מי פה הלא טולרנטי?

יום מספר 10 בפרוייקט עדכון האתר כל יום בשבוע הספר, ושוב לא אעסוק בספרים, אלא במשהו שמציק לי כבר הרבה זמן ושרבים מכם לא תאהבו לקרוא.

אני שפנה חסרת עמוד שידרה, זה מה שאני.

הצטרפתי בפייסבוק לקבוצה שקוראים לה "שולחים טפסי תלונה על מקומות מעושנים לגורמים הרלוונטיים בעיריות", אבל ברגע האמת אני לא מסוגלת לעשות את זה. אני לא מסוגלת אפילו לעשות הרבה פחות מזה.

אני כבר יודעת שדי במה שכתבתי לעיל כדי שאחוז מסויים מהקוראים פה יתמלא זעם צדקני. הנה הנה כבר היא עומדת להטיף לנו מוסר, ומי היא חושבת שהיא שתגיד לנו מה לעשות עם הגוף שלנו, עם הבריאות שלנו, במרחב הפרטי שלנו – שתפסיק להתערב לנו בחיים ותסתום. 

 ובכן: אם אתם מעשנים, המטרה שלי כאן היום היא לא לשפוט אתכם. אם עצם הנושא של הפוסט הזה מביא לכם את הסעיף, אתם מוזמנים לסגור את החלון, לעבור למשהו אחר, להירגע. מצדי גם תדליקו סיגריה. לא רוצה את מכתבי השטנה שלכם. רק אם בכל זאת בחרתם להמשיך לקרוא, יש לי בקשה אחת – גם אתם אל תשפטו אותי.

במשפחה שלי יש כנראה איזו רגישות מולדת לחומרים כימיים מסויימים. הנשים במשפחה שלי לא אוהבות לשתות קפה, וגם בקושי לא תה, בטח לא תה שחור. אנחנו לא מגיבות טוב לאלכוהול, לעיתים אפילו מפגינות תגובות אלרגיות כגון פריחה והתנפחות. אני גם לא במיוחד אוהבת קולה. ועם זאת אני שותה לפעמים קפה, תה, קולה ולעיתים מאוד מאוד מאוד נדירות משקאות אלכוהוליים – לפעמים כי אני צריכה משהו מתוק וזה מה יש, ולפעמים כי הלחץ החברתי לשתות הוא פשוט אדיר. אני רואה מה קורה לאמא שלי כשהיא מסרבת בנימוס לקפה, תה או יין: מתחילים לחקור אותה, מה זה, דיאטה? את מתנזרת? אנשים מפרשים את סירובה "לחטוא" במשקאות הללו כסוג של הפגנת עליונות. אנשים חושבים שהיא שופטת אותם. אנשים נעלבים.

אותו כנ"ל בדיוק לגבי סיגריות. די בכך שאני מצהירה על עצמי כלא-מעשנת, כדי שאחוז מסויים באוכלוסייה יתייג אותי כיפת-נפש. ואם אני מעזה לפצות את פי ולבקש ממישהו שיכבה את הסיגריה כשהוא לידי, או הו איזה מבטים מלוכלכים אני מקבלת. כחיילת בגלי צה"ל הסבירו לי פעם באריכות, שהפיתרון היחידי לכמה שאני סובלת מהעישון באולפנים הוא שאתחיל לעשן בעצמי, ואז זה יפסיק להפריע לי – הרמז היה שכל עוד אני מסרבת לעשן כאחד האדם, אין לי זכות להתלונן על העישון. כשעבדתי בהוצאת כתר, שבנויה כ-open space ובו אין דלתות לסגור ואין חלונות לפתוח, הואשמתי בכך שאני מתלוננת על העישון סביבי כי אני מנסה במניפולציות להשיג לעצמי משרד פרטי. 

מעשנים מתנהגים לא פעם כאילו הסבל שלי כשמעשנים לידי הוא פיקציה, הצגה מעושה שנועדה אך ורק להגדיל את עצמי על חשבונם ולפגום בהנאה שלהם. אני הלא טולרנית. אני לוקה בחוסר סובלנות. אני לא בסדר.

העצוב בכל זה, הוא שגם אני הפנמתי כנראה את החשיבה ההפוכה הזאת. כמה לא נעים לי לבקש מהאנשים הסובבים אותי להפסיק לעשן. כמה אני מתכווצת לנוכח מבטי הזעם כשאני בכל זאת מבקשת, אם אפשר, לכבות את הסיגריה. כמה אני מתביישת, הו כמה אני מתביישת, להגיד לבעלים של בית הקפה הקרוב לביתי, שזה לא בסדר שהם מזלזלים באופן בוטה ומופגן כל כך בחוקים להגבלת העישון.

לא מסוגלת להגיש תלונה נגד המקום הזה, שמציב מאפרות על השולחן, שמלצריו מצהירים במפורש שזה מקום שמעשנים בו, שבעליו מושך בכתפיים כשאני אומרת לו, בעדינות, שהייתי באה יותר אם אפשר היה למצוא פינה שאין בה עשן סיגריות. אף על פי שהחוק לצידי, אף על פי שהבריאות לצידי, אף על פי שהאסתטיקה והטעם הטוב לצידי, והחשבון הכלכלי לצידי, לעזאזל, אף על פי שהצדק לצידי – הגשת תלונה לעירייה נראית לי צעד מיליטנטי ואגרסיבי שאני לא מסוגלת לבצע אותו.

אני מתקפלת. אני משתפנת. אני שותקת. אני עוזבת הופעה שעליה שילמתי כסף טוב כי ראשי סחרחר עלי והבחילה עולה בי. אני לא אוכלת במסעדות מסויימות. אני מודה לאל שאני עובדת בבית.

אז תגידי לי עכשיו, חברי המעשנים, בשיא הכנות – חשבון כליות ונפש – מי פה הלא טולרנטי?

* למי שאינו שפן כמוני: עמותת אוויר נקי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על מי פה הלא טולרנטי?

  1. טלי הגיב:

    אני כן מעיזה לבקש. לא לכבות, אבל כן להזיז מהכיוון שלי והרבה פעמים גם נתקלת בתגובות לגמרי חיוביות ומשתפות פעולה. אל תוותרי, תעזי לבקש.

    הסרחון מהשיער והבגדים שלי אם אני לא מבקשת וכאבי הראש, מזכירים לי למה חשוב לי לקחת אויר (תרתי משמע) ולבקש…

    • gilibug הגיב:

      הפוסט הזה נכתב בעקבות זה שהיום ביקשתי מאישה אחת שישבה לידנו במסעדה, מטרים ספורים משלט "אזור ללא עישון", אם תוכל בבקשה לכבות את הסיגריה שלה. היא אמרה לא, על פניה הבעה כאילו היא תכף נושכת אותי. וקראה למלצרית להלשין עלי. המלצרית תמכה בה.

      • Dora הגיב:

        וואו, חבל שלא הייתי שם. הייתי גורמת לשתיהן להתחרט על כל הקטע הזה של ההיוולדות.

      • יוש הגיב:

        אני מציע פשוט להפליץ ליד מישהו מעשן. נראה איך הוא יגיב אז…
        לדעתי, זו יכולה להיות הנקמה האולטימטיבית של הלא-מעשנים.

        אם כי, כיוון שמעשנים כבר מזמן איבדו את חוש הריח שלהם, שלא לדבר על דרך הארץ, אולי זה לא יצליח.

  2. איריס הגיב:

    מזדהה לגמרי. אתמול לא הסכמתי להכנס למונית שהיה בה ריח סיגריות.
    יש מעשנים מתחשבים ויש כאלה המאופיינים היטב בכתבה זאת.

  3. רוני הגיב:

    דווקא כמעשנת אני ממש בסדר עם פניות כאלה. אין לי בעיה להפסיק או לזוז. אני המטרד, לא את.
    (כי אני מעשנת בדרך כלל שנה-שנתיים ואז מפסיקה לשנה-שנתיים, אז אני עוברת הרבה בין המחנות).
    מצד שני, בכל תל אביב יש רק את נחמה וחצי שבו אפשר ממש לעשן בפנים, בכל מקום אחר זה אסור (עד כמה שידוע לי) וזה נראה לי לא נורא להשאיר מקום אחד בשבילנו המסריחים.

    • gilibug הגיב:

      מצד אחד, לא הייתי מודעת לזה שנחמה וחצי נחשב המעוז האחרון. הסיפור הבוקר אכן התרחש שם. מצד שני – זה כבר קרה לי במקומות רבים מספור.

      • מיכל הגיב:

        גם לי זה קרה בנחמה וחצי, ועוד כהריונית.
        לא רק שהתלוננתי, יצאתי משם, והתקשרתי לפיקוח העירוני, גם שקלתי ברצינות לתבוע אותם, נראתה לי כמו דרך קלה להרוויח כמה אלפי שקלים. בסוף לא היו לי אנרגיות….

  4. Bunny הגיב:

    הבעיה הזאת מוכרת שעיקר בפאבים, שם יש מעין הסכמה שמותר לעשן (למרות השלטים שאומרים אחרת). מאז שנכנס החוק האוסר לעשן במקומות ציבוריים לא יצא לי להתקל באנשים שמעשנים בתוך מסעדות.
    אבל זה מזכיר לי סיפור מהצבא – כמה חיילות מהבסיס שלי ואני חיכינו לאוטובוס, והחל לרדת גשם אז נאלצנו להצטופף בתוך התחנה, ואחת מהחיילות הדליקה סיגריה. הייתי בשוק מחוסר ההתחשבות וביקשתי ממנה שתכבה את הסיגריה, והיא הציעה שאני אצא מהתחנה.

  5. נטעלי הגיב:

    בתור מי שמעשנת כבר כמה שנים טובות (למרות שהיום אני מעשנת רק פה ושם) אני חושבת שאנחנו המעשנים הם אלא שצריכים לצאת ולא אלו שלא מעשנים. אני תמיד מוודאת לא לעשן אם זה מפריע למישהו (ויש לי חברים שאני יודעת לא לעשן בחברתם). אני אצא מפאב או ממקום בילוי לעשן בחוץ כדי לא להפריע לאנשים אחרים וגם כי כן יש מקומות שאוכפים את החוק נגד עישון במקומות ציבוריים. אז לא נותר לי הרבה פרט מלחזק את ידייך ולא להתבייש ולהגיש תלונות על מקומות שאינם אוכפים את החוק.

  6. נועה רייכמן הגיב:

    תגובות המעשנים בדר"כ הן של היעלבות צדקנית. הכי פשוט להגיד שאת אלרגית לעשן – ואם תקבלי התקף אסטמה, תדאגי שאנשי מד"א שיגיעו יזמינו גם משטרה, חוץ מזה שתתבעי מהם עלויות איבוד עבודה וכדומה. את הדברים הנ"ל צריך לומר בטון דידקטי – כמי שמסביר עובדות חיים לדרדק בכיתה א' וללא הרמת קול. אין לך מושג כמה התנצלויות מקבלים אחרי הרצאה כזו!
    דרך אגב, זה גם הפתרון לנושא הקפה/תה/קולה במשפחתך : אלרגיות מתקבלות תמיד באהדה…

  7. אייל הגיב:

    האמת שאני מזדהה איתך מאוד.
    אני ממש לא אוהב לשהות ליד אנשים מעשנים, בעיקר בבית. קרובי משפחה שלי מעשנים ולפעמים הם לא מסוגלים להשתלט על עצמם ומוציאים את הסיגריות שלהם, ואני פשוט עובר לחדר אחר… לא למדתי לחיות עם אוויר הסגריות גם כשקרובי משפחתי מעשנים כבר שנים לידי. מה לעשות, אני לא ארגיל את עצמי למשהו שאני לא מסוגל לסבול.
    העניין הוא שיש בסיגריות גם אנוכיות לדעתי- הן לא פוגעות רק במעשן אלא גם לאנשים הסובבים אותו, ולסביבה כולה. אני זוכר שפעם אפילו הראו מחקרים המוכיחים שעשן סיגריות הורס את הבריאות של הסובבים יותר מאשר את המעשן עצמו, אם כי אני לא בטוח שאני זוכר נכון.
    אני מקווה שתעשי את הצעד שאת מרגישה איתו הכי שלמה, גם אם זה לבחור לוותר בסופו של דבר.

  8. שי הגיב:

    גילי, לצערי אני מבין את הבעיה שלך טוב מאוד. פעמים רבות קורה שאני נמצא בסביבת חבורה של מעשנים, וכשאדם אחד צריך לבקש מחבורה שלמה של מעשנים לכבות את הסיגריה, זה לא ממש סביר. הכי מעצבן זה כשאני חייב להיות בסביבת המעשנים ואין לי את האפשרות לעזוב. כי אם הייתה לי ברירה כנראה שהייתי עוזב, אבל כשאין לי, אני פשוט נאלץ להישאר ולסבול. ההרגשה שלי היא, ממש כמוך, שהטענות שלי הן קטנוניות מדי והסבירות שהן יקבלו יחס ממישהו הוא קטן ביותר. לדעתי, אם כבר חוקקו את החוק, צריך גם לדאוג לחזק את המשמעות ואת תחושת ההרתעה שהוא אמור להטיל, ושהאזרח הקטן לא ייאלץ לעמוד על הזכויות שלו בלי שום תמיכה של החוק.
    לגבי המעשנים שהגיבו, נכון שיש עוד כמוכם שמבינים לליבם של הלא מעשנים, אבל איך שאני מרגיש, הרוב לא כמותכם.

  9. תמר הגיב:

    עישנתי פעם מעט אבל היום אני לא מעשנת ודי סובלת מזה.
    בהריון הקודם שלי הייתי בקניון איילון וביקשתי לא לעשן אמרתי להם שזה לא חוקי. הם כן הסכימו לא לעשן לעשות לי טובה אבל לא הכירו בכך שזה לא חוקי. התרוץ שלהם היה שהמקום הציב מאפרות.
    מאפרות משמשות גם לזרוק דברים אחרים לדעתי ובכל זאת הברמן תמך בדעתם. אחרי זה הלכתי להנהלת הקניון להתלונן.
    אני מבינה את הקושי לפנות לאנשים ולבקש לא לעשן זה כאילו נורא לא חברהמני וזה אבל מה לעשות שזה מסריח ומפריע?
    לא סתם עשו חוק נגד זה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s