עוגת מכונית רנו

האתגר שלי ליום ההולדת העשירי של רועי, היה להכין עוגה בצורת מכונית רנו "פרנדזי". לא מספיק מכונית. לא מספיק אפילו רנו. הדרישה הספציפית היתה למודל ספציפי של רנו, ועוד כזה שאינו משווק אלא קיים רק כ"מכונית קונצפט". (להזכירכם, זה הילד שכשהיה בן שלוש, דרש ממני לעשות בשבילו חיקויים של צפרדע שנוסעת באוטובוס לעומת צפרדע שנוסעת ברכבת, על מנת שיוכל לשמוע את ההבדל).

כאמא שמתגאה ביכולת הכנת עוגות היומולדת שלה, התעלמתי מכך שבעצם יש לי חיים ומותר לי פעם לסרב, ונעניתי לאתגר. לשם שינוי, אפרסם כאן לא רק את תמונת העוגה אלא גם שלבים בדרך, כי במילא אתם תמיד שואלים, וסוף סוף יש לי מצלמה בטלפון ולא נורא מסובך לי לצלם.

אז קודם כל, שלב ראשון: תחקיר. שזה אומר, נכנסים לגוגל תמונות ומחפשים תמונה של הדגם המבוקש:

בשלב הבא אני מנסה לדמיין איך אבנה את העוגה ובאיזה חומרים אעבוד. אני מעדיפה בדרך כלל עוגות כמה שיותר פשוטות ומלבניות – במקרה הזה היה קל – ואם אפשר, מעדיפה לעבוד עם קרם וסוכריות ולהימנע מפיסול בבצק סוכר. הפעם היה נראה לי שאין ברירה אלא ללכת על הבצק סוכר. וגם להתפשר, הרבה. לא אצליח לעשות משטחים מבריקים כאלה מעוגה.

נאלצתי גם להוריד ציפיות אצל הילד, שבערב לפני חגיגת יום ההולדת התקשה להירדם, וכל כמה דקות היה נכנס לסלון ואומר דברים כגון, "את לא תשכחי לכתוב Bridgestone על הצמיגים, נכון?" וצריך להסביר לו שזאת רק עוגה, ואני רק אנושית, ויש גבול למידת הריאליזם שאפשר לשאוף אליה. אבל הוא השביע אותי שלפחות תהיה מכונית/עוגה תלת-מימדית ולא רק תמונה של מכונית על עוגה, ולזה התחייבתי.

אז קדימה, ניגשים לעבודה. את עוגות הבסיס אפינו בערב הקודם על מנת שיספיקו להתקרר לאורך הלילה, כי הרבה יותר טוב לעבוד עם עוגה קרה. אפיתי שתי עוגות מלבניות, בכוונה בתבניות עם פינות מעוגלות כמו הקווים של הרנו. בבוקר הוצאתי את העוגות מהתבנית.

אחרי שהתקררו, אני מתחילה בפיסול. במקרה זה, הנחתי עוגה אחת על השנייה, עם מדרגה קטנה שתהיה הפגוש של המכונית, וחתכתי את העודפים. בחרתי בעוגה הפחות מפוררת לגג, כי זה מה שנשאר גלוי (יחסית). משאריות העוגה חתכתי פרוסה בצורת מנסרה והשתמשתי בה כדי להפוך את הזווית הישרה במדרגה בין שתי העוגות לצלע חלקה יותר.

השלב הבא דורש התעסקות עם בצק סוכר. יש כמה אתרים שמוקדשים לחומר המופלא הזה, שהביא למהפכה בעולם עוגות יום ההולדת, ואני מומחית קטנה ביותר. המתעניינים יכולים גם לגשת לסדנאות בצק סוכר. או שאפשר, כמוני, לרכוש קילו בצק סוכר בחנות למוצרי אפייה בלי שום ידע או הכנה ולהסתדר איכשהו.

עם ידיים מקומחות היטב בקורנפלור, לשים את הבצק המתפורר עד שהוא נהיה אחיד ונעים להתעסקות. מוסיפים צבעי מאכל: רק צבעי ג'ל איכותיים (קרי: יקרים), טיפות הצבע הזולות דלילות מדי.

כעת צריך להכין את העוגה לקבלת שכבת בצק סוכר. מדברים אליה בטון מרגיע, כדי שלא תהיה בלחץ. מלטפים אותה, מעודדים את רוחה. את כל החורים והפגמים בעוגה ממלאים בפיסות קטנות של בצק סוכר, כדי ליצור שטח כמה שיותר חלק. ואז מכסים את כל העוגה בחומר דביק כלשהו, אפשר ריבה, אפשר מה שבצרפתית נקרא "פונדנט" ובעברית "ריר מגעיל". המתכון שלי לפונדנט:

חצי מיכל שמנת מתוקה (אני השתמשתי בצמחית, כי ככה)

100 גר' שוקולד מריר (אני השתמשתי בלבן, גם כי ככה, זה מה שהיה זמין לי באותו רגע)

שוברים את השוקולד לקוביות לתוך השמנת ומכניסים למיקרוגל לדקה, מערבבים עד שהתערובת חלקה.

ככה נראית העוגה אחרי שתיקנתי בה את כל הפגמים ומרחתי עליה גועל נפש דביק:

מתברר שלרדד בצק סוכר אפשר רק על משטח חלק ונקי-נקי-נקי-נקי, וזה אומר לשטוף ולנקות את השיש כמה פעמים תוך כדי עבודה, לפני כל פעם שרוצים לרדד. ולא לשכוח לפזר על המשטח שכבה דקיקה של קורנפלור. ולהשתמש רק במערוך סיליקון מיוחד שמתאים לבצק סוכר. ואז להתפלל לטוב.

עשיתי הכי טוב שיכולתי, ובניסיון השני הצלחתי להגיע למשהו שאפשר היה להרים בלי שייקרע או יתפורר, ולהניח אותו על העוגה, כך:

אחר כך, בסכין חד ולא משונן, גוזמים את השאריות מסביב. שווה לשמור אותם בצד לסתימת חורים, תיקון טעויות ופיסול פרטים של הרגע האחרון (כגון מראות צד). אחרי גיזום זה נראה כך:

לא יודעת אם רואים בתמונה שעל בפינה אחת של המכונית יש כל מיני סדקים קטנים ופגמים. כנראה ייבשתי יותר מדי את הבצק סוכר. לתומי חשבתי שאם קצת ארטיב אותו במים, אצליח להחליק את הקמטים, אבל זאת היתה טעות: המים הכתימו את הבצק ולא התנדפו, ובמקום לתקן את הפגם הבליטו אותו עוד יותר. אז הנה טיפ – אל תעשו את זה.

את החלונות והגג של הרנו פרנדזי החלטתי לעשות באמצעות יריעה נוספת של בצק סוכר שהנחתי על הראשונה. לא היה לי פתרון טוב יותר מזה. רציתי בצק סוכר בצבע שחור, אבל מתברר שכדי להגיע לגוון שחור ממש צריך להשתמש בכמויות אדירות של צבע מאכל, אז התפשרתי על האפור שאתם רואים. את ההפרדה בין השמשות לגג סימנתי בקו שציירתי בבצק באמצעות הצד הקהה של הסכין. (לא היו לי זמן, כוח או חומרים לעשות שכבה שלישית. כזאת אני, מחפפת.)

עכשיו מגיע השלב שהוא בדרך כלל האהוב עלי: שלב הקישוט. באמצעות שאריות של בצק סוכר ומגוון סוכריות שוש וגומי, הוספתי את כל הפרטים הקטנים שרועי כל כך אוהב: גלגלים, סמלים, פנסים. את סוכריות הגומי אני חותכת במספריים או בסכין. אני מדביקה אותן לעוגה באמצעות "דבק" של שוקולד נמס, ומחזקת בקיסמים עד שהשוקולד מתייבש ומתקשה.

ועכשיו תראו איך נראה הטוסיק של העוגה, עם עוד סמל קטן של רנו שגזרתי מתוך סוכריית גומי לבנה מעצבנת:

(ומה שכחתי? לוחיות רישוי, כמובן.)

לא לשכוח: לצלם את העוגה, רגע לפני שאוכלים אותה והיא נעלמת לעולמים.

השקעתי בזה אתמול כמה שעות טובות, שלא לדבר על כסף שהלך למרכיבים ולכלים יקרים כגון צבעי המאכל והמערוך של הבצק סוכר. נשאלת השאלה אם זה שווה את המאמץ. התשובה – לא ברור. אבל אני יודעת שאצלנו במשפחה הילדים זוכרים את ימי ההולדת לפי העוגות שהיו להם. אני יודעת שחבריהם לכיתה זוכרים את העוגות שנים אחר כך, ובאים להזכיר לי איך נראו העוגות שהבאנו לגן. טלי וחגי כבר עכשיו מתכננים מה הם רוצים לימי ההולדת שלהם באביב (טלי רוצה דרקון, חגי רוצה את הציפור האדומה מהאנגרי בירדז, אבל לכולם ברור שזה עוד עשוי להשתנות אלף פעמים עד אז). אני יודעת שאני זוכרת את עוגת היומולדת בצורת פסנתר שהכינה לי אמי כשהייתי בת שבע, ובגלל הזיכרון המתוק הזה אני ממשיכה ומשקיעה כך בכל יום הולדת.

בפוסט הבא, כמה מילים טובות על מרכז המבקרים של בטר פלייס, שבו נערכה חגיגת יום ההולדת של רועי ברוח המכוניות החשמליות. על רגל אחת: אף על פי שהם אירחו אותנו למופת, זה לא מקום לימי הולדת המוניים, אבל כן מקום ששווה לבקר בו פעם עם או בלי ילדים נבונים וסקרנים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה עוגות יום הולדת. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על עוגת מכונית רנו

  1. יעל כהנא הגיב:

    וואו, מקסים! כל הכבוד!

  2. הערצתי נתונה לך. לנצח.

  3. אכמו הגיב:

    כן גילי, כשקוראים בעיניים פעורות את הרשומה הזאת (או כל רשומה אחרת עם אחת העוגות המופלאות שלך), המילה הראשונה שעולה בראש היא "מחפפת" P-:

    נהדר🙂 מקווה שהיומולדת היה מוצלח

  4. שרה מני-לנגפוס הגיב:

    ואני שלולית!

  5. רני הגיב:

    יש לך מזל שאני לא ילד שלך. אני הייתי מבקש "איירבאס 380" עם הקנגורו האדום לבן של קוונטאס.

  6. זה נראה הכי טעים בעולם!

  7. טלי הגיב:

    משתאה ממך כתמיד,בכל עוגה, ואולי אפילו יותר. סחתיין עליך!

  8. נהניתי מכל שורה. נזכרתי בעוגות המקושטות שהכנתי כל שנה כשילדיי היו קטנים (כמובן שצילמתי)
    אין ספק שניחנת בכשרון אמנותי.

  9. goolash הגיב:

    איזו אמא משקיענית!!!
    גילי, אני מעריצה אותך לנצח נצחים.
    (אני, אחרי שבשנה שעברה הכנתי עוגת "הזחל הרעב" טבעונית עם קרם ירוק ממחית פיסטוקים (כדי להימנע מצבעי מאכל) נשבעתי שלא אכין יותר עוגות מיוחדות.
    ובאמת בשבוע שעבר הכנתי "סתם" עוגת רכבת, והחברות שלי ברגע האחרון הרכיבו לה גלגלים מעיגולי בננה…

  10. רוני הגיב:

    בפעם הבאה כדאי לך להשתמש באבקת סוכר במקום הקרונפלור- זה יקל על הרידוד.
    עוגה יפייפיה (:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s