על עכברים ועל ספרים

יום מספר 8 בפרוייקט שבוע הספר מובא לכם בסימן מעגלים נסגרים.

גדלתי בירושלים, ובשבילי כשהייתי קטנה שבוע הספר היה אך ורק גן הפעמון. האהבה לספרים התערבבה עם האהבה לגן הפעמון והכול ביחד היה משמח וכייפי ומרגש ונחמד. וצפוף ודביק ורועש ומעייף, אבל בכל זאת נחמד. דוכן אחד שתמיד ביקרנו בו היה הדוכן של יודה-אבא-של-נתלי, הרי הוא יהודה מלצר, שבאותם הימים היה הבעלים והעורך הראשי בהוצאת אדם. זוכרים את הוצאת אדם? אפרופו הרשומה של אתמול, ספר העוגות האדום יצא בהוצאת אדם (מעגל ראשון נסגר). גם ספריו של שֶל סילברסטיין, כגון העץ הנדיב, החתיכה החסרה ועוד יצאו באדם; וסדרת דובי דֹב של אלזה מינרק ומוריס סנדק (מי שלא מכיר – שירוץ לחפש); ולא מעט מספריה המוקדמים של גלילה רון פדר (לפני שנוסף לה עמית). שנים שהוצאת אדם כבר לא פעילה, אך למרבה השמחה את ספריה אפשר להשיג עדיין והם מופצים על ידי הוצאת מודן. בינתיים הלך יהודה והקים לו הוצאה אחרת – "ספרים בעליית הגג". ומה יצא מעליית הגג? נכון – הארי פוטר.( והנה נסגר עוד מעגל גדול.)

באחת השנים חילק יודה בדוכן שלו מדבקות אקס-ליבריס של צפרדי וקרפד, עוד סדרה מוצלחת שיצאה באדם, מאת ארנולד לובל. והחודש יצא בהוצאת צלטנר (הפצה – מודן) ספר חדש של ארנולד לובל: מרק עכברים שמו. אם השם מוכר לכם, אולי זה כי קראתם את הרשומה של שלשום, שם הוא הוזכר שספר בעל שם מוזר. (עוד מעגל נסגר.)

מרק עכברים בגודלו ובמתכונתו שייך ממש לסדרת "אני יכול לקרוא" שבה יצאו ספרי דובי דב וספרי צפרדי וקרפד, ובכך הוא מזכיר לי את הוצאת אדם ומתיישב לי נפלא עם אווירת שבוע הספר והזכרונות האישיים. בספר מסופר על עכבר אחד, שסמור לוכד אותו ומכניס אותו לסיר במטרה להכין ממנו מרק. העכבר מחפש להציל את נפשו, ואומר לסמור שמרק עכברים לא יכול להיות טעים אם אין בו סיפורים. הוא מספר לסמור ארבעה סיפורים שבכולם משחק תפקיד איזה עכבר קטן וחכם. בתום הסיפורים שואל הסמור את העכבר, איך מכניסים את הסיפורים לסיר, העכבר שולח את הסמור לחפש חפצים מסויימים שהוזכרו בסיפורים. כמובן שבזמן שהסמור הולך להביא את החפצים – משימה לא קלה לכשעצמה – העכבר בורח, וניצל.

אהבתי את הספר הזה בין היתר כי הוא התחבר לי לכל כך הרבה מסורות סיפור. זאת הוכחה שגם סיפור חדש יכול להיקרא כקלאסי לגמרי. ניכר שהסיפור נכתב מתוך היכרות עם נוסחאות של אגדות עם, ומתוך כבוד כלפיהן.

כמה סיפורים הזכיר לי הסיפור?

* הוא הזכיר לי את מרק מסמר, אותה מעשייה המסופרת בגרסאות שונות, שבה (בדרך כלל) אישה קמצנית וקשת לב מתומרנת על ידי איזה מקבץ נדבות להכין מרק טעים, כביכול ממסמר אך למעשה ממרכיבים המונחים אצלה בבית.

* הוא הזכיר לי את הסיפורים על האח ארנב – Brer Rabbit – מתוך סיפורי הדוד רמוס, סיפורים שבהם הארנב החכם מערים פעם אחרי פעם על השועל והדוב שמנסים לתפוס ולאכול אותו, ומצליח להימלט מהם. סיפורי הדוד רמוס צמחו מתוך סיפורים בעל פה של עבדים שחורים בדרום ארצות הברית, והושפעו מאוד הן מסיפורי עם אפריקאיים, הן ממעשיות ואמונות של האינידאנים ילידי אמריקה.

* הוא הזכיר לי את אלף לילה ולילה, ואת שחרזאדה החכמה, שסיפרה סיפור אחרי סיפור ושזרה את סיפוריה זה בזה כדי להציל את חייה מלילה ללילה.

* הוא הזכיר לי את טרופותי המוצלח של ג'וליה דונלדסון (שאינו שלם בלי האיורים המלבבים של אקסל שפלר) ובו העכבר משטה בכל חיות היער, וגם בטרופותי עצמו.

אך מעל הכול, הוא הזכיר לי דווקא שני ספרים ישראליים של הסופרת דבורה אמיר: מעשה בעכבר ובשני חתולים רעבים (איירה אורה אייל, הוצאת איילות), וספר הסיפורים הגדול של משפחת עכ-בר (איירה נעמי גרשטיין, הוצאת איילות-יובל). בסיפורים החמודים והמצחיקים הללו, עכברים חכמים מצליחים לשטות בחתולים העצלנים שתופסים אותם. בספר השני, ממש כמו ב"מרק עכברים", העכבר מספר לחתול סדרה של סיפורים כדי להסיח את דעתו בזמן שהוא מתכנן בריחה.

אם לא הייתי יודעת שזה בלתי-סביר-עד-בלתי-אפשרי, הייתי אומרת שלובל גנב מדבורה אמיר את הרעיון לסיפור. האמת מן הסתם מורכבת יותר: כל מספר סיפורים "גונב" רעיונות מנכסי צאן הברזל של התרבות. כל סיפור מכיל בתוכו אלמנטים של סיפור מחדש. כשכותבים סיפור קלאסי כל כך, אי אפשר אלא לשאוב מנוסחאות ותבניות קלאסיות.

הספר מרק עכברים חביב ונעים לעין, אם כי לדעתי מבנה הסיפור-בתוך-סיפור כמו שהוא טופל במקרה המסוים הזה קצת סירבל והכביד על הקריאה (את הילדים שלי זה לא החזיק בקלות). הוא כתוב במתכונת שאמורה להיות קלה לראשית קריאה, אבל הקצב בו איטי אולי טיפה יותר מדי. הסיפורים שבתוך הסיפור נחמדים אף הם, מי יותר ומי פחות, אבל אולי טיפה מעודנים מדי בשביל קוראים צעירים מאוד. בסך הכל אני ממליצה על הספר – אבל עוד יותר אני ממליצה על הספרים של דבורה אמיר, שהם קצרים יותר, מתנגנים יותר ומצחיקים הרבה יותר!

האמת, לא ברור לי איך בדיוק משיגים את הספרים של דבורה אמיר. כמו במקרה של נורית אלטוביה, מדובר בסופרת שיש לי איתה היכרות אישית, וקיבלתי את הספרים ישירות ממנה, מתנה לרגל הולדת בני הבכור. בדיקה באתר בוקנט של רשת צומת ספרים מעלה שאפשר להשיג שם את ספר הסיפורים של משפחת עכ-בר, שהוא דווקא הטיפונת פחות מוצלח לדעתי (מאותה סיבה שפחות אהבתי את מרק עכברים – הסיפור קצת מתפזר). בדיקה באתר של סטימצקי מעלה שמנוע החיפוש שלהם לא שווה כלום ובשירות הלקוחות שלהם שמו אותי בהמתנה ארוכה עד שהתייאשתי. אבל בקיצור, צאו, חפשו, ותהנו, מכל הספרים והמעגלים הנסגרים שהוזכרו לעיל.

המעגל האחרון שאסגור פה הוא מעגל עצוב. הפעם האחרונה שבה ראיתי הן את יהודה מלצר והן את דבורה אמיר היתה בלוויה. ועל כן הרשומה הזאת מוקדשת בצער עמוק ובכאב על ילד שאהבתי ושאיננו, גדי ברינקר ז"ל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על עכברים ועל ספרים

  1. טלי הגיב:

    סוף הפוסט שלך הוא בוקס מפתיע בלב.

    אבל לפני הבוקס הזה נהניתי לגלות פה ספרים ומעגלים שהכרתי וכאלה שחידשת לי אבל הכי מוזר – מסמר?!? אני מכירה את זה בכל כך הרבה גרסאות כמרק האבן…(העיקר שהטעם אותו דבר).

  2. לאה הגיב:

    אני כותבת כדי לומר לך עד כמה אני שמחה על פרוייקט שבוע הספר שבו את מפרסמת יום יום. אני מאד אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך, ופוסט שלך יום יום – זו פשוט חגיגה. אני בטוחה שזה לא כל כך קל בשבילך, ולכן חשוב לי לומר לך תודה רבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s