תגובה גלויה ליענקל'ה קליין

 

נראה לי חשוב ומעניין להביא לתשומת ליבכם את חלופת הדברים ביני לבין הבמאי יענקל'ה קליין, שהגיב אצלי ברשומה "פרסומות בקלטות ילדים".

 

ראשית, המכתב של יענקל'ה:

 

הצד החיובי של הפרסום

 

קראתי את התגובות הרבות שנכתבו כאן נגד פרסום בקלטות ילדים. הכיוון ברור לי ואני מסכים עם עיקרי הדברים, אבל…
אני עצמי מפיק של סרטים, והפקתי באופן עצמאי את הקלטות חלב ודבש וסוד השוקולד.
שתי הקלטות האלה, מסדרת סודות מתוקים, הן מושקעות ביותר, ונעשו מתוך צורך להביא – גם לילדים שלי – תכנים טובים וראוייים, שמעודדים אהבה לארץ, לאדמה, כבוד להורים, סבא וסבתא, עידוד סקרנות, ועוד המון ערכים חיוביים.
כדי להרים הפקה טובה ומקצועית, צריך להשקיע מאות אלפי שקלים. יש היום בשוק אינספור קלטות ירודות ומבזות – שאינן נותנות כבוד לצופים, וניכר בהן זילזול בהפקה בתוכן ובמקצועיות – העיקר למכור – ואם יש פרסומות – עדיף.
אצלי בחלב ודבש ובשוקולד – הכל הגיע ממקום אחר לגמרי. הבנתי שכדי להראות לילדים איך נוצר השוקולד – ולצלם עם השחקנים במטעי הקקאו בברזיל – יידרש לשם כך המון כסף.
ברור שהייתי מעדיף להפיק את הסרט ללא עלית וללא אלעל, אבל אז הוא לא היה מופק כלל.
שני הסרטים שהפקתי הם בין המושקעים ביותר שנעשו אי פעם בישראל, ומה לעשות, יש מחיר לזה – פרסום.
ודי להתחסדות של ההורים, סליחה על הבוטות, גם בעיתון שפותחים, גם בטלוויזיה בכל הערוצים, וגם בקולנוע האיכותי ביותר – הכל מוצף פרסומות – הכל. גם אם רואים דיסני בקולנוע – יושבים כמו קהל שבוי במשך רבע שעה לצפות בגויל נפש פרסומות…
אפשר לראות גם את הצד החיובי שבזה – החברות שעושות כסף על הגב של הצרכנים יום יום, מוכנות לשים כסף על הפקות שיש בהן תכנים – בתנאי שמדובר באמת על הפקות איכות.
זהו, עד כאן להפעם.
אשתדל להגיב למגיבים.
יענקל'ה

 

וכעת, תגובתי:

 

יענקל'ה שלום. תודה שהגבת, תגובתך עניינית וברורה.

אין ספק שהפרסום הוא מקור מימון חשוב, ואני לא פוסלת כל פרסום באשר הוא. אבל גם בפרסום, לא כל האמצעים כשרים. כשהתוכן הפרסומי נכנס בדלת אחורית, כשהתוכן הפרסומי משפיע על התכנים החינוכיים/בידוריים/אמנותיים של הקלטת, וכשנמחקת כל אבחנה בין פרסומת לבין תוכן שאינו פרסומת, בפרט כשהקהל המיועד הוא קהל ילדים שחסר את הניסיון והכלים להבחין בין פרסומת לבין תוכן עובדתי, יש בכך טעם לפגם.

יאמר לזכותך, שבקלטת "חלב ודבש" מופיעים לוגואים של תנובה ושל יד מרדכי על עטיפת הקלטת, וזאת לעומת קלטות רבות בהן אין שום סממן חיצוני לתוכן הפרסומי שהקלטת מכילה. ("סוד השוקולד" לא נמצא ברשותי, לא יכולה לבדוק אם זה כך גם שם). אבל בעיני לא די אפילו בלוגואים מוצנעים על הדש האחורי. לדעתי היתה צריכה להיות תווית ברורה יותר: "קלטת זו הופקה במימון תנובה ויד מרדכי" במקום בולט על קדמת הקלטת. אם גם החברות המפרסמות סבורות שאין שום פסול בקלטת ובפרסומות, אזי אין שום סיבה שלא יפרסמו את דבר השתתפותם במימון בגדול ובגלוי על העטיפה החיצונית של הקלטת – אדרבא, שישוויצו.

גם בעולם הממוסחר שבו אנחנו חיים, ובו הפרסום הוא עובדת חיים, יש ויש דרכים לפרסם. בעיתונות הכתובה, לדוגמה, אנחנו מצפים שתהיה הפרדה ברורה בין חומר ממומן לבין כתבות תחקיר שאמורות להיות אובייקטיביות ומאוזנות. מדורים פרסומיים מסומנים בבירור ככאלה, והאינטרסים שקופים. באותם מקרים בהם נחשף שעיתונאי קיבל כסף לפרסם ידיעה מסויימת, אנחנו רואים בזה שערורייה.

לא רק סרטים לילדים ממומנים בכספי פרסומת. אבל רק בסרטי ילדים, הנורמה הנוכחית בארץ היא שאין שום הפרדה בין תוכן הקלטת לפרסומות. לא מדובר בפרסומות שמוקרנות לפני או אחרי הסרט, אלא בפרסומות שמוחדרות אל תוך הטקסט והעלילה: בעיתונות, בספרות ובקולנוע למבוגרים לא נשמע כדבר הזה — ואם כן, הרי מובן מאליו שזה פסול. דווקא כשקהל היעד הוא ילדים, שטרם פיתחו כלים ביקורתיים, שאינם יודעים לזהות אינטרסים שיווקיים, האבחנה בין פרסומת לבין תוכן אחר צריכה להיות מוצהרת וחדה. אם בתכנים המיועדים למבוגרים החדרת תוכן פרסומי סמוי היא פסולה, הרי היא פסולה שבעתיים כשהיא נעשית בתכנים המיועדים לילדים. זאת פשוט נבזות.

אם ההורים לא יגלו ערנות ומודעות, אם ההורים לא יחנכו את ילדיהם לזהות את האינטרסים השיווקיים העומדים מאחורי התכנים הללו, יגדל לנו דור של ילדים שאין לו שום יכולת לחשיבה ביקורתית עצמאית. דור של ילדים שלא יראה את הפסול גם בכתבת תחקיר שממומנת על ידי אחת החברות המתוחקרות, לא יזהה תעמולה פוליטית, לא יזהה נסיונות טיוח של חברות גדולות – בקיצור, שיקנה כל לוקש שמנסים למכור לו. אבל זאת הבעיה של ההורים, לא של המפרסמים. מי שנותן לטלוויזיה לגדל את הילדים שלו, שלא יתפלא כשהילדים גדלים עם ערכים של טלוויזיה.

מה שעצוב בכל זה, הוא שכעת צריך לאמן את הילדים להבחין בפרסומות ובתעמולה לא רק בעיתונות ובבידור, אלא גם בטקסטים שהם לכאורה אמנותיים. כשגם "שלגייה" ו"הנסיכה שרצתה את הירח" מנסים למכור מוצרים כגון "גמדים" ו"אקמולי", נשדד מהילדים שלנו קאנון תרבותי בסיסי שהוא נקי מאינטרסים מסחריים.

עצוב גם, שאנשים שרואים בעצמם יוצרים, עיוורים לכך שהם הופכים לכלי שרת בידי החברות המפרסמות. וכוונתי אלייך, יענק'לה. בסרטים שהפקת, "איכותיים" או לא, הפרסומת מכרסמת בתכנים. ב"חלב ודבש" יש שיר שמהלל את מארז הדבש הלחיץ (רק "יד מרדכי" מוכרת דבש כזה); ב"סוד השוקולד" ישנו מתכון לכדורי שוקולד שהוא המתכון הכי מסובך לכדורי שוקולד ששמעתי בחיים שלי, כאילו כל ייעודו לנצל כמה שיותר מוצרים של עלית. האם אי אפשר היה להשיג כספים מהחברות הללו, גם בלי לשנות את הטקסטים שבפי השחקנים? לדוגמה, להקרין פרסומת לעלית ולפפסי בתחילת הקלטת (עוד יותר טוב, בסופה), ובקלטת עצמה לתת מתכון לכדורי שוקולד, שאינו כרוך בקנייה של חצי מדף הממתקים בסופר. ואם החברות הגדולות מוכנות לממן רק פרסומות מוחדרות, אולי חברות קטנות יותר היו מסכימות לפרסם בתנאים נוחים יותר?

אין ספק שיש בסרטים שהפקת ערכים אסתטיים, אין ספק גם שאפשר להפיק מהם הנאה – אני יכולה להעיד שהילדים שלי נהנו מהצפייה בהם. אבל ברגע שבנית את הסרטים על פרסומת, ויתרת על היושרה האמנותית שלך. אני רוצה שהילדים שלי ידעו לשיר שירים – לא ג'ינגלים. אני רוצה שהילדים שלי ידעו לספר סיפורים – לא תעמולה. הוצאתי את הקלטות שלך מהבית שלי, לא בלי צער: חבל היה לי לוותר על סיפור הפקת הדבש, החלב והשוקולד. אלמלא התוכן הפרסומי, הייתי בפירוש ממליצה על הקלטות האלה להורים אחרים. תקרא לי מתחסדת, אבל הפרסומות, מה לעשות, פשוט מגעילות אותי עד עמקי נשמתי. לכן אצלי בבית לא יראו יותר את הקלטות שלך.

אם פעם תעשה סרט בלי פרסומות, אני אשמח לצפות בו, ואם יהיה ראוי אף אמליץ עליו פה באתר.

 

גילי בר-הלל

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרסומות בקלטות ילדים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

24 תגובות על תגובה גלויה ליענקל'ה קליין

  1. cheshercat הגיב:

    האם יש באתר (או במקום אחר) רשימה של קלטות ילדים מומלצות שאין בהן פרסומות?

    תודה

  2. גילי הגיב:

    אנסה להסביר מדוע לא ערכתי רשימה כזאת:

    הצהרה שקלטת מסויימת נקייה מפרסומת, דורשת צפיה קפדנית יותר מן ההצהרה ההפוכה. (קל יותר להוכיח שמשהו קיים מאשר שאינו קיים). הפרסומות הללו יכולות להיות די חמקמקות, ולפעמים ההורים פשוט לא שמים לב או שוכחים שיש פרסומת: לדוגמה, כבר קרה יותר מפעם שהמליצו לי על "שירי משחק" של דתיה בן דור כדוגמה לקלטת שאין בה פרסומת, כשדווקא יש ועוד איך. לכן בעניין זה אני לא סומכת על דיווחיהם של הורים אחרים, ולפני שאצא בהצהרה שקלטת מסויימת נקייה מפרסומת, ארצה לצפות בה בעיון בעצמי.

    מתוקף זה, כל רשימה שאפרסם פה, בהכרח תהיה רשימה חלקית בלבד, ותשקף גם את טעמי האישי ונטיות הלב שלי. אין לי לא תקציב לרכוש את כל הקלטות, ולא זמן לצפות בכולן. אני יכולה מקסימום להמליץ על קלטת פה ושם, דגימונת לפי מיטב טעמי – כפי שאני עושה לגבי ספרי ילדים – אבל לערוך סקירה ממצה של הקלטות הקיימות היום בשוק, כפי שראוי לעשות, אין ביכולתי.

    אילו פירסמתי פה רשימה של קלטות שאין בהן פרסומת, היה משתמע כאילו קלטות שאינן מופיעות ברשימה הן קלטות שמכילות פרסומות – וברור שזה לא כך. אני לא רוצה להטיל דופי בקלטת, בלי שיש לי יסוד מצוין להאמין שהיא מכילה פרסומת. (נזכרתי בארגז אחד שראיתי פעם אצל הירקן שלי, שנשא כתובת, "חסה ללא תולעים" – טריק פרסומי מבריק!)

    רעיון שהעלה פה אחד האבות, לדעתי רעיון מצוין, הוא להקים גוף של הורים שיסקרו את כל הקלטות החדשות שיוצאות, ובמאמצים משותפים ירכיבו רשימה שמפרטת באלו מהן יש ובאלו מהן אין פרסומות. למעשה יהיה זה איגוד צרכנים, שבוחן קלטות לפי תקן מסוים, ומעניק להן "חותמת כשרות". אבל זאת התארגנות רצינית, לא פרוייקט שאני יכולה להרים בכוחות עצמי.

  3. טלי הגיב:

    יצא לי לא פעם לשמוע ילדים- אינטילתיגנטיים ומטופחים ביותר, שבתמימותם לא קלטו מתי מפעילים עליהם מניפולציה פרסומית.זו אחריות של ההורים אבל לא רק שלהם אלא של כל המבוגרים- כולל המפרסמים והיוצרים, כלפי כל הילדים באשר הם. לא ראיתי את הקלטות של יענקלה קליין אבל אני מסכימה אתך גילי שיש דרך להשיג פרסום גם בלי לפגוע ברגל גסה בסיפורים ובשירים שמופיעים בגוף הקלטת.

  4. רונית ש. הגיב:

    כתבתי בעבר תגובה ברוח דבריו של יענקל'ה.
    אני בטוחה שכל היוצרים רוצים ליצור אומנות נטו. לצערם ולצערנו ההורים, זה לא אפשרי מבחינה כלכלית. הבחירה היא בין להפיק קלטת עם פרסומות,לבין לגנוז את רעיון מקסים,שלפעמים "בוער" ביוצר, ולא ליצור קלטת כלל.
    ויש לי דוגמא אישית. כתבתי סיפור ילדים. קיבלתי חוות דעת טובות מעורכת ידועה, ממורה, וממספר ילדים. כשרציתי להוציאו לאור, נדרשתי לשלם להוצאות מעל 10000 שקלים. אם היה באפשרותי – הייתי משלמת. אם הייתי מצליחה לגייס מפרסם שיממן לי – הייתי הולכת על זה בשמחה.
    לא מצאתי מימון, והספר היפה הזה נשאר במגירה.

    יש בארץ קרנות למימון קולנוע, תיאטרון, מחול.
    מדוע אין קרנות למימון ספרי ילדים וקלטות איכותיים? מדוע דווקא לספרים וקלטות, שהם המדיומים התרבותיים הנפוצים ביותר והנגישים ביותר, אין שום סיוע במימון? מדוע כל העול נופל על כתפי היוצרים?

  5. גילי הגיב:

    בניגוד למה שכתבת פה – יש גם יש קלטות ילדים איכותיות, יפות ומושקעות שאינן מכילות פרסומות סמויות או מוחדרות. מנסיוני, אין שום מתאם בין איכות הקלטות, לבין כמות הפרסומות שהן מכילות.

    על אחת כמה וכמה נכון הדבר בספרי ילדים. הוצאות ספרים מכובדות אינן דורשות מהיוצרים לשלם את הוצאות היצור של ספריהם. מי שביקש ממך 10000 שקלים, מנצל את תמימותך ליבך ואת שאפתנותך. ישנן הוצאות ספרים בארץ שיוציאו כמעט כל ספר תמורת תשלום – אבל לא ההוצאות המכובדות. (אגב, אם תדפיסי ותפיצי את הספר בכוחות עצמך, סביר להניח שהעלות תהיה קטנה מהסכום שנקבת בו – לא שאני ממליצה לפעול כך.)

  6. ran הגיב:

    יש לעשות הפרדה בין הקלטת "חלב ודבש" לבין, נקח רק לשם דוגמא את הקליפ ב"דיג דיג דוג" בו הילדים גולשים במגלשה ומנשנשים חטיפים של אוסם.

    פרט לעובדה ש"חלב ודבש" היא קלטת איכותית וחינוכית ביותר. היא מדברת על נושא הפקת החלב ו*מוצהר* שמומנה ע"י תנובה. תנובה הוא מותג כמעט "ברירת מחדל" בכל הקשור לחלב. מלבד זאת, החלב איננו מוצר המשווק "דרך" הילדים. אם הילד רואה את "חלב ודבש" או לא, בכל מקרה ירכוש התא המשפחתי חלב, ככל הנראה של תנובה (ואם הא נוהג לרכוש חלב אחר, ימשיך לעשות כך, "חלב ודבש" או לא). בסוג זה של הפקה ממומנת איני רואה כל רע.
    שונים פני הדברים כאשר בקלטת נדחף תוכן שיווקי, שלא הוצהר עליו בגלוי וחמור מזאת – שמנסה לדחוף מוצרים דרך הילדים. מוצרים כגון חטיפים, ממתקים, מעדני-חלב והפתעות קינדר למיניהן. החשפות כזו אינה ממין העניין, היא מודבקת ואינה קשורה לעלילת השיר או הסיפור וכל-כולה שטיפת מוח לילדים חסרי חוש ביקורת לגבי תכנים פרסומיים. במקרה כזה יש מקום "לזרוק את הקלטות מהבית".

  7. גילי הגיב:

    אני מסכימה שלא כל הקלטות דינן זהה. נכון גם שבקלטת "חלב ודבש" החברות המממנות קשורות קשר ישיר לנושא הקלטת, ולפיכך המקרה קצת יותר מורכב.

    מה שלא מקובל עלי, זאת האימרה שכביכול פרסום של חברה בעלת כמעט מונופול כגון "תנובה" הוא לא פרסום. אילו הקלטת היתה מופקת בחסות מועצת החלב, זה היה עניין אחר. "תנובה" היא חברה פרטית. תאמין לי שב"תנובה" שמחים מאוד שהם נתפסים כברירת המחדל למוצרי חלב בארץ – הקלטת "חלב ודבש" רק מחזקת את המעמד הזה. כנ"ל לגבי יד מרדכי ומעמדה במכירות הדבש. תאמינו או לא, יש מכוורות מתחרות, ויש אפילו גוף ציבורי שמייצג את כל הכוורנים בישראל, כמו שמועצת החלב מייצגת את המחלבות (נדמה לי שקוראים לו אגודת הכוורנים).

    והערה אחרונה: אני לא קראתי לאף אחד לזרוק את הקלטות מהבית. מי שרוצה שיזרוק, מי שרוצה שישמור. אני נלחמת על שני דברים:

    א. שדבר תוכן הפרסומת יהיה מפורסם במקום בולט על עטיפת הקלטת, כך שמי שלא מעוניין בפרסומות ידע מראש לא לקנות (ואז גם לא יצטרך לזרוק…)

    ב. שהורים יטרחו לברר מה הם מראים לילדים שלהם, שיגלו ערנות ומעורבות ויקבלו החלטות משכילות.

    ושוב, אומר לזכות "חלב ודבש" שזו אחת הקלטות *הבודדות* בהן הלוגואים של החברות המפרסמות מופיעים על העטיפה.

  8. Anne of green gables הגיב:

    אני מתעבת את הקלטות עם הפרסומות הסמויות/ תוכן שיווקי, ואני לא אכניס הביתה קלטות כאלה.

  9. דורית הגיב:

    חייבת רק להעיר משהו למען הסדר הטוב – בהרבה סרטים ותוכניות טלביזיה למבוגרים יש פרסום סמוי. השחקנים שותים קולה, נוהגים בב.מ.ו., טסים אל-על ועוד. לכן לומר שרק אצל ילדים אין הפרדה ברורה בין תוכן ופרסום זה לא מדויק.

    ההבדל העיקרי, לעניות דעתי, הוא ביכולת ההבחנה של הצופה – בעוד שאנחנו כמבוגרים מסוגלים לזהות את הפרסום ככזה, ילדים לא בהכרח מודעים ו/או מסוגלים לכך.

  10. ענבל שגיב הגיב:

    כשנמרוד היה כמעט בן ארבע הגענו ביחד ללקח חשוב לגבי פרסומות. בדרך לסבא וסבתא היתה פרסומת לסרט "לילו וסטיץ'" שמאוד מצאה חן בעיניו, והוא ביקש לשאול את הסרט בספריית ה-DVD. הסרט לא מצא חן בעיניו, והוא הפסיק לראות אותו באמצע. בפעמים הבאות שנסענו וראינו את הפרסומת, הפניתי את תשומת ליבו אליה והסברתי לו שזאת פרסומת, שמנסה לשכנע אותנו לקנות/לראות/לעשות משהו, ולפעמים זה משהו שאנחנו לא אוהבים. כך שלא צריך להאמין אוטומטית לפרסומות.
    מאז אני מנסה מדי פעם להפנות שוב את תשומת הלב לעניין, או להסביר לו "זאת פרסומת – היא מנסה לשכנע אותנו. אנחנו לא חייבים להסכים. אנחנו נעשה/נקנה רק מה שאנחנו רוצים."

    האם זה עוזר? אני מקווה.

  11. טלי הגיב:

    אני יודעת *שאסור* להשאיר הודעות שלא קשורות לרשומה אך אני רוצה לדעת מי מהספרים הבאים הכי יפה:
    א. "סודות" מאת ג'קלין ווילסון
    ב. "חברות בפיג'מות" מאת ג'קלין ווילסון
    ג. "בחצות הלילה" מאת ג'קלין ווילסון

    אני חייבת שמישהו יענה לי, בבקשה!

  12. אלון הגיב:

    מצטער גילי, אבל אני לא מסכים איתך. לפחות לא במאת האחוזים.

    נכון, שפרסומות זה איכסה, אבל צריך להבין שזה הכל בגלל סיבה אחת – הפסדים כספיים של מפיצי הקלטות. אין לי בעיה עם רבע שעה של פרסומות לפני הקלטת עצמה, אבל כשזה מופיע בתוך הקלטת (אה, תראו, הוא אוכל שוקולד פרה. עם דגש על שוקולד פרה של עלית.) זה כבר מגעיל.

    בנאדם צריך להתפרנס, אבל לא לשטוף את המוח לילדים קטנים.

    מצד שני, רבע שעה פרסומות בהתחלה יעלו את הסיכויים שרוב האנשים בכלל לא יראו את הפרסומות וידלגו עליהן, ולכן צריך גם להתחשב בזה..

    בכל מקרה גילי, את צודקת, אבל לא בהכרח. אם יענקלה מחליט לפרסם את עלית ואת אל-על בקלטותיו, אחלה. שיהיה לו לבריאות. אם הוא מקדיש שעתיים לפרסומות האלה, זה כבר מוגזם.

    שבת שלום והמשך שבוע נעים.

  13. Jtm הגיב:

    קראתי את הכתבה הזאת, ויש לי כמה שאלות:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2953230,00.html

    יש לך מושג מתי בדיוק יצא הספר השלישי בסדרה של לויס לורי בתרגום לעברית (המעניק – הכחול האבוד – השליח [אני מניח שכך יקרא הספר])? אני לא יכול לחכות לקרוא את החלק השלישי בסדרה, אבל בבית אריאלה הוא לא נמצא באנגלית, כך שאני חושש שאצטרך לחכות לתרגום.

    מצטער על ההטרדה. לפחות אני מטרידן של ספר שאינו הארי פוטר.

  14. טלי הגיב:

    תוסיפי משהו כדי שאנשים יידעו שאת לא אני…
    ולג'יי אי אם- חידשת לי שיש ללויס לורי ספר שעל קיומו לא ידעתי אבל אני מוכרחה לומר ש"המעניק" ו"הכחול האבוד" הם לא סדרה! אלה אמנם שני ספרים דומים מאוד(אם זו לא היתה אותה סופרת הייתי אפילו מאשימה אותה בגניבה ספרותית…) אבל זה לא אותו עולם ולא אותן דמויות, למרות נקודות הדמיון הרבות, כך שזו לא ממש סדרה.
    ולמרות קשריה המעולים של גילי בתחום ספרות הילדים והנוער בארץ- גם היא לא בטוח יודעת- זה תלוי בשאלה איזו הוצאה רכשה את הזכויות לתרגום, האם זה בכלל קרה , האם התחילו לתרגם את זה, מי כמה ולמה ורק אז יהיה אפשר להגיד גם מתי…ולמען הסר כל ספק- אני ממש ממש אוהבת את הספרים של לויס לורי!

  15. Jtm הגיב:

    אני לא רוצה לספיילר, אבל שני הספרים כן קשורים אחד לשני (כפי שגילי אמרה, הספר השלישי מקשר ביניהם). אם אני לא טועה, בעמוד הלפני-אחרון של "הכחול האבוד" יש אפילו איזכור קטן לג'ונס, גיבור "המעניק".

  16. Jtm הגיב:

    ופניתי לגילי גם כי ראיתי את הכתבה הזאת, וחשבתי שאולי יש לה קשרי מתרגמים, אבל בעיקר כי ב-"הכחול האבוד" כתוב שגילי היא עורכת הספר.

  17. טלי הגיב:

    וגילי- סחתיין על חוש הבילוש, אני כנראה מדי תמימה…
    וככה את עושה "אאוטינג" לשם המשפחה שלי?….
    לא נורא, אין לי מה להסתיר…

  18. גילי הגיב:

    את רוצה שאמחק את ההודעה עם השם שלך? אפשר בקלות.

  19. טלי הגיב:

    שזה לא עניינו יחליט לבדוק בגוגל… ובאמת שזה לא סוד אבל אם כבר הגענו עד הלום…תודה יקירתי!

  20. גילי הגיב:

    דורית, אלון, ואחרים: נכון שיש גם בתכניות וסרטים של מבוגרים מה שנקרא product placement, ולפעמים זה נעשה בחוסר חן. (שמתם לב שכל הרקדנים ב"רקדן נולד" עושים הפסקה ליד הקולר של מי עדן?) אף על פי כן נדמה לי שמי שמשווה את זה למה שהולך היום בקלטות הילדים, לא ראה את קלטות הילדים המדוברות. לא בכולן זה בוטה באותה מידה, לא בכולן זה מכוער באותה המידה, לא בכולן זה מפריע לצפייה באותה מידה. אבל כשמסתכלים על הקלטות כמכלול, אפשר להבין שבאיזשהו מקום במהלך העשור האחרון, המפיקים והמפרסמים הבינו שהכל מותר. ואנחנו משלמים על זה. אז אולי אני קצת קיצונית, וקצת מיליטנטית. העניין הוא, שאני מזועזעת מכך שהפרסום המוחדר לתוכן הקלטת הפך לנורמה, שקשה למצוא קלטות שבהן אין פרסומות, שנראה שההורים פשוט לומדים לחיות עם זה. למה?! אני בטוחה שאפשר גם בלי. עובדה: יש קלטות שאין בהן פרסומות מוחדרות. אנחנו לא חייבים לקבל את זה.

    ענבל: כל הכבוד לך. גם אני מקווה שזה עוזר, ואני מקווה שעוד הורים נוהגים כמוך. הילד שלך בן ארבע: מה עושים כשהפרסומת מכוונת לילדים *עוד* יותר קטנים?

    ולעודד אפראימוב: בבקשה אל תחתום בשמות של מגיבים אחרים. כן, זיהיתי שזה אתה, כי רק אתה שואל שאלות כאלה. אני לא יודעת למה המוכרים בצומת ספרים ובסטימצקי נותנים לך תשובות שהן בעליל לא נכונות. אין בעיה להזמין את הספרים האלה, דרך האינטרנט ובכל חנויות הספרים. מכל ספריה של ג'קלין ווילסון, נראה לי שהכי עשוי לדבר אליך "בחצות הלילה", אבל הבא בחשבון שבספרים אין בכלל יסודות פנטסטיים.

  21. אילת הגיב:

    האמת שבכלל לא חשבתי להגיב אלא סתם לשוטט בבלוג (אני לא מכירה אותך ישירות, אבל האמהות שלנו היו חברות פעם..) אבל נתקלתי בתגובה שלך לרונית והיה לי חשוב לתקן:
    להדפיס ולהוציא לבד ספר ילדים כן עולה יותר מ-10,000 ש"ח. ההדפסה עצמה אמנם עולה פחות, אבל צריך להכניס למחיר גם איור, עריכה, הגהה, הדפסות נסיון וכמובן הפצה.
    נכנסתי לאחרונה לשוק ספרי הילדים (בתור מאיירת) ונתקלתי כבר כמה פעמים בעניין הזה – מישהו כתב ספר, ספר מצוין אפילו, אבל מה – ההוצאות הגדולות לא מאמינות בו. אולי כי הוא עדיין לא הוכיח את עצמו בעבר (כמו שאי אפשר להתקבל לעבודה עד שאין לך נסיון), אולי סתם כי השוק מוצף. ההוצאות הקטנות רוצות עשרות אלפי שקלים. וגם להדפיס לבד עולה לא מעט (כ-15-20,000 ש"ח).
    כרגע לדעתי אין פתרון טוב לעניין, ואני מקווה שיקומו כמה הוצאות קטנות שיקחו סיכונים ויוציאו ספרים שלא היו יוצאים בהוצאות הגדולות.
    אבל בכל מקרה, להוציא לבד זה לא עסק זול כמו שאולי נראה.

  22. יענקל'ה קליין הגיב:

    עוד בעניין תוכן ופרסום בקלטות הילדים.
    שוב שלום לכם,
    עבר די זמן מאז הפעם האחרונה שהגבתי כאן, אך החיים, העבודה, ההפקות וכו'….
    אענה על הטענות שגילי מעלה, אתייחס גם לכמה אחרות שעלו על ידי הגולשים, ואנסה להציג גישות שונות ביחס לפרסום ולתוכן.

    לא מהדלת האחורית
    התוכן הפרסומי ב'חלב ודבש' וב'סוד השוקולד' לא נכנס בדלת האחורית כלל וכלל כפי שניסית לטעון.
    שני הסרטים שיצרתי באים ללמד את הילדים על העולם האמיתי שבו הם חיים – ולהראות להם את הדרך הארוכה והמרתקת שעברו מוצרי מזון שונים עד שהגיעו לחנויות.
    בחלב ודבש, המטרה שלי היתה להפגיש את הילדים עם עולם של חקלאות, פרות ומכון חליבה, דבורים, פרחים וגם תהליכי ייצור.
    אגב, הסיפור כולו נולד כשסיפרתי לבני הקטן אורי, כיצד עבדתי בענף המכוורת של המושב בו גדלתי, ניר גלים, וכיצד היינו רודים את הדבש מהכוורות. כאן אורי עצר אותי ושאל: מה אבא, חטפתם את הדבש לדבורים בלי רשות???
    אז הבנתי שיש פער אדיר בין מוצרי החלב והדבש שהילדים אוכלים, לבין ההבנה של הדרך שאותה עברו אותם מוצרים – החל מהעגל היונק, חליבה ידנית, האכלה, מכון החליבה, ופס הייצור של השוקו לדוגמא.
    אז גם החלטתי להביא לעולם, יחד עם אשתי התסריטאית, את הסיפור האמיתי שמאחורי החלב והדבש.

    כך נולד סיפור השוקולד
    כמה מבין הקוראים את השורות האלה כעת, יודעים (בלי להציץ בסרט 'סוד השוקולד' כמובן..) איך נולד השוקולד? כמה מביניכם ראו פעם את פרי הקקאו המקסים והמרגש (והוא באמת פרי מסעיר), ומי יודע כיצד קוטפים את הפרי? איפה הוא גדל?
    על כל השאלות האלה באתי לענות עבור הילדים שלנו – בלי טיפה של ציניות, וכאשר התחלתי לתכנן את ההפקה – היה ברור שהעלויות יהיו אדירות, ובטח לא כאלה שיכולות להיות מכוסות על ידי מכירות של הסרט בשוק (ועל גניבות של זכויות יוצרים – בהמשך). ברור לגמרי שלא הייתי נכנס להפקה זו תוך סיכון של מאות אלפי דולרים.

    הופקה במימון….? הצחקת אותי
    גילי, לדעתך היתה צריכה להיות תווית ברורה על הקלטת: "קלטת זו הופקה במימון תנובה ויד מרדכי”.
    ובכן, על אף שהחברות הנ"ל אכן היו גאות מאוד על הופעתן בקלטת, הכסף שהן שילמו מימן רק כשליש מהוצאות ההפקה בלבד – החברות היו מאוד רוצות לכתוב את השורה שהצעת.
    השורה המדויקת שהיתה יכולה להיכתב: "קלטת זו הופקה תוך השקעה אישית של יענקל'ה, ובסיוע של החברות הנ"ל… בלבד".
    את מרבית תקציב ההפקה מימנתי מהלוואות ואשראי שקיבלתי מ"ידידי" הבנקאים.

    העיתונות הכתובה נקייה? באיזו מדינה את חיה??
    טענת כי: "בעיתונות הכתובה, לדוגמה, אנחנו מצפים שתהיה הפרדה ברורה בין חומר ממומן לבין כתבות תחקיר.. והאינטרסים שקופים".
    נו באמת, האם אינך יודעת שלמעלה ממחצית מהאייטמים והכתבות שמופיעים בעיתונים (כולל במוספים השבועיים), הם תוצרים של עבודת משרדי יחסי ציבור שונים? סיפרה לי ידידה שעבדה במשרד ליחסי ציבור, שהיא היתה כותבת כתבות רבות – בנושאי בריאות, חינוך ועוד, ומעבירה ל"עיתונאים" שונים שהיו מפרסמים אותן תחת שמם שלהם. אם הידיעה או הכתבה שווים – את הקורא לא מעניין מי ניסח אותה.

    והספרות? גם היא שם כמובן
    על הוצאת כתר בוודאי שמעת. ובכן, 'כתר' הוציאה לאור של התנ"ך של כל היולדות – 'היריון ולידה', ועלה הרעיון להכניס פרסומות לתוך הספר שהוא רב מכר עולמי. היה עימות קשה מאוד בין אנשי התוכן, אנשי השיווק ואנשי הכספים, בסופו של דבר נמצאה דרך הוגנת וראויה לשלב תכנים פרסומיים בתוך ספר – כך מעיד אורן מוסט שהיה מנכ"ל 'כתר'.

    פרסומות בקולנוע – בוקר טוב
    טענת שבקולנוע – פרסום סמוי אינו מקובל – טעות בידך. הקולנוע והטלוויזיה מלאים בפרסום סמוי – לא המצאתי את הפורמט.
    כבר בשנות ה-70', היו בארה"ב סרטים וסדרות בהן הופיעו מכוניות פורד והיה ידוע לכל שזו פרסומת לכל דבר. ואגב, קטעי מרדפים צולמו באריכות כדי שיראו את המכונית יותר זמן.
    בסרט החדש של ג'יימס בונד, יש פרסומות סמויות לשתי מכוניות של פורד, שעוני אומגה, וודקה סמירנוף ועוד. בסרט 'אני הרובוט' יש אינספור פרסומות סמויות: וידאו של JVC, נעלי קונברס מודל 2004 ועוד.

    איני כלי שרת של החברות – אני רותם אותן לחזון שלי
    שאלת האם אי אפשר היה להוציא מהחברות הנ"ל מימון לסרט ללא הפרסום הסמוי, או לחילופין למצוא חברות קטנות יותר.
    התשובה היא חד משמעית – לא. אף חברה שמנוהלת על ידי אנשי מקצוע רציניים, לא תשקיע את מיטב כספה בפרסומת בסוף קלטת – שממילא אינה נצפית וחסרת השפעה, ועד היום גם לא זכיתי להכיר חברה קטנה שתשקיע השקעה גדולה בתכנים שמיועדים לילדים ללא תמורה נאותה…
    לא ויתרתי על יושרה אמנותית כאשר הלכתי בשיתוף פעולה עם החברות המסחריות – הויתור האמנותי שלי היה גדול הרבה יותר אם לא הייתי הולך איתן – הפרויקטים היו נשארים במגירה.
    אם הייתי בוחר באפשרות שהצעת – גם הילדים שלך היו חושבים עד היום ששוקולד מיוצר בחצר האחורית של הסופרמרקט, ושהדבש מיוצר במפעל.
    ההשקעה שנעשתה בסוד השוקולד ובחלב ודבש, היא מהגבוהות שנעשו בקלטות הילדים אי פעם בישראל. איזו הפקה נוספת יצאה על כל צוותה לארץ רחוקה (ברזיל למשל) כדי להביא לילדים סיפור אותנטי?

    אכן, אקרא לך מתחסדת
    גם כשהלכתי עם ילדי לקולנוע לראות את הארי פוטר – נאלצנו לצפות ברצף ארוך ונוראי של פרסומות. ועל אף העובדה הזו – הלכנו במודע גם לסרטים הבאים של הארי פוטר – וגם לסרטים אחרים כמובן.
    אני מניח שגם את מגיעה לעיתים לקולנוע עם ילדייך, רואה טלוויזיה, ואולי אפילו קנית את הספר 'היריון ולידה'. את בוודאי גם קונה עיתונים לעיתים – כאלה שמלאים במודעות גלויות ובפרסום סמוי בהמוניו.
    אקרא לך מתחסדת, כי קל לך להפנות אצבע מאשימה לתוכן שיווקי בקלטות הילדים שהפקתי, ובגלל זה את מציעה לשפוך את המים עם התינוק. את מוותרת על תכנים נפלאים של חינוך, חקלאות, אהבת הארץ, כבוד להורים ועוד – כי "הצלחת" לזהות את הפרסומת הסמויה.
    את יכולה להוציא את הקלטות שלי מהבית שלך, אבל תזכרי להניח יחד איתן בארגז גם את העיתונים, ספרים, ואת הטלוויזיה שלך והרדיו גם.

    ואיפה האחריות שלכם הגולשים בסיפור?
    על קאזה, או אימיול שמעתם? ובכן, אחיין שלי סיפר לי שהוא ראה את הסרט חלב ודבש להורדה בחינם באימיול. בהערות שם היו ביקורות נפלאות של אלה שכבר הורידו אותו בגניבה…
    אגב, ליד הסרט להורדה צוין כי עד כה בוצעו למעלה מ-4,000 הורדות של הסרט (לפני שנתיים). כל הורדה כזאת היא גניבה לאור היום מכספי שלי שהשקעתי בזיעה ובמאמצים רבים.
    כל העותקים המזויפים שנמכרים בדוכנים שונים – תורמים גם הם לסל הגניבות. סך הגניבות, ההעתקות, וההורדות הלא חוקיות, הופכות את עניין ההפקה כולה לעסק שכמעט לא יכול לעמוד על החזר ההוצאות מהתמלוגים, וחייב להישען על הכנסות נוספות.

    ותהייה אחרונה לסיום:
    מהו בכלל פרסום סמוי או תוכן שיווקי? אין חיה כזו – תוכן שהוא לא תוכן שיווקי. עיתון 'הארץ' המכובד למשל, הוא לקוח של מקאן אריקסון, ועל אף שהוא מתהדר ביכולותיו העיתונאיות ובאמירה האמיתית שלו – הוא מודפס בשביל למכור פרסומות. אם הוא לא ימכור פרסומות הוא לא יתקן שום עולם. בכל תחום העיתונות, אין ידיעה או כתבה בעיתון שאין מאחוריה אינטרס מסחרי, כי אינטרס מסחרי זה אינטרס של מישהו, וזה תמיד מסחרי.
    בסוגיית ההפרדה בין תוכן לבין פרסום, האם תוכן המקור הוא בכלל חף מכוונות פרסומיות? המותג הוא חלק מהחיים – כולנו מותגים ברמה זו או אחרת – גם את גילי (הארי פוטר כבר אמרנו?) ומיתוג משמעו בידול, זה מה שאנחנו מייצגים, הערכים שלנו, ולנסות להפריד את המותג מתוך התוכן זה מלאכותי.
    (מבוסס על דברים שנאמרו בפורום לאחריות תקשורתית של הרשות השנייה).

    בברכה,
    יענקל'ה קליין

  23. הירנוט הגיב:

    אם התינוק נראה כך, אני בהחלט מציע לשפוך אותו עם המים.

    דמגוגיה עלובה במסווה של טיעונים.

    אם אתה לא מבין את ההבדל שבין פרסום סמוי בקולנוע, בעיתונות, ובמדיה בכללי – לבין פירסום סמוי לגיל הרך – שמטרתו ליצור זיכה חיובית של המותג אצל הרך – בצורה תת-הכרתית – אתה או תמים מאוד, או אופורטיניסט חסר רגש. אני לא רואה שטח אפור באמצע.

    בברכה.

  24. מאור לב הגיב:

    בקלטת של דתיה בן דור "הגוגונים ודתיה גם" אין פרסומות. ואגב, זאת קלטת הילדים הטובה ביותר שראיתי מימי. קסם צרוף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s