"תמיד אמצא אותך"

 

כתבה: ליאורה כרמלי; איירה: ליאורה גרוסמן.

ידיעות אחרונות, 68 ש"ח.
 
על פניו נראה הספר "תמיד אמצא אותך" כספר מתורגם. אם זה הפורמט הגדול, אם אלה הצבעים העזים של האיורים הדומיננטיים, ואם זהו הסיפור האתני, יש משהו מאוד אמריקאי בספר הזה. אין ספק שזה מרשים. איוריה הססגוניים של ליאורה גרוסמן מושקעים, ונעים להביט בהם. הסיפור, כביכול אגדת עם אפריקאית, מעורר תחושה של הרחבת אופקים ונאורות. בסיפור, ילד קטן מסתתר בתוך בוטן, אותו בולעת ציפור, אותה בולע חתול בר, אותו בולע צבוע, אותו בולע נמר – וכשאבא של הילד מתקרב, הנמר פולט את הצבוע, שפולט את חתול הבר, שפולט את הציפור, שפולטת את הילד, שרץ לזרועות אביו. הציק לי שספר שקוראים לו "תמיד אמצא אותך" לא עוסק ולו לרגע בנושא של חיפוש: הן ההסתתרות של הילד, והן חשיפתו לבסוף, מתרחשות ביד המקרה בלבד, בלי קשר לפעולות של הילד או של אביו. הציק לי גם, שבאמצע הסיפור האפריקאי הזה, מופיע טיגריס (ה"נמר"), והרי אין טיגריסים באפריקה. בשבילי זה פגע באותנטיות של הספר, אבל לילדים שלי זה כלל לא הפריע להנות ממנו. כנראה אני סתם קטנונית. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על "תמיד אמצא אותך"

  1. מיכל הגיב:

    הקונספט הזה שאינו מזהיר ילדים, שכ"כ אוהבים להתחבא ולהכנס למקומות סגורים וקטנים, ולעתים לא חושבים אם יוכלו לצאת או אם יוכלו למצוא אותם.

    בספר הבית של יעל (מרים רות) הוסיפו הערה בקשר לנושא, לאחר שהבינו שהסיפור בעייתי.

    כאן, לפי מה שכתבת (לא קראתי) יש בהחלט בעיה: החל מהעצם הכניסה למקום סגור וקטן, וכלה באשליה שהמבוגר יוכל תמיד למצוא את הילד ולחלצו, לא משנה כמה שכבות / קליפות יעטה הצוציק על עצמו. וכמובן שהקטן ישרוד שם, ללא ספק.

    וכן, אני מבינה שזה סיפור פנטסטי (מלשון פנטזיה כמובן), ובהחלט יודעת להבחין בין דמיון למציאות. זה הקטנטנים שאוהבים לעתים לבלבל בין שני העולמות הללו.

    ובקשר לאיורים: האיור שעל העטיפה מקסים בעיני, ואם הוא מרמז על הבאים אחריו, אני מסכימה עם הצד הזה של הביקורת שלך🙂

  2. טלי הגיב:

    האיור על העטיפה באמת מריח חו"ל, ואני תוהה- כשאני קוראת אותך כאן זה נראה לי חינני, ב"ווינטר בלו" ממש הפריע לי, וגם לך, שספר ישראלי "מתחזה" לספר מתורגם.
    מסתמנת אצלי קצת חוסר עקביות, אבל אצטרך לראות את הספר הזה כדי להחליט סופית.
    הרעיון הנוכחי הזכיר לי את "ארנבון בורח מהבית" של מרגרט וייז בראון- שם העניין של "תמיד אמצא אותך" עובד יפה עם אמא שתשיג את הילד שלה תמיד.
    אני לא חושבת שיש כאן בעיה מבחינת המסר לילדים- גם כי זה באמת פנטסטי, ואני לא מכירה ילד שמסתתר בתוך חיות (בשונה מהאזהרה ב"הבית של יעל", שהתייחסה למקררים ישנים, בעיקר), וגם כי ברמה הרגשית העמוקה- כן, זה המסר שילד צריך לקבל- שההורים יגנו עליו ויצילו אותו מכל צרה.
    ילד בגיל הרך לא אמור להטריד את עצמו במגבלות פרקטיות, הוא אמור לדעת בבטחון מלא שהוא יכול לסמוך על הוריו.

    וטוב לקרוא אותך שוב אחרי הלידה! (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s