עוגת פרדוקס

הופ הופ טרללה, גדלנו בשנה!

השנה לא הייתי צריכה להזכיר לרועי שהוא צריך לבחור צורה לעוגת היומולדת שלו. רועי כבר זכר לבד. הוא הודיע לי חגיגית שליום הולדתו האחד-עשר הוא רוצה עוגה בצורת פרדוקס.

וואלה.

אצתי רצתי לטוויטר כדי להשוויץ בילד הגאון שלי ולשאול איפה קונים תבנית אפייה בצורת טבעת מוביוס. מיד התחילו לזרום ההצעות היצירתיות. "תכיני לו עוגה שאוכלת את עצמה", כתב omerwol@. "תכיני עוגה מלבנית רגילה, אבל עם חיתוכים שהולכים וקטנים. חצי, חצי של חצי וכו׳", תרמה hagitw@. "אפשר לעשות עוגה עם החתול של שרדינגר. בעוגה יש חתול. אם נפתח את העוגה הוא יברח" הציע odedkramer@ (בעיני זאת התאכזרות לחתולים. עד שלא נחתוך את העוגה, לא נדע אם החתול ליקק את השמנת). היה דיון שלם עם eshefer@ בשאלה, אם אכתוב על העוגה "זו אינה עוגה", האם זהו פרדוקס או סתם שקר. הסכמנו שצריך לצייר על העוגה ציור של עוגה כדי להצדיק את הכתובת.

היו רעיונות פרקטיים, כמו רעיונותיו של hananc@, שתחילה הציע לצייר על העוגה תרשים דו-ממדי של בקבוק קליין, ואחר כך הציע לבנות תבנית רשת בצורת טבעת מוביוס ולצפות אותה בעוגה. (פה התערב שוב  omerwol@ וטען ש-"בקבוק קליין כמו טבעת מביוס איננו פרדוקס, אלא מבנה מתימטי שמאתגר את האינטואיציה.") היו רעיונות מתחכמים, כמו ia42@ שהציע שנקשט את העוגה בדמויות של שני רופאים – a pair o' docs; או AssafGarfield@ שהציע: "פרה ועליה כיתוב: para.dox וסמל של אופיס". (המתחכמים הזכירו לי את ספרו המקסים והעתיר פרדוקסים של אדוארד איינהורן, על פר-תוכי שבא לבקר בארץ עוץ –  parrot-ox).

דודתי העירה משהו על כך שסבי עליו השלום אהב לעסוק בפרדוקסים, מה שפתח קו התחכמויות שלם על פרדוקס הסבא ופרדוקסים של מסע בזמן. אם יחזור רועי לעבר ויהיה סבא-רבא של עצמו, כלל לא אצטרך להכין לו עוגת יום הולדת, שכן את יום הולדתו ה-11 הוא יחגוג לפני מאה שנה. כמו כן חשבתי להגיש לו צלחת ועליה פתק, "זה רועי מהעתיד, באתי לבקר ואכלתי את העוגה. היא תהיה מאוד טעימה."

לבסוף נקטתי בטקטיקת "הנסיכה שרצתה את הירח": שאלתי את פי חתן השמחה, איך הוא בעצמו מדמיין עוגת פרדוקס. הצעתו היתה הפרקטית ביותר: לקשט את העוגה בדמויות מתוך פרדוקס מוכר, ספציפית, "אכילס והצב".

אז הנה היא, עוגת הפרדוקס, לפי בקשתו של רועי. לא עמדתי בפיתוי, ולמרות הסברו של עומר, הכנסתי גם טבעת מוביוס – המסלול שעליו רצים אכילס והצב. למרבה הצער מתברר שבצק סוכר לא אוהב שמפתלים אותו וזו רצועת מוביוס מפוררת, מה שדי מבטל את הייחוד הטופולוגי שלה, אבל דחילק, השעה היתה כמעט חצות ולא היה לי כוח לנסות שוב:

לא רואים בתמונה את גבו של אכילס – אגלה לכם שמתחת לטוגה מבצבץ קצה עקב. אכילס או לא אכילס?

עד כאן העוגה הראשונה. בכיתה של רועי יש יותר מארבעים תלמידים (הידד למערכת החינוך המופלאה שלנו), כך שעוגה אחת לא תספיק לכולם. אפינו עוגה שנייה. היא הוגדרה "העוגה השלמה" על מנת שרועי יוכל לאכול את העוגה שלו ולהשאיר אותה שלמה.

מזל שצילמתי בבית, כי בדרך לבית הספר העוגות קצת נרטבו בגשם… לא נהרסו לחלוטין, אבל הכיתוב השחור נמרח. וזאת הזדמנות לשבח את הכיתה המקסימה של רועי, שעם כניסתו לכיתה חדלה מכל השתוללות ופרצה בשירה ספונטנית של "היום יום הולדת" משך שניות ארוכות. המחנכת נתקעה בגשם ואיחרה: עד שהיא הגיעה, עזרתי לרועי להסביר לבני כיתתו מה זה בכלל פרדוקס. אין תענוג כמו לראות את הברק בעיניים של ילדים נבונים, ברגע שגלגלי השיניים בתוך הראש שלהם מתחילים להסתובב. ומי שלא הבין, בכל זאת נהנה מאכילת העוגה. הטוב מכל העולמות.