מי בכלל צריך חנויות ספרים עצמאיות?

עוד לא מיציתי את נושא הזאבים, שלא תחשבו, אבל לכבוד שבת אני עושה קצת הפסקה וחולקת איתכם כמה הגיגים.

הבטחתי שאכתוב משהו על סגירתה של חנות הספרים "אמילי ופפו". כשרק נפתחה החנות – ואז עוד קראו לה רק "אמילי", שלחו אותי מטעם "לאישה" לסקר את המקום. כמעט מיד נודע שנפתחה חנות שניה, דומה, "מחשבות קטנות", וכתבתי על שתיהן. "מחשבות קטנות" נסגרה כבר לפני זמן מה, ועכשיו תיסגר גם "אמילי". וזה עצוב, מאוד. ליאת מ"אמילי" כתבה מכתב די מרגש על ההחלטה לסגור את החנות, אתם מוזמנים לקרוא. (אני הרבה פחות מכירה את "מחשבות קטנות", אולי כי אני בתל אביב והן ברמת-השרון, אולי כי "אמילי" השכילה לבנות גם רשימות דיוור כך שאפילו בלי לבקר בחנות הייתי מעודכנת. אבל גם הסגירה של "מחשבות קטנות" מעציבה אותי.)

לפתוח חנות ספרים לילדים היה חלום אישי שלי, ועם סגירתה של "אמילי" – אף על פי שלא ממש הרביתי לבקר בה – אני חשה עצב כאילו היתה לי יד בהקמת העסק. צפיתי מרחוק בהתפתחות של החנות, קיבלתי הזמנות להשתתף בסדנאות, מפגשים, תערוכות, ראיתי איך ליאת משכילה להשתמש בדואר האלקטרוני ובאינטרנט ולהמציא שירותים יחודיים כגון הרכבת חבילות שי לימי הולדת – הכל נראה לי. לא היה משהו בולט שחשבתי שליאת צריכה לעשות, ואינה עושה. לא היה משהו בולט שראיתי שליאת עושה, וחשבתי שהיא טועה בו. כאמור, לא ראיתי מה קורה מאחורי הקלעים, אבל במבט מרחק נדמה לי שאילו הקמתי אני חנות ספרים לילדים, היא היתה די דומה ל"אמילי". ולכן הכישלון של "אמילי" מרגיש כמו כישלון שלי.  

אני לא מכה על חטא. ביקרתי בחנות מתי שביקרתי, ותמיד הקפדתי לא לצאת בידיים ריקות. נכון שאני קונה ספרים גם ברשתות הגדולות, לא רק בחנויות עצמאיות, אבל אני לא חשה צורך להתנצל על כך. אני קונה ספרים מתי שיש לי צורך או חשק לקנות אותם, באיזו חנות שנוח ונעים לי לקנות בה. הבעיה של חנויות הספרים העצמאיות בישראל לא תיפטר על ידי קומץ אנשים שלשם האידיאולוגיה קונים אך ורק בחנויות עצמאיות, ואני לא מטיפה לכך.

הבעיה היא שיש בארץ דואופול של רשתות ספרים, ולהן כל הכוח. הרשתות מכתיבות את המחירים, הרשתות קובועת איזה ספרים יימכרו ואיזה לא. חד וחלק. וכתסבוכת נוספת לבעיה, אחת משתי הרשתות גם מקושרת למשפחת הוצאות הספרים הגדולה בארץ. אם אתם לא מאמינים שזה משפיע, תביטו פעם ברשימות רבי המכר המפוצלות שמתפרסמות בעיתון הארץ, ותשימו לב כמה עקבי הפער בין הספרים שנמכרים בצומת, בסטימצקי ובחנויות הספרים העצמאיות. ברשימה של צומת לעולם יהיו הרבה יותר כותרים של הוצאות הספרים זמורה-ביתן, כנרת ומודן מאשר ברשימה של סטימצקי. בעצמאיות המספר לרוב גדול יותר מזה של סטימצקי, וקטן יותר מזה של צומת. בעקביות מדהימה.

הרשתות מכתיבות את המחירים, הרשתות שולטות במבצעים. תשאלו, מה רע במבצעים? לכאורה הקוראים זוכים, כי הם מקבלים את אותם ספרים במחירים נמוכים יותר, וכך נשאר להם יותר כסף לקנות עוד ספרים. לכאורה, כוחות השוק החופשי פועלים כאן בסלקציה טבעית, ואותן חנויות עצמאיות או אותן הוצאות קטנות או אותם יוצרים אשר אינם יכולים להתקיים בתנאי השוק הנוכחיים, כנראה פשוט אין להם ביקוש ולא מגיע להם להתקיים.

אילו לכל האנשים בעולם היה אותו טעם בספרים, אולי זה היה נכון. אילו כל האנשים בעולם היו צורכים את אותם ספרים, לפי אותו סדר, באותן תקופות, הרי שהשיטה הכי טובה לספק לאוכלוסייה גדולה הרבה ספרים זהים היא לרכז את כל מה שקשור בייצור, הפקה, הפצה וכן הלאה. זה בהחלט מאפשר הוזלת העלויות.

אלא שאוהבי ספר לא רוכשים ספרים בתבניות כאלה. אנחנו מחפשים ספר שידבר אל ליבנו, לא אל לב כלל האוכלוסייה. אנחנו רוצים חוויה פרטית עם ספר. אנחנו רוצים משהו מיוחד, אולי דווקא משהו שלא מוכר לכולם, כי בחירת הספרים שאנחנו קוראים היא חלק מבניית הזהות שלנו, ואם אנחנו קוראים בדיוק את אותם ספרים שקוראים כל האנשים סביבנו, במה אנחנו שונים מהם?

הרי שאם לא כן היינו פעם בשבוע צועדים אל חנות הספרים הקרובה – קרובה, כי ממילא היא זהה לחלוטין לחנויות הספרים הרחוקות – ורוכשים את הספר שממוקם הכי גבוה ברשימת רבי המכר, ושעוד לא קראנו אותו. לא היינו עושים מאמץ להגיע לחנות קצת מיוחדת, ולבקש המלצה ספציפית למשהו שיכול למצוא חן בעיני מישהו שיש לו טעם אינדבידואלי. כי הרי אין כזה דבר טעם אינדבידואלי: כשמדובר בספרים, לכולם יש בדיוק אותן העדפות ואותם צרכים. נכון?

יש זכות קיום לחנויות העצמאיות ולהוצאות הספרים הקטנות וליוצרים שכותבים ספרים שלא כולם רוצים לקרוא אותם. יש להם זכות קיום, כי בזכותם התרבות היא דבר רבגוני ומשתנה. כי בזכותם מתגלים דברים חדשים, ומתגלים מחדש דברים ישנים. כי בזכותם מעוצב טעם שהוא אחר. כי בזכותם הספרות היא עדיין אמנות, ולא רק אמצעי לתקשורת המונים.

אני לא יודעת אם אני ברורה במחשבות האלה שלי. נושא הדואופול והחנויות העצמאיות הוא נושא טעון פוליטית, יש השלכות כלכליות שהן מעבר ליכולת שלי לנתח. אני מנתחת מנקודת מבט אישית מאוד. כמו"לית, אני חייבת לשמור גם על קשר טוב עם הרשתות – אחרת הספרים שלי פשוט לא יימכרו, ואני אחדל להתקיים. ואי אפשר להכחיש שיש לרשתות הספרים הרבה מאוד יתרונות, בשביל רוב הקונים, לגבי אותם כותרים מועטים שמהווים את עיקר מכירות הספרים בכל רגע נתון. (אבל לא בשביל מיעוט הקונים, ורוב הכותרים המהווים את מיעוט מכירות הספרים בכל רגע נתון.)

כשאני שומעת מבעלת חנות ספרים עצמאית, שמשתלם לה יותר ללכת לרשתות ולקנות שם במבצעים את הספרים שהיא תמכור אחר כך מחדש אצלה בחנות, מאשר לקבל את הספרים ישירות מהוצאות הספרים במחיר כביכול סיטונאי – הרי שמשהו רקוב במערכת הזאת. אם יימשך המצב לאורך זמן, אנחנו נאבד את כל החנויות הקטנות, ההוצאות הקטנות, היוצרים הקטנים שנותנים גיוון לחוויה האנושית. וזה פשוט לא ייתכן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על מי בכלל צריך חנויות ספרים עצמאיות?

  1. יוש הגיב:

    זה לא יחודי לחנויות ספרים.
    מכולות עוד יש היום? מעט, הן מצליחות להשאר חיות בעיקר מלקוחות עסקיים ולא מצליחות לקבל מהיצרנים את כל המוצרים שהן מזמינות…
    בתי קולנוע עצמאיים יש?
    ספריות וידאו? חנויות מוסיקה? חנויות בגדים? (נסגרות אחרי זמן קצר).

    זה עצוב, אבל בתרבות של צריכה רבה, החשיבות של המחיר הנמוך עולה וחנויות עצמאיות בודדות לא יכולות להתחרות בזה.

    • gilibug הגיב:

      אני ממש לא מסכימה איתך. נכון שבעיות דומות קיימות גם בשדות אחרים, אבל המצב בשוק הספרים הוא שונה משתי סיבות:
      1. הוא קיצוני יותר
      2. ספרים הם לא סתם עוד מוצר צרכני. יש להם ערך חינוכי, תרבותי, רגשי ועוד מאפיינים שמכשילים מודלים כלכליים שמנסים לנבא את התנהגות.
      לא מבינה גדולה בספריות וידיאו או בחנויות מוסיקה, אבל אני מכירה כמה עצמאיות ואפילו ותיקות. חוץ מזה שהביקוש למוסדות כאלה הוא שונה לגמרי, ולדעתי קטן בהרבה, מהביקוש והצורך בחנויות ספרים. חנויות בגדים עצמאיות – אוהו, ועוד איך שיש. ממש אי אפשר להשוות. ובכל מקרה, גם אם בתחומים הללו הרשתות שולטות בכיפה, הרי שלפחות מדובר בריבוי רשתות, ולא בשתיים בלבד.

  2. דובי הגיב:

    קודם כל נורא נחמד שהבלוג שלך התעורר לחיים. וכל רשומות הזאבים היו נפלאות.
    אני נורא מקווה שתמשיכי.

    כל הכבוד על האומץ שלך כמול"ית לכתוב על התופעה הזאת.
    אין לי מושג אבל מה אנחנו האזרחים הקטנים יכולים לעשות.
    זה באמת מטריד שהכל ממוסחר כל כך.

  3. simashimony הגיב:

    תודה, גילי, אכן מעניין!
    עד כמה שאני מבינה – את כותבת כאן על תופעת הזנב הארוך.
    מתוך וויקיפדיה:
    "כשנותנים לבני האדם את חופש הבחירה התרבותית, הטעם שלהם יותר מגוון מאשר כל מגוון שמוגבל במגבלות פיזיות. חברות שיספקו את חופש הבחירה הזו ירויחו יותר מאשר חברות שיספקו מספר המצומצם של להיטים."
    אני חושבת שספרים אלקטרוניים יכולים להוות תשובה לבעיה הזאת, כי הוצאה לאור של ספר אלקטרוני לא תחייב הדפסה של כמויות גדולות של ספרים. לטווח הרחוק זו נראית לי האופציה המועדפת.

    • gilibug הגיב:

      כן, "הזנב הארוך" נשמע נכון. בעניין ספרים אלקטרוניים – אף שאין הוצאות הדפסה והפצה, יש בכל זאת הוצאות תקורה גם על ספרים אלקטרוניים. צריך לשלם לסופרים ולאחרים שידם היתה במעש: עורכים, מתרגמים, מאיירים, מעצבים וכן הלאה. גם ספר אלקטרוני הוא לא חינם. יתרה על כך, הוצאות הפרסום על ספר אלקטרוני גבוהות, כי את לא תיתקלי בו באקראי על מדף בחנות. המידע על קיומו של הספר צריך איכשהו להגיע לקוראים – וזאת כרגע בעיה מרכזית מאוד למי שמעוניין להוציא לאור ספר בגרסה אלקטרונית בלבד. אני לא יודעת לחזות איך זה ישתנה בשנים הקרובות, אבל אין ספק שצפויים לנו שינויים גדולים בשוק הזה.

  4. רונית ש הגיב:

    לדעתי הפתרון שיעודד הוצאות הספרים להוציא לאור ספרים שלא צפוי להם עתיד של רבי מכר, אבל יש להם חשיבות ספרותית/תרבותית/אומנותית, והפתרון שיעודד חנויות ספרים עצמאיות, הוא תמיכה כספית ממשלתית. ממש כפי שמקציבים תמיכות כספיות לקולנוע, תיאטרון ואופרה. ספר הוא מדיום תרבותי חשוב לא פחות מסרט קולנוע או הצגת תיאטרון.

    • gilibug הגיב:

      פתרון כזה עלול להיות תחילתו של מדרון חלקלק. לפי מה יוחלט איזה ספרים מקבלים תמיכה, ואיזה ספרים אינם ראויים לתמיכה? מי יחליט זאת? ומה אם מדובר בספר שמותח ביקורת על מוסדות המדינה? או ספר שמעצבן הרבה מצביעים, כמו "אחוזת דג'אני" של אלון חילו?

      • רונית ש הגיב:

        ראשית, גם יצירות "מעצבנות" זכאיות לתקצוב ומקבלות תקצוב. לא מעט סרטים והצגות מעוררי מחלוקת קיבלו תמיכה. הרי תפקידה של יצירה אומנותית הוא לעיתים לעצבן ולעורר מחלוקת. אבל לא חשבתי על תמיכה מסוג התמיכה בסרטים – שמגישים תסריטים לוועדה והיא בוחרת במי לתמוך. אני חושבת שראוי לתמוך בהוצאות במעין סיבסוד – לדוגמא, בסוף כל שנה לתת להוצאה מענק בגובה 10% מגובה הסכום שהוצא על הפקת ספרים. ממש כפי שמסבסדים מצרכי יסוד כמו לחם וחלב. גם ספר הוא מצרך יסוד.

  5. דולב גוטליב הגיב:

    אמילי בהחלט מקום קסום בלב ת"א. התחושה בתוך החנות לא דומה לשום מקום אחר. אני מעריץ את מה שליאת עשתה ועצוב על הסגירה😦
    אנחנו הצרכנים בחיים באשליה זמנית שהזול ביותר הוא הטוב ביותר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s