טיסה עם הילדים

העילה לרשומה הבאה היא, להודיע לכם שבשבוע הקרוב לא יתעדכן הבלוג, ולא יהיה מענה לשאלות. אבל את מנת הכתיבה שלי תוכלו כנראה להשיג ב-Ynet: ראיון שערכתי עם אואן קולפר מחבר ספרי "ארטמיס פאול", וגם רשימה שכתבתי על ספרה של הגר ינאי "הלוויתן מבבל" אמורים להתפרסם שם במהלך השבוע שבו לא אהיה בארץ.

וזה מספק לי תירוץ מסויים לפרסם פה וידוי שכבר מזמן יושב לי על הנשמה ומבקש לצאת, ולצידו הירהורים על מוסד ההורות. מחר השכם בבוקר נעלה על מטוס עם הילדים שלנו, בפעם הראשונה מאז האירועים שעליהם תכף אספר. ותכף תבינו למה אני מלאת חשש לקראת הטיסה הזאת.

בחודש פברואר השנה עשינו טיול לאילת עם המשפחה המורחבת: שלושה דורות, שבעה מבוגרים, חמישה ילדים ותינוק. לא כולנו טסנו באותן הטיסות, כך שכמובן הנחיתה באילת לוותה בהחלפת רשמים ולקחים. לא הייתה אמא גאה ממני. היינו ערוכים למשעי לקראת הנסיעה, והילדים התנהגו למופת. הצלחנו לפתור תאונת פיפי בזריזות ובמינימום נזק סביבתי, בלי שמישהו מסביב ירגיש בכלל. הילדים היו ערניים ורגועים ובמצב רוח טוב לאורך כל הטיסה. הבאנו חטיפים וספרים, והם נשנשו ודיפדפו, והכל התנהל על מי מנוחות. אחרי הנחיתה טפחנו לעצמנו על השכם וחילקנו לעצמנו צל"שים ונזכרנו כמה קל היה לטוס עם הילדים גם כשהם היו תינוקות (בגילאים 8 חודשים ו-5 חודשים), ובכלל כל העסק הוא קלי קלות, כשמדובר בילדים טובים ומחונכים והורים מוצלחים כמונו. ושמחנו מאוד, כי הטיסה לאילת היתה מבחינתו סוג של מבחן, אם נוכל לקחת את הילדים גם בטיסות ארוכות יותר לחוץ-לארץ.

לטיסה בדרך חזור כבר עלינו בתחושת ביטחון ואופטימיות. ניזכרתי בנוסטלגיה איך בפעם הקודמת שטסתי מאילת לתל-אביב, הייתי בשבוע 28 להריון עם צירים כל חמש דקות, ורצנו מייד משדה דב לאיכילוב (עד שהגענו לבי"ח הצירים נפסקו) – והנה עכשיו יש לנו ילדה כמעט בת שלוש, חכמה, ורבאלית, בריאה ונהדרת. אח, איזו גאווה. במטוס איתנו טס גם אברי גלעד עם בתו, ולהפתעתי הוא זיהה אותי ובירך אותי לשלום. הלב הפולני כמעט התפוצץ מרוב תענוג: לא סתם אנחנו המשפחה המושלמת; אנחנו המשפחה המושלמת *וכולם רואים*.

את ההמשך אתם יכולים לנחש, נכון?

אח, היבריס, היבריס. הטיסה אמנם התחילה נהדר, עם אותם נשנושים ואותם דיפדופים ואפילו בלי תאונת פיפי. ישבתי לי והשמנתי מרוב נחת. ואז רועי התחיל קצת לבעוט בכסא שלפניו, וכחלק מפתרון הבעיה התחלנו להתחלף במושבים ביננו לבין עצמנו. בי-י-י-ג מיסטֵייק. המלאכית הבלונדינית פתחה את פיה והתחילה למחות, וברוך השם יש על הילדה הזאת ריאות. המחאה הלכה וגברה והתעצמה והדהדה כסירנה בכל רחבי המטוס, ולהשתיקה לא הצלחנו. מלבד להצמיד כרית לפניה ניסינו כמעט הכל: תחנונים, איומים, שוחד, פרצופים מצחיקים. והפה לא נסתם. משהו כמו חצי שעה נמשכה ההצגה המופלאה הזאת, שזה בטיסה בין אילת לתל-אביב, יותר מחצי הדרך. כגודל הגאווה שהיתה לי בעליה למטוס, כך תהומות הבושה בירידה. רציתי שהאדמה תיפתח ותבלע אותי (או רצפת המטוס. וואטבר.) לא יכולתי להסתכל לאף אחד בעיניים. נקרעתי בין רצון לברוח משם כמה שיותר מהר, לבין רצון לעבור בין כל הנוסעים במטוס ולהתנצל ולהישבע שהיא לא תמיד כזאת, בדרך כלל היא באמת מלאכית, אני לא יודעת מה נכנס בה.

האמת, אני כן יודעת מה נכנס בה. אין מה לעשות, זו טיסה, וטיסה זה לא כיף. צריך לשבת במקום אחד בלי לזוז יותר מדי ובלי לראות הרבה, ברעש נוראי מהמנועים, אחרי סוף שבוע מסעיר ומעייף במיוחד, ולילדה שעוד לא בת שלוש זה קשה. מה עוד ילדה דעתנית ובטוחה בעצמה שרגילה לשלוט (שלא לומר לרדות) בסביבתה. משחקי הכוח איתה לא היו עניין חדש – לא סתם קוראים לזה terrible twos – וזאת לא היתה הפעם היחידה שנחשפנו לצרחות כאלה, אבל במטוס שלא כמו בבית אי אפשר לשלוח אותה לפינת ההרגעה, ואי אפשר להתעלם ממנה. וגם משהו מהלחץ שלנו, שכל כך התביישנו לנוכח הקהל השבוי, נדבק בה והפך את כל העניין ליותר גרוע.

האם היינו יכולים למנוע את ההתפרצות הזאת, אילו רק ניהלנו את עניין החלפת המושבים יותר בדיפלומטיות? ייתכן. אבל כמו שאמרה חברה טובה שלי שהיא בעצמה אמא, לכי תדעי מה יצית קטנטנים בגיל הזה. אינצידנט הבכי הכי חמור שהיה לנו (שעה וחצי) התחיל מזה שחתכתי את המלפפון שלה לרבעים במקום להשאיר אותו "גדול ושמן".

אז מה המסקנה? האם הילדה מקולקלת? האם אנחנו הורים לא טובים? ייסרתי את עצמי ארוכות, ניתחתי כל רגע מהטיסה ומה יכולנו לעשות אחרת. לבסוף הגעתי לשתי מסקנות: א. עשינו כמה טעויות בדרך, ו-ב. שגם אם לא היינו עושים את הטעויות שעשינו, סביר להניח שהיינו עושים איזו טעות אחרת. כשלוקחים שני ילדים קטנטנים לטיסה זה כמו להוליך חומר נפץ. אפשר להתכונן וזה יכול לעבור בשלום. באותה קלות, טעות הכי קטנה שבעולם יכולה להוביל לקטסטרופה.

אז מה עושים? לא עולים עם הילדים למטוסים? לא לוקחים אותם למקומות ציבוריים? נועלים אותם בבית עד שהם מספיק גדולים כדי להתנהג יפה? מסממים וקושרים אותם לפני נסיעה? (תאמינו לי ששקלתי את זה ברצינות.) מה? ומה לעזאזל אנחנו חושבים לעצמנו שנעשה מחר בבוקר, כשנעלה עם שני קטנטנים שאותם הערנו בשלוש לפנות בוקר, לטיסה של שלוש שעות?!

התשובה: נתכונן, ונתפלל לטוב. או זה, או לוותר לגמרי על הנסיעה, מחיר שאני לא מוכנה לשלם. אני נאלצת להשלים עם זה, שלפעמים להיות הורה זאת חוויה חינוכית גם בשביל ההורים, ותענוג מפוקפק ביותר. וכן, זה ככה גם כשמדובר בילדים "מחונכים" ובהורים "טובים". נתפלל לטוב, ואולי זה יעבור בשלום, ואם לא, נספוג את ההשפלה ונעבור הלאה. ולעולם לא אקפוץ שוב לשפוט הורה שמתקשה עם ילדו במקום ציבורי. קל לצקצק בלשון ולהניח שההורה לא בסדר. להיות הורה מושלם זה הרבה יותר קשה.

אגב את הפאנצ'ליין של סיפור הטיסה מאילת עוד לא סיפרתי לכם. יומיים שלושה אחרי שנחתנו, דיברתי עם גיסתי בטלפון, ושוב החלפנו רשמים מהטיסה. הפעם נאלצתי להודות בבושת פנים שהיה קטסטרופה, הילדה לא חדלה לצרוח כל הטיסה. וגיסתי היקרה ענתה בחדווה פולנית, "אה, זה *אתם* הייתם עם הילדה הצורחת?! באמת חשבתי עליכם כשאברי גלעד סיפר ברדיו על הטיסה הנוראית שעברה עליו…"

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על טיסה עם הילדים

  1. איילת הגיב:

    היא נהנית מהאוכל, מהסרטים ומהמשחקים ואני סובלת ודואגת שכולם ידעו. המבחן הגדול יהיה לקחת את הלפיד (שעוד לא עשה את הופעת הבכורה שלו, אבל גם זה יגיע).
    תהנו.

  2. גילי הגיב:

    אוי, כמה אני שמחה לשמוע ממך.

  3. ימימה הגיב:

    טוב לקרוא דברים כאלה לפני שמתכננים איזו חופשה. וגם למלאכית שלנו יש ריאות, בלי עין הרע. אני לא בטוחה שאנחנו מעיזים עדיין, אבל זה יבוא.

  4. עופר הגיב:

    בהצלחה!
    כמי שעומדים לטוס בקרוב מקליפורניה לישראל עם בן שלוש ובן ארבע וחצי, אנחנו יודעים היטב איזה תענוג זה. הכי חשוב: להתכונן טוב, ואז להיות מוכנים לזרוק הכל לעזאזל כששום דבר לא עובד ולדעת שמשלב מסוים אין מה לעשות: המטוס באוויר, הוא ינחת בסוף בע"ה, וזהו זה.
    טיסה נעימה!

  5. רחלי הגיב:

    שיהיה בהצלחה🙂
    המצקצקים תמיד יצקצקו… עד שזה יקרה להם, ואז ימצאו תירוצים.
    זה מזכיר לי שפעם הלכתי עם אייל, כשהיה בן חודש, לביקורת בקופת חולים. עמדתי בתור לפקידות כדי לברר משהו, והילד, מה לעשות, התחיל לבכות (ילדים בני חודש עושים את זה לפעמים…). אנשים הסתכלו עליי שם כאילו אני מפלצת שאוכלת את ילדיה או משהו בסגנון (כמובן שאף אחד לא ויתר על התור שלי בשבילי, חלילה וחס, אם גרועה שכמוני). בקיצור – זה קורה בכל גיל.

  6. לו קרובי משפחתי היקרים היו קוראים רשימה זו, היו מפסיקים להפציר בי לבוא לארץ (מלוס אנג'לס!) עם שני הילדים שגם בבית נותנים לי מעט מאוד שעות שינה.
    עד כמה שאני חשדנית עד מזלזלת בספרי עזרה עצמית – נסי את ילדים משוחררים, הורים משוחררים ו/או את איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו של צמד הדודות היהודיות מייזליש ופייבר.

  7. גילי הגיב:

    היה *פיצוץ* של נסיעה, והילדים התנהגו *למופת* במטוס, או לפחות, הכי טוב שאפשר לצפות מהם בגילאים שלהם. שזה אגב וכאמור, גם הניסיון שהיה לנו כשהם היו בני 8 חודשים (רועי) ו-5 חודשים (טלי). במילים אחרות, אפשר גם אפשר לעשות את זה טוב, ולא צריך לוותר על נסיעות עם הילדים. אבל כן צריך להשתדל להבין ולרחם קצת על ההורים כשזה הולך פחות טוב…

  8. טובה הגיב:

    הראיון עם קולפר לא פורסם בינתיים. האם ידוע לך מתי?
    ומתארת לעצמי שכבר התעדכנת בעלילות כוכב נולד באתר שלהם וצפית בכל קטעי הוידאו (מומלץ הדואט בין ג'קו ונירית. שעות אני מנסה להוציא אותו כבר מהראש).

  9. גילי הגיב:

    מקווה שראית כבר שהראיון דווקא כן פורסם, ולקוראי רשימות יש גרסה מלאה יותר.

    אל תדאגי, קיבלנו עידכונים שוטפים מן הארץ וגם דאגנו שיקליטו לנו. אותי צימרר דווקא הדואט של שתי הפייבוריטיות שלי באחד השירים שמאז ומעולם הכי אהבתי, "כמו צמח בר". לא שאני לא בעד נירית וג'קו, בענק. כששולחים הביתה צמד מוכשרות בטירוף כמו בן שושן וחיטמן (שהיא אולי לא זמרת, אבל כן מוסיקאית), זאת לא עונה רגילה. אני עדיין חושבת שזאת העונה הכי טובה שהיתה, נקודה.

  10. טובה הגיב:

    תודה על פרסום הראיון עם קולפר. נהניתי מאוד!
    לא ברור לי איך פיספסתי את וואינט.
    כן, בהחלט העונה הכי טובה.

  11. יונתן הגיב:

    מידע על טיסות לאילת http://www.flights2eilat.co.il/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s