צער בעלי טור ביקורת

 

כשאני ממליצה על ספרי נוער, אני ממליצה כמעט רק על ספרים מתורגמים. אולי נדמה שיש לי משהו נגד יצירת המקור, אבל ההיפך הוא הנכון. אני מתה להמליץ על איזה ספר מקור לשם שינוי, מתה להתרגש ולהנות מספר עברי כמו מהספרים המתורגמים האהובים עלי. ולכן אני עושה מאמצים לקרוא ספרי מקור, גם כשאני לא במיוחד נהנית מהם, ומשתדלת לקרוא עד סופם ספרים שאילו היו מתורגמים, הייתי נוטשת בלב שקט כבר בפרקים הראשונים. אולי חבל שאני מתעקשת לקרוא את הספרים האלה עד הסוף. החיים קצרים מדי בשביל לקרוא ספרים שלא מסבים לי הנאה. אבל אני כל הזמן מקווה, מקווה, שאמצא את ספר המקור האחד שממש ידבר אלי (וכתמיד, אשמח לקבל את המלצותיכם – האותנטיות.) ולמעשה נוצר האפקט ההפוך ממה שהתכוונתי: בסוף יוצא שאני קוראת יותר ספרים גרועים בעברית מאשר באנגלית. לא בהכרח כי זו תמונת המצב, אלא כי את הספרים באנגלית אני בוררת הרבה יותר בקפידה ונוטשת בקלות כשהם מכזיבים.
אחת הסיבות שאני לא תמיד כותבת ביקורות על ספרי מקור שאני קוראת, היא כי אני בדרך כלל לא אוהבת לכתוב ביקורות שליליות. ביקורת שלילית זה דבר כואב, אני יודעת, ספגתי כמה כאלה בחיים שלי. ביקורת שלילית שהיא גם חדת אבחנה – וכך אני לפחות שואפת לכתוב – היא דבר כואב במיוחד, ולפעמים נדמה שביקורות כאלה נכתבות בעיקר מתוך איזה יצר נקמנות. ליוצרים אולי נדמה שזה משהו אישי, אבל לפעמים זו פשוט נקמה על חווית קריאה מייגעת ומתסכלת, אם תרצו, נקמה ספרותית.
הביקורת הראשונה שלי שהתפרסמה בעיתון "הארץ", היתה ביקורת שלילית, על ספר שלא אהבתי, וקצת לעגתי לו. הספר היה מתורגם, וכתבתי גם כמה מילים על בחירות לא מוצלחות בתרגום. לא שיערתי לעצמי עד כמה תיעלב המתרגמת, כפי שבא לביטוי במכתב שהיא שיגרה למערכת העיתון בתגובה לביקורת. כשכתבתי את הביקורת, פשוט לא חשבתי עליה בכלל בתור אדם: לא היה שום דבר אישי בביקורת, כי בכלל לא דמיינתי לעצמי את תגובתה של המתרגמת כשתקרא את מה שכתבתי. מאז למדתי את הלקח שלי, ואני תמיד, אבל תמיד כותבת ביקורות, מתוך נקודת הנחה שהאחראים לספר עלולים לקרוא את מה שכתבתי. ולכן אני משתדלת למתן ולרכך את הביקורת השלילית שלי, אלא אם כן אני באמת מנסה להעביר איזה מסר אישי של מחאה או כעס. לפעמים אני חושבת, שהביקורות המרושעות באמת שכוונו נגדי (ועוד יכוונו, אני בטוחה בזה) על תרגומי, הם העונש שלי על אותה ביקורת שלילית ראשונה שכתבתי בלי מחשבה, ופגעתי במתרגמת אחת, שבאמת לא היה לי שום דבר נגדה. גם כשהיא לא אישית, ביקורת שלילית תמיד פוגעת באופן אישי.
עיתון "לאישה" עשה לי חיים קלים. יש לי 150 מילה בשבוע, ולא כל שבוע מתפרסמת ביקורת. אני מקבלת ספרים לביקורת בתדירות הרבה יותר גבוהה. מכאן שאני יכולה לבחור לעצמי רק את הסוכריות מתוך הערימה, ויוצא שאני בעיקר ממליצה, ופחות מבקרת. אני יכולה לפרגן חופשי. אם מדי פעם אני כותבת ביקורת שלילית, הרי שיש לה סיבה של ממש: יש לי משהו מעניין לכתוב על הספר, איזו נקודה מעניינת להעלות, וגם נדמה לי שהפגיעה מהביקורת לא תהיה קשה מדי. לגבי רוב הספרים, ובפרט ספרי מקור, אני יכולה להרשות לעצמי לנקוט במדיניות של "אם אין משהו טוב לכתוב, עדיף לא לכתוב בכלל".
לא שכל ספר שלא כתבתי עליו הוא בהכרח ספר שלא אהבתי: רחוק מזה. אין לי זמן לקרוא את כל הספרים, אל רוב הספרים אני פשוט לא מגיעה, גם עם כל הכוונת הטובות בעולם. אבל יש כמה ספרים, שבזה שבחרתי לא להתייחס אליהם, עשיתי חסד עם הכותבים שלהם.
מכאן שיוצרים שמתחילים להפעיל עלי לחץ לכתוב על היצירות שלהם, ומלצלצלים שוב ושוב ומנדנדים, לא בהכרח עושים לעצמם שירות. אני אמנם קצת נאיבית, ולא אוהבת לפגוע, ועדינה בדבריי (לפחות בטלפון, בכתב פחות) אבל אני לא מטומטמת. אני יודעת מתי עושים לי מניפולציות. היוצרים יכולים להסתחבק איתי מכאן ועד הודעה חדשה, וכל עוד זה נשאר ברמת הפלירטוט והניסיון להתיידד אז בסבבה, אבל ברגע שמנסים להפעיל עלי לחצים אישיים כאילו אני חייבת למישהו משהו – סליחה, אני לא חברה שלכם. אני לא אכתוב על ספר שלא אהבתי המלצה חמה, רק בגלל שאתם קצת התחנפתם אלי בטלפון, או ניסיתם לעשות לי "גילט טריפ". היתה לי סבתא מקרקוב, אני יחסית מחוסנת לפולניות. אם תכריחו אותי להביע את דעתי, אני אולי אכנס למבוכה נוראית, אבל לא אשקר רק כדי לשמר את האשליה שכולנו חברים.
וכשמתחילים לשלוח לי המלצות מזוייפות – ואני הרי אלרגית להמלצות מזוייפות –  בהחלט ייתכן שקצת פחות יכאב לי הלב לשטוח פה את דעתי האמיתית על הספר שלכם. כן, המשפט האחרון היה מכוון למישהי ספציפית, ומכאן הלאה גם כל שאר דברי. אם אותה מישהי עוד לא קראה את מה שכתבתי כאן, כאן, וכאן, אולי כדאי שתקראי עכשיו. לא אפזר פה האשמות בלי ראיות מוצקות, חלילה לא להוציא את דיבתך רעה, אבל שתדעי שאני מריחה המלצות מזוייפות מקילומטרים. (בין היתר, כי כל כך מעט שולחים לי לדואר המלצות אמיתיות, שאם כבר נשלחה אלי המלצה שכולה סופרלטיבים, זה מעשה חריג, והחשד מתעורר מייד. וכשתוך שבוע מגיעה המלצה שניה, שגם היא כולה סופרלטיבים, אף לא מלת הסתייגות אחת, ועוד מכתובת אינטרנט קצת דומה, החשד רק גובר. וכשההמלצה נכתבה לכאורה על-ידי תלמידת בית ספר, בשעה 9:40 בבוקר יום לימודים, אני שואלת את עצמי למה היא לא בבית-ספר. וכשחיפוש קל באינטרנט מניב עוד המלצות משת
כות על אותו ספר, כולן מלאות סופרלטיבים בלבד, וניסוחים דומים, וכמובן בל נשכח להזכיר גם ספר אחר של אותה מחברת… בקיצור, יש פה תבנית חוזרת שאני כבר מכירה.)
הנה עוד דבר מעניין לגבי זייפני המלצות: הם בדרך כלל ממליצים על ספרים גרועים. אחד הגורמים שתמיד מעוררים את חשדי, הוא ריבוי של המלצות שטוענות שספר הוא "הספר הכי טוב שקראתי בחיים", כשמדובר בספר אפילו לא בינוני אלא פשוט רע. המלצות אותנטיות על ספרים טובים באמת, מנוסחות אחרת. (דווקא "אמא לא הסכימה" יוצא דופן מהבחינה הזאת: די אהבתי את הספר. מעניין גם שההמלצה שהקפיצה אותי היתה יחסית מתונה ועניינית, מה שמעורר שוב את השאלה, מה הרווחתם מההתחזות? ההמלצה היתה די מכובדת גם אילו היה חתום עליה בגלוי איש הוצאה.)
עוד יחשבו שזה תחביב שלי, לחשוף את התרמיות הקטנות האלה. בחיי שאני לא מבלה את ימי במצוד אחרי זייפני המלצות. אבל כשהזייפנים טורחים לכתוב לי מיילים אישיים, אז כן, זה נעשה עניין אישי.
ואת, אם יש לך שכל, פשוט לא תגיבי, כי כל תגובה שלך תהיה בגדר "על ראש הגנב בוער הכובע". את לא רוצה ששמך יעלה במנועי חיפוש בהקשר למה שכתבתי פה, ותאמיני לי, את לא רוצה שאפרסם ברבים ניתוח מדויק של למה לא אהבתי את הספר שלך. עדיף ששתינו פשוט נשתוק.

פוסט זה פורסם בקטגוריה קיטורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על צער בעלי טור ביקורת

  1. .יושרה הגיב:

    הגישה שלך בריאה
    עניינית ולא מתנשאת.

    את מפעילה שיקול דעת, משתדלת לא לפגוע, ולא נהנית לרקוד על הדם.
    שוק הספרים גם לילדים הפך לשוק מניפולטיבי וצבוע.
    כל אחד שיש לו עט קלה וסתמית כותב איזה גיבוב סיפורי קטן בצורת סיפורונצ'יק לילדים שנראה לא פעם כמו שיר ארוך מאוייר בציורים מתוקים שתופסים את כל תשומת הלב והורים תמימים נשבים אחר האריזה והאיורים המתוקים מבלי שתהיה להם אחיזה או יכולת שפיטה אמיתית לגבי התוכן הכתוב שם , המסר של הספר שהילדים שלהם שומעים. או קוראים.

    שוק הספרים לילדים עושה לא מעט כסף ולצערנו להוציא שמות ממש בודדים אין אף אחד שם המביא באמת ישועה לעולם.
    עודד בורלא, ע. הלל.לוין קיפניס ויוצרים לילדים בסדר גודל כזה כבר לא קיימים היום כמעט.
    והם כתבו יצירות של ממש לילדים.

    ושוב, ההורים לא יודעים מה לקנות ולמי יש בכלל סבלנות לקרוא ביקורת לפני שקונים ספר או קוראים אותו לילדים.

    השוק מלא עד לבלתי הכיל יותר בדמה כותבים לילדים חסרי כישורים אמיתיים שאינם מבינים
    שיש הבדל בין להוציא ספר לילדים בשביל להנות מהכסף שהם יקבלו – כי ההורים קונים הכל לפי האריזה אז זה שוק מצויין מבחינה כספית
    ובין להיות יוצר שחושב מאה פעמים ומתייעץ עוד מאה פעמים לפני שהוא שולף את הסיפורון המקסים שלו שמבחינה ספרותית אין לו כל ערך, ומבחינת מסר, מבניות טקסט פנימית , עניין ומקוריות אין לספר שלו כל ערך שהוא.

    ספרות הילדים בימינו הפכה לים מגובב שאין מי שינצח עליו.
    כדאי להעביר בזאת מסר לכל המתהדרים בנוצות הכותבים לילדים – אל תעשו את זה בשביל הכסף.
    בידקו טוב את עצמכם לפני שאתם שולחים ספר שאין לו ערך אמיתי להיות על המדף.
    קצת ביקורת עצמי ויושר אישי – אינטגריטי .

  2. איילת הגיב:

    בעיקר העובדה שכל פעם שאני שולחת לך אימייל הוא נזרק אלי חזרה בטענה שהתיבה שלך מלאה.
    אני יוצאת בקריאה נרגשת לכל החצופים הנודניקים:
    די! תעשו מקום למי שלא צריך משהו מגילי!
    ובמקום לנסות לסחוט מחמאות על זבלה, נסו לשם שינוי לבלות את זמנכם בכתיבת משהו טוב שיהיה ראוי למחמאות!

  3. .יושרה הגיב:

    גילי אמיתית הגונה וישרה במה שכתבה.
    כל הכבוד לה!

    די לרמאות הציבור לדעת ולגזילת כספי ציבור
    ודי להוצאות הספרים הקיקיוניות הצצות כפטריות לאחר הגשם בלי שם, בלי תואר ובלי הדר
    המוזילות את שוק הספרים לילדים ובכלל.
    והכל רק לשם גריפת מזומנים לכיס הפרטי.

    גילי, תודה על מה שכתבת.

  4. גילי הגיב:

    נא לא להגזים. אני בסך הכל משחררת קיטור… אבל נעים לקבל תגובות אוהדות, תודה.

    איילת, לא היה לי מושג שאת מנסה להשיג אותי. אעשה כמה ניסויים עם הספאם פילטר שלי, אולי נצליח לתקן את זה. באמת מזמן לא התכתבנו, ומתגעגעים.

  5. תמר הגיב:

    לכותב אנונימי, גם אם הוא טוב, קשה מאוד להוציא ספר ילדים. הוצאות לאור פוחדות לקחת סיכון. למי כן מוציאים? – לכותבים שיכולים לספק ערך-מוסף שיווקי. כותבים שאפשר לפרסם אודותם כתבה מעניינת בעתון. ויש דוגמאות בשפע: הבן של חיים יבין והבת של אהוד אולמרט כתבו לילדים, והספרים לוו בכתבות בהן בין היתר הם סיפרו איך זה להיות "בן של". גם להיות דוגמניתו/או שחקנית כדאי. ענת עצמון, חלי גולדברג, חני נחמיאס, ועד כוכבת טלנובלה ששכחתי את שמה הוציאו ספרי ילדים. אילנה אביטל פרסמה ספר גרוע במיוחד בהוצאת ידיעות אחרונות. לכל הנ"ל אפשרויות רבות לעשות יחסי ציבור לספריהם. לכן תגובתי לממליצים המפוברקים היא סלחנית מאוד. אני לא כועסת, כי לפשוטי העם, אלה שאינם בנים-של, שאינן דוגמניות או שחקניות קשה לפרסם, ואם כבר מצליחים לפרסם משהו, קשה מאוד לעשות יחסי ציבור בעתונים.

  6. תמר הגיב:

    כתבתי: 'כותב אנונימי' – התכוונתי: 'אלמונימי' לא מוכר, לא ידוע.

  7. יושרה הגיב:

    הוספת פן למה שכתבתי ולמה שכתבה בהרחבה גילי ברשימתה כאן.
    שהוצאות הספרים יתביישו במחדלן הנבזה
    ובתאוותן לכסף ולפרסום שיקרי במקום לחשיבה על איכות ומקוריות.
    אבל הן לא מתביישות וממשיכות בשלהן על כן
    גילי, אל תתביישי ובכל טור שלך בעיתונך אנא כיתבי באותיות קידוש לבנה:
    כל מי שקונה ספר מבית הוצאה לאור לוקח סיכון בכך שהוא חושף את ילדו לתכנים מטופשים, חסרי חשיבה, לא איכותיים ורדודים.
    תנו להם טלוויזיה, בשביל מה לקנות ספרים?
    הכי טוב טלוויזיה שם הכל מימלא רדוד.

  8. נעמה הגיב:

    איכסה.
    לפני כמה זמן קראתי ספר ממש ממש גרוע. ספר נוראי. אני לא אפרט.
    בכל מקרה, במסגרת התפקיד שלי כמבקרת ספרים,
    כתבתי עליו ביקורת מאוד… חריפה. אולי יותר מדי. לא יודעת מה נכנס בי, אבל ירדתי על הספר קשות והייתי, אפשר לומר "אכזרית" והקצנתי הרבה דברים.
    למזלי הרב, העורכת היקרה שלי צנזרה אותי עד הסוף, וטוב שכך.
    אני יותר אוהבת תרגום מאשר מקור. מאוד לא פטריוטי מצדי, מה?
    רגע… את כותבת ב'לאישה'?! להתראות, הלכתי לפשפש בערימות העיתונים של אמא שלי!

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    series of unfortunate events
    סדרת ספרים שנונה ביותר, שלצערי התרגום העברי שלה גרוע- לקרוא רק את המקור!

  10. גילי הגיב:

    תמר – מה שאת במילים אחרות אומרת, זה שיש אנשים עם יתרון לא צודק, ומכאן שכל האמצעים כשרים? מצטערת, זה תירוץ שלא מקובל עלי. אם תסתכלי בהמלצות שלי, ואם תסתכלי אפילו ברשימה של רבי המכר, אין יתרון מובהק לסלבריטאים שכותבים. היתרון הגדול הוא לסופרים ותיקים שהצליחו בעבר, כמו דתיה בן-דור, חיה שנהב, מאיר שליו – ולהם זה באמת מגיע. המלצות מפוברקות זה דבר דוחה, ולא איכפת לי אם "הם התחילו". (אגב, אהבתי את הביטוי "המלצות מפוברקות", אאמץ אותו).

    יושרה – חבל שאתה מתעקש לזרוק את התינוק עם מי האמבט. יש ספרים גרועים, אבל לא כולם גרועים. החוכמה היא לא להרים ידיים, אלא לברור מתוך הערימה את הספרים הראויים לקריאה, ולהפיץ את הבשורה.

    נעמה – איפה את כותבת?
    כל מה שכתבתי ב"לאישה" מופיע כאן, באתר, במדור "פורסם בלאישה" בארכיון. אבל אם כבר את נוברת במגזינים, אודה לך אם תגידי לי באיזה תאריכים התפרסמו הביקורות השונות, כי אני פשוט לא יודעת!

    אלמונימי/ת – התכוונתי שחסרות לי המלצות לספרי מקור… ספרים באנגלית יש לי די והותר, וכמובן הסדרה של למוני סניקט כבר מופיע ברשימת המומלצים שלי, אבל תודה.

  11. נעמה הגיב:

    זה נשמע יותר טוב כשאומרים "מבקרת ספרים" בלי כל הקטע של איפה ומה ואיך ולמה. וגם אין לי הרבה ניסיון, אני בתפקיד רק מינואר האחרון.

    איפה ה"פורסם בלאישה"? אני אומר בשמחה!
    אני רק אמצא את זה.
    בת 12 וחצי, אגב. קטנה, קטנה (-:

  12. גילי הגיב:

    נעמה: תעלי עד למעלה ותציצי בעמודה הימנית מתחת לתמונה שלי. תראי שם קישור ל"ארכיון האתר". כשתיכנסי, תוכלי לראות חלוקה של הפוסטים הקודמים לפי נושאים, כולל מדור שקוראים לו "התפרסם בלאישה".

    12 וחצי זה גיל מצוין. מי שמתחיל לכתוב ולחדד את החושים הביקורתיים כבר בגיל הזה, צפוי להגיע רחוק. וטוב שאת מעריכה גם את העורכת שלך. אני מקווה שתקחי ללב את העצה, תמיד לכתוב ביקורות מתוך מחשבה שמושא הביקורת גם יקרא את מה שאת כותבת, לטוב ולרע.

  13. נורית הגיב:

    גילי,
    יפה מצידך, ובלי מרכאות, שאת כותבת לא מתוך מטרה לפגוע וזוכרת תמיד שמאחורי היצירה יש אנשים שצריך להתחשב בהם. אבל: האם את לא חושבת שביקורת עניינית ומפורטת על ספרים גרועים או סתם לא טובים עשויה להעלות את הרמה? נראה לי ברור שיש קשר. זה לא סתם שספרים באנגלית הם בממוצע יותר טובים מאלו הנכתבים עברית, שהרי הם נכתבים בתוך מסורת מפוארת, שיש בה אמות מידה, לא רק בנוגע למה טוב אלא גם בנוגע למה רע או לא מספיק. סופרים וקוראים מתחנכים במערכת שמכתיבה להם סטנדרטים מסוימים, והם עושים כל מאמץ כדי לעמוד בהם. ביקורת היא בהחלט נדבך חשוב בתהליך הזה.
    אם את ומבקרים חדי עין ועט כמותך יתמידו במדיניות ה"לא לפגוע" מצפות לנו עוד שנים ארוכות של השתכשכות במי אפסיים ספרותיים, במיוחד בתחום של ספרות הילדים.
    כאילו שהחלטת לעשות רק חצי מהתפקיד שלך, לדעתי.
    ונגיד שייעלבו. מה כל כך נורא?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s