מאת: מרים ילן-שטקליס, איורים: דוד פולונסקי, דביר, 56 שקלים
לכל הגילאים
שירי הילדים של מרים ילן-שטקליס מושרים בכל גן ישראלי: מי לא מכיר את "לשפן יש בית", "אצו רצו גמדים", "עייפה בובה זהבה" ועוד. לצד שירי השטות החביבים, כתבה ילן-שטקליס גם כמה משירי הילדים העצובים שהכרנו, החדורים בדידות ושברון לב. שורות כגון "חיכיתי, חיכיתי; בכיתי, בכיתי" או "בוכות הדמעות בעצמן" פרטו על נימי לבנו ונחרטו בזכרוננו, ועדיין לא נס ליחם של השירים המרגשים הללו. הקובץ אמנם חדש אך כל השירים בו ישנים ומוכרים, וכולם כבר הופיעו בדפוס, וגם נאספו בעבר. החידוש במהדורה הנוכחית הוא איוריו הנפלאים של דוד פולונסקי, המצליחים להעלות באוב ניחוח נוסטלגי לא פחות מהשירים, על אף שפולונסקי צייר גם פרטים עכשויים כגון נעלי ספורט מודרניות וטלפון נייד. השילוב של השירים הקלאסיים והעיצוב המאופק מניב ספר מושך ביותר, לגדולים כקטנים. לא נותר אלא לקוות שהוצאת דביר תמשיך לחדש לנו קלאסיקות בטוב-טעם שכזה, כפי שעשתה בעבר גם עם שירי ביאליק לילדים, בקובץ המקסים "רוץ בן-סוסי".
עוד דף אחד ודי 
הוא השיר הכי עצוב שאני מכירה, ולמרות גילי המכובד, הוא עדיין מרגש אותי עד דמעות כשאני שומעת אותו. כמה קצר, כמה עצוב, כמה אכזרי:
"נורית אכלה התפוח
הפרח זרקה בחצר
והלכה לשחק עם ילד אחר".
(ואם טעיתי, חו"ח, במלים – זה רק בגלל הגיל [המכובד]).
בגלל איורים נחמדים לא צריך
להוציא שוב "קלאסיקה"
השירים הללו נמצאים בכל ספריה ביתית
חלק מהשירים כבר אינו מתאים לילדי התקופה
הם נאיביים מדיי
הדור הבוגר שגדל על השירים הללו
יהנה כדור של מבוגרים משיריי ילדותם
הילדים של היום לצערנו אחרים
דור המחשבים, התכניות המהירות והריקניות
שרואים סקס בטלוויזיה ולא שירים נאיביים
קלאסיקה- לילדי המחשבים והסקס בטלויזיה יש גם רגשות והם מתחברים לשירים הישנים בקלות ובשמחה רבה. ישנם ילדים שהמראה הויזואלי של ספר ישן ומרוט ירתיע אותם מתוכנו. כמי שמתענגת על ספרים ישנים ומרוטים (בין היתר)זה אמנם חבל לי, ואני מנסה, והרבה פעמים מצליחה, לחבב אותם על ילדים אבל אני ריאליסטית ויודעת שמרבית הילדים יירתעו מספר ישן ויימשכו לחדש, ובעיקר אם הוא מאוייר בחן ורגישות כפי שגילי תיארה (אני עוד לא ראיתי).אם האיורים היפים יעזרו לילדים להתקרב לטקסטים הישנים והמרטיטים האלה יש פה מעשה מבורך מאין כמוהו.