כלבוטק

כמה עניינים בלתי קשורים לכאורה, אבל החוט הקושר הוא התמיהה והמבוכה המוחלטת שלי מול מערכות בירוקרטיות תמוהות.

 

1. אגרת חדר מיון

לפני חודשים מספר נתפס לי הגב בצורה דרמטית ביותר. הכאב הלך והחמיר לאורך הערב כך שכבר לא יכולתי לנשום בלי כאבים. התקשיתי לישון בלילה. לפנות בוקר ראיתי שאני בקושי מצליחה לזוז, והחלטתי שהגיע הזמן ללכת לחדר מיון. בסוף הגב הסתדר מעצמו, הכאבים שככו למרבה המבוכה דווקא בזמן שחיכיתי לרופא שיראה אותי. ובכל זאת עשו לי צילום רנטגן ונתנו לי זריקת וולטרן. כל זה סתם כסיפור רקע לסיפור האמיתי.

הסיפור האמיתי הוא אגרת חדר המיון שהייתי צריכה לשלם. לא זוכרת את הסכום המדוייק, אבל משהו בין 500 ל-600 ש"ח, או להביא התחייבות מקופת חולים (טופס 17). חזרתי הביתה והזנחתי את הטיפול בבקשת הטופס 17. סוף השנה, קיץ, חם, הילדים בבית, למי יש כוח לעמוד בתור בקופת החולים. הזנחתי והזנחתי, ובינתיים מתחילים המכתבים להצטבר מבית החולים: אנא טפלי בעניין בהקדם, בטרם נאלץ לפתוח נגדך בהליכי משפט, וכו'. האמת אין לי תירוץ להזנחה הנמשכת, אבל לא טיפלתי בזה.

יום אחד מצלצל הטלפון, ונציגת גבייה מבית החולים על הקו. בנימוס ובנועם היא מסבירה לי שלבית החולים יש הסדר עם קופת החולים, ואני יכולה בזה הרגע לשלם בכרטיס אשראי בטלפון סך של 140 ש"ח ונגמר הסיפור. היות וההשתתפות העצמית שלי היתה בכל מקרה מגיעה לסכום דומה, ההחלטה היתה קלה. שילמתי, בלי להיגרר לקופת חולים ולעמוד בתור בחום ובצפיפות. מוסר השכל: מי שמזניח, מרוויח.

 

2. תשלום מע"מ באינטרנט

כמזניחנית כרונית עליתי על פטנט שמאפשר לי בכל חודש יום יומיים נוספים של הזנחה: מי שמשלם את המע"מ שלו באמצעות האינטרנט, מקבל ארכה קצרה אחרי ה-15 לחודש. פנטנט נהדר. הדבר דורש רישום מוקדם. נרשמתי, קיבלתי מספר משתמש, המצאתי סיסמא, רשמתי את שניהם על פתק. בנסיבות ספק משעשעות ספק מעצבנות שלא ניכנס אליהן עכשיו, הלך הפתק, ואני נאלצתי לשחזר את מספר המשתמש ולבקש סיסמא חדשה.

ראשית, כמובן, ניסיתי לעשות את זה דרך האינטרנט. הגעתי לטופס ארוך כאורך הגלות שבו הייתי צריכה למלא שלל פרטים אישיים, כולם שדות חובה, מן הסתם כדי לאמת את זהותי. לא ברור לי למה צריך להקשות כל כך על מי שבסך הכל מבקש לשלם את המע"מ שלו. מצד שני מי יודע, אולי אותה מערכת מאפשרת גם לדלות נתונים על תשלומי עבר, ובמקרה זה הזהירות מוצדקת (אבל המשך הסיפור תמוה). כך או כך, אחד הנתונים שהמערכת ביקשה הוא את סך העסקאות החייבות מע"מ שעליהן דיווחתי בדו"ח האחרון. משום מה לא ידעתי את המספר הזה בעל פה. כמו אחוזת אמוק חיפשתי בניירת שלי עד שמצאתי את הדו"ח הרלוונטי, אבל בטימטומי הרב הקלדתי לא נכון: פעם הקדלתי את סך המע"מ ששילמתי, ופעם הקלדתי את סך העסקאות שעליהן דיווחתי כולל מע"מ. אחר כך המערכת ננעלה ולא הסכימה יותר לשתף איתי פעולה. על המסך הופיע טלפון להמשך טיפול מאוייש.

צלצלתי למספר הטלפון. לא הופתעתי כשהושמתי בהמתנה דקות ארוכות, אח"כ הועברתי לשלוחה אחרת ושוב הושמתי בהמתנה, וחוזר חלילה לפחות ארבע פעמים. אחרי דקות ארוכות הגעתי למישהו שצעק עלי שבכלל חייגתי מספר לא נכון. הוא נתן לי מספר אחר וכל הסיפור חזר שוב מההתחלה. רוב האנשים שאיתם דיברתי לאורך הדרך היו קצרי סבלנות ובוטים, אבל ככה הרי התרגלנו. בסוף הגעתי למישהי שבשיעמום רב אישרה שהיא יכולה לעזור לי. אחרי כמה דקות המתנה נוספות היא חזרה אלי ("מה רצית שוב? שכחתי") ועל סמך מספר התיק שלי בלבד נתנה לי את מספר המשתמש שלי ואת הסיסמה המבוקשת ונגמר הסיפור.

לא, היא לא ביקשה לדעת מה היה סך העסקאות שעליהן דיווחתי בדו"ח האחרון.

לא, היא לא ביקשה לדעת מה שמו של רואה החשבון שלי.

גם מספר הטלפון הנייד, הפקס, הזהות, תאריך לידה ועוד אי אילו נתונים שאליהם נדרשתי באינטרנט לא עניינו אותה. אם אני אומרת שאני גילי בר-הלל, היא פשוט מאמינה לי. איזו סיבה יש לי לשקר?

אז למה לקבל סיסמא חדשה זה כ"כ קשה באינטרנט, וכ"כ קל בטלפון (בתנאי שמגיעים לאדם הנכון)?

מוסר השכל: אינטרנט, שמינטרנט. האמצעים משתנים, הבירוקרטיהלעולם נשארת.

 

3. בקבוקים למכירה

אתמול יצא לי להיכנס לסניף סופרפארם באור יהודה. על המדף מציאה אמיתית: בקבוקי 260 מ"ל של אוונט לתינוקות, במחיר 22.99 – כ-50% פחות מהמחיר שאני רגילה להיתקל בו. אבל רציתי שני בקבוקים, אז חיפשתי מארז של שניים, והפלא ופלא: המחיר לשני בקבוקי 260 מ"ל במארז הוא 64.99 (32.5 ש"ח לבקבוק) יש גם מארז של שלושה בקבוקים, ומחירו 79.99 (26.3 ש"ח לבקבוק).

וזו לא פעם ראשונה שנתקלתי בתופעות דומות בסופרפארם: גם מארז של חמש חבילות מגבונים היה יקר יותר מפי חמש מחירה של חבילה בודדת, ושלושה זוגות של מגבות נייר זה זול יותר משישייה. בסופרפארם קוראים לזה "מבצע". כן, מבצע "בואו נרוויח כסף על חשבונם של אנשים שלא יודעים חשבון".

מוסר השכל: טובים השניים מן האחד, והתמחור בהתאם.

 

4. פחיות מטרנה

 בשנה האחרונה עברה חברת מטרנה לארוז את הפורמולה שלה בקופסאות פח, במקום מארזי הקרטון של פעם. אחלה קופסאות פח. קופסאות כל כך עמידות ואיכותיות, שכואב הלב לזרוק אותן. חשבנו על כל מיני דברים שאפשר לעשות עם הקופסאות הפח, וביצענו: חתכנו חריץ במכסה הפלסטיק והפכנו פחית מטרנה לקופסה לאיסוף סוללות למיחזור, עטפנו קופסאות בטפט צבעוני וניצלנו אותן לאחסון גולות, גירים צבעוניים, סיכות לשיער וכיוצא בזאת. אבל קצב הצריכה אצלנו הוא כזה שרוב הפחיות עומדות ללא שימוש אצלנו על המרפסת, לדאבונו של בנזוגי, שהרי אישתו הקומפולסיבית לא מסוגלת לזרוק אותן לפח.

יום אחד החלטתי לצלצל לקו השירות של מטרנה שמספרו מופיע על גב הקופסה, ולשאול איך אפשר למחזר את הקופסאות הנאות האלה. להפתעתי, לנציגת השירות היתה כבר תשובה מוכנה: היות ואין בארץ מנגנוני איסוף מוסדרים לפחיות, מי שמבקש למחזר את הפחיות מוזמן לכתת רגליו ולהביא אותן בכוחות עצמו למפעל של מטרנה, האחד בכל הארץ.

ואני שואלת – למה בעצם? הרי ברור שיש למטרנה מערך הפצה משוכלל ביותר. למה אי אפשר לעשות לו הסבה קלה ולהפוך אותו למערך הפצה ואיסוף? שכל משפחה תוכל להביא את הפחיות הריקות בחזרה לחנות שבה הן נרכשו, ומשם הן תאספנה על ידי הנציגים של מטרנה? 

ואולי אם נתארגן כמה הורים ונלחץ על החברה לאסוף את הפחיות, מישהו בעמדה לקבל החלטה יקלוט שזה כדאי גם למטרנה? גם אם לאף אחד לא איכפת שזה טוב לסביבה, זה חוסך למפעל הוצאות על חומרי גלם, וגם יכול לתרום לתדמית החברה בשוק שהוא תחרותי ביותר. הורים שצורכים מטרנה, כתבו אלי בהמוניכם, ובואו נעשה איזה שינוי לטובה.

מוסר השכל: גילי לא לומדת מניסיון, אין טעם להוביל מהלכים כאלה כי שום דבר אף פעם לא זז.

 

5. דואר ישראל: עידכון

ולסיום, שלא תגידו ששום דבר אף פעם לא זז.

בעבר ביכיתי פה את המצב המביש של סניף הדואר שאני משוייכת אליו, סניף קינג ג'ורג' בתל אביב. ובכן, עידכון: בהחלט חלו שינויים בסניף. נכון להיום מי שנכנס לסניף יכול לקחת מספר, במקום להתחיל לריב עם שכניו על מי בא קודם, ולבקש שיזכרו שהוא עמד כאן, ואני רק שאלה, ותישמרו לי רגע אני רק קופץ לעשות משהו ותכף חוזר. אחרי שלקח מספר, יכול הממתין בתור להתיישב על הספספלים החדשים שהותקנו בסניף: וזה במיוחד מבורך לאור האחוז הגבוה של תושבים זקנים, נכים וחולים בשכונה. בנוסף, הותקן במקום אוטומט למכירת בולים ומעטפות, כדי שמי שצריך רק את זה לא יצטרך לעמוד בתור; ונפתח אשנב מיוחד אך ורק למטרת איסוף חבילות מהסניף, וגם זה מקל על העומס בתור הראשי. אתמול באתי לדואר עם ארבעה פתקים, ולתדהמתי חזרתי הביתה עם ארבע חבילות; באמת שלא האמנתי שזה יקרה. ולא חיכיתי בתור אפילו דקה: פשוט ניגשתי לאשנב הנכון, המסומן בבירור, והפקידה באשנב טיפלה בי מיד.

אני לא באמת מאמינה שהקיטורים שלי בבלוג והתלונות שלי בלבד לנציב פניות הקהל הן שהובילו לשינוי הזה, ואף על פי כן יש לי הרגשה חמימה בפנים, כאילו בזכותי חל שיפור. זה מחזק אותי בדעתי שאזרחים יכולים להוביל שינוי, ועל דברים מסויימים בהחלט שווה לעמוד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה קיטורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על כלבוטק

  1. אחד שיודע הגיב:

    מכילים את החומר הבעייתי ביספינול A
    ראי כאן:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/979431.html

  2. Boojie הגיב:

    שממש נהניתי מהפוסט הזה, נכון? אבל נו, כזאת אני. מוזרה.

    1. אני חושבת לאמץ את "מי שמזניח, מרוויח" כמוטו שלי ולהדפיס אותו על מדבקות, חולצות טריקו, סיכות ושלטי חוצות.

    2. אינטרנט זה *מסוכן*. את לא יודעת את זה? יש כל מיני אנשים מסוכנים שם. ווירוסים. טלפון זה לא מסוכן בכלל.

    3. חשבון זה לחלשים. גם היגיון זה לחלשים.

    4. פה דווקא יש היגיון: אני מניחה שמבחינת מטרנה, להסב את נקודות המכירה לנקודות איסוף זה אומר להגיע להסדרים עם הפארמים וכד', שיסכימו לקבל ולאחסן ולטפל בכל הברדק שנובע מכך, מה שמן הסתם לא יהיה קל במיוחד. אבל שווה להפעיל לחץ, אולי.

    5. אכן חדשות טובות, ואני חושבת שלגמרי מוצדק שתרגישי שזה בזכותך, כי מה, פעלת! כמה אנשים כבר עושים את זה?
    אני, לעומת זאת, מתכוונת בקרוב לעבור דירה מהחור שאני גרה בו, ובכך לא אהיה תלויה עוד בשירות המחורבן של סניף הדואר בו… גם זו דרך להתמודד. P-:

  3. טלי הגיב:

    1.וואלה! ואני דוקא משתדלת להיות ילדה טובה בקטעים האלה, אולי שווה להתחיל להזניח.

    אגב, לא מזמן הייתי צריכה לעשות צילום. הציעו לי תור לעוד שבועיים. כשבקשתי תור מוקדם יותר, נולד תור חדש ונוצץ, בסניף אחר, אבל הוא היה כרוך באותו טופס 17 הזכור לטוב. הסכמתי ותהיתי מה הקטע ובמה מותר טופס 17 על תור פושטי. תהיתי עד שהשגתי את הטופס המיוחל. ושילמתי עליו 25 ש"ח. אז הבנתי הכל. את אומרת שהייתי צריכה לדחות את התשלום עד אחרי הצילום ואז היה עולה לי רק 5 ש"ח?..

    2.כן, האינטרנט שמיטרנט הזה לפעמים ממש גולם.

    3.מה? אז בסוף כן צריך לדעת מתימטיקה? שיט!

    4.אחלה רעיון ובטח שיש טעם. תמיד יש. עייני בסעיף הבא שכתבת…

    5. הללויה! בקרוב אצלי בסניף… ותאמיני חופשי שיש לך יד ורגל בזה. למה לא?

  4. רני הגיב:

    לא יודע אם הוא קשור ישירות לבירוקרטיה, אבל ללא ספק יש לו קשר לענין.

    מעשה שהיה כך היה:
    כשנולדתי נתנו לי הוריי היקרים גם שם אמצעי, שם ש – איך נאמר – לא ממש אהבתי אבל הופיע באותיות קידוש לבנה בכל המסמכים הרשמיים של מדינת ישראל. יום אחד, לפני כארבע שנים, החלטתי שאני לא חפץ באותו שם יותר. טילפנתי למשרד הפנים ושם ענו לי (באדיבות רבה, דווקא) שעלי למלא כך וכך טפסים ושלשם כך עלי לסור למשרד, לחכות בתור, לקבל את הטפסים ואז להגיש אותם לפקיד מסוים שלא נמצא כל יום. נו, כמובן שהזנחתי את הענין, ובלבי אפילו אמרתי לעצמי שלא שווה לי להשקיע את כל המאמצים הללו, שישאר השם.

    חודשיים מאוחר יותר הלכה לי לאיבוד תעודת הזהות. ביקשתי חדשה. מילאתי את כל הטפסים (ומילאתי בהם גם את אותו שם אמצעי). ואכן, במפגן של יעילות מרשימה קיבלתי את תעודת הזהות החדשה לביתי. והפלא ופלא: שמי האמצעי, זה שרציתי לזנוח , נשמט ממנה. יותר מכך, הדרכון החדש שהוצאתי זמן קצר לאחר מכן גם כן כבר לא כלל יותר את השם.

    פלאי הבירוקרטיה.

  5. סירבתי לשלם דו"ח במשך שנתיים, ולקבל את הנקודות עליו, ועד שהגיע הזמן לחדש רישיון (ולשלם את הדו"ח) הנקודות נמחקו.

    לגבי קופסאות המטרנה – את יכולה להציע אותן בפורום אומנות שימושית בתפוז. יהיו המון שיקפצו עליהן.

    מה נסגר עם הפרסומות בקלטות הילדים?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s