אדם לאדם זאב – טעינות פוליטית של ספרי ילדים

תקציר הפרקים עד עכשיו (ראו הרשומות זאב, זאב; וגר זאב עם כבש). גילי טענה את הטענות הבאות:

* הזאב בספרי הילדים הוא דמות איקונית. הוא מגיע קומפלט עם סיווג מוסרי של רשע מסוכן.

* כאשר ספר ילדים שמסופר כמעשייה, מציג לנו דמות של זאב שהוא חיובי, התגובות (לפחות של פלח מסוים של הקוראים) הן תגובות של חשדנות, רתיעה ובלבול.

הרבה טיעונים הועלו כאן בתגובות, על הצורך של ילדים בהגדרות ברורות וחלוקה ברורה של העולם לשחור ולבן. ולי נדמה שלא פעם מי שנתלים בחלוקה לשחור ולבן הם דווקא המבוגרים, וכאשר משהו מערער על החלוקה הזאת, המבוגרים נכנסים לחרדה שמתבטאת לא פעם בהתלהמות פוליטית.

המושג "תקינות פוליטית" צבר אסוציאציות שליליות קשות, וכיום הוא נאמר כמעט רק בבוז. התקינות הפוליטית אולי צמחה מתוך השמאל, מתוך שאיפה כנה לכבד אוכלוסיות מגוונות ולנסות לראות את העולם מנקודת המבט של מיעוטים ולא רק של ההגמוניה, אבל כיום אפילו השמאל מתנער מהמושג הזה. התקינות הפוליטית נתפשת כצביעות, ניסיון ליפות את המציאות באמצעות תחבולות של שפה, שמצד אחד אינן נותנות מענה אמיתי לבעיות שאותן הן מסתירות, ומצד שני משביתות כל שמחה סביבן. מכאן שכל סיפור שמכריז על עצמו מראש "תקין פוליטית", אוטומטית מסווג אצלי כפרודיה.

את פשיטת הרגל של המושג "תקינות פוליטית" סימן לדעתי הספר הזה: Politically Correct Bedtime Stories: Modern Stories for Our Life and Times מאת ג'יימס פין גרנר, שראה אור בשנת 1994. (וגם תורגם לעברית, אבל את המהדורה העברית אני לא מכירה.) גרנר לוקח סיפורי ילדים קלסיים, כמו כיפה אדומה, ומספר אותם מחדש בתקינות פוליטית קיצונית כל כך, שהיא עושה חוכא ואיתלולא מכל הרעיון של התקינות הפוליטית. ברור מאוד – או לפחות, צריך להיות ברור – שלא מדובר פה בהצעה רצינית לסיפורים לקרוא לילדים לפני השינה, אלא בספר שנועד לשעשע מבוגרים, המודעים למניפולציה המכוונת שנעשתה בסיפורים. כיפה אדומה של גרנר, לדוגמה, נוזפת בציד על השוביניזם שבעצם המחשבה שרק בעזרת גברים יכולות הנשים למצוא פיתרון לבעיות שלהן עם הזאב; סבתא הפמיניסטית הזועמת מחסלת את הציד, וכיפה, סבתא והזאב מקימים ביחד משפחה אלטרנטיבית וחיים באושר ובעושר.

הבעיה היא שלפעמים הגבול בין בדיחה לאידיולוגיה הרבה פחות ברור. השמרן הפוליטי יגיד, זאב הוא זאב, ולא יהפוך את עורו. אין דו-קיום עם זאבים. אין פרטנר למשא ומתן. כל ניסיון לחשוב מחוץ לתבנית המסורתית הוא ערעור על הסדר הקיים, שאותו יש לשמר. הספר הקוסם מארץ עוץ (שכידוע לכם, קרוב ללבי במיוחד) נגנז בספריות מסוימות על שום שהוא מציג דמות של "מכשפה טובה", והרי מכשפות לעולם לא יכולות להיות טובות; מכשפה בהגדרה היא אישה שכרתה חוזה עם השטן, כך שכל מי שמערער על רשעותה, מערער על הנצרות, על ההגינות, ועל כל דרך החיים האמריקאית. אנו בנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, ומכשפות הן רעות, גוֹדֶמיט. וגם זאבים.

נדמה לכם שאני מגזימה? שאף אחד לא מתייחס ברצינות למה שכתוב בספרי ילדים? שזאב טוב אחד לא מהווה איום לדרך חיים שלמה? תראו מה קרה רק השבוע, כשאתר ימני בארצות הברית החליט להתלבש על גרסה "מודרנית" של הסיפור על שלושת החזירונים. אני נתקלתי בזה לראשונה בקישור בפייסבוק של אחד החברים הבודדים שלי שהוא רפובליקן: "הקורבן הבא של התקינות הפוליטית? סיפורי ילדים קלאסיים" באתר  Chicks on the Right. קצת נבירה הובילה בחזרה למקור הידיעה, באתר ימני גדול יותר, The Blaze.

את הטקסט הנדון אפשר לקרוא בשלמותו באתר המקוון של ספר הלימוד שבו הוא מובא, על ידי בחירה בנושא מספר 2, שיעור מספר 8. הסיפור נקרא The Three Little Pigs Revisited, כלומר עצם הכותרת מכריזה שזהו מבט מחודש על סיפור שלושת החזירים. בגרסה זאת של הסיפור, הזאב חוטף התקף לב תוך כדי נסיונות להפיל את הבית של החזיר השלישי, והחזרזירים מבצעים בו החייאה. אחר כך מתברר שהזאב הזה בכלל צמחוני, והוא רק רצה לבדוק את עמידות הבית כי חשב לבקש מהחזירים לעבור לגור איתם. החזירים מקבלים אותו בשמחה וכולם חיים באושר ובעושר.

בספר הלימוד שבו כלול הסיפור הזה, הוא נכלל במסגרת שיעור שנקרא "מטרותיו ועמדתו של המחבר". לי ברור שמדובר בפרודיה, ושהשיעור מכוון את הקוראים להבין שיש בסיפור הזה הטייה חזקה; הבלוגרים הימנים שדרכם הגעתי אל הסיפור חושבים אחרת. לדעתם זהו עיוות פוליטי שנועד להקנות ערכים ליבראליים לילדים שלהם, ומלמדים את זה בבית ספר. וכדרכם של בלוגים, מה שאולי נרמז בין השורות של הרשומה מקבל ביטוי חריף, קיצוני ומכוער בטוקבקים. ואני מתרגמת, על קצה המזלג:

"חילול? עיוות? שקרים? כן כן וכן!!! זאת רק עוד דרך בשביל הזבלים הליבראלים לשטוף את המוחות של הילדים שלנו בחשיבה חסרת הביצים שלהם!!! הזאב ישתחל לתוך הבית שלהם וינצל את הצדקה שנותנים לו עד שלחזירים ימאס מהעצלן המובטל. ברגע שימאס להם להאכיל את הקבצן המלוכלך הוא יעלב ויתחיל לריב, ולפני שתדעו מה קרה, הזאב השמן יאכל את כולם וישתלט על הרכוש שלהם."

"הם אורבים בפתח לתלמידי כיתה ד' בתקווה שעוד לא נחשפו לגרסה המסורתית – בתקווה שיצליחו לשטוף להם את המוח בדוֹגמה התקינה פוליטית שלהם לפני שיהיו גדולים מדי"

"אני מדמיין הרבה חזירים ליבראלים, חזירים סוציאליסטים, חזירים פרוגרסיביים, חזירים קומוניסיטים – דמוקרטים עד האחרון – נשחטים ונאכלים על ידי חבורת ציידים שמרנים ופטריוטים מתנועת מסיבת התה".

וכל זה, כאמור, נכתב השבוע. לא אכנס לפרשנויות, נראה לי שהדברים מדברים בעד עצמם. הפואנטה שרציתי להדגים היא שבמקום שבו אנחנו מתחברים אל סיפורי ילדות, העצבים מאוד מאוד קרובים לפני השטח – גם אצלנו, המבוגרים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה זאבים בספרות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על אדם לאדם זאב – טעינות פוליטית של ספרי ילדים

  1. צביקה א' הגיב:

    צריך אולי להזכיר את טוביה צפיר: "הם, הם, מה יש לך בסל? אני זאב נחמד" (פים פם פה).

  2. מרמיט הגיב:

    לי זה מזכיר ספר שתרגמתי ויצא לאור לא מזמן: "הילד של המכשפה" מאת מייקל גרובר (הוצאת מטר), שבמסגרת הנראטיב הופך על ראשן הרבה אגדות ילדים. בין השאר, מסתבר שהזאב בעצם הציל את כיפה אדומה מהצייד, שהוא בכלל חוטף ילדים…

    (כן, אני זוכר שלא התלהבת מהספר הזה, אבל בעיניי הוא יפהפה, חכם ועמוק. איכשהו, מרוב שאהבתי אותו, אני לא מצליח לכתוב עליו פוסט.)

  3. טלי הגיב:

    וואו! ואני חשבתי שאצלנו הרגשות הפוליטיים סוערים…

    מסכימה איתך מאוד מאוד מאוד (ומרמיט, אני דוקא נהניתי מאוד מהילד של המכשפה, ואינשאללה עוד אכתוב עליו גם).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s