גמאני מחשבות על הביומטרי

סתם סיפור. לפני כמה שנים השתכנעתי לעשות כרטיס "לייפסטייל", בשביל לקבל הנחות בסופרפארם – מקום שאמא טרייה כמעט ואינה יכולה לחמוק ממנו. מילאתי טופס ובטופס כתבתי כל מיני פרטים שביקשו ממני, כי אחרי הכל זה כרטיס אשראי, נכון? ובין היתר שאלו אותי מה שמי, וכתבתי "גילי בר-הלל", כי, תאמינו או לא, זהו שמי. עברו כמה ימים או שבועות, והנה הוזמנתי לבנק לאסוף את כרטיס הלייפסטייל החדש שלי. ומה כתוב עליו? "אביגיל בר הלל". בלי מקף, ולא גילי.

הנכון הוא שכשנולדתי, רשמו אותי במשרד הפנים בתור אביגיל. אבל אחרי שנים ארוכות בהן אף אחד שהכיר אותי לא קרא לי אביגיל*, בעוד השם אביגיל צבר בשבילי קונוטציות לא נעימות של מוסדות ופקידים, הלכתי למשרד הפנים ושיניתי את שמי רשמית לגילי. בתעודת הזהות שלי אני גילי, ברישיון הנהיגה אני גילי, בפנקס הבוחר אני גילי, בפספורט אני גילי, אבל בכרטיס לייפסטייל – אביגיל.

סליחה, אבל מאיפה הקרצתם את האביגיל? צלצלתי לברר.

"כנראה היה לך כרטיס קודם על שם אביגיל".

"היה, לפני שנים. אבל ההוא היה ויזה, וזה לייפסטייל. חשבתי שלייפסטייל זה מתשלובת ישראכארט, לא?"

"כן."

"אז מה, ויזה משתפת מידע עם ישראכארט?"

שתיקה בצד השני של הקו. לא יודעים מה לענות.

"אני רוצה שתשנו לי את השם על הכרטיס לגילי."

"אי אפשר."

"אבל זה השם שלי גם במשרד הפנים."

"את צריכה ללכת לבנק, לבטל את הכרטיס, לחתום על הצהרה שאת שינית את השם, ולעשות כרטיס חדש בשם החדש."

 

או משהו כזה. לא זוכרת את הפרטים בדיוק, זה היה לפני כמה שנים, וכבר מזמן אין לי גם כרטיס לייפסטייל. אבל למדתי שיעור קטן בחיסיון של מידע (הכל פרוץ) ובבעלות שלי על הזהות שלי (אשלייה בלבד). לייפסטייל יודעים מי אני, ומה עוד, הם גם יגידו לי מי אני במקרה ונדמה לי שאני מישהי אחרת.

אני לא פושעת ואין לי מה להסתיר. רק יש לי הרגשה מאוד מאוד לא נעימה מזה שגוף שלא היתה לי איתו בעבר התקשרות יודע לשלוף פרטים שלכאורה לא היתה אמורה להיות לו גישה אליהם. גם אם לא בהכרח נעשה בזה שימוש לרעה, עצם היכולת מלחיצה אותי.

ככל שאוגרים עלינו יותר מידע, כך עולה ההסתברות שמישהו יעשה טעות או יתבלבל בשלב כלשהו, וזה ימשיך ללוות אותנו לכל אורך חיינו. אין בזה צורך. המאגר הביומטרי הזה, זאת אבן גדולה מאוד שטיפשים רוצים לזרוק לבאר.

 

http://no2bio.org/home/

 

 

* אז למה נתנו לי את השם אביגיל? אמא שלי טוענת שרצתה לקרוא לי גילי, אבל שסבתא שלי, עליה השלום, אמרה שגילי זה לא שם מכובד לאדם מבוגר. גילי יכול להיות שם של ילדה, או שם חיבה. אישה בוגרת צריכה שם מכובד יותר. מכאן עלתה ההצעה לרשום אותי בתור "אביגיל". למרבה האירוני, כשסבתי ז"ל נפטרה, היא הורישה בצוואה שלה כך וכך ל"גילי בר-הלל". אלא שבאותם הימים טרם שיניתי את שמי במשרד הפנים, ונאלצתי לחתום על אי אלו הצהרות בנוכחות עדים שיעידו שהכוונה כנראה היתה אלי, למרות ששמי הוא אביגיל. ובקיצור, העובדה שהשם שלי ברשומות לא תאם לשם שלי בפי כל מי שמכיר אותי, כבר גרמה לי לצרות בעבר. נכון, צרות קטנות. יכול היה בקלות להיות גם צרות גדולות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה תהיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על גמאני מחשבות על הביומטרי

  1. מיכל הגיב:

    אין כמו סיפור אמיתי, על מקרה שהוא לכאורה שולי, פרט קטן, כדי להסביר עד כמה אסור שזה יקרה.

    תודה גילי

  2. ג'וליאנה הגיב:

    גם אני משתמשת בשם החיבה שלי רוב חיי אבל לא הגעתי עד שינוי במשרד הפנים. ועד היום אני לפעמים לא בטוחה איך להזדהות. ובכלל אני עדיין לא מצליחה להיפרד משם הנעורים ומצד שני עדיין רוצה גם את שם הנישואים. בלגן.

  3. ימימה הגיב:

    כמו מיכל.🙂

    כמוך, גם לי קרה לא פעם שקראו לי "שלומית" כי זה שמי השני. הרי לא יעלה על הדעת שמישהי תסתובב חופשייה ומאושרת עם שם כמו ימימה. כשקוראים לי שלומית אני ישר מבינה שמישהו התעסק עם מאגרי נתונים שהוא לא היה אמור להתעסק איתם.

  4. רונית ש הגיב:

    אבל נראה לי שדווקא את הנתונים הביומטריים אי אפשר לזייף. הנתונים הביומטריים הם המרחק בין בין האישונים,המרחק בין הנחיריים לשפתיים וכדומה. נתונים שלא משתנים בניתוחים פלסטיים ובהזדקנות. כיום כל אחד יכול להוציא תעודת זהות מזוייפת עם תמונה של אדם א' ופרטים אישיים של אדם ב'. וזה שיש הצלבת מידע בין גופים – זה כבר מזמן לא מפתיע אותי. לפי הידוע לי, כתוצאה מחוק חופש המידע מאגר השמות של משרד הפנים הינו מאגר הפתוח לעיונו של כל החפץ בכך. אז אם כולם קוראים לך "ציפי" ואהוד ברוג מתעקש לקרוא לך ציפורה, או אם קוראים לך מירי רגב ואהוד קורא לך בשם משפחת נעורייך, אל תופתעי.

  5. אסתי הגיב:

    מה לגבי שיחות הטלפון שאנחנו מקבלים לסלולארי שלנו מכל מיני גופים מסחריים שמעולם לא היינו איתם בקשר, שיחות שכל מטרתן למכור לנו משהו שאנחנו לא צריכים?

    מאיפה הם הגיעו למספר שלי?
    זכור לי שפעם שאלתי את אחת מנשות השיווק הנמרצות והיא אמרה לי בפירוש – מהמאגר של משרד הפנים.

  6. יעל הגיב:

    כבר למדנו , אם אתה לא יכול להלחם ,ובאמת כמעט ואין אפשרות כזו בעניין הזה ,
    צריך להצטרף ,כלומר "אלה צרות קטנות "
    ההמלצה שלי לא לספק מידע אישי מ ר צ ו ן !!!
    לחשוב פעמים לפני מה ולפני מי מוסרים מידע ,זה לא חוסם מידע אבל מקשה במשהו להגיע בקלות למידע .
    גילי זה שם שכל כך מתאים לך ,תודה גילי על כל הפוסטים שלך שיש בהם הרבה חוכמה וחן .

  7. אנוכי הגיב:

    הפוסט הזה נתן לי להבין כמה זה טיפשי. תודה, גילי!

  8. פשוט יעל הגיב:

    אבל מכיוון שהתגובות בפוסט על 'דמדומים' סגורות, החלטתי להוסיף את זה לכאן…

    התמונה של החולצה ההיא (And then Buffy killed Edward' או משהו בסגנון) הזכירה לי את הסרטון המצוין הבא:

    חשבתי שימצא חן בעינייך.
    יוצר הסרטון מדבר עליו כאן:
    http://www.wimnonline.org/WIMNsVoicesBlog/2009/07/01/what-would-buffy-do-notes-on-dusting-edward-cullen/

  9. טלי הגיב:

    כשראיתי שאת כותבת על לייפסטייל מייד קפצתי כי חשבתי שאני יודעת מה תכתבי – פעם, לחברה שלי היו תינוקות. לסבתא שלי לא. כל חודש סבתא שלי קבלה מלייפסטייל קופונים לחיתולים, מוצצים,מטרנות וכו' שהיא לא קנתה מעולם (לצד שניים שלושה קופונים למוצרים שהיא כן קנתה), וחברתי, שקנתה מוצרי תינוקות כל הזמן, לא קבלה שום קופונים עבורם. ברגע שעלינו על זה התחתי לעשות החלפות בין הקופונים, אבל גם נהיה לי כבד על הלב מזה שמה שאנחנו צורכים פרוץ לגמרי.
    מה שאת כותבת פה חמור ומדאיג אפילו יותר, כנראה.

    וגם אני כמו ימימה, לא שם אמצעי אבל כן יודעת איך להבחין בין מי שמתקשר אלי כי הוא מכיר אותי לבין מי שמסתמך על מאגרים רשמיים…
    ועכשיו מסתבר שגם האסמאסים שלנו חשופים…אמאלה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s