מחשבה סתמית ותלושה

בארצות הברית, לכל חג יש צבעים קבועים. לאורך השנה משתנה הדקור בחנויות לפי החג המתמשמש ובא. הצצה אחת, ולפי הצבעים בלבד אפשר לדעת מה החג הקרוב:

 

* אדום, ירוק, לבן – חג המולד. צבעי חג המולד מבצבצים כבר באוקטובר, ומתחזקים ככל שמתקרב מועד החג. בשבוע האחרון של דצמבר מוסיפים קישוטים לראש השנה, ונוספים צבעים כגון כחול וזהב.

* אדום, לבן – חג ואלנטיינז, חג האהבה, 14 בפברואר.

* ירוק, לבן – חג הקדוש פטריק, החל ב-17 במרץ, כביכול חגיגתם של יוצאי עדות אירלנד.

* צבעי פסטל: ורוד בהיר, צהוב אפרוחי ותכלת רך – חג הפסחא.

* אדום, לבן, כחול: יום העצמאות, ה-4 ביולי.

* כתום ושחור – האלווין (ליל כל הקדושים). מותר גם להוסיף ירוק וסגול, אבל זה כבר נותן טאץ' אירופאי.

* חום, כתום, אדום, צהוב (גוונים של עלי שלכת) – חג ההודיה, בשבוע האחרון של נובמבר.

 

וחוזר חלילה. כמובן לכל צבע נלווים גם קישוטים בצורות קבועות, כגון (בסדר כרונולוגי) עצי אשוח, לבבות, עלי תלתן, ביצים, דגלים, חתולים ותרנגולי הודו. גם באירופה רואים עונתיות מסויימת בקישוטי החנויות לפי החגים, אבל כלום לעומת האמריקאים, שהביאו את מיתוג החגים לשיאי שיאים. שימו לב שאפשר לרכוש סוכריות m&m באריזות מיוחדות שתואמות לצבעי החגים. יש גם חגים למיטיבי לכת, שלא חוגגים בכל מקום, אבל הצבעים שלהם ידועים וקבועים מראש, כגון מרדי-גרה: זהב, ירוק וסגול (מתכתי!)

 

ואצלנו? מה הצבע של חנוכה? של ראש השנה?

 

אצלנו אין צבעים קבועים לחגים (מלבד שבועות). לבן זה תמיד חגיגי, וגם נרות; לזה מוסיפים קצת ירק, או משהו כחול (בשביל הרוחניות, כמו טלית, או כמו הדגל) – כך נראים כל החגים שלנו. לפי הצבעים בלבד אי אפשר להבחין בין החגים. אבל לפי תוכן הצלחת, אפשר גם אפשר! אצלנו לכל חג מוצמד מאכל, והשנה מתקדמת מתפוח בדבש, לאתרוג, סופגניה, אוזן המן, מצות…

 

הביטוי הבולט לחגים אצל האמריקאים, הוא הקישוטים בחנויות. קניות.

הביטוי הבולט לחגים אצלנו, הוא המאכלים. ארוחות.

אצלהם אולי יותר יפה, אבל אצלנו, כך נדמה לי, יותר שמח.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על מחשבה סתמית ותלושה

  1. ran הגיב:

    הלבן הזה, בעיקר של הילדים, מרגש אותי.
    הלבן של ראש השנה, עם ההתרגשות והציפיה. הלבן עם העלים בשיער, שנפלו מהסכך בסוכות. הלבן הבוהק עם מנורת האולטרה-סגול של הצגת "זה היה בחנוכה" וכתם הריבה האדום על הסוודר (הלבן). הלבן הכי חגיגי של הסדר, עם המפה הלבנה ופירורי המצה. הלבן העצוב-גאה של ימי הזכרון. והלבן הכי לבן של שבועות.
    אולי משום שאף פעם לא חייתי "שם", החגים שלנו, שעדיין (ברוך השם) צנועים יחסית באמת הרבה יותר יפים.

  2. רז הגיב:

    באידיאלים של "אל תסתכל בקנקן" ו-"לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ולכן הניסיון לחבר בין צבעים למסורת לא ממש יעבוד אצלנו.

  3. לאה הגיב:

    לארוחה משפחתית. סיבה לשבת ביחד.

  4. חנן כהן הגיב:

    רק נגמר סוכות וכבר יש בסופרמרקט ריח של סופגניות.

    רק נגמר סוכות וכבר יש אזני המן.

    רק נגמר פורים וכבר…

    בסופרמרקט אין זמן בלי חגים. חכו לשבוע הבא וכבר מכירות לקראת ראש השנה.

  5. ספלינטור הגיב:

    ניטפוק: את יודעת שהדגל כחול כי הוא אמור להיות דומה לטלית, נכון?
    http://he.wikipedia.org/wiki/דגל_ישראל

    סיפור: השנה סיפרה לי מישהי ממוצא אמריקאי שאצל היהודים הציונים באמריקה נהוג לחגוג את יום העצמאות הישראלי באכילת עוגיות בצבעי כחול לבן. בהתחלה נורא צחקתי עליה שבמקום למנגל (או לברבק, כלשונם) הם אוכלים עוגיות, אבל אחרי זה הסבירה לי אשתי שזה מאוד מקובל אצל האמריקאים בכלל לאכול עוגיות בצבעי החג, אז הציונים האמריקאים הפנימו את זה, ובתחילת אייר הם אוכלים עוגיות בצבעי יום העצמאות – כחול ולבן.

  6. נקודה הגיב:

    אנחנו גם נהנים מהרבה יותר חגים.
    טוב לחיות בעד ארצנו🙂

  7. גילי הגיב:

    חשבתי שהפסים הכחולים בדגל מייצגים שמיים וים. לא יודעת אם מישהו אמר לי את זה פעם, או שסתם נשארה לי המחשבה הזאת מימי כיתה א'…

  8. טלי הגיב:

    למרות שאני לא מכירה את זו האמריקאית "מבפנים".
    מה שלא נעים בתיאור (האמין והמדוייק) שלך הוא שהביטוי המרכזי של עניין הצבעים הוא חנויות, כסף, קפיטליזם- אוכל עדיף בהרבה, וגם הלבוש של הילדים כמו שהוזכר כאן, שקיים יותר מכל בכחול-לבן של יום העצמאות, וגם בלבן של כל השאר.

  9. :) הגיב:

    גילי את יודעת אם עומדים לתרגם את שאר ספרים בסדרת "עולמות קרסטומנסי"?

  10. גילי הגיב:

    אני צריכה למצוא איזו דרך לענות על שאלות כאלה אחת ולתמיד… אני לא יודעת אם יש כוונה לתרגם את הספרים הבאים בסדרה, ואני לא בעמדה להשפיע על ההחלטה. הדבר לעשות זה לכתוב מכתב להוצאת כתר ולבקש שיתרגמו אותם, המכתבים האלה מהווים סימן למערכת שיש קהל. (לא שזה מבטיח כלום).

  11. גרתי בארה"ב כשהייתי בתיכון, ושמתי לב לזה.
    זה די הצחיק אותי, כי הילדים בכיתה היו באים לבושים בצבעים המיוחדים של כל חג (ושלא לדבר על חגים מקומיים – כמו הומקמינג דיי, שצריך ללבוש בגדים בצבעים של נבחרת בית הספר)
    אמריקאים חזקים מאוד במיתוג – על פי צבעים, על פי מתנות.
    זה כייף בסך הכל, וגם לא כל כך משמין כמו כל המאכלים עתירי השמן האלה שלנו…
    אבל אין כמו סופגניות (אמיתיות, לא דונטס!)

  12. הלה, סידני, אוסטרליה הגיב:

    בארוחה יהודית כולם מסביב לשולחן, אצל הגויים, גם בחג המולד, יש תמיד "שולחן ילדים"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s