השכנה מתחת לרצפה

היום הוא היום הרביעי לפרוייקט עדכון הבלוג כל יום במהלך שבוע הספר, ולכבודו אני מבקשת לפרוע חוב ישן לשכנה שמתחת לרצפה, הרי היא נורית אלטוביה.

 

אני גיבור?

ביום ראשון קפצתי ממדרגה

וחשבתי את עצמי לגיבור נורא.

ביום שני כבר קפצתי משתיים

והרגשתי שאני מתקרב לשמים.

ביום שלישי קפצתי משלוש בתנופה

והשמנתי את עצמי מרוב גאווה.

אבל ביום רביעי,

כשרציתי לקפוץ מארבע מדרגות,

עצמתי חזק את העיניים

וחזרתי המון פעמים בליחשוש:

"על החיים ועל המוות

אחת שתיים שלוש…"

פתאום הסתובב לי הראש,

בבטן הרגשתי מין חולשה,

הלב דפק, היד רעדה…

ירדתי במדרגות אחת אחת לפי התור

ונתתי ליום רביעי לעבור

בלי להרגיש שאני גיבור.

      (מתוך: "לאן עולות המחשבות" מאת נורית אלטוביה, כתר 1988)

אחת לכמה זמן, כשהייתי קטנה, היתה נשמעת דפיקה בדלת, ובפתח היתה עומדת נורית, השכנה מהקומה מתחתינו, ובידיה חפיסה של דפים לבנים. "יש לי שיר חדש להקריא לכן," היתה אומרת בעיניים בורקות, ומקריאה. ובשירים האלה תמיד היתה איזו מתיקות, וסוג של מחשבה שהיה בו זמנית ילדי ועמוק, לא מתחנחן כמו מבוגר שמתיילד אלא משתאה כמו ילד שתפס איזו רוח שירית.

כמה גאה הייתי בנורית כשהוצאת כתר פרסמה את הספר המתוק שלה, "לאן עולות המחשבות". כל הילדים בדור שלי גדלו על שירים של יהודה אטלס ויהונתן גפן – ואני גדלתי גם על שירים של נורית אלטוביה. חלקם מן הסתם דיברו אלי יותר מאשר אל ילדים אחרים, כי הכרתי ממש את החוויות שאליהן התייחסו, כמו השיר הבא:

 

משפיץ לשפיץ

כשכף הרגל שלי היתה קטנה קטנה

הצלחתי לשים אותה על הבלטה

ליד המיטה

עם רווח למעלה ורווח למטה

בתוך הקווים, בזווית ישרה.

אחר-כך היא קצת גדלה, התארכה

ולא נשארה לה טיפונת מקום,

הצלחתי לשים על אותה הבלטה

את הרגל שלי

בקצת אלכסון

מהשפיץ בקצה העליון

עד השפיץ בקצה התחתון.

וכשהיא תהיה ענקית כמו של אבא,

או כמו של אלון

שלומד בתיכון,

אז כבר אלך למדוד בסלון

כי יש שם בלטות כאלה גדולות

שהרגל שלי תוכל לעמוד

בשני כיוונים

בשתי הצורות,

עם רווח, עם שפיצים, ישר ועקוֹם

ועוד ישאר לה אפילו מקום.

    (מתוך "לאן עולות המחשבות")

גם אצלנו בבית, קומה מעל משפחת אלטוביה, היו בחדרי השינה בלטות של 20X20 ס"מ, ובסלון בלטות של 30X30. את משחק מדידת הרגל בתוך הבלטה אני משחקת עד היום, ולא לגמרי ברור לי אם זה משהו שנשאר לי בהשפעת השיר של נורית, או משהו שמאז ומעולם הייתי עושה, ונורית פשוט ידעה לתאר את זה באופן המושלם. שתי האפשרויות נראות לי סבירות באותה מידה.

נורית חילקה עותקים לכל החברים, והספר כנראה נמכר לא רע, עד שאזלה המהדורה. מהדורה שנייה לא הדפיסו בכתר. לא לחלוטין ברור למה, כי כאמור, המהדורה הראשונה אזלה. כשהתחלתי לעבוד בכתר, שנים אחר, נורית ביקשה ממני אם אוכל לברר מה קרה ללוחות של הספר; הזכויות כבר מזמן חזרו אליה, והיא שקלה להדפיס אותו שוב בהוצאה עצמית. בכתר כמו בכתר, אף אחד לא ידע בדיוק על מה אני מדברת, וכשהתעקשתי להמשיך ולברר הועלתה הסברה שהלוחות של הספר הושמדו יחד עם לוחות של ספרים רבים אחרים בהצפה גדולה שהיתה פעם במחסנים. נורית למדה את הלקח ואת ספרה השני, "נראֶלי ונדמֶלי", עם צילומים של הצלמת שי גינות, היא הוציאה מראש בהוצאה פרטית, לחלוקה מצומצמת.

יום אחד הדלקתי טלוויזיה  ובדיוק שודרה תוכנית הילדים "פרפר נחמד". אני כבר הייתי ילדה גדולה, אבל באותם הימים היה רק ערוץ אחד ומי שהדליק טלוויזיה צפה בו, אז צפיתי. ופתאום, בחיי, מקריאים ומציגים את אחד השירים של נורית! כמה שמחתי, וכמה התרגשתי! נשארתי לצפות עד סוף התכנית כדי לראות את שמה בקרדיטים. אבל השם לא הופיע. השיר, כך לפי הקרדיטים, נכתב על ידי יהונתן גפן. אבל יכולתי להישבע שזה שיר שנורית כתבה, והרי אני מכירה את השירים. בהזדמנות שאלתי על כך את נורית, והיא לא ידעה דבר. זמן מה אחר כך התברר: כן, אכן צולמו כמה שירים של נורית לתכנית "פרפר נחמד", אבל מישהו שם התבלבל והניח שיהונתן גפן כתב אותם. מה שנקרא, "אופס". ומה עושים עכשיו? את אנשי הטלוויזיה החינוכית עניין הסיפור הזה כקליפת השום. הפרקים האמורים לא היו פרקים חדשים, הם צולמו מזמן. להקליט אותם מחדש הרי אי אפשר. להתנצל – באיזה פורום ובפני מי? לתת איזה פיצוי כספי – מי יכול לטרוח להתעסק בשטויות כאלה. בכמה כסף כבר מדובר. אילו עורך דין היה מאיים בתביעה, אולי מישהו היה מזיז את עצמו בחינוכית, לפצות את נורית על החרפה, ודווקא יש דרכים. נכון, את התכניות ששודרו אי אפשר לשנות בדיעבד, אבל אפשר היה לתת לשירים של נורית במה באחת התכניות שמצולמות עכשיו. אבל נורית לא בנויה למלחמות. וככה זה נשאר. כמדומני מדובר בארבעה שירים של נורית, שעליהם קיבל קרדיט יהונתן גפן (ומה אני יודעת, אולי אפילו קיבל תמלוגים מאקו"ם כששודרו?) ורק קומץ אנשים בעולם יודע על העוול הזה.

נורית זוכה בהכרה צנועה מפעם לפעם. היא כתבה גם שירים למבוגרים שהתפרסמו בבמות מכובדות, מקהלת ילדים שרה כמה משיריה המולחנים, היא זכתה בפרס ספרותי. ועם זאת, תמיד כשאני חושבת על השירים של נורית יש לי תחושה של החמצה. מבחינתי האישית, השמות יהודה אטלס, יהונתן גפן, מיריק שניר ונורית אלטוביה צריכים גם צריכים להיאמר בנשימה אחת. וכשמדי פעם מתפרסמת איזו אסופת שירים לילדים, אני תמיד מחפשת בה שירים של נורית, מתוך איזו תקווה תמימה שאולי הפעם…

השירים המתפרסמים כאן מתפרסמים כולם ברשותה של נורית אלטוביה. ראו בהם טעימה מכתביה, שאותם כאמור אי אפשר בימינו להשיג. אני מקווה שכמוני תראו בהם את החן והקסם.

 

לו היה לי קרנף

לו היה לי קרנף

  הייתי שם לו קולר ושרשרת,

    על הקרן קושר לו יופי של סרט

      והולך איתו סביב השכונה

        לטיול.

          אז מכל הבתים היו מתאספים

            ובאים ילדים סקרנים,

              שואלים:

                – מאיפה קיבלת?

                  – ומה הוא אוכל?

                    – גם אנחנו רוצים עם קרנף לטייל.

                      – מסכים לליטוף?

                        – תקבל ת'אולר או חפץ אחר

                            נוצץ ויקר.

                               מבטיחים לי: יותר לא נצחק

                                לא נלעג,

                                  לא נגיד איזה ילד מוזר.

 

                                    אבל אין לי שרשרת

                                    ואין לי גם סרט

                                      ואין לי קרנף

                                        וגם אין לי חבר

                                          ואף ילד אינו מתעניין בי יותר.

(מתוך "נראלי ונדמלי" מאת נורית אלטוביה, הוצאה עצמית)

                            

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על השכנה מתחת לרצפה

  1. רחלי הגיב:

    תודה שחשפת בפנינו את נורית. זו פעם ראשונה שאני שומעת עליה והשירים פשוט מקסימים. השיר על הקרנף שבר את ליבי.
    איפה אפשר להשיג את הספרים?

  2. gilibug הגיב:

    זהו, שאפשר לחפש רק עותקים מיד שניה…

  3. של הגיב:

    מרגיז! עניין הפלגיאט, גם אם נעשה "בטעות". אנשים צריכים לקבל הכרה על הפירות שלהם, במיוחד כשהם כאלה מתוקים.
    תודה

  4. טלי הגיב:

    פוסט מרגש ממש – חויה כזאת של לגדול ולראות ממש איך שיר נולד (ולא רק שיר של יהונתן גפן…) נשמעת לי כמו חויית תשתית מקסימה ונפלאה במיוחד.

    עניין הקרדיט והיעדרו מרגיז ומקומם, אולי מה שאפשר לעשות זה להוציא מהדורה חדשה בהוצאה אחרת, בטח יש לה עותק או כמה, לא שווה להעתיק את הטקסטים משם ולדחוף את זה להוצאה אחרת?….

    בכל מקרה, עשית לה חסד כאן.

    אמנם החריזה צורמת לי בחלק מהמקומות, אבל הרגש החי והאותנטי ונקודת המבט המקורית מפצים על זה, לטעמי. זה כאילו שהיא נקודת חיבור בין יהודה אטלס לשלומית כהן אסיף וזה מעניין, כי אלה שני משוררים מצוינים שלא הייתי חושבת שיש קשר ביניהם (לא מדויק- שניהם ישירים וכנים מאוד, אבל עדיין, ממש ממש שונים,) והיא כאילו תחנה באמצע בין שניהם, זו האסוציאציה שלי.

    כמה אני לומדת ונהנית מפרויקט שבוע הספר שלך- תודה (-:

  5. אלה הגיב:

    שלום גילי
    למזלי, אני חברה של נורית וקבלתי את ספריה ישירות ממנה. כמורה ותיקה לגיל הרך
    הזמנתי את נורית לספר על כתיבתה והילדים הגיבו בשמחה על השירים ותמפגש
    הנחמד. אין ספק שהייתה "פשלה" בעניין הפרסום של השירים (בהוצאה ובטלוויזיה).
    תודה לך על הבמה שנתת לנורית . אני תקווה שקוראיך והמגיבים בבלוג זה ישיגו את הספרים המוזכרים ויעבירו הלאה.

  6. צביקה א' הגיב:

    ברשותך (לאחר מעשה), שלחתי לאיתמר לוי ("ספר זיכרונות"). האם ירים את הכפפה היפהפייה הזו ?

  7. ציקי ד. הגיב:

    תודה לך, גילי, על הרשימה המחמיאה.

    אני מכיר את נורית ושייקה עוד מהמאה הקודמת,
    ושמחתי לראות שיש להם בעליית הגג שכנה כזאת מפרגנת.
    ואשר לאנשים הלא נחמדים מ"פרפר נחמד", הגיע הזמן שהם יבואו לבקש סליחה.

    שיריה המולחנים של נורית נשמעים נהדר, ואני מקווה שהתקליטור יצא לאור במהרה.

  8. דליה עופר הגיב:

    אני שמחתי מאד לקרוא את מה שכתבת. נורית ואני חברות מילדות ולידתו של שיר זכורה לי לא כילדה אלא כאשה. החוויה תמיד מעוררת התרגשות והשתאות.
    הבנות שלי גדלו עם השירים האלה וגם נכדי וחברים בארה"ב שילדיהם לומדים בבתי ספר עברית קיבלו אותם כמתנה.
    אכן כתכת נכון, לא מתיקות ישנה בשירים אף כי מתוקים הם, אלא השתאות המתבונן כילד ומתפעל גם כשהוא גדול וגם כשהעמב הטא יחק מהם.
    אני כל כך שמחה שפרסמת את השירים האלה ושמחה שעוד רבים יהנו מהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s