עוגת ג'ירפה, והפעלת עוגות בגן

הנה מצטרפת לה עוגה נוספת לתערוכת עוגות יום ההולדת, עוגת ג'ירפה. לבקשתה של טלי, לכבוד יומולדת 4. הראש חתוך מתוך עוגה מלבנית, הצוואר מעוגה מאורכת. הקרניים מסוכריות על מקל, ה"רעמה" משוקולדה מקופלת, העיניים מרציפן עם סוכריות מצופות שוקולד, וחוץ מזה הכל קרם חמאה צהוב וקרם שוקולד. מתברר שבספר העוגות הישן (האדום, זה שבהוצאת אדם) יש הוראות להכנת עוגת ג'ירפה: קצת נעזרנו בו, קצת אילתרנו. והנה התוצאה:

 

 

 

ובגן של רועי חגגו יומולדת לילידי דצמבר-ינואר-פברואר, וביקשו מכל זוג הורים להכין הפעלה ל-35 הילדים שבגן. הילדים עברו בקבוצות קטנות מתחנה לתחנה, בכל תחנה הפעלה מטעם הורי ילד אחר. התחנה שלנו, לבקשת הגננות, היתה תחנת קישוט עוגות. הכנו מראש הרבה עוגות קטנות בתבניות של מאפינים, ציפינו אותן בקרם ירוק, והבאנו המון סוכריות לקישוט. הרעיון היה שכל ילד יוכל לקחת את היצירה שלו הביתה, אבל שכל היצירות ביחד תראנה כמו גן פורח של עוגות. הבאנו עדשים צבעוניים, מרשמלו בצורת פרחים וסוכריות גומי שאפשר לשפד על בייגלה (כמו פרח על גבעול), סוכריות על מקל (גם הן כמו פרח על גבעול), והרבה "עלים" ירוקים שגזרנו מסרט מסטיק ארוך וירוק. כך נראתה התחנה שלנו לפני שהגיעו הילדים הראשונים:

 

וכך נראה מגש של עוגות שקושטו על ידי הילדים:

 

סתם, רעיון.

 

 
 
 
פוסט זה פורסם בקטגוריה עוגות יום הולדת. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על עוגת ג'ירפה, והפעלת עוגות בגן

  1. עמיחי שלו הגיב:

    אחרי שהלדקתי את בני בן השלוש וחברותיו, ויצרתי "מסעדה" בה האנשים הקטנים מכינים לעצמם פיצות (כמו קרמר בסיינפלד), פתאום החלה מן עייפות החומר, וכבר פעמיים, למרות שהפצרתי מראש שצריכים לאכול את זה וזה לא משחק
    נשארתי עם המון חתיכות של פיתות שחומות עם קטשופ וגבינת צהובה. העכברים בפח האשפה חגגו

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ומחמם את הלב.

  3. גילי הגיב:

    עוגות זה בכל זאת לא פיצות – בעוגה, גם כשהיא ירוקה, אין שום חשש ויטמינים. הניסיון שלנו בגנים הוא שלא משאירים אף פירור מהעוגות האלו – הגננות כבר העירו על זה בעבר, היו אפילו ילדים שניגשו אלי להגיד לי שהעוגה היתה "הכי טעימה בעולם". הסוד הוא הג'אנק. את הקרם אני אמנם מכינה בעצמי (מסוכר, חמאה וחלב) אבל העוגות כולן הוכנו מאבקות של אוסם, ריץ' או פילסברי, כל אחד יכול בבית. כמו שאומר בנזוגי, שהוא טבח מופלא המשקיע שעות רבות בהכנת מזונות מורכבים ממצרכים בסיסיים טבעיים ומעקם אף כשאני מכניסה את החבילות האלה הביתה, "ממש מעליב, כמה שזה יוצא טעים".

  4. טובה הגיב:

    סחתיין על היצירתיות ועל ההמצאה בכל פעם מחדש!
    וכמובן – מזל טוב רב!!!

  5. ימימה הגיב:

    ועכשיו כשאמרת שאת העוגות את מכינה מאבקה, אני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי, משום שלעולם לא אכין עוגה מאבקה, אבל צורות כאלה ספק אם אוכל אי פעם להוציא תחת ידי.🙂

  6. לימור הגיב:

    דווקא ארגנתי הפעלה ממש חמודה סביב הספר שבעה אכלנים משונים, שבסוף הסיפור שמים באמצע החדר סיר גדול וכל אחד מהילדים תורם לו (באופן וירטואלי כמובן) את הממאכל האהוב עליו, ובסוף יוצאת מזה עוגת ים ההולדת, אבל גאיה העדיפה את הספר "ליזי יקרה שלי" והיינו צריכים לוותר על ההפעלה ולשלוף מכתבים ממעטפות במקום זה

  7. סיגלית הגיב:

    וגם התוצאה יפה מאד.

    http://blog.tapuz.co.il/beinhashurot

  8. טלי הגיב:

    הג'ירפה חמודה ובעיקר ההבעה שיצאה לה, והרעיון לעוגות הקטנות הוא אכן אחלה רעיון.
    הסתייגותי האישית היחידה היא מכל צבעי המאכל והסוכר המזוקק, אבל במקרה שלך- כשאת כל כך כל כך נהנית מזה וכל כך כל כך מוצלחת בזה, באמת שאין טעם לחסום שור בדישו.

  9. יאנה קוקס הגיב:

    עד סוף השבוע אנסה גם.

  10. ימפונת הגיב:

    רעיון חביב, חבל שהקטנה שלי אלרגית לחלב (:

    ויש לי עוד שאלה אלייך. הפעם זו סתם שאלה.
    בספר "חיי קסם" ישנו קטע שבו נלקחים מגוונדלין כוחות הקסם שלה ע"י מייקל וקרסטומנסי. (קטע חביב ביותר, מגיע לה סוף סוף! (: )
    איך זה ייתכן שהם לא גילו באותה העת שלילדה אין שום כוחות? האם הם פשוט לקחו אוויר?
    זה פשוט ממש הפריע לי בקריאות חוזרות ונישנות.
    אשמח אם יש לך תשובה.

  11. גילי הגיב:

    איך שאני מבינה את זה, זה לא שלא היו לה כוחות קסם בכלל. היא אפילו היתה די מוכשרת. אלמלא כן לא היתה יכולה לעשות שימוש בכוחות הקסם של אדם אחר. תארי לך שכוחות הקסם שלה הן בטריות, וכוחות הקסם שלו הן תחנת כוח שלמה – אבל הוא לא התחבר לכוחות שלו, והיא כן…

    אם תרצי אפנה את השאלה גם לפורום של חובבי דיאנה וין ג'ונס: אחת המשתתפות היא שכנה של הסופרת ולפעמים מקבלים אפילו תשובה מוסמכת. (או שאת בעצמך יכולה להצטרף:
    http://www.suberic.net/mailman/listinfo/dwj)

  12. שרה הגיב:

    והספר האדום הוא באמת ספר נהדר וטוב🙂
    הבעיה שלי היא עם צבעי המאכל.. לא יודעת להתעסק איתם – למרות שבאמת את הג'ירפה אפשר לעשות בלי הרבה צבעי מאכל..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s