אבא, אמא, קרוסלה

רשומה מס' 5 בפרוייקט עדכון הבלוג כל יום בשבוע הספר. וגם הפעם, סיפור.

לפני חודשים ספורים קיבלתי מייל מאיש בשם נתי בית, שסיפר לי שיש לו משהו בשבילי, שנוצר בהשראת הבלוג שלי. הופתעתי מאוד, הסתקרנתי מאוד, כמובן זה גם מחמיא ואלמנט המיסתורין נטע בי מבוכה מסויימת. די היה ברור לי שהכוונה לספר, אבל איזה מין ספר בדיוק, וכיצד הוא קשור לבלוג שלי – נשאר בגדר תעלומה. נתי ביקש ממני את כתובתי כדי לשלוח לי חבילה בדואר. סיפרתי לו על הבעיות שלי עם רשות הדואר (שאמנם מאוד הוקלו אבל עדיין קיימות), וביקשתי אם אפשר לשלוח לי את התעלומה באמצעות שליח, תוך שאני מתנצלת על הבקשה המיוחדת. נתי דווקא גילה הבנה, ושלח לי את הספר, ככול הנראה, באמצעות שירות השליחים של דואר ישראל. והספר לא הגיע. כעבור זמן מה פנה אלי נתי שוב ושאל מה דעתי על הספר – אבל את הספר לא קיבלתי. נתי, שדווקא קיבל אס-אמ-אס שהודיע לו שהחבילה נמסרה, בירר ובדואר סיפקו לו סריקה של תלוש שעליו כביכול חתמתי כשקיבלתי את החבילה, אלא שהחתימה לא היתה שלי. לאן ולמי הגיע הספר – תעלומה נוספת. אבל לצורך העניין החליט נתי לערוך ביקור מיוחד אצלי בבית ולמסור לי את הספר ידנית.

"אבא, אמא, קרוסלה" קוראים לספר המתוק של נתי, שיצא בהוצאת מודן עם איורים מקסימים של רעיה קרס. בפגישה פנים אל פנים הסביר נתי, שאת הרעיון לספר הוא קיבל אחרי שקרא את הספרים "31 שימושים לאמא" ו-"33 שימושים לאבא" שעליהם למד מקריאת ביקורת בבלוג שלי. בינינו, הספר של נתי נחמד יותר. הוא אימץ את הרעיון שילדים לפעמים רואים בהורים מין חפצים, מכשירים או צעצועים, ועל סמך זה כתב סדרת חרוזים קצרים, שמתארים פעם את אמא, פעם את אבא. אבא הוא מטוס, אמא היא רכבת; אבא הוא סוס, אמא היא פוני. חרוזים נעימים, איורים נעימים מאוד, וכל החבילה חביבה ונעימה. הספר הזכיר לי קצת גם את ספריו של אנתוני בראון, "אמא שלי" ו"אבא שלי" שבהם מופיעים ההורים בגלגולים שונים – כבעלי חיים, רהיטים ועוד – ובכל פעם מזוהים באיורים לפי דוגמת בד שייחודית להם.

סיפורנו עוד לא תם. ישב נתי על הספה מולי, קצת מבוייש, מחכה לשמוע את מוצא פי.  עיינתי בספר, דפדפתי בו, ולפתע פתאום נחה עיני על איור מוכר מאוד.

"רגע אחד!" קפצתי מהספה, רצתי לחדר השני, וחזרתי כשבידי כרטיס ביקור שעליו מופיע בדיוק האיור המדובר – כרטיס הביקור של רעיה קרס. ומאיפה לי כרטיס ביקור של רעיה קרס?

ובכן, כשבועיים לפני הפגישה עם נתי חזרתי מאיטליה, שם השתתפתי בין היתר ביריד ספרי הילדים השנתי בבולוניה, וביקרתי כהרגלי בקיר המאיירים. מי יודע כמה אלפים של כרטיסי ביקור נעוצים שם בקיר, אבל דווקא זה תפס את עיני. אמרתי לרני גרף, עוד מרחוק, לפני שקראתי את השם על הכרטיס – היי, אני יודעת של מי כרטיס הביקור הזה, אני מזהה את הסגנון שלה, זאת לנה גוברמן! ואז התקרבתי והרמתי את הכרטיס, ולתדהמתי זאת לא היתה לנה גוברמן. אבל האיור, האיור הזכיר לי כל כך את האיור בחזית הספר "בועות הסבון של גלי" מאת אבירמה גולן! איור, אגב, שאהבתי כל כך, עד שרכשתי לי הדפס שלו שמחכה פה שיום אחד אגיע למסגר אותו. ובכל זאת היה מדובר באיור של רעיה קרס מתוך הספר הזה.

אבל בזאת לא תמו צירופי המקרים. בעודי מחפשת להאריך את השיחה עם נתי, נחה הפעם עינו על תמונה שהיתה תלויה מעל הפסנתר בסלון שלי. "מאיפה יש לך ציור שציירה אשתי?" הוא שאל.

אצלנו בבית לא תלויות הרבה יצירות אמנות על הקירות. איכשהו אף פעם לא הגענו לזה. יש לנו כמה הדפסים ממוסגרים של תמונות קלאסיות, די משעמם. רק מעל הפסנתר טיפחתי לי פינה של יצירות מקוריות יותר, קטנות יותר, שאת רובן קיבלתי כמתנה. רק אחת רכשתי לעצמי במיטב כספי בגלרייה לאמנות בצפת, כי כל כך מצאה חן בעיני: לוחית מתכת מצויירת בטכניקת אמייל, ובה רואים ילדה/מכשפה מבויישת, שמכסה את פניה, וכפות רגליה בגרביים עם פסים עולות וממסגרות את כל התמונה. ויום אחד כשאלמד להפעיל את הסורק אולי אסרוק אותה לכאן, אבל בינתיים תאמינו לי שהיא יפה ומתוקה להדהים. את הציור הזה ציירה אשתו של נתי, גאולה בית. (עדכון: נתי שלח קישור שאפשר לראות בו את התמונה.)

כך שהספר הזה, "אבא, אמא, קרוסלה" קשור לא פחות ולא יותר לשתי יצירות אמנות שרכשתי לעצמי פשוט ככה כי אהבתי אותן.

בהזדמנות חפשו אותו, כאמור, ספר מתוק ונעים עם איורים שובי לב, שיכול להיות גם מתנה למשפחה עם קטנטנים. ותודה רבה לנתי בית, נעמת לי מאוד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על אבא, אמא, קרוסלה

  1. רוני הגיב:

    איזו שרשרת צירופי מקרים מעניינת. ביקום אלטרנטיבי את ונתי הייתם מתחתנים.

  2. נתי הגיב:

    הי גילי,
    תודה שכתבת.
    תיארת את הכול בפרוטרוט, לא החסרת דבר🙂

    הסיכוי לצירוף המקרים באמת היה קלוש: אשתי מוכרת עבודות בודדות. לאותה גלריה בצפת היא שלחה בסך הכול שני ציורים.
    והנה המכשפונת, אין צורך לסרוק: http://geula-bait.livejournal.com/5706.html

    ושוב תודה על ההשראה!

  3. chellig הגיב:

    פששש…באמת צירוף מקרים אין-לי-שם-תואר-מדויק אבל בין המעניין למדהים

  4. ימימה הגיב:

    איזה יופי של סיפור ושל צירופי מקרים. והציור מתוק מתוק!

  5. שרה הגיב:

    איזה סיפור מדהים על ספר, אמנות ועוד🙂
    ולגבי דואר ישראל זה ממש לא מפליא אותי… גם אצלנו המון חבילות לא מגיעות ליעדם😦

  6. טלי הגיב:

    וואו! (-:

    מותק של ציור, המכשפה של אשתו, ותגידי, אפשר אולי להאריך את שבוע הספר, רק כאן בבלוגך?…(-:

  7. חגית ויס הגיב:

    מילא הסיפור שלכם אבל הספר עצמו! מופתי!

    ראשית, לקחתי אותו ליד בגלל הכריכה הכובשת.
    אח"כ נשביתי בקסם הספר.
    חריזה מצוינת, לענין. ספר שכיף לקרוא בו שוב ושוב

    בנות השנתיים שלי מאוהבות בו.
    בקשתי מבת ה5 לבא ולהקשיב בגלל האיורים המיוחדים. התנצלתי שזה ספר לקטנות.
    כשסיימתי היא אמרה שזה בכלל לא לקטנים. גם היא מצאה בו את עצמה.

    בקיצור -כולנו נהנים ממנו.

    כל הכבוד! הלוואי ויהיו עוד הרבה ספרים כאלו!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s