עצוב

הכתבה הזאת בעיתון הארץ, פתחה לי מחדש נושא כאוב.

לפי דו"ח בוחן התנועה של המשטרה, אראל נפל מן האופנוע מסיבה לא ידועה ונפגע משפת המדרכה. במקרה היתה שם גם משאית, שכביכול דרסה את האופנוע. (נאמר לנו בדיעבד שהאופנוע לא הראה סימני דריסה.) ככל הידוע לי, בוחן התנועה הגיע לזירה לאחר שאראל פונה לבית-החולים, ובשום שלב לא ראה ולא דיבר עם אראל. הוא לא דיבר עם אנשי מד"א שפינו אותו לבית-החולים, הוא לא דיבר עם הרופאים בבית-החולים. הוא לא דיבר עם עדים, לא ידוע לנו שבכלל היו עדים.  הוא דיבר רק עם נהג המשאית, וזה אמר מה שאמר, אני לא יודעת מה אמר. בנוסף טען הבוחן שזחל מתחת למשאית ולא ראה דם על הגלגלים. מכאן שהמשאית לא דרסה את אראל. עד כאן נקודת המבט של הבוחן.

ומנקודת המבט שלנו? צוות בית החולים סיפר לנו, שאראל הגיע לבית-החולים בהכרה מלאה, ולא הסכים שירדימו אותו לפני שנתן את גרסתו לתאונה: המשאית עלתה עליו, פעמיים (אנחנו מניחים שהכוונה היא גלגל אחרי גלגל). לפי הפציעות שלו (עצמות אגן מרוסקות, פציעה מאסיבית של השריר) הסיקו הרופאים שהוא שכב על בטנו שעה שגלגלי המשאית נסעו עליו. כשסיפרנו למנתח הראשי על דו"ח המשטרה, הוא צחק במרירות, ואמר שפציעות כאלה שקולות לסימנים של צמיגים על הגוף. מצלמות וקלמר מתכת שנשא אראל בפאוץ' על גופו הולחמו מעוצמת הלחץ, ואי אפשר היה לפתוח אותם. מנקודת המבט שלנו, ברור שהוא נדרס.

במשטרה הופתעו לשמוע שאראל מת מפצעיו. אולי מאז חזרו לחקירה, אולי לא. אני לא יודעת. רק דבר אחד ברור לי: המשטרה לא עשתה מאמץ לבדוק את כל מה שהיה ניתן לבדוק בסמוך לזמן התאונה.

אראל היה ידוע בקרב חבריו האופנוענים כנהג אחראי שהקפיד על כללי בטיחות ועל נהיגה זהירה. הוא תמיד חבש קסדה ולבש ביגוד מגן. הוא היה נהג ותיק ומיומן. התאונה אירעה בשעת צהריים, ובעלי שפגש אותו בענייני עבודה שעה קלה קודם לכן דיווח שהוא היה, כרגיל, במצב רוח מרומם. מה בדיוק קרה שגרם לו להחליק וליפול מהאופנוע, אולי לעולם לא נדע. גרסת המשטרה לא הגיונית בעיני. גרסה אחרת – אין לנו. במובנים מסוימים זה לא משנה. כך או כך, הוא מת, ואת הנעשה אין להשיב.

גם מבחינה משפטית, ככל הנראה, לנו משפחת ההרוג לא משנה מה קרה בתאונה ומי היה אחראי לה. שאלת מידת אחריותו של נהג המשאית בתאונה חשובה ככל שהבנתי רק לצורך החקירה הפלילית שעורכת נגדו המדינה. האם מאז שענה לשאלות הבוחן בזירת התאונה, חזרו השוטרים לחקור אותו? האם הוא בכלל יודע שנהג האופנוע מהתאונה נהרג? אין לי מושג. אני לא יודעת מה עושה עכשיו המשטרה בעניין, אם בכלל.

התאונה הזאת פגעה בחיינו די גם בלי שנצא עכשיו למאבקים בטחנות רוח. מה שהיה היה. מנסים לבנות חיים חדשים בלעדיו, לא מביטים לאחור, בכוח. שאר בני המשפחה, כך נראה, מצליחים לחיות עם זה. ואולי לא. אני נאבקת בעצמי כדי לכבד את בחירתם. אבל אמון במשטרה ובנכונותה להגיע אל האמת –  זה כבר סיפור אחר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על עצוב

  1. אורי הגיב:

    הסיפורים האלה…כל כך מרתיחים וגורמים לזעום ולרצות צדק.
    יהי זכרו ברוך.

  2. טלי הגיב:

    קשה לסמוך על המשטרה ועל הרשויות בכלל – יש לי תחושה שהם עוסקים בעיקר בסגירת תיקים במהירות ולא בחיפוש אחר צדק.
    את הגיס שלך שמצטייר כאדם באמת באמת טוב ומלא חיים אי אפשר להחזיר, חבל שאתם צריכים להיות מוטרדים גם מדברים כאלה בנוסף לכאב ולאובדן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s