"להתראות באנטארקטיקה"

 

כתבה: נורית זרחי
צירה: בתיה קולטון
הוצאת דביר, 56 שקלים.
 
יום אחד מקבל מר זום, פקיד קטן ואפרורי, חבילה מסתורית. הוא לא יודע מי שלח אותה, הוא לא יודע למה דווקא אליו נשלחה, וההסבר של השליח לא בדיוק מניח את דעתו: "כי כל אחד צריך לדאוג לעוד מישהו חוץ מלעצמו". ואז החבילה מתחילה לדבר אליו, ולתזז אותו. היא דורשת ללכת למזרקה, וללונה פרק; היא דורשת מסטיק, וארטיק. פתאום מר זום מוצא את עצמו משועבד לחבילה, עושה דברים שמעולם לא חשב שיעשה, ומגיע למקומות שמעולם לא חשב ללכת אליהם. ככל שהוא משקיע יותר בחבילה, כך היא נעשית יותר מעניינת – תחילה בוקעת מתוכה ביצה, אחר כך מתוך הביצה בוקע פינגווין – ומר זום מגלה לאט לאט, שזה די נעים לדאוג לעוד מישהו חוץ מלעצמו. אם תרצו: משל על אבהות. אם לא: סתם סיפור, שבהחלט מדבר גם לילדים. אבל גם בלי הסיפור הייתי ממליצה על הספר הזה, ולו רק בשביל האיורים המשגעים, המדוייקים להפליא, ובהם ערבוביה של הווי ישראלי מכל התקופות.

* עמודים ראשונים באתר כנרת

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על "להתראות באנטארקטיקה"

  1. Anne of green gables הגיב:

    וכבר אחרי שבוע של הקראה ערב ערב הוא ידע קטעים שלמים בעל פה (הוא בן שנתיים).
    זה מוזר בעיני, כי הספר הוא מאוד לא ילדותי.
    פתאום חשבתי, שהוא קצת מתאר הריון – כשאת בהריון את משועבדת לבטן, ועושה דברים שאף פעם לא עשית, ובסוף בוקע משהו קטנטן.
    הציורים מדהימים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s