אואן קולפר: הראיון המלא

למי שפיספס, היתה לי הזכות לראיין את אואן קולפר, מחבר ספרי "ארטמיס פאול", בשביל אתר ynet. אודה ולא אבוש שאני לא חסידה גדולה של סדרת "ארטמיס פאול", אבל הסופר עצמו, מורה ביסודי לשעבר, כבש אותי לגמרי. לקוראי רשימות אני מביאה את הראיון המלא, הארוך יותר, שכולל כל מיני קטעים שאותי אישית עניינו אבל פשוט לא היה מקום להכניס את כולם למה שהתפרסם ב-ynet.

הטוקבקיסטים של ynet כמובן מצאו במה להאשים אותי, אז אכריז כאן בריש גלי שעיני לא צרה באף מתרגם אחר, ושמות המתרגמות נשמטו זמנית סתם בגלל ענייני פירמוט. אני מתנצלת בפני המתרגמות – לא היתה שום כוונה לפגוע בכבודכן. את הספר הראשון בסדרת "ארטמיס פאול" תרגמה דורית דליות-רובינוביץ', את השני ("התקרית בקוטב הצפוני") והשלישי החדש ("צופן הנצח") תרגמה עפרה אביגד.

 

ואחרי כל הדיבורים, הנה הראיון, בגרסתו המלאה:

 

נפתח בשאלות שאין מנוס מלשאול. כמה ספרים יהיו בסדרה בסך הכל? קראתי שמתוכננים שישה.
 
זה התכנון כרגע, כן, אבל זה לא חקוק בסלע. מחר אולי ארצה לכתוב שבעה, מחרתיים אולי רק חמישה. בהתחלה חשבתי שאכתוב שלושה, שלושה נראה לי מספר נחמד, אבל במהלך כתיבת הספר השני פתאום צץ לי רעיון לספר הרביעי. כך זה קורה: לפעמים במהלך הכתיבה צצים לי רעיונות שלא מתאימים לאותו הספר, אז אני מתייק אותם ואחר כך חוזר אליהם. זו דרך ארוכה להגיד שהכל פתוח.
 
יש לך מושג מה מצבו של העיבוד הקולנועי לסרט?
 
למען האמת, זה די מרגש. הרבה זמן לא היתה התקדמות: ארבעה אנשים כתבו תסריטים, אבל אף אחד מהתסריטים לא התאים לצרכים. אבל עכשיו אני בעצמי עובד על התסריט. זאת התפתחות ממש של החודשיים האחרונים. אני עובד עם במאי מפורסם מאוד, אבל עדיין אסור לי לגלות מי הוא, כי עוד לא חתמנו על המסמכים. הוא מאוד מפורסם.
 
מרגש!
 
כן. ואלה, אגב, חדשות חדשות.
 
ועכשיו תכלס. למה לכתוב דווקא לילדים?
 
אני חושב שהתחלתי לכתוב לילדים כי לימדתי את קבוצת הגיל הזאת. אלה האנשים שאיתם דיברתי מדי יום. התחלתי להשתמש בסיפורים כשיטת לימוד. במקום סתם לספר להם עובדות על ההיסטוריה, הייתי מספר סיפור שכלל בתוכו את העובדות, וגיליתי שזאת דרך טובה ללמד. גיליתי גם שאני מאוד נהנה מזה. וכך בזמן שלימדתי ילדים, התחלתי לכתוב סיפורים לקבוצת הגיל הזאת, ומשם המעבר לכתיבת ספרים היה צעד קטן.
אני בהחלט מתכוון לכתוב גם למבוגרים. זה קצת מפחיד כסופר ילדים לעשות את הקפיצה לכתיבה למבוגרים, אבל כבר כתבתי למבוגרים בעבר. בתחילת הקריירה שלי כתבתי מחזות לתיאטרון למבוגרים. והשנה כתבתי סיפור קצר לאוסף סיפורי מתח, והוא קיבל ביקורות מצויינות. אז אני מקווה בשנה הבאה לכתוב מותחן פשע למבוגרים.
 
לדעתי האישית העיקר שאתה כותב מה שמתחשק לך לכתוב. אני מתה על ספרי ילדים.
 
אני מסכים איתך לגמרי, אבל לא כולם חושבים כך. יש ספרי ילדים נפלאים. אני גם חושב שכל אדם צריך לקרוא מה שמתחשק לו לקרוא. אנשים נוטים להיצמד לסטריאוטיפים מסויימים: זכרים כולם קוראים ספרים על רוצחים סדרתיים, נקבות כולן קוראות ספרים על מערכות יחסים. לדעתי כולם צריכים מדי פעם לנסות לפרוץ את המגבלות האלה.
 
האם אתה חש חובה להשתמש בספרים כדי לחנך את הקוראים? שמתי לב שהקוד הסודי בספר השני מטיף לשמירה על איכות הסביבה, ונדמה לי שזה מוטיב חוזר בספרים שלך.
 
זה באמת מוטיב חוזר, זה מסר שאני אוהב להעביר בספרים שלי. אבל יש קו דק. צריך מאוד להיזהר לא להטיף מוסר לילדים, שלא יהיה כאילו מנסים ללמד אותם משהו, כי הם לא אוהבים את זה. צריך להצניע את זה. אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי, רק פה ושם איזה איזכור לאיכות הסביבה או נושא דומה . אני חושב שאם עושים את זה בדרך נעימה הילדים נענים. אבל אם מנסים להציג להם את הספר כספר חינוכי עם מוסר השכל, הם בכלל לא יקראו אותו.
 
נדמה לי שמדי פעם מאשימים אותך שאתה הולך לקיצונות ההפוכה: לדוגמה, מנצל בדיחות פלוצים כדי למצוא חן בעיני הקוראים
 
האמת המרה היא שאני פשוט אוהב את הבדיחות האלה. אלמלא העורכת שלי, היו הרבה יותר בדיחות כאלה בספרים. היא אומרת: אי אפשר לדחוף עשרים בדיחות על פלוצים. לטענתה הן אפקטיביות יותר כשיש רק ארבע חמש בספר. אני נאלץ להודות שאני פשוט אינפנטיל מהבחינה הזאת. אפילו במחזות שכתבתי למבוגרים תמיד היה מין הומור נמוך שכזה, שבעיני הוא נורא מצחיק. אבל ברור שאי אפשר לבסס ספר שלם על בדיחות. צריכים סיפור טוב, דמויות… 
 
נושא נוסף שחוזר בספרים שלך, הוא היפוכי טוב ורע: הרעים מתבררים כטובים, הטובים הופכים לרעים. האם זו רק טכניקה לשמירת המתח וההפתעות בעלילה, או שישנה איזו אמונת יסוד מאחורי זה?
 
למען האמת, גם וגם. מבחינת טכניקה, אם הקורא לא יודע בוודאות מי הוא רוצה שינצח בסוף, זה… בספר הראשון, הקוראים יכולים לצדד בהולי, שהיא הגיבורה, אבל הם יכולים לצדד גם ברשע, כי הוא לומד ומתפתח לאדם טוב יותר. תמיד אהבתי ספרים על אנשים שאינם מושלמים. כשהייתי ילד, אחד הספרים האהובים עלי היה "הקלברי פין", ומה שבמיוחד אהבתי בו היה שאפשר היה להזדהות איתו, כי הוא היה כל כך רחוק מלהיות מושלם: היו לו המון פגמים. יכולתי לומר לעצמי, נו, אם הוא יכול להיות גיבור, אז גם אני. לעומת ספרים שגרתיים שבהם הגיבור עשוי ללא חת, אדם כמעט מושלם, שקשה לי מאוד להזדהות איתו, בניגוד להקלברי פין, שיכולתי להיות ממש כמוהו. וזה ממש מקדם את ההישאבות לתוך הספר.  

ועם זאת ניתן גם להכליל לגבי המוסריות של דמויות בספרים שלך. אנשים בעמדות של כוח נוטים להיות מושחתים ורעים.
 
כן, זה נכון. אני בהחלט מאמין במימרה המוכרת שהכוח משחית. ואני סבור גם שאנשים מושחתים מחפשים לצבור כוח. זה הולך לשני הכיוונים. יש בי חשד טבעי כלפי כל אדם ששואף להגיע לעמדת כוח.
 
גם בעולם האמיתי?

 

כן, בעולם האמיתי. אני מאוד נרתע מאנשים שרוצים ואוהבים לנהל את כל מי שסביבם. נכון, מדי פעם מופיעים מנהיגים גדולים ואלטרואיסטים, אנשים כמו גנדי או נלסון מנדלה… אבל באופן כללי אני די חשדן כלפי אנשים שרוצים לפקד על אוכלוסיה שלמה. ואני חושב שזה עובר בספרים. בדרך כלל מי שבראש הסולם הוא מושחת. אבל אני חושב שזה אחד מאותם הפחדים הדמוקרטיים הגדולים שיש לנו: שאנחנו שמים את יהבנו בקבוצה קטנה של אנשים, והחברה שלנו תלויה באנשים האלה, ואולי כמו בספרים, הם מושחתים. אני חושב שזה סוג של פחד, אולי פחד שלא מדברים עליו, שקיים אצל כולנו.
 
בתור אירי, אולי תחוש הזדהות איתנו הישראלים, שנאלצים לחיות עם סוגיות פוליטיות מאוד קשות וכואבות.  הייתכן שהמצב המדיני שבו נתונה ארצך הזין את עמדותיך המוסריות?
 
אני גדלתי בשנות השבעים והשמונים, כשהצרות באירלנד הגיעו לשיאן. אני מניח שזה בלתי נמנע שילד שצפה בטלויזיה כל הזמן ושמע על אנשים שנהרגים, יפתח תחושה שחייבת להיות דרך לפתור את כל זה, שחייבת להיות דרך לעבור הלאה, במקום שזה יימשך עשרות שנים בלי ששום דבר ישתנה. אני חושב שהתחלנו לחוש מידה מסויימת של חשדנות כלפי כל מי שהיה בעמדת כוח. אני חושב שזה בהחלט חילחל לספרים שלי, אף על פי שמדובר בספרים מאוד קלילים ושטותיים מרוב הבחינות. אני מניח שהאמונות תמיד מוצאות דרך להיכנס.
 
לא יכולתי שלא לשים לב ששומר הראש של ארטמיס, המשרת האישי האימתני באטלר, אומן בישראל.
 
אני זוכר כשהייתי מאוד צעיר, וקראתי ספר – אני לא זוכר איך קראו לו – Black Thunder נדמה לי שקראו לו – והיה שם אחד שעבד בשביל המוסד, וכל המרגלים ניהלו שיחה וכולם הסכימו שהאימונים של סוכני המוסד הם הטובים ביותר בעולם. אף פעם לא שכחתי את זה.
 
זכית על זה בהרבה נקודות בקרב הקוראים הישראליים.
 
יופי, יופי, יופי.
 
כתבת עוד ספרים מלבד סדרת "ארטמיס פאול". האם יש משהו שבמיוחד היית רוצה שיתורגם לעברית?

 

אני כותב עכשיו סדרת ספרים מאויירים לבני 8-9, והם די מאוד מצחיקים, והם מעבירים בחביבות את התחושה לגדול במשפחה גדולה באירלנד…
 
אני מבינה שהיו לך ארבעה אחים?

 

… עם ארבעה אחים, כן, כלומר חמישה בנים במשפחה הזאת, ואלה סיפורים קטנים… אני חושב שהם נחמדים מאוד, במיוחד לבנים, שיכולים להזדהות, מי שיש לו אחים גדולים או אחים קטנים, וכל מה שקורא איתם. הם ספרים מצחיקים מאוד, והם נעימים וחמים ומשפחתיים. זה שינוי גדול בשבילי, כי זה מאפשר לי להוציא קצת את הצד הסנטימנטאלי שבי. לא אתפלא אם הם יגיעו לישראל בקרוב. אני נהנה מאוד להקריא אותם במפגשים, כי הם כל כך מצחיקים וכל כך קלילים, והמאייר פשוט נפלא…
 
אני נהניתי במיוחד מ-The Supernaturalist ("העל-טבָעי")
 
אהבתי לכתוב את הספר הזה כי אני חובב מדע בדיוני מושבע, מאוד רציתי לכתוב משהו בתחום הזה. בינתיים הוא הולך טוב, אני ממש גאה בספר הזה.
 
אי אפשר לא לשאול מה יחסך לתופעת "הארי פוטר", ואיך היא השפיעה  עליך.
 
אני שמח מאוד על ההצלחה הזאת, אני חושבת שהיא יצרה דור שלם של קוראים. אבל חוץ מזה, לא פחות חשוב, נדמה לי שבעוד עשר שנים במבט לאחור יסכימו שמדובר בסדרת ספרים משובחת, ולדעתי היא תעמוד במבחן הזמן, לקבוצת הגיל הזאת. ויהיה מגוחך לנסות לטעון שאני לא הרווחתי מכל הקוראים החדשים האלה, כי כשהם גומרים לקרוא את ההארי פוטר החדש הם מחפשים משהו אחר לקרוא. ובכל הנוגע להשוואות: אני מניח שיש די דימיון: אנחנו באותו ז'אנר, יש לנו נער צעיר בתור גיבור, שניצב מול כוחות רשע, אבל אני סבור שהדמויות והסיפורים שונים למדי. אז אני לא ממש מודאג מהבחינה הזאת. אני מרוויח מן ההשוואות. אנשים אומרים, אם אהבתם את הארי פוטר תאהבו אולי גם את ארטמיס פאול, ואני יוצא נשכר.
 
על איזה סופרים נוספים היית ממליץ לקוראים צעירים שאוהבים את הספרים שלך?

 

אני בהחלט ממליץ על ספריו של אנתוני הורביץ ("כפר אשמדאים") שכתב את סדרת "אלכס ריידר", הוא ידיד טוב שלי וסופר מחונן. הוא כותב גם למבוגרים ומאוד מצליח. אני אוהב גם את דניאל הנדלר, הרי הוא "למוני סניקט", מחבר "סדרה של צרות". אני חושב שהוא חכם מאוד, והספרים שלו באמת מצחיקים נורא. יש בהם גם בשר. 

 

קישורים:

* האתר הרשמי של קולפר (זהירות, מוסיקה מעצבנת)

* ראיון מחודש מאי, באתר מעריצים

* ראיון משנת 2003, לרגל יציאת הספר השלישי באנגלית

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה איך פגשתי את. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על אואן קולפר: הראיון המלא

  1. טלי הגיב:

    אני מחבבת את ארטמיס פאול אבל לא משתגעת עליו ועכשיו הולכת לעבוד על התיזה. מייד. בלי תירוצים ובלי לברוח לבלוג של גילי. עכשיו. שקט טלי!
    …..

  2. אופיר הגיב:

    שאפשר לתרגם את הכיתוב בתחתית כל עמוד, איך עושים את זה?

  3. גילי הגיב:

    אבל בכולם זה צופן פשוט מאוד, שבו תחת כל אות בעברית יש סימן גרפי קבוע. בספר הראשון יש מפתח נוח: הקטע המוצפן המופיע בעמוד 33 מפוענח בעמוד 34, וגם שמו של כל פרק מופיע בצופן בתחילת הפרק. בספר השני זה בקושי צופן, זה בעצם מין פונט מוזר ולא נעים אבל כשמתרגלים אליו אפשר לקרוא גם בלי להכין מפתח. בספר השלישי עוד לא התעמקתי. נסה קצת, זה לא כל כך קשה – ואם תישבר, התשובות התפרסמו בכל מיני פורומים באינטרנט, אפשר למצוא אותן.

  4. אורי הגיב:

    סדרת 'ארטמיס פאול' זו סדרת ספרים אדירה, ואואן קולפר פשוט גאון.
    רק חבל שהאנגלית שלו כל כך מסובכת ומלאת טכנולוגיה, שקריאה באנגלית ממש קשה (לפחות לי).
    וד"א, לא יצאו רק ארבעה ספרים, יצאו בעצם חמישה, שהחמישי הוא בעצם מן ספר נספחים שכזה. לא ממש יצא לי לעיין בספר, אבל הבנתי שיש שם כל מיני חידונים ופירוטים על דמויות, ועוד שני סיפורים קצרים, אחד מהם על הולי שורט והשני על מאלץ' דיגמס (זה השם של הגמד הקורע מצחוק הזה, כן?)

  5. הדר הגיב:

    אני תוהה איך יהיו שישה ספרים… בעקבות איך שנגמר השפר השלישי… (לא משנה, לא אגיד. מי שקרא יבין)

  6. אנונימי הגיב:

    סדרה אדירה ואואן קולפר הוא פשוט גאון!!!!!!!!!!

    למישו יש מושג איך קוראים לספרים הרביעי והלאה באנגלית?!?!?!

  7. angel הגיב:

    בספר הרביעי שנקרא ההונאה של אופל, אופל חוזרת לנקום בהולי ובארטמיס. היא מפלילה את הולי ברצח של רוט והולכת לנקום בארטמיס. הולי מגיעה לארטמיס ואז הוא נזכר (לא קראתי.. קראתי רק תקצירים

    החמישי- זה ספר קבצים, סיפורים וחידונים (גם מה אתה..גמד, פיה וכולי

    השישי- המושבה האבודב

    והשביעי אני לא יודעת

    *המידע הזה לא בטוח נכון

    נ.ב. הראיון ממש יפה !!

  8. noname הגיב:

    יש כבר תאריך יציאה לאור של הספר הרביעי בעברית?… נראה לי שקראתי איפשהו שהוא יצא בחנוכה… זה נכון?… אם מישהו יודע את התאריך שיפרסם בבקשה

  9. גל הגיב:

    פשוט מהממת. מדהימה. לפי דעתי בכלל לא צריך להשוות אותה להארי, כי זה שני ספרים שונים לגמרי, אז בשביל מה?
    ארטי המתוק שלי =]]]

  10. יהל הגיב:

    הכול מדהים!!! ספרים מעולים, סופר מצחיק ומגניב, הכל סבבה לגמרי! ראיתי תקצירים של הספרים הבאים, ואני בסוף השלישי, ולפי מה שהבנתי, הכל נשאר בסדר עד סוף הסדרה!!!

  11. מלאכי פש הגיב:

    ארטמיס פאול יפה ספר מצוים עם הערה אחת הזמן משונה משאהבתי בספרים זה הקטע שארטמיס מתאהב בהולי ו נרמז ברוב הספרים ובאופן בולט בספר המזימה של אופאל אבל זה מזביר לי את חמור ואת דינה מספר בראשית ארטמיס חוטף את הולי ומתאהב בה אחר כך זה משונה אבל אל תשכחו שהם נעשו חברים ואז

  12. הולי הגיב:

    האמת אני טיפה מאוכזבת מכך שארטמיס פאול לא התפרסם טוב בארץ!
    זה בהחלט הספר הכי טוב בעולם! והוא הרבה יותר טוב מהארי פןטר, אני קוראת את השישי באנשלית כי אני לא יכולה לחכות לשישי שיצא בעברית!
    (גם את החמישי קראתי באנגלית אבל ביינתים הוא יצא בעברית…)
    אה.. והכי חשוב הקישורים ששמת לא ממש עובדים..
    יכי ארטמיס פאול ה-2 !!!!
    הולי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s