מעניין ששניים מספרי הפעוטות הבולטים שראו אור בחורף הזה, עוסקים במרק.
"סבא בישל מרק" של נירה הראל הוא כמעט ההפך מ"סבתא בישלה דייסה": יש די מרק טעים בשביל זה, בשביל זה, וגם בשביל זה. בודד בביתו, סבא מחליט להכין מרק, וריח התבשיל מושך לביתו עוד ועוד קרובים, שכנים וחברים. איוריה הנהדרים של עופרה עמית, בצבעוניות כללית של מרק בטטה, הולכים וגדלים מעמוד לעמוד, מעיגול קטן עד לכפולת עמודים שלמה, כדי להכיל את שלל דמויות המשנה שמצטופפות ומצטרפות לסיפור. הסוף מפתיע כמו קורטוב ג'ינג'ר במרק.
גם בספרה של גינה שימבורסקי יש משפחה גדולה ומרק, אבל הגיבור הוא דווקא הנכד הקטן, גידי. אמא, אבא, סבתא וסבא כולם מעניקים לגידי מתנות, והוא שמח מאוד – אף שאינו במיוחד מתעניין במתנות. במקום לשחק בהן באריכות, מעדיף גידי להכין מתנה משלו לכל המשפחה: מרק. זה מרק דמיוני, כנראה, כזה שמרכיביו כוללים פלסטלינה וגרב עם חור, אבל כולם "טועמים" ומשבחים את הטבח, כי המרכיב הכי חשוב במתכון המוצלח הזה, הוא החום המשפחתי והנכונות לזרום עם העדפותיו של פעוט יצירתי ומתוק.
שני הספרים מומלצים, ושיהיה לכם בתיאבון.
סבא בישל מרק, כתבה נירה הראל, איירה עפרה עמית; הוצאת הקיבוץ המאוחד, 52 ש"ח
מרק במתנה, כתבה גינה שימבורסקי, איירה אורה איל; הוצאת אגם, 59 ש"ח
נ"ב לקוראי רשימות: המחברת של "מרק במתנה" היא חברת ילדות של אמא שלי, שהוריה היו בחוג החברים של סבי וסבתי. נחמד היה לזהות אחדים מהפרצופים באיורים של הספר, ואני תוהה אם גם גידי הוא נכד אמיתי… ובאשר ל"מרק במתנה", אילו הייתי מחלקת פרס לאיור ישראלי בשנה החולפת, סיכוי טוב שהפרס היה הולך לספר זה. אלה איורים שלא סתם מקשטים סיפור, אלא מספרים אותו מחדש בדרכם; מחשבה הושקעה לא רק בפרטי הציור, אלא בגודל ובמיקום של האיורים על הדף, כך שגם החלל הלבן שאינו מכיל טקסט או איורים מגוייס לטובת המכלול. וחוץ מזה הם ממש יפים.
עוד דף אחד ודי 
שמבשל מרק של יומולדת ואהוב מאוד אצלנו בבית.
גם אני חשבתי על דובי-דב, אבל לא חשבתי שדי אנשים יזהו אותו…
אגב, יפה איך הוא הפך ל"דובי-דב" של סנדק". את הספרים כתבה אלזה מינרק, סנדק היה רק המאייר – אבל טבעי שמאייר גאון כזה סופח אליו את כל הקרדיט…
כזכור לך אולי, האיורים בהזמנה לחתונה שלנו נלקחו מהספר "נשיקה לדובי-דב".
ולי זה הזכיר את סלט טוב טרי של מיריק שניר, שגם בו הסבתא חולק את התבשיל עם כולם, אבל נוסף גם פן נוסף – איך מעירבוב של הרבה מצרכים, חלקם גם כאלו שאנחנו לא אוהבים, נוצר משהו חדש, טעים ומוצלח בהרבה.
לא יפה שהזנחתי את אלזה מינרק.
ואני לא יודעת אם את זוכרת, אבל את דובי דב מלכתחילה הכרנו בגללך ובגלל המנהג המוזר לתת מתנה לאורחי יום ההולדת 🙂
הוא Little Bear?
ותודה על ההמלצות.
אני יכול לומר שגידי הוא נכד אמתי.
בהחלט, אחת הדמויות האהובות עלי מספרי ילדותי:
בשנות השמונים תורגמו הספרים לעברית וראו אור בהוצאת "אדם" של יהודה מלצר, ששנים אחר כך העסיק אותי בתרגום ספרי הארי פוטר. ובערוץ הופ משדרים לפעמים את סדרת האנימציה המבוססת על הספרים, נדמה לי ששם התעלמו מתקדים הספרים וכינו אותו "דוב קטן".
קני – תודה על המידע, וד"ש ל… שרי?… הדס?!… שנים שנים לא ראיתי אותן, וקשה לי לדמיין אותן אמהות, למרות שאני בעצמי הספקתי בינתיים להיות אמא!
דובי דב על ארבעת ספריו היה חביב הבית שנים ארוכות במיוחד….ותודה שהזכרת לי אותו בפרץ הנוסטלגיה שעובר עלי היום אפרופו מחר 🙂
נ.ב. מנצלת במקום מייל..הספר נמצא אצל הנמען הראשוני והגיע לקהל היעד שקרא אמש את האחורנית 🙂 ואמר שזה נשמע מעניין..דיווחים בהמשך..:)
מקווה שזה אכן יקלע לטעמה! בדיוק לא מזמן אמרה לי מוכרת בחנות ספרים שמנסיונה האישי, מבוגרים לא כל-כך קוראים את ה"האחורנית" של ספרים, אבל בני נוער דווקא כן. מעניין אם זה נכון אמפירית (ואיך אפשר לנצל את זה כדי למכור עוד ספרים… )
אה…אבל מה היה הפיתוי שלי בובה? את!!
גילי
איזה גילי
גילי שתרגמה את הארי
כן?
אמרה לי שיש ספר שהיא מ'זה מאמינה – אני בשביל קריאה מוכנה לשבש את שפתי ככל שידרש אמרה אמא של איה – שהיא מ'זה מאמינה שתאהבי
באמת? גילי?
כן!
אז איפה הוא?
כאן, ליד המיטה…מחכה לך כבר שבועיים
אה…לא ידעתי שגילי אמרה…
🙂