כתבה וציירה: רינת הופר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 49 שקלים
הנה יוצאת מהדורה מחודשת לספרה הראשון של רינת הופר, שלפני עשר שנים זכה בפרס נחום גוטמן לאיור ובציון לשבח מטעם מוזיאון ישראל. ואני שואלת את עצמי – איפה הייתי אני לפני עשר שנים? איך לא הכרתי את הספר הזה קודם? בעשור שחלף נהיתה רינת הופר לשם דבר, וספריה בזה אחר זה זכו להיות רבי מכר: "אילת מטיילת", "חנן הגנן", "מפלצת סגולה" ועוד. אך בעיני היפה מכולם הוא "ציידת הנמשים", ודווקא לא בגלל האיורים המשובחים, אלא בזכות הכתיבה הרגישה והמרגשת. בספר זה 21 שירים שבהם מופיעה דמות חוזרת, ילדה קטנה, חולמנית וקצת מופנמת, בשם עמלי. קשה לכתוב שירי ילדות שאינם בנליים, אינם מתחנפים, ואינם עיסה דביקה וסנטימנטלית – אך לדעתי רינת הופר הצליחה בכך, ובגדול. במיעוט מילים ודימויים היא משרטטת תמונות של סתיו, של בדידות, של התפעמות מנפלאות העולם. עד כמה מדברים שירים כאלה לילדים, קשה לדעת, ואולי קצת תלוי מי הילדים. אבל אל הגדולים שהיו פעם ילדים, השירים מדברים גם מדברים.
ובאותה הזדמנות: שווה לעיין גם בספר חדש ובו איורים חדשים ומקסימים של רינת הופר, מלווים את השיר הותיק של לאה גולדברג "כובע קסמים".
לא מצאתי תמונה טובה של עטיפת הספר, אז הנה אחד האיורים, מאתר התצוגה של רינת הופר
בונוס לקוראים ברשימות, טעימה מתוך הספר:
מקל סבא
מר קימל קונה
במכולת של ליאור
שני לבן
וחצי לחם שחור.
הוא שם אותם בתוך
סל גדול עם חור,
והולך לקופת-חולים
לחכות בתור.
לפעמים בסוף היום,
מר קימל פוגש ילדה
עם שיער אדום.
הוא מחיך אליה,
ועמלי אומרת שלום.
מר קימל רוצה להיות
סבא של מישהו
אבל הוא לא מכיר אף אחד.
מחר יקנה עוד חצי לחם,
ויאכל הכל לבד.
עוד דף אחד ודי 
ספר אחר שלה שלא הזכרת נמצא אצלנו כרגע בראש רשימת ה"אמא תקראי לי" – אותיות במיץ שטויות. זהו ספר נונסנס כיפי שהעיצוב שלו משרת את הרעיון להפליא.
כל אות מוצגת ע"י כפולת עמודים, מימין שיר שטות מקסים, משמאל איור תואם. מילים נוספות, שאינן בשיר, מופיעות ברשימה ויש לאתרן בציור. כך הספר מכתיב את צורת הישיבה מולו, ואת ה"אקשן" – חיפוש הפריטים בציורים העמוסים להפליא.
בת הארבע שלי מאוהבת ב"תנינים בתחתונים" וב"סופר סבתא" 🙂
גברת תרד, נעים להכיר ותודה על התגובה. על "אותיות במיץ שטויות" כתבתי רשומה נפרדת:
http://www.notes.co.il/gili/11139.asp
… דומה מאד לזה של עמוס אלנבוגן. רק בתמונה הזאת?
לצערי אני לא די מכירה את הסגנון של עמוס אלנבוגן כדי לערוך השוואות. אני יכולה להגיד שהאיור הזה נראה לי לא מאוד טיפוסי לרינת הופר, כי יש בו רק צבע אחד וקומפוזיציה כמעט גיאומטרית (הקשתות של הזרועות, הראשים במרווחים זהים), והאיורים שלה בדרך כלל נינוחים יותר. אבל יש כאן גם כמה מאפיינים שלה, ה-chunkiness של הדמויות האנושיות, העירוב בין קווים עבים, כמעט כשל תחריט עץ, לבין איכות של חותמת עם קווים דקים (קווים של טביעות אצבע במזוודה ובעניבה)… לא שאני באמת מבינה בזה, סתם התרשמות ראשונית. האמת שהאיור הספציפי הזה מזכיר לי קצת את גדודי אנשי העסקים הזעופים של הקריקטוריס סול סטיינברג…
זה רק נדמה לי או שאת – גילי, "קיצצת" תגובות שלי מין הבלוג? אם אני טועה אז תקני אותי, לא שאני בא בטענות, חלילה, רק איני מבין לאיפה נעלמו התגובות.
אכן "קיצצתי" כמה תגובות, וייתכן ששלך היתה אחת מהן. התכוונתי לכתוב גם הסבר אבל הוא משום מה לא נקלט במערכת, סליחה. בכל מקרה, מחקתי תגובות שנראה היה לי שיש בהן משום הספויילר למי שלא קרא את הספר השישי. לא היה שום דבר אישי במחיקה הזאת, רק מחשבה על הקוראים שעוד לא יודעים מה קורה. יש עשרות פורומים לחובבי הארי פוטר, שבהם אפשר לדון בתיאוריות השונות על הספרים בכיף. האתר הזה שלי הוא לא פורום.
גילי ; הבנתי, ואף בפעם הבאה לא אשחיל איזשהו ספוילר לתגובה שלי. אשמח אם תפרסמי כמה אתרים שבהן ניתן יהיה לדון על התאוריות השונות על הספרים. דן.
גילי, ראיתי באתר YNET את הסרטון מין אירוע-ההשקה של הספר השישי – "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם" בתל-אביב וממש אהבתי, וגם את הספר אני מאוד אוהב כי תירגמת באופן פנטסטיקליטילי! אני כבר בפרק "החדר שאין לדעת אותו" ואהבתי את הפרקים 3, 10, 14, 20, 19 וממש, את כול הספר ; ישר כוח!
ממני,
אפראימוב עודד
היא היתה מאיירת את הסיפורים ההזויים של איטו אבירם.
גם הבן שלי (בן כמעט 3) אוהב את אותיות במיץ שטויות, אם כי מה שהכי עזר לו ללמוד לזהות אותיות, זה אותיות הסביבון דווקא…
עדיין לא קניתי לו את חנן ואיילת, אבל זה בתכנון.
טוב לדעת על ציידת הנמשים!
ולמרות שזה לא קשור (תצטרכי לפתוח שרשור מחמאות לתרגום) – אתמול קיבלתי את הארי פוטר (על ידי שליח!) והיום גמרתי אותו.
התרגום כייפי וקולח, ואהבתי מאוד את תחדישי הלשון שלך, שעל כמה מהם כבר ידעתי.
את הספר מלפני 10 שנים? אז עדיין לא היו לי ילדים, קניתי אותו לעצמי. בגלל השירים הרגישים ,ובגלל האיורים היפים שמזכירים תחריטים. היום אני כבר אמא, וצר לי, אבל ילדים לא יכולים לקלוט את העומק שבשירים, כי יש בהם תובנות של מבוגר המביט לאחור, והם גם לא נהנים מהאיורים הללו, ולא מסוגלים להעריך את איכותם.
גם אני קניתי את הספר ציידת הנמשים לפני עשר שנים לעצמי ולדעתי הוא הטוב בספריה
וואו, שיר באמת מרגש ויפה.
מעניין אם יש אותו לאמא שלי. אהבתי ת'סגנון כתיבה וכמובן את הציור היפה הזה…
קניתי אותו לבת שלי, שאז היתה כבת 4, אחרי המלצה חמה אודות הספר באחד העיתונים. והיום וכבר היתה זכורה לי באיוריה המשגעים מן הספר "פעם הים היה המרק של אלוהים"
קניתי את הספר, ושתינו, אמא כבת, אהבנוהו מאד.
יוצרת מוכשרת, רינת הופר.
מאז, ילדתי גדלה, וגם אני ולא ניקלתי בה שוב, אולי כמאיירת בספרון של נורית זרחי, אני לא בטוחה…
בכלל התופעה של מאיירי ספרי ילדים שגם כותבים מאוחר יותר היא מעניינת,
זכור לי מוריס סנדק
זכור לי הספר המשגע והמוטרף של "ארץ יצורי הפרא" שנקנה לביתי כשהיתה פיצפונת והיו שהרימו גבה, הכיצד אני מראה לה יצירי דמיון"מפחידים שכאלה, שתינו היינו הרוסות עליו 🙂
וגם ד"ר סוס, נדמה לי מאייר וכותב את ספריו, ושל סילברסטיין.
למוריס סנדק, זוכרת, היה עוד ספר ילדים שלא תורגם אז לעיברית שנחשב עוד יותר מופלא ונהדר מארץ יצורי הפרא, מישהו יודע שם הספר? (ואין הכוונה לסדרה דובי -דב)
מוריס סנדק כתב ואייר ספרים רבים, שרק אחדים מהם תורגמו לעברית. אני לא יודעת לאיזה מהם התכוונת, אבל בעיני היחידי שאפילו מתקרב להתחרות ב"ארץ יצורי הפרא" הוא In the Night Kitchen, הסיפור על מיקי שהביא חלב באמצע הלילה כדי שהאופים שאופים לנו לחם יוכלו לאפות לנו לחם טרי בבוקר (מצטטת מזיכרון את כותרת המשנה של הספר…)
אני יכולה להגיד לך שכשעבדתי כעורכת ספרי ילדים בכתר הבאתי את הספר הזה פעם לישיבת מערכת, בתקווה שיסכימו לעשות לו מהדורה עברית – אפילו הכנתי טיוטת תרגום – אבל האתגרים הגראפיים שהספר הציב היו גדולים מדי, והוחלט שלא ישתלם להשקיע בו. (הסבר לבעיות גרפיות: הטקסט משולב בתוך האיורים כמו בקומיקס, וזה יוצר בעיה בקריאה, כי בעברית לא קוראים משמאל לימין. הפתרון המקובל בארץ הוא לעשות תמונת ראי של האיורים, אבל באיורים הללו הרקעים הם עטיפות מוצרים ופרסומות עם כיתוב באנגלית, שמקשה על היפוך ראי.)
באשר למאיירים מוכשרים שהם גם כותבים מוכשרים, או להפך, הזכרת את הבולטים, אבל יש עוד רבים: טובה יאנסון, דבי גליורי, ג'יל מרפי, רוזמרי וולס, …
ויש גם תופעה של בני זוג שיוצרים ביחד, אחד מאייר ואחד כותב, או שניהם מאיירים וכותבים, כמו היוצרים של ג'ורג' הסקרן, בבר הפיל, משפחת הדובים ברנשטיין ועוד.
אגב, גם ג'ואן רולינג מציירת כלל לא רע, אבל הוחלט משום מה שאיוריה לא יעטרו את ספריה.
גם אצלנו אוהבים מאוד את ספריה של רינת הופר.
אבל עם כל רצוני לעודד את תפוצתם, מנסיוני חנן ואיילת מתאימים לגיל שנתיים-שלוש ואולי כבר יהיו ילדותיים מדי לבן שלך.
נמרוד בן ארבע וחודשיים ולדעתי כבר שנה לפחות לא קראנו בהם. אבל את "אותיות" באמת כדאי להזכיר לו שוב.
אולי את מתכוונת לספר "היגלטי פיגלטי פופ" של סנדק? הוא תורגם בידי יהודה אטלס. ספר קצת הזוי שמושפע מאוד משירי ילדים אנגליים של "אמא אווזה" ועושה עליהם סוג של פרודיה פרועה אבל מתליח להיות גם סיפור עצוב על הכלבה ג'ני.
אטלס תרגם גם ספר מתוק במיוחד שלא הרבה יודעים עליו, "מה אתה יכול לעכשות עם נעל?" שכתבה ביאטריס שנק דה רניה ואייר נפלא מוריס סנדק.
"לעשות", לא לעכשות…
"ציידת הנמשים" הוא ספר נחמד ואת האמת- קניתי אותו בגלל האיורים.
גם את 'היגלטי פיגלטי פופ', קראנו בבית, משון מה עם פחות התלהבות, אולי התרגום היה מסורבל? כבר לא זוכרת ממש…
היום, יוצא לי לחזור ולקרוא ספרי ילדים לעצמיל שם ההנאה מהתום והיופי וה"פשטות" הבת שלי, כבר עברה הלאה 🙂 בחיפושי בחנות הספרים מצאתי שיש יותר ויותר תרגומים של ספרות ילדים, הרבה יותר מפעם, האם בשל מחיר ההפקה של ספרים שירד? האם בשל הדרישה של הקהל שנחשף לספרות מן המערב ו(המזרח)?
בכל מקרה, אנחנו רק זוכים
מאד אהבנו למשל – ספר שתורגם לפני כמה שנים טובות "סבתא מעופפת" כתוב בהאהבה והומור ונפלא פשוט, גם כספר מתנה לסבתות ולגדולים בכלל. לאחר מכן יצא עוד ספר נהדר שלו, עם מעט מאד טקסט ויציות ויזואליות נהדרות.
לגילי: אני מעוניין לקרוא את הספרים של דיאנה ויין ג'ונס, ואני רוצה לדעת אם "חיי קסם" הוא ספר יפה ומהנה. אני מאוד מקווה שתתני לי דעה כי אני רוצה לקנות את הספר, אך לפני זה אני רוצה לדעת עד כמה הספר יפה ומעניין, גילי; בנוסף, אשמח אם תברכי אותי בברכת מזל-טוב (05.01.2006, זהו התאריך של היומולדת שלי). ממני, מקווה שתתני דעה ותברכי, אפראימוב עודד
מאת וולף ארלברוך, עוד אחד שגם מצייר וגם כותב. ספר נפלא שלו שמאוד מאוד מאוד מומלץ: "על החלד הקטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש".
מהו הסדר של הספרים של דיאנה ווין ג'ונס; "חיי קסם" קודם ל"תשע הנשמות של כריסטופר צ'אנט" או ההפך?
שלום גילי.
אני נהנית לקרוא בבלוגך כבר זמן מה [למרות שאני נאלצת להודות שהגעתי אליו בתור קוראת HP.] , למרות שאני לא מגיבה בד"כ.
אבל אני רוצה לפנות אליך בנושא אחר דווקא.
בתור מתרגמת ובכלל חובבת ספרים, כמובן, אני מניחה שאת מכירה את הסדרה 'אסופית'. רציתי לשאול, אולי אם את יודעת למה לא פרסמו את אחד הכרכים שלה, ז"א מה שככל הנראה עלה מברירורי, שלסדרה למעשה 6 כרכים באנגלית, ובתרגום לעברית ככל הנראה 'דילגו' על הכרך החמישי..
אשמח לקבל ממך מידע, ואולי אם את יודעת, איפה אפשר להשיג את הכרך החמישי באנגלית? (די נואשתי מלמצוא אותו בעברית.)
אשמח לקבל תשובה, יעל.
של הסופרים שהם גם מאיירים – נחום גוטמן כמובן.
הספרים שלו הם לילדים גדולים יותר, אבל הם מקסימים.
האם "על החלד הקטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש" תורגם לעיברית? ומתאים גם לילדים "גדולים" 🙂
כן, הספר תורגם לעברית, יצא בהוצאת כתר, וצריך להיות די קל להשיג אותו. (השם המדוייק הוא "על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש"). ארלברוך אמנם סיפק רק את האיורים, אבל זה ספר מקסים. גם ספרים אחרים של ארלברוך תורגמו לעברית, האחרון שבהם הוא למיטב ידיעתי "השאלה הגדולה" שיצא בהוצאת צלטנר.
אורה אייל היא סופרת ומאיירת: בוקר בהיר אחד, לילה חשוך אחד, ועוד. ספרים רבים שלה מאויירים בשחור-לבן, אבל למרות זאת עשירים במרקמים ובטקסטורות, וילדים אוהבים אותם, ובכלל לא שמים לב שמדובר באיורים לא צבעוניים.