שוב היתה לי הזכות לתרגם ספר שאהבתי עוד כילדה, אחד מספרי הילדים שירשתי מאמא שלי. "נעלי בלט" נכתב בשנת 1936, והוא המפורסם בספריה של סופרת הילדים הבריטית נואל סטריטפילד. (ספרה "הקרקס בא" תורגם לעברית בימי הזוהר של סדרת מרגנית.) נדמה לי שצירוף הספר הזה וסדרת הטלוויזיה "תהילה" הם שנטעו בי את חלום הילדות להיות שחקנית, שבגללו אף ניגשתי ללימודי תיאטרון באוניברסיטה. הספר הזה הוא פיסה קטנה של היסטוריה, אבל קודם כל זה אחלה סיפור. מי שאהב את "בית קטן בערבה" ואת "האסופית" עשוי בהחלט לאהוב גם את הספר הזה, על שלוש (!) יתומות שגדלות באנגליה בין המלחמות, ולומדות ריקוד ומשחק כדי לפרנס את משפחתן המאמצת. סטריטפילד כתבה עוד המוני ספרים ברוח דומה, שברובם מככבים ילדים וילדות המפתחים כשרונות שונים, ממשחק ועד טניס. בעקבות הצלחת הספר "נעלי בלט" נקראו המהדורות האמריקאיות של כל ספריה של סטריטפילד "נעלי [השלם את החסר]" (אף כי למהדורות הבריטיות של אותם ספרים היו לעיתים שמות אחרים), והיא נודעה כסופרת "ספרי הנעליים".
נ.ב. מי שאהב את "בית קטן בערבה" ואת "האסופית" צריך גם לרוץ – אבל לרוץ – לקרוא את "מי מבין את בטסי" מאת דורותי קנפילד פישר.
ועוד נ.ב. פעם לא היו לסביות. היו רק דודות נחמדות שעברו לגור ביחד כי לא מצאו חתן. ומי שקרא את הספר, יבין.
עוד דף אחד ודי 
ולכן אחפש את הספרים.
לגבי הלסביות –
אולי הן באמת היו דודות נחמדות, שלא מצאו חתן. כי היו עניות מדי או מכוערות מדי או חדות לשון מדי.
לא כל רווקה זקנה היא לסבית בהדחקה.
גילי, האם את מוכנה בבקשה לכתוב גם את שמות הספרים ושמות הסופרים באנגלית כדי שאוכל למצוא אותם בספריה בשפת המקור?
תודה!
לפ': הנה קישור לרשימת הספרים המלאה של הסופרת. הספרים החשובים יותר מסומנים בהייפרטקסט.
לאן: למה לא מפתיע אותי שאהבת את "האסופית"? (אולי זה הניק?)
אין לי ספק שחלק מהדודות האלה באמת היו סתם דודות נחמדות. אבל נדמה לי שאילו היו חיות בתקופתנו, היו יותר מהן שוקלות גם אופציות אחרות… סטריטפילד עצמה היתה רווקה זקנה, והספרים שלה מלאים ברווקות זקנות וגם לא כל-כך זקנות. דמות הרווקה הזקנה היא טיפוס ספרותי שהולך ונעלם מן העולם.
אתמול בדיוק ראיתי את הספר בסטימצקי – אני אוהבת לשרוץ שם, גם אם אני לא בדיוק קונה…
בכל אופן, ראיתי אותו וראיתי שאת תרגמת וזה מיד יצר אצלי קליק – אבל לא באתי לחנות במגמה לקנות ספרים, אלא להמתין עד שאמא שלי תחזור ממגה – היא היתה צריכה מלפפונים דחוף.
אגב, בדיוק אתמול הזמנתי מהאינטרנט את הקוסם מארץ עוץ בתרגום שלך, המוער. רציתי לקחת מסטימצקי אבל זה היה יקר, וידעתי שבאינטרנט זה תמיד יותר זול, כולל דמי משלוח…
תתחדשי, מזל טוב! זה נראה כמו ספר מקסים, אני מניחה שאני אקרא את זה מתישהו – אקנה או אקח מהספרייה.
מעורר תאווה… אבל אני עדיין עם קריסטומנסי 🙂
היית מגדירה את הספר כ"מתאים"?
כמה הפתעות עוד באמתחתך?…
אני קבלתי את דורותי שלך רק לפני יומיים(כמעט כתבתי 'הקוסם שלך' אבל יש לך גם קוסם אחר…)בגלל שביתת הדואר וטרם הספיקותי אבל מעיון ראשוני החשק רק התגבר, טוב, עוד ספר לצפות לו…
העטיפה של הספר מקסימה. האם זה ציור של מישהו מקומי, או ש-"ידיעות" השתמשו בעטיפה מהמקור האנגלי?
הוצאת הספרים הפתיעה אותי, ושכרה אמנית מקומית שתצייר לא רק עטיפה לספר, אלא גם איורי קו בגוף הספר. הציירת היא יפעת נחשון, שלגמרי במקרה כבר שיבחתי את איוריה הנאיביים בביקורות לספרים "יש לי סבתא הכי טובה" ו"אני רוצה חומוס", ותוך כדי עבודה על הספר התברר גם שהיא שכנה שלי בתל-אביב ושאנחנו חולפות זו על פני זו לעיתים קרובות בדרכנו לאסוף ילדים מהגן. יש הפתעות נחמדות בחיים. אפשר לראות עוד עבודות של יפעת באתר אגודת המאיירים:
http://www.illustrators.org.il/asp/children_cat.asp?ID=150
בסרט "יש לך הודעה" עם מג ריאן וטום הנקס, שהוא עיבוד מחודש לסרט "החנות מעבר לפינה", מסופר על בעלת חנות ספרי ילדים שכונתית, שמול חנותה נפתחת חנות ספרים ענקית של רשת מסחרית גדולה עם סניפים בכל ארה"ב. כמובן, שבעל הרשת ובעלת החנות המשפחתית מתאהבים, והדבר מתבצע באמצעות התכתבותם בדוא"ל, בלי שהם יודעים מהי הזהות האמיתית של הצד השני של ההודעה, ובחיים הם כמובן מתכסחים על הרקע האמור לעיל. מכל מקום, יש קטע בסרט, שבו בעלת החנות נכנסת לחנות הגדול ומתיישבת במדור ספרי הילדים. נכנסת אמא ששואלת את המוכר/ת הצעיר/ה על "ספרי הנעליים", והמוכר/ת כמובן אינה יודע/ת במה מדובר. בעלת החנות נחלצת לעזרה ומסבירה על ספרי הנעליים וגם ממליצה על שניים מהם. בצד עומד בעל הרשת, ומצקצק לעצמו בלשונו בהבינו שיש גם חסרונות לאופן שבו הוא מוכר ספרים.
מכל מקום, שימח אותי לראות שעכשיו ניתן לקרוא את הספר בעברית, ועוד יותר שימח אותי שאת תרגמת אותו.
יעל
לא זכרתי את עד שלא הזכרת לי, אבל כמובן שמתי לב לזה כשראיתי את הסרט. ובכלל הייתי בלתי נסבלת כשצפיתי בסרט, כל הזמן עניתי בשמה והתרגשתי לזהות ספרים על המסך (כשהיא אומללה, היא מתכרבלת במיטה עם עותק של "הדחליל מארץ עוץ"). עיצבנתי את בעלי כהוגן בהערות שלי. נדמה לי שהיא אפילו אומרת, בסרט, ש"נעלי בלט" הוא הטוב שבספרי הנעליים (מה שגם נכון). אצטרך לראות אותו שוב! תודה על התזכורת. ותודה, גם, על הפירגון…
גילי, מה את חושבת על העובדה שסופרת ילדים (דבורה עומר) היא זוכת פרס ישראל לשנה הנוכחית?
אני חושבת שדבורה עומר בהחלט ראויה לפרס על ספרי הילדים וספרי הנוער שלה, כמו סופרים ומשוררים רבים וטובים אחרים לילדים.
ובכל זאת יש לי טעם חמצמץ קצת מכך שהפרס מוגדר רק כ"מפעל חיים" ואין פרס ספציפי ייחודי לספרות ילדים. נראה לי שיש מספיק אנשים ראויים לכמה וכמה פרסים שכאלה. הבנתי שבעבר דוקא היה פרס כזה והוא בוטל, שווה להחזירו.
אין לי המון מה להגיד על זה, אבל למה שסופרת ילדים *לא* תזכה בפרס ישראל? דבורה עומר בהחלט תרמה את תרומתה לתרבות הקולקטיב, ותרמה גם לחינוך ילדינו. היא גם לא סופרת הילדים הראשונה שזוכה בפרס ילדים: זכורה לי ימימה טשרנוביץ, אני די בטוחה שהיו עוד.
פתאום היתה לי מחשבה: למה זה שהספרות ממודרת יותר מתחומים אחרים באמנות? הקונצפט של "סופר ילדים" מוכר לנו הרבה יותר מאשר, נניח, "מוזיקאי ילדים" או "צייר ילדים". לא שאין יוצרים בתחומים האלה שיוצרים גם או בעיקר לילדים. אלא שבספרות, משום מה, הכתיבה לילדים כאילו עומדת בסתירה ליצירה "רצינית". מוזר, לא?
אין לי מושג מדוע זכתה על "מפעל חיים" ולא על "ספרות ילדים". אולי כי בעיני השופטים, היא תרמה יותר בתחום החינוך מאשר בתחום האמנות? אולי כי לא מכובד בעינהם להקדיש פרס לספרות ילדים בלבד? אולי כי לא רוצים שהתחום של ספרות הילדים יתחרה מול ספרות קנונית למבוגרים: לסופרי ילדים יש פרסים משלהם (פרס זאב), אם יחלקו להם גם את הפרסים של הגדולים, מה יישאר לגדולים? לא יודעת. טיפשי.
גילי שלום
הלכתי היום לקנות לביתי את "נעלי בלט" ולהפתעתי הרבה הוא מנוקד.
לאיזה גילאים הוא מתאים לדעתך?
כי ביתי חוגגת בת מצוה ובגיל זה הניקוד כבר ממש מפריע.
נ.ב: נמחם בן כתב על בת 12 שנהנתה ממנו-ראית?
להערכתי, הספר יכול להתאים החל מכיתה ב' בערך ועד כתה ו' או ז' או עד בכלל.
סוגיית הניקוד מעניינת, בעיני זה יפה ומוסיף טעם של פעם, אבל את כבר לא הראשונה שמתלוננת באזני שהניקוד מפריע. כללו את הספר בסדרה של ספרים לגילאים צעירים, כי, כאמור, הוא יכול להתאים החל מבערך כתה ב', אם כי הוא ארוך יותר מספרים ממוצעים לגיל זה. הערכת הגילאים המתאימים לקריאת ספר מסוים היא אף פעם לא מדויקת. אני עברתי את השלושים ועדיין אוהבת את הספרים האלה…
ראיתי מה מנחם בן כתב עליו. מנחם בן בכלל מפרגן לספרים שתרגמתי, הוא כתב דברים יפים גם על "הקוסם מארץ עוץ" ודברים עוד יותר יפים על התרגום של "הארי פוטר ומסדר עוף החול".
באמצע חופש פסח קניתי את הספר ואני עדיין קוראת אותו… בינתיים מהמם…
מומלץ ביותר… אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי!
יש שלב- (די קצר) שבו הם מרגישים שניקוד הוא סימן לגילם הצעיר, ל"תינוקיות" שלהם – וכשזה קורה בגיל 10 -12 הרגישות לאני כבר בוגר וניקוד הוא תינוקי גדולה מאד –
מצד שני אין כמו ניקוד, או לפחות ניקוד חלקי לסייע, לתמוך בניואנסים קטנים ואפילו ללמד הגיה נכונה – כשקוראים עם העינים –
בכלמים נכונים וכו' זה ממשיך לדיבור….
(ואני בכיתה ט'… מה זה אומר עלי? 😛 )
ספר מקסים, יש מצב שיצאו עוד "ספרי נעליים" בעברית? אין לי בעיה לקרוא באנגלית אבל יש לנו ביישוב ספרייה מעפנה…<_<
ואגב. סיימתי לפני כמה ימים את "הטירה הנעה" שגם תרגמת… ספר ממש טוב.
ולפי דעתי זה ספר מקסים.
ויש אנשים שכתבו שהניקוד מפריע, ואני לא מבינה איך הוא יכול להפריע!
סתומרת, אני לא משתמשת בניקוד, אבל אני פשוט לא שמה לב אליו!
זה מאוד חשוב לי לעבודה שאני מכינה על הספר "נעלי בלט" מתי מתה נואל סטריטפילד?או שהיא חיה למרות שהסבירות לכך נמוכה.
למירב.
אני קראתי המון על כך וקראתי המון את הספרים שלה ונואל מתה בגיל 101 בשיבה טובה.
קראתי את הספר.. אני חייבת לומר שנהניתי מאוד זה הזכיר לי קצת את הספר נשים קטנות, רק שבנשים קטנות הכל יותר מדי מושלם ומדהים ובלה בלה בלה.. בכל אופן, ץרגמת את זה ממש ממש יפה.. ^^ קראתי גם עוד ספרים שתרגמת.. רואים שיש לך כישרון.. רק חבל שלא כולם מצליחים לראות אותו. אגב, סתם שאלה.. מתי הספקת לתרגם את כל הספרים האלו? אני מתכוונת, הארי פוטר לקח לך כמה וכמה חודשים טובים.. ובין 'הארי' אחד למשנהו יש פרק זמן לגמרי לא מבוטל.. אבל מתי את מספיקה כל כך הרבה? אני באמת אשמח את תעני לי.
אני מתה על הספר הזה בדיוק ביום חמישי הזה סיימתי אותו והכי עיצבן אותי שהם סיימו עם שאלה אבל זה ספר מדהים ממליצה בחום
ספר משגע שקיבלתי היום כמתנה ליום הולדת, – גמרתי אוו לפני חצי שעה- העלילה סוחפת הדמויות מרגשות והתמימות… מתאימה בדיוק! הספר נפלא ומעניין להפליא. ההרגשה בתחילת הספר שזהו עוד ספר ילדים תינוקי. אך הספר הזה הפתיע ובגדול!
קראתי אותו ונהנתי מאוד.
גם את סדרת "בית קטן בערבה" קראתי, סדרה מקסימה.
ואני בדיוק מתכוונת לקרוא את "מי מבין את בטסי". עכשיו אני עוד יותר מסוקרנת לקרוא אותו, לראות מה כבר יש בספר הזה שאת כותבת עליו כל כך הרבה.
אם זה מזדמן לכם – תקראו את "מי מבין תא בטסי". ספר מעולה, וגילי צודקת עם ההשוואה – מי שאהב "בית קטן בערבה" ו"האסופית" יאהב, לדעתי עוד יותר, את מי מבין את בטסי. מ-צויין.
——————–
BOOKS 4 EVER…
הספר נעלי בלט מאוד מרתק ומאוד מושך אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר
קראתי את הספר הוא מאוד יפה ואשמח אם תגידו לי האם יש ספר המשך לספר זה?
תודה רבה =]
דחווווווווווווווווווווווף ,
מה קורה סוף הסיפור ? בבקשה זה חשוב לי מאוד .
לא, נואל סטריטפילד אינה חיה היום
היא נולדה בשנת 1895,
ומתה בשנת 1986
כהיום היא בת 114!
מאד אהבתי את הספר, הוא ממש טוב=]