לאיזה גיל זה מתאים?

 והנה אני חוזרת לשתף אתכם במחשבות שטורדות אותי, מתוקף עיסוקי, יום יום. אני מקווה לנער קצת את הנחות היסוד הבסיסיות שמבלבלות אותנו כשאנחנו באים לבחור ספרים לקריאה של ילדים ובני נוער, גם אם אין לי תשובות ברורות ונוחות לשאלות שאעלה.

אחת השאלות הראשונות שנשאלת באופן טבעי על כל ספר לילדים או לנוער היא "לאיזה גיל זה מתאים". בכל פעם שאני מעלה פה בבלוג המלצה על ספר, מישהו שואל את השאלה הזאת. לי לא נוח איתה, ואני מתחמקת מתשובה. אבל השאלה טבעית ויש לה ערך.

התוויית גיל היא סוג של קיצור דרך, למוכרים ולקונים, בבואם להתאים ספר מסוים לקורא מסוים. מנקודת המבט של המוכרים, בפרט ברשתות גדולות שמוכרות אלפי ספרים ביום, האידיאלי היה אילו היתה קיימת טבלה שמגדירה בדיוק איזה ספר מתאים לאיזה גיל. לכל גיל היתה רשימת ספרים מומלצת, ואפשר היה לחלק אותה לפי תת-חלוקות נוספות כגון ספרים לבנים וספרים לבנות, ספרים לחגים ולעונות, ספרים לנסיבות כגון לידת אח חדש או גירושי ההורים, וכן הלאה. לקוח היה נכנס לחנות ספרים, מספק כמה נתונים בסיסיים ומקבל בדיוק את הספר המתאים לו.

אני מניחה שמנקודת מבטם של ההורים הבאים לרכוש ספר לילדיהם, התוויית גיל ברורה היא כמו תו תקן למוצר: כביכול היא מבטיחה שהספר יתאים לילדיהם. נראה לי שהורים מחפשים שני דברים בספר לילדיהם: ראשית, שהילד יקרא בו; שנית, שקריאה בספר תתרום לילד ולא תזיק לו. בתרבות שלנו, קריאת ספרים היא ערך, והורים משוועים לספרים שיעוררו בילדיהם את אהבת הקריאה. מאידך, הם לא רוצים לקנות לילדים סתם "זבל": ספרים שעלולים "לקלקל" את הילדים בשפה קלוקלת, ערכים מפוקפקים או תכנים שעלולים להיות טראומטיים. כשהורה שואל "לאיזה גיל מתאים הספר", הוא בעצם שואל, "האם הילד שלי יהנה מהספר הזה", וגם, "האם הספר הזה יעשיר את הילד שלי ולא יפגע בו".

התרבות הצרכנית מוטבעת בנו, והיא טבע שני לנו. כמו שבבואנו לקנות בגדים לילדינו אנו בודקים אם המידה מתאימה להם, כך אנו מחפשים תווית על ספר שתיתן מושג אם הספר הזה מתאים לילדים כמותם. כמו שבבואנו להעריך איכותו של מוצר מזון חדש לילדים אנו מסתכלים על הערכים התזונתיים שלו, כך היינו רוצים שגם ספר יבוא עם תווית של ערכים תזונתיים: מכיל ככה וככה מרכיבים שיעשירו את הילדים, וככה וככה שעלולים בצריכה לא מבוקרת להזיק לבריאותם. אלא שהציפייה שכל המידע הנחוץ על ספר יהיה מוכל בשאלה הפשוטה "לאיזה גיל זה מתאים", היא ציפייה פשטנית להחריד, ולא ריאלית.

די להביט בקבוצת ילדים שכולם לומדים באותה כיתה ג', כדי לראות בעיניים את השונות האדירה הקיימת ביניהם. הבת שלי מתנשאת כתפיים וראש מעל רבים מהילדים בני גילה, ומן הסתם לובשת בגדים הגדולים בכמה מידות מהבגדים של חברותיה לכיתה. היא טורפת את הארוחות שלה בתיאבון ונהנית לנסות טעמים חדשים, בעוד חברה לכיתה מוכן לאכול רק מאכלים מתפריט קבוע ומצומצם וגם אותם צורך בחוסר התלהבות ובכמויות מזעריות. כשמבקשים מתנדבים במופע או הפעלה, הבת שלי תמיד תקפוץ בראש ותשתוקק להשתתף, בעוד ילדים אחרים נחבאים אל הכלים, מעדיפים להסתתר בשוליים ולא להתבלט. איך אפשר לצפות שילדים כל כך שונים יהנו כולם מאותם ספרים, רק משום שהם בני אותו גיל?

מאידך, כשהיצע הספרים כל כך רחב, ואין אפשרות לקרוא את כל הספרים כדי לבחור מביניהם את המתאימים ביותר, ההורים זקוקים באמת לסימני קיצור שיעזרו להם לקבוע במבט מה יכול להיות הכי מתאים בשביל הילדים שלהם. פעם בנינו על טעמם של גורמים מכוונים כגון ספרניות וספרנים ומוכרים ומוכרות בחנויות הספרים. המציאות הכלכלית שדדה את המוסדות הללו מהכוח שהיה להם בעבר. גם מבקרי הספרים בעיתונות מגלים בקיאות דלה ביותר בספרות שמיועדת לבני נוער, בהזדמנויות הנדירות שהעיתונים בכלל כותבים על ספרים כאלה. פרסים ספרותיים שהיו יכולים אולי להציב קריטריונים לאיכות של ספרים, לא ממש קיימים בתודעה הציבורית שלנו כיום. אתם יודעים איזה ספר זכה לאחרונה בפרס "זאב"? אתם יכולים לנקוב בשם כלשהו של ספר שזכה בפרס "זאב"? בכלל שמעתם פעם על פרס "זאב"?

אז איך בכל זאת תדעו אם הספר שמולכם טוב ומתאים לילדים הספציפיים שלכם? זו בעיה, ולצערי אין לי פיתרון טוב להציע לכם. אני מניחה שחלק לא קטן מהעוקבים אחרי הבלוג שלי עושים זאת בדיוק כי הם מקווים לקבל פה המלצות לספרי ילדים שהם או ילדיהם עשויים לאהוב. בלוגרים באינטרנט יכולים לתפקד כמבקרים וכאוצרים העושים חלק מעבודת המיון של מצאי הספרים האדיר שקיים בימינו. בקרב הילדים אני די בטוחה שזה כבר קורה, ושמועות על ספרים טובים עוברות לא רק מפה לאוזן אלא גם בפורומים שונים, בפייסבוק ובשאר קהילות וירטואליות.

זהו רק תחילת הדיון פה, ואני מקווה שאוכל להמשיך אותו בימים הקרובים. כפי שהזהרתי מראש, אין לי תשובות ברורות. רציתי רק להסביר מדוע אני קצת אלרגית לשאלה "לאיזה גיל זה מתאים", אף על פי שאני מבינה את חשיבותה, ואני סבורה שזאת שאלה טבעית לחלוטין.

התוויית גיל, כמו הגדרת סוגה, היא חרב פיפיות: מצד אחד היא מסמנת לאנשים שספר מסויים עשוי לעניין אותם, מצד שני היא מציבה גדר שעלולה להרחיק אנשים אחרים מהספר. יש הרבה ילדים בני תשע עד שתיים-עשרה שלא יהנו מספר מסוים לבני תשע עד שתיים-עשרה. יש ילדים בני ארבע-עשרה, שמונה-עשרה, עשרים, ושלושים וחמש ואפילו שישים שעשויים דווקא מאוד לאהוב את אותו ספר. בעיני, הספרים הכי טובים הם דווקא אלה שאפשר לחזור אליהם כמעט בכל גיל. אני נרתעת מלקבוע המלצות גיל לספרים כי אני לא רוצה להרחיק את אותם אנשים שעלולים בשל כך לוותר על הספר; אבל בכל זאת אני מכירה בכך שיש לתת סימנים שיעזרו לקוראים להחליט דווקא כן לתת לספר צ'אנס.

במקום לשאול "לאיזה גיל זה מתאים", הייתי מעדיפה שתשאלו שאלות כגון:

מה רמת הקריאה המאפיינת את הספר? יש בו ניקוד, או אוצר מילים גבוה? האם זהו ספר קשה מדי לילד שרק מתחיל לקרוא?

האם הספר דומה לספרים אחרים שילדי אהב? האם יש בו הומור? מתח? איורים רבים?

האם הספר הזה אופנתי עכשיו? האם כדאי לקרוא את הספר כדי להיות "בעניינים"?

האם יש בספר קטעים שעלולים להיות מפחידים או לא נעימים בשביל ילד רגיש?

האם יש בספר רומנטיקה? האם היא עלולה להפריע לילד שעוד לא בשל לדברים כאלה?

האם יש בספר מרכיבים אחרים שעלולים להפריע לקוראים מסויימים? אלימות ותיאורים גרפיים? קטעים מגעילים? גילויי גזענות או זילזול בנשים?

האם יש בספר מרכיבים שעלולים להפריע לי כהורה? אירוטיקה? ערכים שונים משלי, או פגיעה באמונות הדתיות או הפוליטיות שלי?

כל השאלות הללו, לדעתי, הן השאלות שבאמת מטרידות אותנו, כשאנחנו שאולים בקיצור נמרץ "לאיזה גיל מתאים הספר".

חומר למחשבה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על לאיזה גיל זה מתאים?

  1. תבורכי. אוהבת את השאלות האלטרנטיביות שאת מציעה.
    כשהייתי ילדה היתה בספריית בית יציב בבאר שבע ספרנית זקנה מרשעת שמררה את חיי עם קוד הגיל שלה. פעם, כשנעדרה, לקחתי את "מחלקה בצהוב" ספר עצוב בגוף ראשון על ילד בבית חולים. כשהחזרתי אותו ננזפתי: זה יעשה לי טראומה, זה לא לגילי! אמרתי שדווקא קראתי ואני בסדר גמור, והיא אמרה: סימן שלא הבנת אותו! אי אפשר היה לנצח אותה. כשהייתי בכיתה ח' המליצה לי היועצת החינוכית על האדמה הטובה של פרל בק (למה? תשאלי אותה). למותר לציין שהספרנית סירבה לתת לי אותו. זו היתה שעתה היפה של אמא שלי שהתייצבה בספרייה, שאלה את הספר על שמה, והושיטה לי אותו בהתרסה מול פרצופה.

    • עדנה הגיב:

      מצטרפת למתנגדי הצנזורה על ספרי קריאה .
      החלוקה לפי גילאים נכונה וטובה אולם הבחירה בספרים צריכה להיות לפי המידיניות של המשפחה [בואו נגיד את האמת- האמא]
      הספרנית היא לא דמות מחנכת .
      אני גדלתי בלי צנזורה בכלל ולא פעם קראתי בשקיקה את הספרים שאחי הגדולים הביאו הבייתה .
      ונכון היה גיל שהקטעים הגסים היו ממש להיט אבל גם זה עבר .
      בהחלט כל בית מתנהל באופן שונה ומדיניות קריאת הספרים היא חלק מהקו החינוכי של הבית .
      אם הם לא יקראו "זבל" איך ידעו מה טוב???

  2. me (@meiravre) הגיב:

    בספריות שאני עובדת בהן מקובל לחלק את ספרי הנוער לשלוש רמות, וזה בהחלט קו בסיסי שעוזר לי להמליץ על ספרים. מצד שני, כמו שציינת, הספרים שאני הכי אוהבת ואלו שהכי מרגש אותי למצוא פתאום על המדף הם כל ספרי הנוער למיניהם. אין הרבה ספרי מבוגרים שמרגשים אותי כמו האסופית, הארי פוטר והז'ול ורנים, ויש הרבה ספרי מבוגרים שקראתי בגיל צעיר שזכורים לי לטובה.
    נדמה לי שהגיל הזה (11-14, נניח) הוא מה שמכניס אותך לספר, יותר מכל דבר אחר.

    • gilibug הגיב:

      למה שלא נדבר באמת על ז'ול וורן. הוא בכלל לא סופר נוער. ספריו אומצו על ידי בני הנוער בתקופות שבהן לא נכתבו חומרים רבים במיוחד לנערים. בישראל במיוחד, מרגע שהוצמדה לו התווית של סופר האהוב על בני נוער, הוא אף פעם לא השיל אותה – כמו שקרה גם לאלכסנדר דיומא, ג'ונתן סוויפט ועוד. ובשל היותם "סופרי נוער" גם זילזלו מאוד בספריהם, שיצאו במהדורות מקוצצות ומסורסות. תראי כמה אירוניה יש בכך שאת מרשה לעצמך כמבוגרת להתפנק בספר נוער שהוא בכלל לא ספר נוער. במקרה שלך, הכול טוב ויפה. אבל מה לגבי מבוגרים שמונעים מעצמם הנאת קריאה בז'ול וורן, רק בגלל סטיגמת הנוער שדבקה בו? או צעירים שמשתעממים מספריו, כי עוד אינם בשלים להם, וגם בעתיד לא יזכו להנות מהם כי כבר החליטו שהם משעממים?

  3. אלכס פז הגיב:

    גילי, כיוונת לליבי. אין מגוחך בעיניי מאשר ההתוויה הגילית במיוחד כשזו מצטמצמת והולכת ולעומתה הדרישה הגוברת והולכת לכתיבה בשפה "המתאימה לילדים" קרי שפה שדלותה גבורתה.

  4. עפרה עמית הגיב:

    כל מילה בסלע. אני מאיירת ספרים, לא כותבת אותם ולא עורכת וכו'. אבל אני נתקלת המון בשאלה הזו, ובעיקר בשאלה "האם הספר הזה מיועד לילדים?". אני מבינה את הצורך בהגדרות, זה לגיטימי, גם מהסיבות הקונקרטיות והלא רומנטיות של צרכי שיווק, אבל הגדרות מטבען באמת יכולות להיות נורא משטיחות, הן גורמות לנו להפסיק לחשוב ומעמעמות את כושר השיפוט שלנו, עד שאנחנו שוכחים מה באמת באמת טוב ונכון ומתאים לנו ו/או לילד שלנו. להפעיל כושר שיפוט כל הזמן, להטיל ספק בריא בכל דבר במנותק ממוסכמות ומהגדרות, זו עבודה קשה.
    אני מעדיפה להתייחס לספר, כל ספר, כאיזושהי "חבילה של חוויה", אני אפילו לא רוצה לקרוא לזה ספר, אלא לקרוא לזה בצורה הכי כללית: "דבר". וה"דבר" הזה, כל אחד יכול לקחת ממנו משהו, או שלא. כל אחד, בכל גיל וגובה וצבע. אחד קורא ומבין ברמה אחת, אחד קורא ומבין ברמה אחרת, אחר מסתכל רק באיורים והם זורקים אותו לכיוונים פרטיים משלו. ככה הייתי רוצה להתייחס לספרים, ואולי כשההגדרה פחות מוגדרת, הראש נעשה יותר פתוח.

  5. goolash הגיב:

    שאלות מצוינות ותשובות מצוינות!
    מוסיפה שני דברים:
    בתור ילדה אהבתי ספרי מבוגרים וכמו מרית הסתבכתי עם הספרניות. כמבוגרת אני דווקא אוהבת ספרי נוער וספרי פנטזיה, שנחשבים משום מה מתאימים לנוער. יש משהו מביך בקריאת ספר "לקטנים" (את זוכרת את ההחלטה לעצב כריכות למבוגרים להארי פוטר…), וגם סוג של עלבון לסופר.

    השני, שדרך טובה לברר אם ספר מתאים לילד היא לספר למוכרת או לספרנית אילו ספרים הוא אהב קודם, ובאופן כללי ככל שמדברים על ספרים עם הילד ועם ילדים אחרים, לומדים להכיר את הספרים ולאהוב אותם. בתור מורה אני תמיד מכירה את הספרים שבאופנה לילדים ולנוער, ולפעמים אני יכולה להפתיע אותם בספר שיצא לפני זמנם אבל בדיוק מתאים לטעמם – גם אם זה לא הטעם שלי.

    ועוד שאלה היא – האם הספר דורש ידע עולם שעדיין אין לילד שלי? למשל, יש לי חברה שבתה הכירה סאטירה על כיפה אדומה הרבה לפני שהכירה את הסיפור המקורי. לדעתי זו החמצה. דוגמה אחרת היא הבת שלי, שסיפרתי לה את 35 במאי והרבה בדיחות עברו לה מעל הראש (למשל, היא לא ידעה שבחודש יש 30 ימים). לא נורא, זה בדיוק ספר שכיף לחזור אליו בכל גיל.

  6. יותם שווימר הגיב:

    גם אני מאמין מאוד בשאלות האלטרנטיביות שהצעת. הצורך לתחום ספרים לפי גילים הוא משני להכרח להמליץ על ספרות טובה. אין ספק כי ילדים בגילאי 8-9, לדוגמא, יוכלו להתמודד עם טקסט ברמה מסוימת, אבל תמיד ישנם "יוצאים מן הכלל", ונדמה כי קבוצה זו אינה זוכה להתייחסות ראויה. לטעמי, ספר שמבחינת התכנים ועיצוב הנרטיב מתאים לגיל בוגר יותר אינו פסול כלל עבור קוראים מיומנים גם אם גילם קטן יותר. הילדים אינם נותנים דעתם לאותו "קוד גילי", ומעוניינים אך ורק בספר שיגרום להם הנאה (על אחת כמה וכמה אם ההנאה כרוכה גם בעצב, התרגשות, אתגר מחשבתי וביקורתי וכן הלאה). כרגיל, המבוגרים הם אלו שמניחים את המחסומים והגדרות. הילדים, לעומתם, פשוט יזנחו את הספר אם לא ירשים אותם, וייתכן והם יחזרו אליו בשלב אחר של חייהם. בנוסף, הורים רבים זונחים את ההקראה לילדיהם בשלבים הראשונים של הקריאה העצמית, וחבל שכך. ספרים טובים ניתן להקריא בכל גיל (למשל, לגילאי חמש-שש ניתן לקרוא גם ספרים ארוכים ומורכבים אשר יעמיקו ודאי את החוויה מהמפגש עם יצירה ספרות טובה, וידרבנו את הקוראים העצמאיים הפוטנציאליים לקרוא בעצמם). הקוד הגילי אינו שלילי במובהק ומטרתו, כפי שציינת, לעשות סדר בכאוס. כל זה טוב ויפה, אך הכרחי, לטעמי, לדעת היכן ומתי להפעיל שיקול דעת; באילו מקרים יש להתגמש (כפי שהספרנית של מרית לא ידעה לעשות כלל); לבחור יחד עם הילדים את הספרים ולשאול אותם מה הם אוהבים ועל מה ירצו לקרוא.

    ובאשר לז'ול ורן – את צודקת לחלוטין.

  7. צביה הגיב:

    צודקת לגמרי (וגם כותבת נעים מאד)
    ומוסיפה שכמו שכיף לחזור ולקרוא ספרים שאהבנו, אפשר להנות גם מקריאה חוזרת של ספר בדרגת קושי נמוכה יותר, ולהתרפק ולהתעטף בו.

  8. איריס בירן הגיב:

    בהחלט מסכימה עם דברייך, אם כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשרש או אפילו להגמיש את הגישה של התאמה גילית.
    אני נהנית לקרוא גם ספרי ילדים ונוער. לדוגמה, אהבתי מאוד את ספריו של מייק מורפורגו. לא פחות מילדיי שנהנו גם הם.

  9. sniffinslove הגיב:

    הפוסט שלך עונה על שאלות שבינינו לעצמנו אך אינם באים בשפת הלשון. תרגמת יפה ופתחת הרהורים…..

  10. פינגבאק: הרפובליקה הספרותית » הדפדפן 0912: הלינקים השווים לחודש ספטמבר

  11. בהחלט חומר למחשבה. מצד אחד, אני מבין את ההורים, אנו נמצאים בעידן שבו הכל פרוץ, ולכל הורה יש את הפחד הזה שהילד שלו ייחשף למידע הלא נכון, לכן באופן אוטומטי יש את הנטייה לסנן את המידע הזה, שעלול להזיק לתמימות של הילד או הנער. כשהוריי קנו לי בצעירותי ספרים של גלילה רון פדר, הם מראש בחרו את טולי תעלולי וג'ינג'י. יש מצב שהם ראו גם את הספר "מסטול" על המדפים, אבל את הבחירה הם עשו לבד, מבלי לשאול. מצד שני, קצת קשה לי להבין למה אמא או אבא צריכים בכלל לשאול את השאלה ההיא, מאות ספרי ילדים ונוער מגיחים אל העולם כל שנה, יש מגוון. אז למה לשאול, פשוט צריך להושיט יד.

  12. הלה, סידני, אוסטרליה הגיב:

    כמה הערות מסכימות להמשך הדיון:
    בסרטים לא כל סרט אנימציה מתאים לכל גיל. אני אוהבת שהדירוג המחמיר כאן (באוסטרליה) אומר PG (כלומר ממליץ על הכוונת הורים) ומסביר: שפה? סצינות מין? נושאים למבוגרים? סרטים מצוירים שהם PG בדרך כלל זה אלימות, ולא הרשיתי לבנות שלי לראות לפני שהגיעו לגיל 6 הבשל.. לא סתם 8+ שאתה לא יודע מאיפה זה בא ולאן זה הולך.
    על חלק מהספרים כאן כתוב 9+ או 12+, אבל לא כתוב למה. הבת שלי (9) קראה ספר 12+ וחשבה שהוא נפלא. עם זאת, את "אם תשאל את אליס" קראתי בגיל 12 וזה היה טריפ חזק מאוד (ודי רע, לא מתאים לגיל). זכור לי מכתב למערכת ב"הארץ שלנו" של ילדה בת 11 שקיבלה את הספר של ג'ודי בלום "שלך לנצח" (הכולל תיאורי מין מפורשים!) וכתבה ש"אני לא חושבת שזה ספר שמתאים לילדה בת 11". יש ספריות בהן יש חלוקה הגילאית ברורה, העלולה להרתיע ילד בכיתה ה' התוהה האם מותר לו לקחת ספר מהמדפים לכיתה ג'-ד'.
    אפשר להוסיף לז'ול וורן את ארתור קונן דויל, אגב. פעם באמת לא היו ספרים לנוער, מגיעים לגיל 12 ואין מה לקרוא: ואני מפנה אותך לפוסט קודם שלך בנושא של הפריצה של כתיבה לספרי נוער.

  13. arnevet הגיב:

    אני דווקא לא חושבת ש"לאיזה גיל זה מתאים" היא שאלה כל כך גרועה, אם היא חלק מתהליך ולא מהווה חזות הכל. אני לא חושבת שזו שאלה שמהווה "תו תקן" לספר אבל היא מאפשרת לצמצם במשהו את החיפוש, במצבים מסויימים. כשאני מחפשת ספר לילדים שלי כבר לא כל כך אכפת לי לאיזה גיל ייעדו אותו אלא יותר האם הם עשויים להנות ממנו עכשיו או בעתיד הנראה לעין כי אני מכירה אותם מספיק (זה יעבור כשהם יגיעו לגיל ההתבגרות, כנראה) ולכל היותר הספר יחכה קצת. אבל כשמדובר בספר לילד אחר אני מיד מאבדת את הביטחון, ואני גם מעדיפה לקנות ספר שיתאים לילד כבר עכשיו (ולא – נניח – בעוד חצי שנה או שנה). אז אחרי שהלכתי ובחרתי ספר שמצא חן בעיני – סופר, שפה, עלילה, איורים וכו' (וכנראה שקראתי כמה וכמה בתהליך) אני ארצה לדעת שלא פספסתי יותר מדי מבחינת "קהל היעד". כי למרות שכמעט תמיד אפשר להחליף את הספר זה מבאס להביא ספר לא מתאים, ואם זה ספר שנתפס כ"תינוקי" זה עלול אפילו להעליב.

    ועוד דבר קטן ולא קשור בכלל – בתוך המסגרת של "כתיבת תגובה" כתוב "רשום את תגובתך כאן". ה"רשום" הזה קצת צורם. קצת.

  14. פינגבאק: הרפובליקה הספרותית » חלק א': 10 ספרי ילדים שאני אוהבת במיוחד (גילאי 4-3)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s