"אמא לא הסכימה"

 

כתבה: אימי עירון; איורים: פפי מרזל. הוצאת א-נו-ני-מה (דניאלה די-נור)
לגילאים 4 ומעלה
 
בתור ילדה, תמיד רציתי כלב. נדנדתי לאמא שלי ונדנדתי, ופעם אחרי פעם היא הזכירה לי, שכלב זו מחוייבות, ושקשה לגדל כלב בדירה קטנה בקומה שלישית בעיר, ושכלב מלכלך, ושכלב זה המון עבודה. והנה נהייתי אמא בעצמי, ולפתע גיליתי שכל מלה שאמא שלי אמרה היתה אמת. כנראה שזה שינוי פיזיולוגי שעובר עלינו בהריון: ההבנה שהחיים קלים יותר ללא חיות מחמד.
על אמא כמוני בדיוק נכתב הספר "אמא לא הסכימה". הילדים רוצים כלב, וארנבות, ותוכי, וחתולה, ואוגרים, ועוד: והאמא מסרבת בכל תוקף. זה עוזר לה כמו כוסות רוח למת. הבית מתמלא אט אט חיות מלכלכות, והאמא נאלצת לברוח ולהסתגר בפינה משלה: כלוב סגור.
האיורים יפים והרעיון חמוד, אבל משהו טיפונת התפספס בהרכבת המכלול. נדמה לי שחלוקת האיורים בין העמודים קצת חותרת תחת הקצב הפנימי והפואנטה המצחיקה בסוף. ויש גם משהו מטריד בספר שבו אף אחד בעצם לא מקשיב לאמא: מילא שהחיות והילדים מתעלמים ממנה, אבל גם האבא לא מתייחס לדבריה, אפילו לא פעם אחת. ומי לדעתכן מטפל בכולם?

 

——————-

 

ובנושא דומה, אני ממליצה בחום על ספרו של יורם קניוק, "הבית שבו מתים הג'וקים בשיבה טובה", לכיתות ב' ומעלה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על "אמא לא הסכימה"

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הספר צודק לגמרי.
    הן בהריון, יולדות בייסורים, מגדלות, תומכות, מפנקות, עובדות, מנקות, קשובות ומבינות
    אבל אף אחד לא מתייחס בסוף.
    ככה זה כשפרייארים.

  2. מקסייק הגיב:

    לדעתי זה מתסכל… אם הבנתי נכון הספר מציג את תפקיד האשה במשפחה לפי חזונו של הגבר השובניסט והפרימיטיוי… אינכן חשות מרמור עקב ספרים (בעיקר ספרי ילדים שאמורים לחנך) שמשרישים בתודעה ערכים כאלה?

    סורי שיצאה לי תגובה קצת מתרעמת =]
    יום טוב תמשיכי לעדכן!

  3. dvaash הגיב:

    השאלה מה היא עושה שם בכלוב הזה שלה שאליו היא הוגלתה.
    כי אם מכבסים לה ומבשלים לה ומנקים לה אז זה גן עדן קטן או לפחות סוג של גן חיות [אבל הפוך] אבל אם גם שולחים אותה מתוך הכלוב לעשות עבודות כפייה ברחבי הבית או הג'ונגל אז זה ממש לא חינוכי.
    תנו לאמא לחיות.
    [חוצמזה שאני בטוח שהאבא כן מתייחס לדבריה- הוא פשוט לא מבטא את זה. או מעכל. זה לוקח זמן, העיכול, ואולי הוא שוקל בכלל לברוח עם הקרקס]

  4. אמא הגיב:

    אני חושבת שזה קונפליקט שכל אמא פוגשת – בין המרחב הפנימי שלה לבין "פלישתה" של משפחה אל תוך חייה שמאלצת אותה לוותר, להתפשר, לריב עם כולם לפעמים ובעיקר להגיר מחדש את מקומה במשפחה, בזוגיות ואולי בכלל בעולם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s