פוסט לא גמור!!! פשוט קלטתי שעד שאגמור ללטש אותו ולהכניס את כל הקישורים, ייגמר כבר שבוע הספר. אז אני מפרסמת כאן את הטיוטה, ואשתדל בימים הקרובים מדי פעם להיכנס וללטש קצת.
ביקשו ממני שאספק המלצות ספרים לשבוע הספר, כמו שעשיתי בשנה שעברה. אלא שבשנה שעברה כתבתי עדיין בשביל "לאשה", והייתי קצת יותר במוד של המלצות על ספרים. השנה קצת יותר קשה לי להתניע. מדי שנה יוצאים טונות של ספרי ילדים, רבים מהם נחמדים ומאויירים יפה, אף על פי כן רק מעטים מצליחים לבלוט מעל ההמון ולהשאיר איזה חותם בזיכרון. השנה היה מורגש עוד יותר מבשנים קודמות הפער ההולך וגדל באין איכות האיורים (בעלייה) לאיכות הטקס (בירידה). אף על פי כן, הנה כמה ספרי ילדים שאהבתי בשנה החולפת:
החתול שלי הכי טיפש בעולם, כתב ואייר ז'יל בשלה, מצרפתית מיכל פז-קלפ, הוצאת כנרת, 64 ש"ח
קישור להמלצה של יעל דר ב"הארץ"
ספר מתוק ומפתיע, שבו מעיד המספר בגוף ראשון על הגחמות וההתנהגות המוזרה של החתול שלו. אלא שבאיורים לא נראה חתול, כי אם פיל שעוסק במגוון פעילויות חתוליות ללא הצלחה יתרה. הצחיק מאוד את טלי שלי (בת 6), אני נהניתי מההתכתבות של האיורים עם יצירות קלאסיות מתולדות האמנות.
ברחוב ירמיהו, כתבה ליבי דאון הזכורה לטובה מספרה רותם והפיל, איירה לנה גוברמן הזכורה לטובה בשל האיורים המקסימים והעיצוב היצירתי של אני אוהב. הסיפור, יש להודות, טיפה סתמי אם כי מתוק ומחורז נחמד; האיורים ממוגגים. כל איור בספר הוא למעשה קולאז' של בדים עם רקמה, מלאכת מחשבת פנטסטית. הוצאת כנרת, 69 ש"ח.
ספר לגיל הרך: יעל מציצה לרחוב, כתבה יונה טפר, איירה גיל-לי אלון קוריאל. מראש אני אומרת, ספר שאין בו הרבה. אבל ספרי פעוטות טובים הם לעיתים קרובות כאלה: רעיון קטן מאוד שמבוצע טוב. הספר מתאר כיצד ילדה קטנה בשם יעל עומדת על המרפסת ומביטה בעוברים ושבים ברחוב מתחת לביתה. הטקסט והאיורים בספר מחולקים כך שיש פעם כפולת עמודים ובה נראית יעל מרחוק עומדת על המרפסת, כל פעם מזווית קצת אחרת, ובמקביל נשאלת השאלה את מי היא תראה עכשיו (”מי הולך, מי חוזר, מי רחוק, מי קרוב?" הכל בחרוזים חביבים). בכפולה הבאה מתמקדת התמונה מקרוב במי שיעל רואה: פעם כלב, פעם חתול, פעם מכונית, פעם רוכב אופניים וכן הלאה, עד הכפולה האחרונה שבה סוף סוף יעל רואה את אבא שלה – ואולי בכלל לו היא חיכתה כל הזמן. בסוף הספר, יעל בעצמה יוצאת לטייל ברחוב יד ביד עם אבא. פשוט, קטן ונחמד, בעיקר בשל האיורים של גיל-לי אלון קוריאל. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
בנוסף בלטה השנה סדרת הספרים בעריכת יהודה אטלס, "ספרים שאהבתי", בהוצאת קלסיקלטת. קלאסיקות ישנות המתורגמות לראשונה לעברית.
לי אישית יצא לתרגם כמה ספרים מקסימים ביותר. אני אמנם אינטרסאנטית, אבל ההמלצה באה מכל הלב:
בהוצאת אגם, חדשים דנדשים שעוד לא הספיקו לכתוב עליהם בשום מקום:
אתה איש רע מר גאם, אנדי סטנטון – ספר נונסנס מטופש להחריד (במובן הטוב) על איש ממש מגעיל שזומם להרוג את הכלב הכי נחמד בעולם (ונכשל, כמובן). הומור בריטי נונסנסי שצריך לדגום כדי להבין. לא כל אחד יתחבר אל זה, אבל מי שכן צפוי מאוד מאוד לאהוב את הספר הזה.
מי מפחד מהספר הרשע, לורן צ'יילד – ספר המשך ל"היזהרו מזאבים שקופצים מספרים"
החביתיות של מר זאב, ג'אן פירנלי – ספר על טוב ורע בארץ האגדות. לדעתי הוא מבריק. רינת פרימו התחלחלה ממנו. מבטיחה שיום אחד אכתוב פוסט שלם וארוך מאוד בעניין.
ואלה נוספים לספרים קודמים שתרגמתי לאגם, לרבות: אני קלאריס בין, לגמרי, סר צ'ארלי בן גרביים וההרפתקה הגדולה באמת, קולין וארגז הנמנומים, יוברט הורציו ברטל בובטון-טרנט
בהוצאת איגואנה, "נים בים", ההמשך המאוד נחמד של "האי של נים"
בהוצאת מטר, "לא רציונלים ולא במקרה", ספר שחורג כמעט בכל הפרמטרים ממה שאני נוהגת לתרגם. זה ספר עיון למבוגרים מאת הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי העוסק בכל אותן נקודות מתות בתפיסה הרציונאלית שלנו, בהן האופן שבו אנחנו "מתוכנתים" מפריע לנו לקבל החלטות טובות. מאוד מעניין.
בידיעות אחרונות, "נעלי קולנוע"
ובהוצאת גרף, כמובן, אני ממליצה על כל סדרת הנוער שעליה אני חתומה: סדרת פרסי ג'קסון (השלישי יצא בפסח, הרביעי מיועד לצאת בראש השנה), "הבריון של ארצ'ר", "מסע אל ים הנהר" ו"סבריאל". גם למבוגרים יצאו עכשיו שלושה ספרים חדשים ומלהיבים בגרף: "ינקי מקונטיקוט בחצר המלך ארתור", תרגום חדש של יעל אכמון לקלאסיקה מאת מארק טוויין עם איורים מקוריים מהמהדורה הראשונה; "תשעת בני הדרקון", מד"ב מאת קריס רוברסון (תרגום אורי שגיא); ו"לגמרי קוף" מאת ניק ליירד, הבעל של זיידי סמית', ספר שעוד לא קראתי ואני לא יכולה לספר עליו מלבד להעיד שהוא מקבל ביקורות מעולות והולך טוב מאוד בדוכן שלנו (תרגם אסף גברון).
עוד דף אחד ודי 
בתוך הים הזה שבקלות טובעים בו
נדיר שאני מצליחה למצוא ספר שידבר ללבי.
לשם כך אני נכנסת ל"אמילי"
וליאת, בסבלנות של פיל לא נרגעת עד שאני מוצאת משהו. היא כבר מכירה את הראש שלי, וזה כייף.
תודה על ההמלצות האלה
מזמינה אותתך לקרוא את הכתבה על חנויות הספרים
יש קישורית מהבלוג שלי (אני ברשת)
היי!
קודם כל שוב תודה על פרסי ג'קסון, אני עדיין לא חושבת שאמרתי את התודה הזו מספיק…
הייתי אתמול בשבוע הספר, הוצאנו מעל אלף שקל, יצאנו עם עשרות ספרים. ביניהם מולד הירח בעברית, וEclipse, ספר ההמשך, באנגלית.
קראתי לפני כחודש את התרגום הפיראטי. פחות נהנתי במחשב מאשר מספר, אבל לא יכולתי להתאפק. בשביל הקהל שקורא את הספרים, האנגלית שוברת שיניים. ובאמת, הספר הזה, אפילו עם הארי לא היה לי כזה חיבור.
ראיתי שהיו שם כמה תגובות מאוד לא נעימות ולא בסדר, ובעיקר לא נכונות- מי שאומר לך שהתרגום חוקי- טועה, כי אחרת לא היו מורידים אותם אחרי הפרק התשיעי (והם חזרו אחר כך באופן לא חוקי). חוץ מזה, התרגום היה ממש לא משהו. רחל אהרוני היא ממש לא המתרגמת הכי טובה שנתקלתי בה, אבל בין להיות לא משהו, לבין לעשות שגיאות בתרגום, בכתיב, בפיסוק ואפילו בתחביר, יש הבדל עצום.
ושתדעי, התרגום הפיראטי לא מנע ממני או מכל אחת אחרת לקנות את הספר ברגע שהוא יצא, ומה שיכול להעיד על כך זה שכשהייתי בסטימצקי נותרו להם שני עותקים, לצומת ספרים היו שלושה ונגמרו עד סוף הערב, ובדוכן של ההוצאה סיפרו לי שהם כבר פתחו ארגזים כמה וכמה פעמים כדי שהספר לא ייגמר.
ברור כשמתרגמת לא נעים לך לחשוב על הפרה כזו של זכויות יוצרים וערעור מעמד המתרגמת, אבל יש עוד כמה צדדים כאן, ולא כולם בוטים ומפגרים כמו הבנות שכתבו לך את התמונות.
אני חייב הסבר
פשוט מדהים