יש לך הודעה

 

בסופשבוע ראינו שוב את "יש לך הודעה". בנים, תעשו כמה פרצופים שאתם רוצים, אנחנו הבנות יודעות שזה מותק של סרט. נורה אפרון כתבה, מג ראיין וטום הנקס משחקים, מראש הייתי בעדו. אבל את "יש לך הודעה" אני אוהבת במיוחד, כי זה סרט שמאוהב בספרי ילדים. גיבורת הסרט היא בעלת חנות ספרים קטנה ועצמאית, שנאבקת לא לפשוט את הרגל אחרי שבשכונתה נפתחה חנות ענק של רשת חנויות ארצית זולה.

לכל מי שצפה בסרט היה ברור שהרשת הגדולה, המכונה בסרט "פוקס", אמורה להיות ברנס אנד נובל'ס. בינתיים התחזקה בארה"ב גם רשת מתחרה, בורדרס; ומתברר שגם חנויות מקוונות כגון אמזון נוגסות נגיסה אימתנית בנתח השוק של חנויות הספרים העצמאיות.

 

 

בעשור שחלף מאז צאתו של הסרט התיישנו כל מיני דברים (לדוגמה, אני ובעלי התגלגלנו מצחוק כששמענו את חריקות וטרטורי המודם המנסה להתחבר לרשת כדי להוריד הודעות חדשות). אחד הדברים שהשתנו בזמן שחלף, הוא שאנחנו כבר הרבה פחות מתרגשים מהשתלטותן של רשתות גדולות ודחיקתן לפינה של חנויות הספרים הקטנות והעצמאיות. דומה שהשלמנו עם זה, וקיבלנו את זה כעובדת חיים. ובעצם, מה רע ברשת שמרכזת בשבילנו מבחר הרבה יותר גדול של כותרים, במחירים זולים הרבה יותר?

הסרט "יש לך הודעה" לכאורה מתחיל לדון בשאלה, אבל לא ברצינות. בסופו של דבר הוא מתחמק מלתת תשובה ובורח אל השמאלץ הרומנטי, וכולם נושמים לרווחה וטוב להם על הלב. ובכל זאת ראוי את השאלות הללו לחקור לעומק.

מנקודת המבט של הצרכן, לרשתות גדולות יש הרבה מאוד יתרונות. עצם קיומן של רשתות גדולות הוא לא דבר רע כלל וכלל. הבעיה מתחילה כאשר חנויות הספרים של הרשתות כל כך חזקות, עד שחנויות הספרים העצמאיות כלל לא יכולות להתחרות בהן, ואט אט הן גוועות.

הנה לכם משל: תארו לכם שדה של פרחים, ובו כל מיני מינים שונים של פרחים, שפורחים בעונות שונות, בצבעים שונים, ומושכים חרקים שונים. עכשיו תארו לכם שאחד מאותם פרחים הונדס גנטית להיות עמיד במיוחד (או יובא מארץ אחרת – תבחרו איזה אסון אקולוגי שבא לכם). פתאום הוא משתלט על כל המשאבים שבשדה, והפרחים האחרים לאט לאט נעלמים. בשביל הפרח זה יופי, והשדה כולו עדיין פורח ויפה. אבל מה עם אותם חרקים שנמשכו דווקא למיני פרחים אחרים? כעת הם בסכנת הכחדה. ומה אם יתפתח סוג של כימשון שפוגע רק בפרח הדומיננטי? נישאר בלי כלום בכלל. גם כאשר אחד המינים הוא בעליל חזק יותר ומוצלח יותר, הגיוון בטבע חשוב.

אולי סטיתי רחוק מדי ואף אחד לא יבין אותי. אני מנסה להגיד משהו על חשיבותו של הגיוון בשוק הספרים. חנויות הספרים העצמאיות, גם אם הן יקרות יותר, גם אם הן מתמחות בתחום ספציפי של ספרים ולא מתאימות לכל קונה, גם אם קשה יותר לפדות בהן תלושים ולהחליף ספרים, ואולי בגלל כל אלה – חנויות הספרים העצמאיות חיוניות לקיומו של שוק ספרים בר קיימא לאורך זמן, שבו יש זכות קיום לא רק לרבי מכר אלא גם לספרים עם חיי מדף ארוכים יותר, כגון ספרי שירה, ספרי הגות וספרי ילדים. 

 

 

 

 

שימו לב איזו מותק של חנות ספרים מתוארת בסרט. חנות קטנה ומתוקה שמתמחה בספרי ילדים, ועורכת שעות סיפור ומפגשים עם סופרים. כולה מקושטת בבובות, מוביילים ותמונות של דמויות בספרות הילדים. כמי שהנושא יקר לליבה במיוחד, כל הזמן קפצתי וזיהיתי: מאחורי הדלת יש כוננית שלמה של ספרי ארץ עוץ (וכשמג ראיין החולה שוכבת במיטה, היא מתפנקת לה בספר "הדחליל מארץ עוץ"); פוסטר גדול של אלואיז תלוי על אחד הקירות; בשעת הסיפור מקריאים מתוך "Boy", האוטוביוגרפיה של רואלד דהל. מומחיותה של מג ראיין מוכחת כשהיא מגיעה למדור הילדים ברשת פוקס, ויודעת לענות יותר טוב מהמוכר שעובד שם, מהי סדרת ספרי נעליים ומי כתב אותה (היא ממליצה קודם כל על "נעלי בלט" ומצרה על כך ש"נעלי החלקה" כבר לא בדפוס.) בחנות הזאת הייתי יכולה לגור. 

האם יש חנות כזאת במציאות? כן ולא. החנות הפיזית שבה צולם הסרט היא במציאות חנות לגבינות וענתיקות, כך עולה מחיפוש קל ברשת. הסרט כולו צולם באפר ווסט סייד של מנהטן, והוא שיר אהבה לרובע זה של העיר. באפר ווסט סייד יש חנות ספרי ילדים די דומה ודי נחמדה: בנק סטריט בוקס. אבל החנות שתרמה את הקישוטים והספרים לסרט היא כנראה דווקא בוקס אוף וונדר, הממוקמת באלכנוס משם, בלוור איסט סייד.

גם בישראל יש חנויות עצמאיות שמתמחות בספרי ילדים, ועליהן כתבתי פה בעבר: "אמילי" בתל אביב ו"מחשבות קטנות" ברמת השרון. כמו החנות של מג ראיין בסרט, גם הן נאבקות לשרוד מול הדואופול של רשתות הספרים בישראל, וגם הן עושות זאת באמצעות התמחות, ובכך שהן מציעות מפגשים וסדנאות מיוחדים באמת.

באחד במאי הקרוב (שלא שכחנו שהוא גם חג הפועלים, וחג האביב) יחול "יום העצמאיות" בארה"ב. למה שלא נחגוג אותו גם אנחנו בישראל, וביום זה נביע את תמיכתנו ואהבתנו לחנויות הספרים העצמאיות ברכישת ספר מחנות ספרים שכזאת.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על יש לך הודעה

  1. ח ל י הגיב:

    מקסים. גם אני הצצתי מאחוריה פניה המקסימים של מג ראיין לזהות ספרים…והלב מתרחב ונחמץ כאחת למראה ההבדל בין בתי החרושת למכירות לבין חנויות אהבה כאלה.

    🙂

  2. יונתן הגיב:

    גם ברהיטים(אחרי איקאה חנויות רהיטים התחילו להלחם על קיומן),אוכל(מותה של הצרכניה השכונתית) וכן הלאה.
    הנורא הוא שהתפלגות ההכנסות משתנה ותוחלת ההכנסות יורדת בצורה משמעותית.

    מבחינת הסרט,צ'יק מובי..

  3. דובי הגיב:

    כן אהבתי את הסרט!
    הוא סרט שיש בו המון אהבה לספרים בכלל.
    ומג ראיין וטום הנקס פשוט נהדרים כל אחד לחוד וביחד עוד יותר!
    ושמאלץ וקיץ' הן לא מילים גסות!
    בכל אופן לא כשעושים את הקיץ' טוב!
    והאמת שבאמת היה מעניין אותי לראות פעם חנות כזאת במציאות. תודה על המידע!
    רשימה ממש ממש נחמדה!

  4. גיל הגיב:

    יש מחלקות עצומות לספרי ילדים וגם שם מארגנים מפגשים עם סופרים ואירועים אחרים.

    אני מסכים שזה קצת עצוב שחנויות ספרים קטנות נעלמות. מצד שני, כשיש חנויות מקוונות כמו אמאזון, הרבה יותר קל היום למצוא ספרים נדירים שלא נמצאים ברשתות הגדולות. יש גם ברשת הרבה חנויות ייעודיות, כולל שוק עצום לחנויות יד שנייה. דווקא לגבי ספרים משומשים, יש די הרבה חנויות רגילות במקומות שונים.

  5. כץ הגיב:

    מסתבר שככל שהחנות יותר גדולה כך גדל הסיכוי שנפגוש בה מוכרת כל כך יפה, כמו בסרט.

    חנות קטנה עם מוכרת כל כך יפה, רק בסרטים.

  6. גלי הגיב:

    כבר חנות לספרי ילדים:
    משהו כמו אלף ספרים בעברית, באנגלית (שהבאתי בזמנו מארה"ב ומלונדון) וגם מעט בגרמנית מגרמניה.
    אני מאיירת לילדים.
    ולכן אני קצת חיה בעולם הילדים, למזלו של הבן הקטן שלי.

  7. הסרט "יש לך הודעה" הוא קומדיה אומנטית חביבה לכאורה, אך בפועל הוא כלי להכשרת התהליך המגונה של השתלטות הרשתות על החנויות העצמאיות, וניכורן מסביבתן לטובת האחדה וסטנדרטיזיציה של החנויות העובדים והדעת

    מג ראיין החמודה בעליל, מגלה את האור ורואה שהקפיטליסט המרושע הוא איש יקר וחביב
    האם הוא מוותר, סוגר את עסקיו והולםך להקים בית ספר לבנות בפקיסטאו? לא
    החנות נהרסת וראיין אוהבת את האח הגדול

  8. ליאת הגיב:

    כמי שעומדת מאחורי החנות "אמילי", אני מודה לך על העלאת הרשימה, ועל העיסוק לא בכסף לבדו. מעבר לו יש את הדבר הזה שנקרא "חוויה" – החוויה שברכישת ספר חדש. כי זה הרי לב-ליבו של הספור.
    תודה.

  9. אורי ברוך הגיב:

    בעולם המוזיקה לבין עולם הספרות.
    בעוד אמנים עצמאיים משגשגים וכל נער ביישן עם גיטרה יכול להפוך לסופרסטאר הודות למהפכה הדיגיטלית והאינטרנטית, בעולם הספרות קורה תהליך הפוך. אם לא רשת ענק – קשה לשרוד.
    מצד אחד אנו יכולים להתרווח – זה מעיד שעולם הספרות טרם נבלע בידי המפלצת הדיגיטלית (או לחילופין, הקהל לא רוצה בזאת), אך כפי שצויין בכתבה, הישרדותן של אותן חנויות קטנות ועצמאיות נעשה קשה יותר.
    אבל אישית אני לא מוצא כאן בעיה. ספרות או לא ספרות, אמנות או לא אמנות, בסופו של דבר חנות הנה עסק כלכלי, ואם היא לא רווחית ומכניסה, אין טעם להשאירה (או יותר נכון, קשה להשאירה, ההפסד הוא גדול מדי). תיווצר בעיתיות אם המוקד היחיד לקניית ספרים יהיה אך רק רשת גדולה אחת; אך לא כך הדבר- בארץ יש לנו את צומת ספרים וגם את סטימצקי (אלה הדומיננטיים) ואיש לא מגביל אותנו לקנות ספרים דרך האינטרנט, בין אם זה אמאזון, בורדרס או ברנס אנד נובלס.
    אולי השירות נעשה פחות מקצועי ואישי, אך בסופו של דבר אני אבחר לקנות את המוצר במחיר הזול ביותר. ומצחיק לקרוא לזה "מחיר זול", כי 70 שקל לספר זה בכלל לא זול. וזה עוד במקרה הטוב. אז אדרבא עם המחיר גבוה יותר בחנויות קטנות.
    קל להשמיץ את השתלטות החברות הגדולות על השוק, או אפילו רק להסתכל עליהן בעין ביקורתית ומסתייגת, אך ההסתייגות נובעת רק בשל פחדים לא רציונאליים שדואגים להחדיר בנו.
    בסופו של דבר, אם סטימצקי לא היו פותחים סניף במעלה אדומים, כנראה שמעולם לא הייתי קורא את הארי פוטר, או לחילופין, בשלב מאוד מאוחר. וכמובן, לא הייתי זוכה להגיב כאן בבלוג.

  10. Boojie הגיב:

    בדמות הספר האלקטרוני.
    אני יודעת שהרבה אנשים כיום עדיין נוסטלגיים לספר הישן, המודפס, אבל אני כבר לא יכולה לחכות לרגע שבו אני אוכל להחליף את הספרייה הענקית וזוללת המקום שלי (ותופסת האבק, וקוטלת העצים) בספרייה אלקטרונית זעירה. ואז, במקום הנפחים הענקיים שזקוקות להם היום חנויות ספרים – שמהווים את צוואר הבקבוק במה שנוגע ליכולת להחזיק מגוון גדול, בסופו של דבר – ספרים ייקנו בחנויות וירטואליות עם מבחר כמעט אינסופי, שלא תהיה מניעה להשיג בו את *כל* הספרים שיצאו אי פעם.
    אחרי שהשוק יעבור את ההסתגלויות הנחוצות למודל חדש לגמרי (שבו הספרות תהיה מידע ולא מוצר חומרי – כמו שהיא צריכה להיות – ולכן תצטרך לפתח מודל רווחיות ומכירות חדש לחלוטין), אני מאמינה שזה יעשה דברים טובים לשוק הספרות. כשכל אדם יוכל להחזיק איתו ספר אלקטרוני שיאפשר לו לשאת עליו מאות ואלפי ספרים, או לגשת אליהם באופן מקוון, באופן טבעי יהיה מקום למבחר גדול בהרבה.
    (ציינתי שאני משתוקקת לסוני רידר? אני משתוקקת לסוני רידר…)

  11. טלי הגיב:

    הסרט חמוד וחנויות כאלה חמודות גם הן וחשובות מאוד- הדימוי של שדה הפרחים מדוייק ונכון ואגב, גם לגמרי ברור, בעיניי… (-:

    מצד שני, אני מודה שגם אני קונה לא פעם בחנויות הגדולות ונהנית מהמבצעים שנוחים לצרכן.

    מצד שלישי, לפני עשר שנים, בביקור בניו יורק, גיליתי במקרה מוחלט חנות שמתמחה בספרות ילדים וכיוון שהיו לי רגליים נפוחות וכואבות מצעידה, פשוט התנחלתי שם יום שלם וקראתי וקראתי וקראתי, וזו דוקא היתה חנות של בארנס אנד נובל.

    מצד רביעי, הלב שלי לגמרי לצידן של החנויות הקטנות, לא רק בענייני ספרים אלא בכלל, וכשאפשר אני גם משתדלת לקנות שם, בטח במקרים של מוצר ומחיר זהים, מה שקורה לא פעם.

  12. אבל הכיס והנוחות עם הרשתות.
    ויש לי המון דוגמאות:
    החל מהאמא חסרת הרגישות שהביאה ליום ההולדת של הבן שלי (שלשום) ספר מחנות בלב העיר, ואין מצב שאגיע לשם בשבועיים הקרובים כדי להחליף את הספר. דרך החנות המקסימה "אמילי" בת"א, שבאמת ניסיתי, אבל המבחר שם קטן והמחירים גבוהים (כלומר רגילים, בלי מבצעי שניים בשישים) וכלה בעובדה שסטימצקי יש בכל חור, וכך אנשים קוראים יותר, והקריאה אינה תחביב אקסקלוסיבי השמור רק לעשירים או כאלה שגרים באיזור המרכז.
    הפשרה שלי היא לקנות בחנויות משומשים – בדרך כלל אלו חנויות קטנות ופרטיות, והערך המוסף שלהן בעיני הוא המחיר הזול של הספרים החדשים (יחסית) והמבחר הגדול של ספרים ישנים.

    הסרט מקסים, ממש כמו "נדודי שינה מסיאטל".
    וחבל שמג ראיין לא השתתפה ב"ביג". לו היתה משתתפת, טום הנקס לא היה רוצה לחזור להיות ילד.

  13. מנחם הגיב:

    גילי, איך אפשר ליצור איתך קשר? טופס יצירת הקשר דרך המייל תקין?

  14. גילי הגיב:

    אני מקבלת מיילים ככה מדי יום ביומו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s