

בשנות החמישים נראה שהיתה תוכנית להפיק סרט באורך מלא על המשך ההרפתקאות בארץ עוץ. בקליפ הבא אפשר לראות את וולט דיסני בכבודו ובעצמו משוחח על כך עם חברי "מועדון מיקי מאוס", ואף לשמוע שלושה שירים שנכתבו לסרט. בסרט כנראה היו אמורות לככב דמויות מספריו המאוחרים של באום, כגון נערת הטלאים והמלכה עוצמה. אני מודה שאני לא מצטערת שהתוכנית נגנזה.

בשנות השבעים נעשה סרט אנימציה מלא על ידי אולפני "פילמיישן", ששודר בטלוויזיה האמריקאית. אמנם לא מדובר בסרט של דיסני, אבל איכויות האנימציה לא נופלות בהרבה מהסרטים העלובים למדי שהפיקה דיסני באותו עשור. העלילה מספרת איך חזרה דורותי לארץ עוץ, ומשולבות בה דמויות מספרו של באום "ארץ עוץ המופלאה". קולנועית זהו לא סרט מרשים, אף שנעשה מאמץ בליהוק: את קולה של דורותי דיבבה לייזה מינלי, בתה של ג'ודי גרלנד, ואת דודה אם דיבבה מרגרט המילטון, שגילמה את המכשפה הרעה בשנת 1939; כוכבים נוספים שתרמו לסרט את קולם היו את'ל מרמן, מיקי רוני ומילטון ברל. הנה קטע הפתיחה מתוך הסרט, עם שיר שאי אפשר לכנותו אלא חיקוי של "שם מעבר לקשת" (מתחיל בדקה השלישית).

בשנות השמונים שבו אולפני דיסני אל ארץ עוץ, בסרט קודר ומפחיד. שוב אין זו קומדיה מוזיקלית קלילה. העלילה היא מין מישמש שלוקח את החלקים הכי מפחידים מהספרים השני והשלישי בסדרה של באום, בלי הקטעים המצחיקים והמעודדים. עיצובית היה זה סרט יפהפה (במגבלות הטכניות של אותה תקופה), כאשר תמונות הפנים בארמונות עוצבו ברוח יריד העולם בשיקגו בשנת 1893, יריד אשר הרשים מאוד את פרנק באום שנים אחדות לפני שכתב את "הקוסם מארץ עוץ". גם לאמן מוריס סנדק היתה יד בעיצוב החזותי בסרט, אף שאין הוא מקבל על כך קרדיט. קצת חבל שבסרט החדש דיסני לא שילבה דימויים מעוץ היפה הזאת. (וחבל גם שלא מצאתי טריילר באיכות סבירה…)

היו גם גרסאות שונות ומשונות של עוץ שהתרחקו בכוונה מהסרט משנת 1939, מהמחזמר לשחורים בלבד "הקוסם" שבגרסתו הקולנועית כיכבו מייקל ג'קסון ודיאנה רוס, ועד הסיפור הרוויזיוניסטי "מרשעת" (ספר מאת גרגורי מקגוויר שעובד למחזמר מצליח). מכול גרסאות האנטיתזה לדיסני, בחרתי להראות פה דווקא קטע מתוך סדרת אנימציה בבובות שנעשתה ברוסיה, על פי הספק-תרגום-ספק-עיבוד של אלכסנדר וולקוב לספרו של פרנק באום.

ובאשר לסרט החדש שעולה היום לאקרנים, "ארץ אוז": בלי לקלקל יותר מדי מראש, זהו סרט חביב, משעשע פה ושם (במיוחד בהתחלה) ומרהיב חזותית. הוא מתאים "לכל המשפחה" בסטנדרטים של היום, כלומר, יש לא מעט רגעים מבהילים אבל אין ממש מוות או הקזת דם, והטובים מנצחים בסוף. לא יודעת מה יש להם בהוליווד נגד ליהוק ילדים בסרטי ילדים, ולמה מוכרחים לדחוף לכל מקום עלילה רומנטית עם נשיקות. אחד האספקטים המצערים בסרט זה הסקסיזם המובלע שלו, במיוחד לאור כך שפרנק באום היה פמיניסט אמיתי; על כך אולי ארחיב בפוסט עתידי. למי שמסוגל לצפות בתלת-מימד וב-IMAX בלי לחטוף כאב ראש, הסרט עוצב לצפייה שכזאת והוא חגיגה לעיניים. לעלילה, כמובן, אין כמעט קשר לספריו של באום אבל ספק אם למישהו זה איכפת. והעיצוב, כאמור, מזכיר ועוד איך את הסרט הקלאסי שכולם מכירים.

עדכון: בינתיים יצאה כתבה די מעניינת באתר Slate שמפרטת את ההיסטוריה של אולפני דיסני עם ספרי עוץ, ומעלה כמה עובדות שלא ידעתי. לדוגמה, שלכבוד הסרט "בחזרה לארץ עוץ" בשנת 1985, דיסני קנו זכויות רישוי לנעליים האדומות של דורותי – היום זה כבר יקר מדי, אפילו בשביל דיסני. וגם, שדיסני אחראית לזוועה המסוימת הזאת, ניסיון כושל להחיות גם את עוץ וגם את החבובות:

והנה כתבה על תולדות עוץ בקולנוע שמפרטת גם את הסרטים האילמים שנעשו לפני 1939: http://www.utsandiego.com/news/2013/mar/08/oz-disney-movies-baum/

בנוסף, יש כבר דיבורים בהוליווד על סרט המשך ל"ארץ אוז".

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, ארץ עוץ, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על עוץ בעיני דיסני

  1. יעל הגיב:

    רשומה נהדרת כרגיל.
    מאבק הזכויות הזה ממש מחריד. הוא מזכיר לי איזה עותק של התנ"ך שנתקלתי בו פעם, שנשא את הכיתוב המסורתי בדבר הגנה על זכויות יוצרים. רק מה, שכחו לצרף את הכתובת של אלהים לבקשת רשות מפורשת מהמחבר.
    (ולא שאני משווה בין באום לאלהים, אני יודעת שאסור להשוות).

    גם אני לא מצטערת שגנזו את סרט ההמשך. הטיוטות לא נראות משהו.

  2. רז הגיב:

    את "בחזרה לארץ עוץ" ראיתי כנראה בגיל צעיר מדי, כי עדיין זוכר איך הוא עשה לי סיוטים במשך שבועות אחר-כך. אבל נדמה לי שעבור ילדי שנות ה-80 בישראל, הזכרונות הדומיננטיים מארץ-עוץ מגיעים מסדרת האנימציה היפנית ששודרה כאן בטלוויזיה החינוכית. מתחילת שנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-90, נעשו ביפן הרבה מאד עיבודי אנימציה של קלאסיקות ספרותיות מערביות, שהפכו לשלאגר לא-קטן באירופה, במדינות ערב וגם ובישראל. העיבוד ל-"הקוסם מארץ עוץ" לא נעשה תחת אותה מטרייה הפקתית כמו רוב העיבודים האחרים (שנקראה "World Masterpiece Theatre"), אבל הוא כן שאב הרבה מאוד אנשי צוות שעבדו תחת המטרייה ההיא – במאים, אנימטורים וכותבים שעבדו בין היתר על "היידי בת ההרים", "האסופית" ו-"האקלברי פין", בין היתר (שתי האחרונות שודרו גם בארץ). הבדל חשוב נוסף הוא שבעוד שבישראל, אירופה ורחבי המזרח התיכון העיבודים האלה הפכו לאחד הדברים שהכי מזוהים עם אנימציה יפנית לאורך שנים, בארה"ב דווקא הם מעולם לא זכו להפצה מסודרת (אפילו עיבודים ליצירות אמריקאיות אהובות כמו "האסופית" ו-"האקלברי פין" שהוזכרו קודם לא ראו מסך טלוויזיה אמריקאי מעולם). העיבוד ל-"הקוסם מארץ עוץ", לעומת זאת, היה שונה – הוא זכה להפצה טלוויזיונית בארה"ב, וגם להפצה דיגיטלית על גבי DVD, מה שככל הנראה מעיד על כוחו של המותג.
    פרט מעניין נוסף שקשור לסדרה ההיא – את הליווי המוסיקלי שלה הלחין היסאישי ג'ו, שידוע היום בתור הפסקולן הקבוע של הייאו מיאזאקי (למעשה, כבר בעת הפקת הסדרה שיתוף הפעולה בינו לבין מיאזאקי היה מגובש והדוק). מיאזאקי עצמו עבד בשלב מוקדם יותר של הקריירה שלו על כמה מהפקות ה-World Masterpiece Theatre, אם כי כאשר "הקוסם מארץ עוץ" הופקה הוא כבר הפנה עורף להפקות טלוויזיוניות והתמקד בסרטים. חלק מהאנשים שעבדו לצדו באותו שלב מוקדם של הקריירה, מן הסתם, עבדו גם על "הקוסם מארץ עוץ".

    • gilibug הגיב:

      תודה רז. וידוי קטן שלי: לא סבלתי את סדרת הטלויזיה שלה. הקצב האיטי והיעדר ההומור היו בעיני מנוגדים לרוח ספריו של באום, ומתסכלים למדי. אבל הערתך, כרגיל, מאירת עיניים ומרחיבת אופקים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s