פאק איט, אני *אוהבת* את כוכב נולד

אני יודעת שזה לא פי סי לאהוב את התכנית הזאת.  היא ממוסחרת, היא עממית, היא הורידה את הזמר העברי לזנות, יאדדה יאדדה יאדדה. אבל פאק איט, אני *אוהבת* את התכנית הזאת. אוהבת זאת לא מילה. מכורה עליה.

מהפעם הראשונה שנינט במדים עם הקוקו שרה את "ילד אסור ילד מותר" וסחטה לי את הלב, נתפסתי. בעונה השנייה קצת נחלש, הפסקתי לעקוב. אבל כשסעדו חייך את החיוך המעוך שלו אצלנו בסלון, הוא קנה אותי לכל העונה השלישית. נדבקתי מחדש.

והעונה הרביעית בינתיים – פשוט גדולה מהחיים. הפעם קשה לי לבחור פייבוריט כי *כולם כל כך טובים*. חולה עליהם אחד אחד. מוכנה לאכול אותם בכפית, בלי סוכר, עד כדי כך הם מתוקים ומוכשרים ונשמות מאמי שכובשים לי את המסך ואת הלב. כל מי שעבר את האודישנים המפרכים האלה מגיע לו לנצח. גם מי שלא עבר אותם. אפילו הנפלים של העונה הזאת יותר טובים מחלק מהפיינליסטים בעונות הקודמות. אם לשפוט לפי האודישנים, זאת הולכת להיות העונה הכי גדולה מכולן.

אז כן, גם אותי מבחיל פולחן האישיות מסביב לפיקציות טלוויזיוניות ריקניות שלא עשו הרבה מלבד להיות יפים ולשיר שירים של אנשים אחרים. אהבתי אותם יותר כשהם היו מתחרים, לפני שהם ניצחו. אוהבת את האנדרדוג, אני, ובשנייה שמישהו מנצח בתכנית הזאת, הוא מאבד 80% מהחן שלו בעיני. מה לעשות. אבל כל עוד התכנית בעיצומה אני אוהבת אותם. מתה עליהם.

וזה לא שהתכנית עצמה לא מגניבה לי לפעמים את השכל. אני מקליטה אותה תמיד בוידיאו כדי שאוכל להריץ קדימה את כל הקילומטרים של הפרסומות ואת הליהוגים הדביליים בין שיר לשיר (וגם כדי שאוכל לבלות עם החברים שלי בימי חמישי, כמובן). פחות דיבורים, יותר לשיר, זה מה שאני אומרת.

אבל פאק איט, אני *אוהבת* את התכנית הזאת.

כמה כישרון יש בעונה הרביעית, כמה כישרון! אני מתה כבר שתתחיל העונה כמו שצריך. האמת, יש כמה כאלה שבא לי להעיף אותם לפני שהתכנית תספיק לקלקל אותם. לא שאני מסוגלת לדמיין את מאיה "דילן" עוברת נינטיזאציה, אבל אני מעדיפה אותה כמו שהיא, היא לא צריכה מאה אלף איש צורחים בפארק, היא צריכה איזה חור תל-אביבי עם עננה פרמננטית של עשן סיגריות סמיך, לשיר רק היא והיגטרה ואולי מדי פעם איזה דואט עם איזה אורח מפתיע (עאלק מפתיע) מוזיקאי ותיק כגון גידי גוב או יזהר אשדות. בקיצור, שתעוף, מבחינתי, כי כבר עכשיו היא קנתה אותי, לא צריכה לראות אותה מדגמנת בגדים של קסטרו וחיוכים מזוייפים. תנו לזהבית לנצח, אפילו אם היא לא הכי מוכשרת בחבורה, פשוט כי היא הכי ליכלוכית, ויהיה הכי כיף לראות אותה הופכת להכי נסיכה סינדרלה. כן, אני רוצה סינדרלות על המסך שלי בקיץ. זה בדיוק מה שאני רוצה. 

פאק איט, אני אוהבת את התכנית הזאת.

איך אהבתי את האודישנים. איך אהבתי את ההצצות על כל האנשים המטורפים שחושבים שמה שחסר להם עכשיו בחיים זה שכולם ישמעו איך הם שרים בטלוויזיה. פשוט נהניתי. כבר אמרתי שאני אוהבת את התכנית?

ואתם יודעים מה הכי פתטי? שאני מתה להיות אחד האנשים האלה שניגשים למבחנים. מתה, מתה לגשת לאודישנים של כוכב נולד. ולא שאני לא יודעת שאין לי קול בשביל התכנית הזאת (יש לי קול לא רע, אבל דקיק וזך מדי. כמו חלילי פן, כשמה שצריך זה סקסופון. אין לי מספיק סקס בקול). ולא שאני לא יודעת שבשביל התכנית הזאת אני זקנה מדי, שמנה מדי, ולא מתקרבת להיות מתאימה (בעונה הרביעית נראה לי שאפילו לא הייתי עוברת את המיונים המוקדמים). ולא שלא ברור לי שאם אגש אי פעם למבחנים, מרב הסיכויים שאתייבש בשמש במשך שעות על שעות ולבסוף אשפיל את עצמי למשך דקה וחצי ובזה ייגמר הסיפור במקרה הטוב, ואם לא יהיה מזל, אצטרך לספוג את ההשפלה הזאת שוב ושוב כשהקטעים יגיעו לשידור.

את כל זה אני יודעת, ואף על פי כן ולמרות הכל, אני מתה לגשת לאודישנים של כוכב נולד. זה חזק ממני. אני רואה את התכנית וישר מתחילה לחפש את הגיטרה הזנוחה שלי מתחת לערימות הספרים, ולהתאמן על אקורדים נשכחים עד שצומחות לי יבלות על האצבעות (באמת). כל שיר שאני שומעת ברדיו נבחן מחדש – האם הייתי יכולה לשיר אותו באודישן? איזו אינטרפטציה הייתי נותנת לו? איזה שיר יכול להשלים אותו יפה?

בכלל לא הייתי רוצה להיות מתחרה בתכנית. רק להשתתף באופן חד פעמי, להיות חלק מהטירוף הזה ליום אחד, ולחזור הביתה. (אבל להצליח כמובן, ולעזוב על רקע תחנונים של של ההפקה שאשאר.)

האמת, אני נזכרת שכבר כתבתי פה פעם על החלום הזה שלי שהתכנית כוכב נולד תגלה אותי, עדיף בלי שום מאמץ מיוחד מצדי. ואני רואה שגם בעונה הקודמת עברתי תהליך דומה של חשק עז להכין שיר לאודישן. באמת שכבת האבק על הגיטרה שלי לא הייתה כל כך עבה כמו שציפיתי שתהיה.

התחיל להתבשל אצלי רעיון, שאני צריכה להציע את עצמי להפקה בתור מתרגמת שירים מלועזית לעברית. ככה אולי אוכל להיות מעורבת איכשהו. ממש מתחשק לי. אל תצחקו עלי. די כבר!

אוף איתכם, איזה מעצבנים אתם. לא איכפת לי אם נשרפים לי תאי מוח ונושרות לי נקודות איי קיו בכל פעם שאני צופה בה. ברוך השם היו לי עד עכשיו מספיק נקודות איי קיו בשביל לשרוד עונה שתיים, כך מסתבר. אז כל הצוחקים יכולים לישק לי בתחת הוירטואלי של הבלוג.

פאק איט, אני אוהבת את כוכב נולד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על פאק איט, אני *אוהבת* את כוכב נולד

  1. הירנוט הגיב:

    כן, מודה, גם אני מפנטז על הופעה בתוכנית הזו. להעיף מהפסנתר את הבחור שיש שם ולשחק אותה בילי-ג'ואל-סטייל עם איזה תרגום לפינק פלויד, או איזה שיר מפתיע של דוראן דוראן..

    למרות שמסוף העונה הראשונה לא ראיתי אפילו תוכנית אחת. החלום הוא חלום. החלום לשחק במונדיאל, החלום לקלוע את הסל המנצח. חלומות.

    פתטי? בהחלט.
    🙂

    אולי נעשה ערב כוכב נולד פעם?

  2. אני יושבת בחושך, בגולה הדוויה, אפילו כוס מים לא מציעים לי ומכורה לאמריקאן איידול. חושבת כל היום איזה שיר אשיר באודישן שלא אלך אליו אף פעם – הום של דפש מוד, כמובן. ומפרשנת את הכל באזניו של הבעל הלא מתעניין. אליוט ימין – תעשה לי משהו (לא ילד כי מספיקים לי אלו שלי וזה לא במקום, אני נשואה אתה מבין…).

  3. ריקי הגיב:

    וגם אני מאוד אוהבת את העונה הזו, את העונה הקודמת לא אהבתי, אבל זו ממתק אמיתי. גם אני מכורה.

  4. טובה הגיב:

    קוראים לי טובה ואני מכורה לכוכב נולד.
    את העונה השלישית לא כל כך ראיתי, אבל צפיתי באדיקות בקטעי השירה באינטרנט, כדי לא לפספס אף מתחרה. העונה הזו באמת מסתמנת כגדולה: אם כשדוד סלם שר הצטמררתי וסמרו לי השערות על הידיים, ואם כשאחד מאלו שעברו בגלגל ההצלה (החייל מהטירונות לא זוכרת את שמו. עידן?) שר זלגו לי דמעות, אני בפנים ואני מכורה. התמכרות נעימה לכולנו!
    וגילי, אם יש לך אפשרות להתחבר להפקה, בכיף! GO GIRL!

  5. ד.ט הגיב:

    אבל ראיתי במקרה כדקה מהתוכנית במהלכה ביצעה מועמדת שיר של פורטיס, מהטראומה אני לא זוכר בדיוק איזה, באותו סגנון נינטי מוכר. או שמא זו היתה אינטרפרטציה שירי-מיימונית מוכרת. לפורטיס.

    השם ישמור.
    אחייני הקטנים נחשפו לזוועה – צפו בה בשקיקה – ואיש לא פצה פה.

    עשו סקר בין מתגייסים בשאלה מי האמן האהוב עליהם. נינט לקחה עם 42 אחוז ושירי מיימון מקום שני עם 40 אחוז בערך.

  6. גילי הגיב:

    חוץ מד.ט. שלא יודע מהחיים שלו.

    ועכשיו אני חייבת למצוא הזדמנות להשתמש בביטוי המצוין "תעשה לי…משה".

  7. ימימה הגיב:

    האמת? לא ראיתי את שתי העונות הראשונות, ובשלישית דשדשתי, אבל מסכימה איתך בהחלט שכל מי שעלה הפעם הוא בונבון.

    וגם שיש בזה משהו ממכר ביותר, ולעזאזל הכל.

  8. זוריק הגיב:

    אבל אני מוצאת עצמי ממתינה כל השבוע ליום רביעי (הגדול) – יש זה היום
    לצפות ביודים בגדול
    (קוראים להם בגדול על שום המידה או על שום היום הרביעי, תמהתני)

    זה כבר ממש חולי.

    ואדגב ד.ט. – במשאל המתגייסים דווקא זכה עברי לידר להיות המועדף על הרוב, שזה לא רע בכלל

  9. גילי הגיב:

    מצחיק, כי בדיוק בשבוע האחרון הילדים שלי אימצו להם דמויות חדשות: רועי הוא עברי לידר, וטלי היא נינט. טלי התאהבה בשיר "ים של דמעות", כי בתור מלכת הטנטרומים, היא מבינה משהו בדמעות. היא שרה את השיר מכל הלב, עם תנועות ידיים שהמציאה לבדה. אבל חוויה עוד יותר מוזרה היא לשמוע את רועי שר בקולו הילדותי והצלול, בדיוק מושלם ובלי לזייף, שירים של עברי לידר ("את השיר על הכוס הכחולה" פוקדת עליו טלי, והוא מציית). הטוהר שלו עם השירים הציניים האלה, יוצרים דיסונאנס כמעט בלתי נסבל. כבר אמרנו שחייבים להקליט אותו פעם, אבל לא מגיעים לזה.

    (וכשאומרים לו "בוקר טוב" הוא עונה "זה בוקר מגה-פסטוראלי")

  10. טלי הגיב:

    ואחרי שגמרתי להינמס(ולהתגלגל מצחוק למחשבה על בנך הרך מזמר "ערבבתי בה מיים חצי אלכוהול")אני מתפנה לצאת מהארון התרבותי ולזעוק- גם אני גם אני!
    כלומר, גם אני מכורה לכוכב נולד למרות שרק כצופה, מעולם לא פיתחתי יומרות לזמר בפני האומה ובטח ובטח שלא להעמיד את עצמי למבחן פומבי שכזה.גם אני זוכרת את התפעלותי מהאודישן של החיילת האלמונית נינט וגם אני מצליחה להתלהב מהתגליות, מהכשרונות ומהשירים לצד הסלידה מהאובר-פרסום וכוכבות אינסטנט.
    בשתי העונות הקודמות התאכזבתי קצת מהזוכים, וגם הופתעתי כי לטעמיט, לרוב, הבנות היו הרבה יותר טובות ובולטות מהבנים ואיכשהו זה לא בא לידי ביטוי בגמר.אבל יש עוד תקוה,ולפנינו עונה משובחת עם מתמודדים מבטיחים(אישית אני בעד נועה בן שושן,ונירית אבל יש לי גם חיבה רבה לחיטמנית ולדילנית ואפילו לג'קי, ככה שבאמת הכל עוד פתוח…).
    וגילי- זו בדיוק ההזדמנות שלך לנצל את מעמדך הסמי- סלבריטאי! בשביל מה לדעתך תרגמת ספרים? למה את צוברת מעריצים ובשביל מה את משרכת את רגלייך לספריות נידחות בעיירות שכוחות אל? חכי לאיזה ספיישל ספרותי או יומטוב או משהו ותשתחלי לכוכב נולד בדלת האחורית אך המכובדת.

  11. רונית ש. הגיב:

    גם אני 'מתה' על התוכנית הזאת! גם אני מקליטה!(כי התוכנית משודרת בשעת האמבטיות, הסיפורים לכל ילדה והלילה טובים). זה 'מוריד לי נקודות'אצל בעלי, ולכן אני מתרצת את הצפיה שלי בהתעניינות אנתרופולוגית בחברה הישראלית.

  12. דחליל הגיב:

    אני מוצא את כוכב נולד כדבר רדוד ומשעמם.

    אבל התלהבות זה דבר כל כך יפה, אז מי אני שאקלקל לאנשים.

  13. n_lee הגיב:

    אי שם בנפשינו כל אחד רוצה את הרגע הזה על הבמה ושייראו כמה הוא טוב במה שהוא עושה
    אצלי ההורים שלי היו רוצים שאני אלך (ואני מה לעשות הגנים של להיות על הבמה לא עברו אלי בתורשה, אני מעדיפה את מאחורי הקלעים).
    יוצא לי לראות את העונה החדשה פה ושם, בעיקר את המיונים הראשונים (מאוד מצחיק הקטע הזה)
    ויש שם אנשים מוכשרים, בהחלט, ויש כמה שאני לא מבינה מה הם עושים שם
    ביננו למי יש זמן לראות טלוויזיה???

  14. גילי הגיב:

    צלצלתי להפקה של "כוכב נולד" והצעתי לתרגם להם שירים מלועזית. הגיבו מאוד יפה, אמרו שזה רעיון נחמד אבל הסבירו לי שתהליך קבלת הזכויות לתרגום שיר לועזי אורך מינימום חדשיים, כך שאין ממש אפשרות לעשות את זה במסגרת התכנית. נו מילא. חבל.

  15. הילאית הגיב:

    השלב הבא, ללכת לאודישנים
    לא סתם, אני צוחקת

    הילה

  16. טובה הגיב:

    לו לא היית מנסה, לא היית יודעת🙂
    נמשיך לשיר במקלחת (או למורת רוחם של הילדים "אמא, תפסיקי כבר עם השיר הזה!").

  17. יצהר הגיב:

    גם אנחנו אוהבים נורא, העונה. ובאמת – כל הנותרים מעולים. מה הבעיה? כשיש כוכב נולד, ואחר כך בטיפול, וכל הפרסומות באמצע – כבר לא יושנים בכלל… ועל ספרים מי בכלל חושב…

    תמשיכי לכתוב, יא גילי…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s