סליחה, איפה השירותים?

הרעיון היה שלי, אני מודה, וחמי אמר לי שזה לא כדאי. הוא אמר לי, אחר כך עד סוף התואר כולם יזכרו אותך בתור "ההיא עם השירותים". אבל זה היה נראה לי מגניב, ומקורי, ואולי לא חשבתי עד הסוף על ההשלכות. לקחתי על עצמי משימה לרפראט באוניברסיטה, לסמינר על סמיוטיקה של התרבות, לצלם חדרי שירותים במסעדות ברחבי תל אביב.

ההשראה באה מהסופרת מגי סטיווטר ("רעד") שכתבה בטוויטר שלה בהתלהבות רבה על שירותים מסויימים שבהם ביקרה בלונדון. לזכותה יאמר שהשירותים האלה הם שם דבר, וכנראה באמת חד פעמיים (תגללו לתיאור הבר הקרוי Sketch). אני שוקלת לבקר שם בעצמי, רק כדי לראות במו עיני: תאים לבנים דמויי ביצה, מוארים מבפנים באור ורדרד, שמנוגן בתוכם פס קול מתחלף של קולות טבע ורעש לבן.

אז סקצ' היתה ההשראה, אבל גם היתה לי בראש איזו תיאוריה, אם כי אני נאבקת לנסח אותה. אולי הקרוב ביותר הוא "הראה לי את שירותייך, ואגיד לך איזו מין מסעדה אתה". ברור לי שברגע שיהיו לי צילומים של חדרי שירותים בכל מיני מסעדות – ממסעדות יוקרה ועד דוכני פלאפל – יהיו לי דברים מעניינים להגיד עליהם. הבעיה היא שבינתיים עוד אין לי צילומים, ויש לי רק שבוע – שבוע עמוס גם ככה! – לאסוף אותם.

התחלתי בכך שערכתי רשימה של מסעדות "טובות" שארצה לבקר בהן, והיום ניהלתי כמה וכמה שיחות טלפון עם אחראי משמרת ספק משועשעים ספק מוטרדים. כמעט בשום מקום לא הסכימו שפשוט אבוא לצלם, כולם צריכים לבדוק את זה מול הבעלים וההנהלה – בקשה חשודה שכזאת. גם אחרי שהבטחתי שלא אפרסם את התמונות בשום מקום, וזה לא לעיתון, אלא אך ורק לקורס שלי באוניברסיטה – עדיין חשוד.

(האמת, עכשיו שאני חושבת על זה, מה שאני כותבת פה בבלוג זה סוג של פרסום. אבל את התמונות לא אפרסם פה, כי הבטחתי. ואני כותבת יותר על התגובות של המסעדות מאשר על השירותים עצמם. זה נראה לי לגיטימי.)

הערב הלכתי ברח' אחד העם, וביקשתי לצלם בארבע מסעדות (בעצם, שלוש מסעדות ובר). רק בקפה נואר לא הסכימו, וביקשו שאשאיר פרטים ויחזרו אלי. בפרונטו (נחמני 26) היו מקסימים, ואף המליצו לי על שירותים במסעדות אחרות; השירותים של פרונטו הם ללא ספק הכי מעניינים שצילמתי עד כה. במזה ובבר ארמדילו (אחד העם 51) קיבלתי מבטים מוזרים בהתחלה, שעד מהרה הפכו לחיוכים. צילמתי.  

מחר אשכים בבוקר ואתחיל לטייל לאורך רחוב הארבעה, שדרות רוטשילד, אבן גבירול – ריכוזי מסעדות שאליהם אני יכולה להגיע ברגל. (אין לי רכב, זוכרים? יש לי פחד נהיגה.) אכנס ואראה אם יתנו לי לצלם. בטלפון אין לי הצלחה יתרה. חמי שאל אותי, למה את בכלל שואלת אותם? תיכנסי, תצלמי. מי ישים לב. האמת העצובה היא שאני לא מסוגלת. אני כל כך בטוחה שמישהו יעצור אותי וישאל מה אני עושה במסעדה, ואני אסמיק ואתחיל לגמגם, ואתנהג בצורה פי אלף יותר חשודה מאשר אם פשוט אכנס ואסביר מה אני מבקשת. אני שקרנית מה זה גרועה.

נחמה וחצי, אורנה ואלה ורפאל – שלוש מסעדות שנתנו לי תשובה חיובית בטלפון, ומחר אשתדל לפקוד את שלושתן. באחת מהן גם ביקשו שאבוא בשעה מסויימת, מייד אחרי המנקה. מקובל עלי.

רק מסעדה אחת בינתיים ענתה לי בסירוב מוחלט. לא נברר ולא נבדוק – פשוט אסור לצלם. הבראסרי באבן גבירול. אין לי מושג מה זה אומר עליהם, אם בכלל. מסעדה נחמדה מאוד, רק אל תחטטו להם בשירותים.

אמשיך לעדכן עם התקדמות הפרוייקט. ואשמח לקבל מכם המלצות לשירותים מעניינים במיוחד, לטוב ולרע.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על סליחה, איפה השירותים?

  1. Bunny הגיב:

    במסדעת מא ברחובות יש לאורך הקיר בתא השירותים קומיקס של אסטריקס בעברית. זה היה כל כך מעניין שאפילו צילמתי את זה. אם תרצי אורך לשלוח לך את התמונות.

  2. Lilac הגיב:

    דבר אחד שתמיד נראה לי קצת חשוד לגבי שירותים במסעדות הוא שהאור תמיד עמום. מה הם מנסים להסתיר?
    לגבי מסעדות באזור ההליכה שלך, אני מחבבת במיוחד את השירותים במסעדת קינג ג'ורג' ברחוב הארבעה 18. בפעמים בהם ביקרתי שם היה נקי וחביב אך האטרקציה מבחינתי היא רמקול שמשמיע מוסיקה בסאונד יוצא מן הכלל ממש מעל לראשו של המשתמש ובדרך כלל הם גם משמיעים מוסיקה ממש טובה.🙂

  3. גלעד הגיב:

    אני מניח שכבר קראת את הספר "בית השימוש במרחב הסמלי" שכתב עידן ירון. כשנתקלתי בו לראשונה, לא הייתי בטוח אם זה ספר או פארודיה עצמית מתוחכמת של רסלינג.

  4. אסנת הגיב:

    דווקא השירותים בבראסרי מרשימים. מזכירים לי שירותים של בית קפה פריזאי ליד הבובור, אם כי האור בהם קצת עמום, וההעפלה לקומת הרחוב קשה לאנשים עם בעיות בברכיים (אמא שלי).

  5. ע. הגיב:

    מקס ברנר בשדרות רוטשילד

  6. רוני הגיב:

    הספר של עידן ירון מעולה, ממש כדאי לקרוא. אני אשמח להשאיל לך את העותק שלי (אבל תחזירי!)
    אני מצלמת את השלטים בחדרי שירותים, באיזה מחקר פרטי שאני עורכת על כמה נוח להבין מה של הנשים ומה של הגברים.
    ובבראסרי את באמת יכולה לצלם בלי אישור, כי השירותים למטה במרתף. הם סטנדרטיים לגמרי, למיטב זכרוני (הייתי שם פעם אחת, לפני מיליון שנה).
    למה את לא מבקשת מכולנו שנצלם לך? תסבירי מה את צריכה, וגשם של בתי שימוש ייפול עלייך מהאימייל.

    • gilibug הגיב:

      וואו, רוני. כן, כן וכן, לכל הצעותייך. היום שאלתי בשלוש חנויות על הספר של עידן ירון, ואפילו במחשב לא מצאו אותו. עמדתי לשאול מהספריה של האוניברסיטה אבל אני מעדיפה ממך. בשירותים אני אכן מצלמת גם את השלטים, במחשבה דומה, אם כי זה לא העיקר שאני מתמקדת בו. מעניינים אותי שני דברים: מה הסטנדרט הבסיסי שהוא "חובה" בכל השירותים, כביכול, המינימום שמצפים בחברה הישראלית למצוא בשירותים; ומה מעבר לסטנדרט, פריטים שמסמנים יוקרה, איזה מין מוסד זה וכן הלאה. לדוגמה, מגבות בד ליד הברז: לדעתי הן הגייניות פחות מאשר מגבות נייר או מכשיר שעושה אוויר חם, אבל תמצאי אותן דווקא במסעדות יקרות יותר, כלומר יש להן פונקציה של סמל סטטוס. איזו מין סבוניה יש, האם יש מברשת לניקוי האסלה, האם יש פח נפרד למוצרי הייגינה, וכו'. האם יש תמונות וקישוטים בשירותים. תובנה אחת שצברתי היום: יש פריט אחד שנמצא בהרבה מאוד חדרי שירותים, שברבים מהם כאילו בכלל לא שייך – פריט ישראלי מאוד שרבים מאיתנו בכלל לא שמים אליו לב. הכוונה לכלי של נטילת ידיים. ישנם שירותים מעוצבים לעילא ולעילא, שכל פריט בהם מתאים לאיזה עיצוב כולל – ורק הכלי לנטילת ידיים עשוי מפלסטיק זול של השוק. כאילו הוסיפו אותו לפי דרישה ברגע האחרון, אבל ממש לא הקדישו לו מחשבה. אז עכשיו אני שמה לב גם לזה.

  7. x הגיב:

    בבית הקפה פניני לילוש (פרישמן 73) השירותים מלאים בכל מיני קשקושים – ספרים, הודעות על הופעות, פסלונים, גלויות.
    ברוטשילד יש שני שירותים שנשארו לי בזיכרון – במוזס (רוטשילד 35), כי עולים אליהם במעלית מוזרה ויש בהם איזה מתקן מיוחד לייבוש ידיים, וברוסטיקו (רוטשילד 15) כי הם קטנים ומצחיקים.

  8. טלי הגיב:

    אחלה נושא!

    עד מתי את אוספת תמונות כאלה? אנסה לצלם לך אם יזדמן לי…

    מגבות בד במסעדות יקרות דוקא ראיתי עם לידן פח למשומשות, אז זה כן הגייני, אבל זה אכן סממן של יוקרה. ואני איתך במחשבה שעדיף כן לבקש רשות, אבל לא בטלפון, בואי עם מצלמה וחיוך ולדעתי תקבלי בעיקר תשובות חיוביות.

    * וסחתיין עלייך על ההתמדה וההצלחה המסחררת בכתיבה יומיומית בבלוג, אני מקנאה! (-:

  9. הלה הגיב:

    איזה פרויקט נהדר.

    כרגע עולים לי בראש השירותים במסה, הכיור לרחיצת הידיים בשירותים בבלאק בפ"ת, השירותים בסוהו בראשון וזכרון של השירותים של קורדיליה, אבל הייתי שם די מזמן ויכול להיות שהם השתנו.

  10. יעל הגיב:

    הי גילי,
    אני גרה בב"ש, ובמסעדת "סבא ג'בטו" יש שירותים מגניבים ביותר (במיוחד יחסית לסטנדרט בעיר).הם אפילו כותבים בתפריט שהם ממליצים לא לעזוב את המסעדה ללא ביקור בשירותים… אשמח לצלם אותם עבורך, אם זה עדיין רלוונטי, ולצלם גם מקומות אחרים בב"ש אם תרצי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s