למה צריך לתרגם מחדש? הסבר לרשומה קודמת.

כשפרסמתי רשומה בשם "צריך לתרגם מחדש את…" לא התכוונתי לעורר פולמוס. בסך הכל רציתי לתת מענה כלשהו לכל אותם הורים שממילא פונים אלי בבקשה שאתרגם בשבילם מחדש ספרים שכבר תורגמו. נוצר אולי הרושם שאני מתנגדת לתרגומים הישנים ומבקשת להכחיד אותם, כשההפך הוא הנכון. ועל כן אני מרגישה צורך להסביר את עצמי.
אם אתם הורים לילדים בגיל שעוד מקריאים לו בקול, אתם מן הסתם לא נזקקים להסבר הזה. אתם בעצמכם חוויתם מה זה לנסות להקריא לילד בן שש תרגום ספרותי מליצי וגבוה לטקסט שאמור להיות פשוט ונגיש. אתם יודעים שזה כרוך בעצירות תכופות כדי להסביר מושג זה או אחר, עצירות שקוטעות שוב ושוב את רצף הקריאה; ואולי כדי לקצר בהסברים אתם פשוט מקריאים אחרת ממה שכתוב, ולמעשה "מתרגמים" את הספרים תוך כדי קריאה.

עכשיו תארו לכם ילד שלא הוריו מקריאים לו, אלא שמנסה לקרוא בכוחות עצמו. ילד קטן שעדיין מחבר צליל אל צליל כדי לפענח מילה. כשסוף סוף הוא מצליח בכך מתקבלת מילה שבעצמה אינה מובנת לו. פלא שהילדים מרימים ידיים ומסרבים לקרוא? הרי זה עינוי: עבודה קשה שסופה בתסכול.
כדי לקרוא את המינגווי בתרגומו של אהרון אמיר, צריך קודם כל ללמוד לקרוא. מי שלא מצליח לקרוא את בלייטון, נסביט, דאל, קסטנר, לינדגרן, יאנסן או אינגלס-ויילדר, על אחת כמה וכמה שלא יצליח לקרוא את המינגווי. (או את טולקין. או אפילו את ג'רום).
שפה היא דבר חי, שמתפתח ומשתנה ללא הרף. השפה העברית משתנה בעשורים האחרונים בקצב מזורז, אחרי שמאות שנים היתה בהקפאה. אם להשוות לעומת השפה האנגלית, הרי שטקסטים שנכתבו באנגלית בשנות השישים והחמישים, דומים מאוד לטקסטים שנכתבים היום. צריך להיות בלשן כדי לעמוד על השינויים השיטתיים שחלו באנגלית במהלך היובל האחרון. בעברית, לעומת זאת, השינויים שחלו בשפה במהלך אותו פרק זמן בולטים כל כך עד שכל ילד ירגיש בהבדל בין טקסט שתורגם לעברית (או נכתב עברית) לפני חמישים שנה, לבין טקסט שתורגם היום.

מפתה מאוד לקפוץ למסקנה שהעברית הולכת ומתרדדת, שמשהו מתקלקל בה. כביכול התרגומים של פעם היו עשירים יותר ויפים יותר, וכיום נותרנו רק עם דלות ועוני. לא כך היא. ההבדל הוא שפעם, בכל תרגום היה צורך להמציא את הגלגל מחדש, ואילו היום יש לנו מסורות ומוסכמות שאפשר להישען עליהן. פעם נאלצו המתרגמים לנסח כל מיני ניסוחים פתלתלים ומתפלפלים על מנת להסביר מושגים שלא היו קיימים בעברית, ואילו היום המושגים השגורים שנקלטו קופצים מיד לראש. פעם העברית לא היתה שפת אמם של המתרגמים לעברית, והם נאלצו לשקוד ולהתאמץ כדי להפיק תרגום המציית לחוקי התחביר והדקדוק, ואילו היום המתרגמים הם דור שני או שלישי לעברית, והדקדוק (על קילקוליו) זורם מתוכם מבלי משים. השינוי שחל בתרגום לאורך היובל האחרון – ואני מתאמצת מאוד לנסח זאת כך שלא ישתמע שיפוט ערכי – הוא שינוי הדרגתי מתהליך מחושב ומכוון לתהליך ספונטני ואורגני.

אני לא קוראת לנטוש את הישן לטובת החדש. אדרבא: אחד היתרונות האדירים שיש למתרגם בן ימינו על פני מתרגמים שפעלו בעבר הוא עצם העובדה שיש עכשיו היסטוריה לשפה, ושאפשר בימינו לגוון, לרבד ולצבוע את השפה במטבעות לשון מיושנים כחדשים, מליציים כפשוטים. לא הייתי חולמת לזרוק מהמדף שלי את התרגומים המופתיים של אהרון אמיר ל"עליזה בארץ הפלאות" או של בנימין גלאי ל"פיטר פן"; אך באותה מידה, לא הייתי נותנת את התרגומים הללו בידי ילד בן-ימינו שרצוני הוא שהוא יקרא ויהנה מהספרים. הטענה שלי היא שאין קיום לעברית החדשה בלי העברית של פעם, ושאין פתח לעברית של פעם בלי העברית החדשה.

בהחלט הייתי רוצה שהוצאות הספרים ימשיכו להדפיס את התרגומים "הישנים והטובים" לצד התרגומים החדשים והטובים. המציאות בשטח היא שגם ככה בקושי כלכלי להוצאות הספרים להדפיס כל ספר שאינו רב מכר עכשווי. נהדר היה אילו כל הוצאה היתה יכולה לנהוג כמו מטר, שהוציאה לאחרונה בכריכה אחת תרגום חדש לספרו של אנדרה מורואה ביחד עם התרגום הישן: "השמנפופים והחדחוטים" בתרגומו המודרני של עידו בסוק, ביחד עם "המשמנאים והמרזנאים" בתרגום משנת 1944 של ל' יעקובוביץ'. אך המהדורה הזאת מן הסתם תישאר חריגה בנוף, כי, שוב, פשוט לא כלכלי לנהוג כך בספרים ארוכים יותר.

תחזיקו חזק חזק בפנינים ששמרתם מילדותכם, כדי שתוכלו להמשיך ולהתענג על העברית של פעם. אבל אפשרו גם לילדים הצעירים שלכם לגלות את חדוות הקריאה, ותנו בידיהם תרגומים עדכניים. רק אחרי שיונחו יסודות הקריאה, הילדים ילמדו לאהוב גם את השפה, ויוכלו להעריך את יופים של התרגומים הישנים.

 

בעניין דומה, שווה לקרוא את נאומו של מיכאל דק, על תרגום מחדש של ספרי אריך קסטנר.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה תרגומים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על למה צריך לתרגם מחדש? הסבר לרשומה קודמת.

  1. גילי הגיב:

    שהסיטה את הדיון למסלול צדדי. נא לא להיעלב.

  2. אודי הגיב:

    ומי שרוצה להתעמק קצת יותר במה שכתבה גילי, לגבי השינויים בשפה, "הרס העברית" והתחושה, הלא נכונה, שהולך ופוחת הדור – כדאי לו לקרוא את הספר "גלגולי לשון" של הבלשן גיא דויטשר.
    לא תצטערו

  3. דוד הלל הגיב:

    וגם דברייך, כמובן.

    אני מחכה בסקרנות לדור השלישי – הדור שבו הילדים קוראי התרגומים של היום יזדעזעו מהתרגומים החדשים שייכתבו אז, וירגישו שקרעו מהם את ילדותם…

  4. איילת הגיב:

    ובנוגע לתרגומים – פו הדב המקורי לא עבר אצלנו בבית, בעוד שהמחודש זכה לתשואות.
    מצד שני, שנאתי את התרגום המחודש לנסיך הקטן. מהו נחש בוא, שנשמע כמו משו שמישו עיכל פעם לעומת נחש בריח אימתני כמו פלדלת?

    ובעניין אחר – מחכים לך שני ספרי נעליים להקדיש לפעם הבאה שנתראה.

  5. הלה, סידני, אוסטרליה הגיב:

    הקראתי היום לבתי הקטנה את "חתול תעלול" (היא בת שנתיים והיא ממש מתלהבת מזה) וחשבתי לעצמי איזה תרגום מקסים זה. אני זוכרת של"לורד הקטן" יצאו שני תרגומים: אני, שאוהבת לקרוא, נאבקתי בתרגום הישן, על ה"יען כי" שבו וה"פוזמקאות" ועוד המון מרעין בישין, אבל כשחברתי הביאה לי מהספריה את התרגום העדכני יותר התפלאתי לגלות שאני מבינה מה כתוב שם. הייתי אז, אגב, בכיתה ב'. ואת "פו הדוב" הישן כל-כך אהבתי, אבל כשקראתי את החדש לא מזמן אמרתי לעצמי "וואללה, ועכשיו אני מבינה גם את הבדיחות…"
    העברית משתנית בלי הרף. אגב, לא מטריד אותך שאת "הארי פוטר" יתרגמו מחדש עוד שבע שנים, מתרגם שעבר ארוכות על כל הספרים, קרא מאמרים ומתרגם אחרת הודות ל"חכמת הבדיעבד"? ומה את חושבת על תרגום חדש העומד לצאת לאור של עירית לינור ל"גאווה ודעה קדומה"?

  6. גילי הגיב:

    אני דווקא מחכה שיתרגמו מחדש את הארי פוטר, כי ברור לי שחמש דקות אחרי שהתרגום החדש ייגע במדפים תקום התנועה למען התרגום הישן והטוב של גילי בר-הלל, וזה ישעשע אותי מאוד.

    מה יש לי לחשוב על התרגום החדש של עירית לינור? לא קראתי אותו. כיף לאנשים שמעמדם מאפשר להם לתרגם ספרים היקרים באמת לליבם, ומאוד מתאים ללינור לאהוב את אוסטן. הדבר היחידי שעלול להיות מקומם בעסק, הוא אם יחסי הציבור שוב יציגו את עירית לינור כמי שגילתה איזו תגלית ספרותית מרעישה בג'יין אוסטן, כפי שפעם כבר "גילתה לנו" את צ'ארלס דיקנס.

  7. איתי הגיב:

    ..ולי יהיה נורא חבל לראות את התרגומים הבאים של הארי פוטר, על פני התרגום הנוכחי המושלם שדרכו הכרתי את הסדרה המופלאה הזאת…=(

  8. ran הגיב:

    עניין מורכב הוא השפה, אמר הסוס.

    מצד אחד, כאב מקריא, ברורה לי הטענה שלך. אבל אני גם יודע שבתי נהנית להאזין לסיפורים שהיא לא ממש מבינה את כל המילים, שיש בהם איזה אחוז של מילים לא מובנות, קצת מיסתוריות. ודאי שגם במילים שאני חושב שהיא מבינה היא שוגה בפרשנות ודמיונה מוליך אותה למקומות נפלאים ומוזרים כתוצאה מכך. אני גם לא מוצא כל רע ב"אחד מקור אחד תרגום" לפעמים.
    אני גם מתעב הקראה של סיפורים שבהם מרודדות כל המילים רק לרמת אוצר המילים של ילד בן ארבע.

    אמנם, לא בהכרח תרגום חדש יהיה תרגום רדוד. גם בתרגום חדש ניתן להקפיד על אוצר מילים רחב ועשיר אבל בעצמך אמרת שהדבר היחיד שמעניין הוצאות ספרים הוא כסף בקופה ועכשיו. מי לידנו יתקע שתרגום חדש יהיה ראוי? והרי למדנו שתרגום חדש דוחק מיידית את התרגום הישן מן המדפים. מכאן נובעת רתיעה אינסטינקטיבית מתרגומים חדשים של קלאסיקה.
    אולי אפשר לדרוש שכאשר הוצאה מוציאה תרגום חדש היא תעלה לרשת חינם את התרגום הישן (yeh, right).

  9. ענת הגיב:

    עם כל הכבוד, למשל, לתרגום הישן והנפלא ל"פו הדב", כשהקראתי אותו לאחי לפני מספר שנים, הייתי צריכה לתרגם אותו תוך כדי.
    לשמחתי הרבה, היום ניצב בביתנו "פו הדב" במהדורה חדשה, ועוד יותר טוב- לארנב קוראים ארנב, ולא שפן.

    ואגב עברית מתחדשת ודקדוק קלוקל- בשיעור לשון, מתישהו לאורך מרוצת השנים, למדתי שגוף שניברבות וגוף שלישי ברבות מקבל "—נה" בסוף פועל (תעשיינה, תשבנה, תחשובנה וכו').
    למרות זאת, אני רואה שבתקשורת ובהרבה ספרים מתורגמים ולא (וגם בתרגום הנהדר להארי פוטר, שעוד לא יצא לי להצדיע לך עליו, זכור לי משהו כזה), מתייחסים לרבות בגוף שני ושלישי כמו לרבים (הן יעשו,ישבו,יחשבו וכו')
    זה תקני?

  10. גילי הגיב:

    לא אמרתי שהדבר *היחידי* שמעניין את הוצאות הספרים הוא כסף. הוצאות הספרים לא פעם סופגות הפסדים על ספרים שהוציאו אותם לאור "בשביל הנשמה" – אבל ההפסדים האלה מוכרחים להתקזז מול רווחים מספרים אחרים, אחרת כל העסק לא כדאי. ומנסיון, העסק גם ככה בקושי כדאי…

  11. גילי הגיב:

    אני די בטוחה שגם האקדמיה כבר לא מתעקשת על הסיומת "נה". אני יכולה להגיד לך שכשפעם תרגמתי משהו עם "תראינה" או "תעשינה" בעיתון הארץ, העורך התפלץ ופחות או יותר צעק עלי. לי אישי יש חיבה לצורה הזאת, אבל בימינו זה נחשב מיושן.

  12. ענת הגיב:

    ציקון הודעה- *גוף שני רבות, תעשנה

  13. דודי הגיב:

    האקדמיה "לא מתעקשת" על סיומת זו וגם לא התעקשה מעולם, מהטעם הפשוט שכבר בימי התלמוד נעלמה סיומת "נה" לפעלים ברבות בעתיד וציווי. כך שלומר "הילדות יילכו" היה תקני תמיד. השמועה שבעבר אסרו על כך ולאחר מכן התירו אינה נכונה ומעידה על בורות לא קטנה.

  14. ענת הגיב:

    תודה, דודי וגילי, הנושא הזה הציק לי כבר זמן רב.

  15. עדי בן זקן הגיב:

    אני קוראת אותך כבר זמן מה! אבל עוד לא יצא לי להגיב, ובטח שלא להציג את עצמי… שמי עדי בן זקן. חובבת [חובבת, זו אפילו לא המילה המתאימה, אבל ניחא.] ספרות בנשמתי, תולעת ספרות משחר ילדותי. כותבת [וחולמת שפעם עוד יצא מזה משהו], וסטודנטית שנה א' לעבודה סוציאלית [מתיימרת להקדיש את עבודתי לעבודדה עם ילדים]

    קראתי את הרשומה הנוכחית שלך, והיא כמו זעקה לי, ששנים אני כבר חושבת לעצמי שצריך לתרגם מחדש את "נשים קטנות". במקרה יש לי אחות קטנה, שלא הצליחה לצלוח את קריאת הספר, רק בגלל השפה… וכל כך חבל לי, כי עבורי היה זה אחד מהספרים שכל כך נהנתי מהם בנערותי המוקדמת. ואני עדיין חושבת שמדובר בספר נפלא, שחבל שהולך לאיבוד.

    ובהזדמנות זו-
    תודה לך על כל סידרת הארי פוטר, שאיפשרה לי לצמוח איתה, ולברוח לתוכה לימים של קסם מופלא.

    שלך בהערכה-
    עדי בן זקן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s