התפתחות השפה: טבלה

קלינאית תקשורת השאילה לי פעם ספר, ומשהו שקראתי שם נתקע לי בראש. עברו אולי שנתיים ואני עדיין חושבת על זה. חבל שאני לא זוכרת אפילו איך קוראים לספר. זה לא נראה היה כמו ספר מלהיב במיוחד, סתם ספר עיון, משהו על התפתחות השפה בקרב ילדים. ואפילו לא קראתי בו מתחילתו עד סופו, סתם דיפדפתי. מה שתפס אותי, והסיבה שביקשתי לשאול אותו, היתה טבלה של אבני דרך בהתפתחות השפה.

עכשיו, יכול להיות שאני לא זוכרת את אבני הדרך במדויק, אז אנא מכם אל תייחסו לרשימה הבאה תוקף מדעי כלשהו, ואם אתם מודאגים לגבי התפתחות השפה של הילדים שלכם, התייעצו עם מומחה. אצטרך למצוא שוב את הספר כדי להביא את הטבלה המדוייקת, המגובה במחקר מדעי. אבל עצם עקרון הדבר מצא חן בעיני, ובהמשך אני מקווה שתבינו למה.

תחילת הטבלה בתיאור מדוקדק למדי של התפתחות יכולות קדם-מילוליות בתינוקות עד גיל שנה. תחילה תינוקות בני יומם: יכולת דיבור אמנם עוד אין להם, אבל אפילו בתקופת חיים מוקדמת זאת, ישנן אבני דרך שמצפים שרוב התינוקות הנורמליים ישיגו בטווח גילאים דומה. גם הרכים שבתינוקות מגיבים אחרת למשמע קול אדם מאשר לרעשים אחרים; יתרה מזאת, הם מבדילים ומגיבים אחרת לקול נשי מאשר לקול גברי, ולקול אמם מאשר לקול אישה זרה. תינוקות שאינם מגיבים כך, ייתכן שיש להם בעית שמיעה, או בעיה אחרת, בריאותית או התפתחותית.

מהר מאוד הופכת יכולת ההקשבה ליכולת אקטיבית. התינוקות מנסים להטות את ראשם או את גופם לכיוון קול שמדבר. תינוקות מלידה ועד גיל שלושה חודשים בערך, עסוקים בעיקר בניסיון לשלוט בגופם, לעשות תנועות רצוניות: לקרב ידיים אל הפה, להזיז את הראש, למקד את המבט (מדהים כמה כל זה קשה, בהתחלה). הקולות שמשמיעים תינוקות בגיל זה הם בעיקר בכי, אבל גם הבכי עובר שלבי התפתחות ונהפך לפעולה רצונית: אם בימיו הראשונים, התינוק בוכה בתגובה לכל מצוקה או גירוי, עד מהרה לומדים ההורים להבחין בין גוונים של בכי – בין בכי של רעב לבכי של כאב, בין בכי של בהלה לבכי של רצון לתשומת לב. בתקופה הזאת מתפתח עוד כלי חשוב מאין כמותו לתקשורת החברתית – החיוך. החיוכים הראשונים הם העוויות קלות, חולפות, ספק נשלטות. בהמשך הופך התינוק אדון לחיוכיו, ומצפים שהוא יחייך בתגובה לקול מוכר או לפרצוף מוכר.

כעת מנסים התינוקות לכבוש זירה רחבה יותר: סביבתם. הם מנסים לאחוז בחפצים, ולהביא אותם אל פיהם; הם מתהפכים ומתגלגלים ומתחילים להיות ניידים. התינוקות מתחילים לגלות העדפה לשפת האם שלהם על פני שפות אנושיות אחרות. מתישהו הם אפילו מאבדים את היכולת המולדת להבחין בין צלילי שפה שאינם פונמות משמעותיות בשפת האם שלהם. לקראת גיל חצי שנה, התינוקות מפתחים ג'סטות תקשורתיות ראשונות: הטיית הגוף או הרמת הידיים כדי שירימו אותם, לדוגמה. גם ההפקה הקולית של התינוקות נעשית מגוונת יותר: גרגורי הנאה, צעקות גיל, הברות שמחקות אינטונציה של דיבור, ציקצוקי שפתיים לקראת האוכל.

ואז מתחילים להישמע גם עיצורים בין כל ההברות. בתחילה: בָּה, בָּה, מָה, מָה. מתברר שסדר התפתחות העיצורים דומה אצל רוב התינוקות. הופתעתי ממידת הדיוק בתיאור השלבים: מתי עוברים מעיצורי שפתיים לעיצורים גרוניים, מעיצורים פוצצים לעיצורים חוככים (לא בטוחה שאלה המושגים הנכונים…) – הכל תחום בטווח גילאים מדוייק וידוע. ולא פחות חשובות מהצלילים הן הג'סטות: ניפנוף ביי ביי, טפיחה להשגת תשומת לב או לסימון "עוד". התינוקות, גם אם עוד אינם מדברים, מתחילים לגלות הבנה. תינוקות שנחשפו לשפת סימנים יתחילו להשתמש בסימנים עוד לפני שסיגלו את היכולת לבטא מילים ברורות.

לקראת גיל שנה מתחילות להופיע מילים ראשונות. מצפים שתינוק בגיל שנה ידע להגיד כשלוש מילים, כשצליל כגון "בָּ" נחשב כמלה אם השימוש בו הוא עקבי (לדוגמה, אם זה הצליל שמסמן "בקבוק"). סימן ידיים מוסכם כגון ביי-ביי או נו-נו-נו אף הוא נחשב כמילה. תינוק שעד גיל שנה עוד לא אמר מלה ראשונה, שאין לו ג'סטות תקשורתיות, ושלא מגלה סימנים של הבנה – יש טעם לקחת אותו לבדיקה והתייעצות עם מומחה לתקשורת (ושלא ינסו לשכנע אתכם שאין מה להתערב וצריך לחכות בסבלנות. אין שום סיבה שילד עם בעית שמיעה או ליקוי שפתי יתחיל לצבור פיגור סביבתי בגיל כל כך מוקדם וכל כך קריטי.)

עד כאן עסקה הטבלה בעיקר בהתפתחות פונמות, וכעת (מגיל שנה ואילך) עברה ההתמקדות להתפתחות התחביר. המילים הראשונות של רוב הילדים הן שמות עצם, אחריהם מופיעים פעלים, אחריהם תארים. רוב הילדים מתחילים לעשות צירופי מילים בשלב שבו הם יודעים כ-40 מילים. השגיאות הטיפוסיות לילדים צעירים ותהליך הפנמת חוקי התחביר של שפת האם הם נושאים מרתקים לכשעצמם ומתועדים היטב, וגם הם תחומים בטווחי גיל ידועים ואוניברסליים, פחות או יותר. 

עד גיל שלוש, עיקר התקשורת של הילדים היא עם הוריהם ומטפלים שמכירים אותם. בסביבות גיל שלוש מצופה שיכולת הדיבור של הילדים תהיה כזאת שגם אדם זר יבין את רוב דבריהם, מכל הבחינות – הגייה, תחביר, הקשר – ולא יהיה צורך ב"תרגום" של ההורים. מגיל שלוש ואילך, השתנתה שוב ההתמקדות בטבלה: לא עוד התפתחות תחביר, כי אם התפתחות של יכולות שיחה. אבני הדרך, ככל שזכור לי, כוללות: היכולת לענות לשאלה במלה אחת (כן/לא) ובהמשך בתשובות הולכות ומתארכות, עד לתשובה מלאה; היכולת לקחת תור בשיחה. ניהול הקח-תן, משחק הפינג-פונג של שיחה, הוא היכולת החשובה בגיל זה, שקשורה קשר הדוק לפיתוח מיומנויות חברתיות. כל זה מתפתח בגילאים קבועים פחות או יותר, פלוס מינוס כמה חודשים עד שנה. (בערך. אל תתפסו אותי במלה.)

במקביל מתפתחת גם יכולת התאור והתחקור. השאלות הראשונות שילד שואל הן שאלות "מה זה", בקשת תווית לחפץ שמונח מול העיניים. בהמשך מתחילים הילדים לחפש חפצים שאינם נראים – שאלות איפה. לבסוף: שאלות למה. גם יכולת התאור מתפתחת בהדרגה: בתחילה רק מלה אחת, "אדום", תתאר ציור שהילד מסתכל עליו; אחר-כך תיאורים מורכבים יותר של חפצים ("זה כדור אדום") ומצבים ("הילד משחק בכדור"); בהדרגה מתפתחת יכולת לתאר מצבים ואירועים שאירעו בעבר, במקום אחר. כך נמשכת הטבלה עד בערך גיל שש.

בגיל שש, מתחילים ללמד ילדים לקרוא. בניגוד ליכולת הדיבור, שהיא, כך אנו מניחים ומאמינים, יכולת מולדת של כל ילד נורמלי, היכולת לקרוא היא מיומנות נרכשת. לא "קולטים" קריאה; רוב הילדים לא ילמדו לקרוא בכוחות עצמם, בלי שמישהו יטרח ללמד אותם. וגם לא מובן מאליו שכל אחד יכול ללמוד לקרוא: יש אנשים שזה קשה להם יותר, גם בטווח האינטליגנציה הנורמלית, ויש שפות שאותן קשה יותר ללמוד לקרוא. אפשר להגיע לבגרות כאדם נורמלי בלי לדעת לקרוא – זה לא בהכרח קל, אבל מיליארדים מתקיימים כך ברחבי העולם.

לצערי, את המשך הטבלה אני זוכרת הרבה פחות, כי לעומת השלבים הראשונים של התפתחות השפה, את המשך הדרך מעולם לא ראיתי מוצג בשום מקום אחר בצורת טבלה ברורה.

בשנות הילדות מתפתח כושר הביטוי. בגיל מסויים מתפתחת היכולת לספר סיפור: תחילה כתיאור של מציאות, בהמשך, היכולת לספר סיפור מהדמיון. אחרי יכולת הקריאה מתפתחת יכולת הכתיבה. התייצבות כתב היד קשורה ביכולות מוטוריות ודורשת תרגול. בטווח גילאים מסויים נלמדים כללי הפיסוק וכללי הכתיב. גם כאן לא מדובר בתחנת חובה – לא כל אחד יפנים את כללי הכתיב, וגם בלי זה אפשר להמשיך ולנהל חיים נורמליים לגמרי. אבל גם תחנות רשות הן אבני דרך. פיתוח טעם והעדפות בקריאה – גם זה סומן בטבלה כפונקציה של גיל, והוגדר בטווח גילאים גדול יחסית אבל קבוע, נדמה לי שבסביבות גיל 12 פלוס מינוס כמה שנים (אולי 4). יש גם מסלול קבוע להתפתחות ביכולת ההבעה בכתב: כתיבת מכתב לפי מוסכמות מסויימות היא יכולת מובחנת, וכפועל יוצא מזה, היכולת לכתוב מכתב עסקי, או לנסח מסמך משפטי. ובהמשך: פיתוח סגנון אישי בכתיבה. כאן אני כבר זוכרת את הגיל שצויין בטבלה. סגנון כתיבה אישי ממשיך להתפתח, לפחות עד גיל 35.

יש איזה אנטי טבעי לטבלאות התפתחות. קופץ לראש דימוי של אמא היסטרית, שבודקת את הילד שלה מול כל סעיף וסעיף, ואם לא סימנה וי, זה סוף העולם. תמיד צריך להגיד שלכל אחד יש קצב משלו, שהסטטיסטיקה היא סוג של שקר, שאי אפשר שכולם יהיו מעל הממוצע, יאדה יאדה יאדה. נכון. עם זאת והכל, הטבלה ההיא היתה מופלאה בעיני. תחילתה בתגובות בלתי רצוניות בגיל כמה שעות. תנועות עיניים בגיל כמה ימים. חיוכים בגיל כמה שבועות. וכך באינקרמנטים הולכים וגדלים, מדודים ומדעיים לכאורה, מתגולל סיפור הנס של התפתחות אדם חושב ומתקשר. מינקות ועד גיל 35. זה יפה נורא, לא?

וגם: איזה כיף. יש לי עוד ארבע שנים.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על התפתחות השפה: טבלה

  1. ימימה הגיב:

    איזה כיף לקרוא.🙂

    (ויש לי עוד פחות משנה…)

  2. זו ש הגיב:

    זה כמו אחת שתיים שלוש דגמלוח,
    ואני בדיוק נתפסתי עם הדגמלוח בידיים.
    תקועה לנצח בסגנוני הנוכחי! בררר.

  3. טלי הגיב:

    אל תשכחו את היאדה יאדה יאדה…כלומר- ייתכן מאוד שבדיוק את/אתן/אנחנו נפלנו באחד מהקצוות של הסטטיסטיקה…ואם לא- אז אני ממש מרגישה תינוקת- לי יש עוד שש וחצי שנים…

  4. טובה הגיב:

    אם זה מה שאת זוכרת ככה מקריאה לא ממש מעמיקה…🙂 סחתיין ענק!
    תודה ששיתפת במידע. מרתק. עוד פחות משנה טו גו אצלי…

  5. וגם:
    הסטטיסטיקה היא אכן סוג של שקר אבל מן שקר בדוק שכזה, שקר שיש לו רגליים או סקטים. לאף אחד אין כח לרדוף אחריו אז מאמינים לו.

    =חדש=
    לכל מי שהגיע ל35 – נפתח מכון כושר ביטוי לפיתוח שרירי הסגנון האישי ולווירטואוזיות לשונית.
    אל תתנו לגיל לנוון לכם את התפתחות הסגנון
    [גשו עוד היום לאחד מסניפינו וכו' וכו']

  6. אלון הגיב:

    מהיכן את מוצאת את הדברים הללו?

    [התגליתי כמכור למחשב. 3 שבועות בלי המחשב ואני מתמוטט…]

  7. גילי הגיב:

    בטוח לא זה, כי הספר ההוא היה באנגלית, ונראה לי שהוא היה בעל גישה קצת יותר פופולארית. אבל בהחלט ייתכן שיש כמה ספרים דומים כאלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s