השכנה החטטנית ותעלומת הספרים הנזרקים

לשכנים בבניין לידינו יש אשפה מוזרה. לא שאני נוהגת לחטט בפחי אשפה: את האשפה המוזרה הם לא טורחים לזרוק לפח, אלא מציבים בקופסאות קרטון ליד פחי האשפה, שתוכנן גלוי לכל עובר ושב. לפעמים זה ממש מרגיז: יום אחד היו שם כמה קופסאות ובהם צנצנות ובקבוקים של חומרים כימיים לפיתוח תמונות, לא כל הצנצנות היו סגורות, לא כל הבקבוקים היו שלמים, ומדובר בחומרים רעילים שמתגלגלים על המדרכה בשכונה מלאת ילדים קטנים. אבל בדרך כלל האשפה לא מסוכנת, רק מתמיהה. שברי רהיטים וצעצועים, מסמכים ישנים, ציפיות סרוגות לכריות בסגנון שנות השבעים – מה לא היה שם. אותי הכי מתמיהים הספרים. אחת לכמה שבועות או חודשים, מופיע ארגז חדש של ספרים. לעיתים קרובות מדובר בספרי ילדים ישנים, כמה פעמים היו שם חוברות לימוד ישנות. בהתחלה חשבתי שמישהו עשה סדר בבית, ופינה כל מיני חפצים מיותרים. אבל זה כבר נמשך שנים, העניין הזה עם ארגזי הספרים המשומשים. שלושה ארבעה ארגזים כאלה לקחתי אני אלי הביתה, מי יודע כמה עוד ספרים נלקחו על ידי אנשים אחרים. הספרים, רובם ככולם, ספרים במצב רע מספריות שונות ברחבי הארץ, כולל חותמות, עטיפות ניילון קרועות, ולפעמים אפילו כיסים עם כרטיסים מוחתמים. בארגז הקודם היתה כמעט סדרה שלמה של "השבעיה הסודית" ועוד כמה "רביעיה סודית" ו"חמישיה סודית".

התיאוריה הנוכחית שלי, היא שמישהו שם בבית קונה תכולות של בתים או ספריות ישנות, שומר את העתיקות היפות וזורק את מה שלא מעניין אותו. אבל עדיין לא ברור לי למה כמעט כל הספרים שנזרקים הם ספרי ילדים מספריות. פעם תליתי שלט על לוח המודעות של הבניין השכן: "לזורק הספרים, לפני שאתה זורק ברחוב, אני רוצה את הספרים!" אבל לא קיבלתי שום תגובה, והספרים ממשיכים להופיע, לפרקים, ברחוב. מוזר ביותר.

וסתם לצורך המחשה, בארגז הספרים שהכנסתי הבוקר היו הספרים הבאים: 

 

  • חוברות "לדעת", מדע לנוער, , כרך י"ט וכרך כ' מסוף שנות השמונים, כרוכות לשימוש בספרייה.
  • "דני ידעני הנער הבלש" מאת דונלד סובול
  • "איפה הם היום?" מאת שמשון סאמט; ובדש הפנימי, הקדשה בכתב יד מהסופר לידידו שמשון חלפי
  • שלוש חוברות קטנות ודקיקות, מהסוג שהיו מחלקים כהפתעות בימי הולדת, של הוצאת ספרים מ. מזרחי: "חומי-ארנבוני השובב", "ברבור בור-בור",ו"שירת הזמיר"
  • "וומבל-השלג שהתחיל לדבר", מאת אליזבת ברספורד. בטלוויזיה (ערוץ הופ) קוראים לוומבלים "בימבולים". בכלל לא ידעתי שאת ספרי הסדרה תירגמו לעברית.
  • "גבעת הארנבים", מאת רוברט לוסון, בסדרת מרגנית. זאת כבר הפעם השנייה או השלישית שהספר המסויים הזה נזרק בארגזי השכנים. מוזר. (לא, זה לא "גבעת ווטרשיפ", זה ספר אחר, לילדים קטנים יותר).
  • Rupert and the Chocolate Buttons Gang  חוברת דקיקה באנגלית, אחת מהרפתקאותיו של הדוב רופרט שהיה די מפורסם באנגליה בסביבות שנות החמישים.
  • "קור קורא במדבר" מאת אבשלום קור, עם איורים של זאב. אחד הספרים הבודדים שהוא ממש במצב טוב.
  • "הרפתקאות עיר הדובשנים – מי אוהב את שושי?" לפי סדרה ששודרה בטלויזיה, עוד בימים שלא היה צריך לציין באיזה ערוץ
  • "התייר פדי" מאת מייקל בונד. פדי, כך קראו בתרגום העברי של הספרים לדוב שרובנו מכירים טוב יותר בתור פדינגטון. לאט לאט אני משלימה את כל הסדרה, אך ורק מתוך פחי השכנים.
  • "הרבעייה בורחת" מאת אן בברלי
  • "תבת פלאים ושעשעועים לילד", סידר וערך א. גד
  • "חוני הסקרן רוכב על אופניים" ו"חוני הסקרן מעיף עפיפון". איזה שם עברי אומלל מצאו לו, לקופיף Curious George. באמריקה זאת אחת הקלאסיקות הגדולות של כל הזמנים, בארץ אנשים מופתעים שוב ושוב לגלות שהספרים כבר תורגמו, מזמן. על העטיפה כתוב, "מתוך תכנית הטלויזיה מרציפר". הא, את מרציפר אני דווקא זוכרת! זה הוא שהחליף את שעון הקסמים.
  • "הבלשים הצעירים" מאת ר. ג'. מקגרגור, בסדרת מרגנית.
  • "פצפונת ואנטון" מאת אריך קסטנר, במצב די טוב יחסית. מי זורק דברים כאלה?!
  • "פופר והפינגוינים" מאת ריצ'רד ופלורנס אטווטר – מותק של ספר, לא ידעתי שתורגם לעברית.
  • "המיטה המעופפת" ספר לפי הסרט לפי הספר מאת מרי נורטון
  • הו, איזה דבר מקסים, תאמינו או לא אבל אין לי את זה פה במדף: The Tale of the Pie and the Patty Pan מאת ביאטריקס פוטר, אחד הקטנצ'יקים בסדרה של פטר הארנב, במצב מצויין. ובהקדשה בדש הפנימי כתוב: Riza, to remind you of your visit to U.K., love & best wishes, Elizabeth, Cambridge, March 1973
  • "נתי פילוסוף" מאת אברהם נוה; גם זה עם הקדשה בפנים: "לאישי הנחמד, ידוע לנו שקריאה חביבה עליך. חיפשנו וחיפשנו ומצאנו ילד שכתב ספר על קורותיו בתור ילד שאהב ספרים. בידידות, נתי ורוני דרייפוס."
  • "מיקי ותזמורתו" לפי סרטון של וולט דיסני.
  • "צ'יטי צ'יטי בנג בנג מכונית הפלא" ו"צ'יטי צ'יטי בנג בנג ואוצר השודדים" מאת יאן פלמניג. כמובן שמו איאן פלמינג, לא יאן: אותו סופר שהמציא גם את ג'יימס בונד. לא ידעתי שצ'יטי היתה סדרה. הכרתי רק ספר אחד, אני תוהה אם הוא פוצל מסיבה כלשהי.

 

איזו מין תערובת משונה של ספרים. כדבריה של אליס: curiouser and curiouser.

פוסט זה פורסם בקטגוריה תהיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על השכנה החטטנית ותעלומת הספרים הנזרקים

  1. שרלוק המלוק הגיב:

    שלום גילי, עליי לכתוב בשם בדוי מפחד הספרניות שבפניהן נאלצתי להמציא בדיות על מנת להגיע לחקר האמת.
    החקירה העלתה שאצלנו בראשון, יש דבר מה המתקרא אוסף ב' (מבהיל!). מסתבר שישנה פדרציה של ספריות, אשר שמות אמונן בעירייה (להלן קרן הצבי), ומעבירות לידיה את הניהול של מאגר הספרים הישנים/בלויים/כפולים שלהן. קרן הצבי אמורה לנסות לשפץ את הספרים ולשמור אותם בארכיון, מולו ניתן לבצע בדיקה במקרה שחסר ספר באחת הספריות (כך מאזנות ספריות הפדרציה את מספר עותקי הכותרים בינהן).
    השערתי, ואמנם השערה בלבד היא, שאחד מהאחראים על אוסף ב' (או מקבילה שלו במקום מגורייך), עושה לעצמו חיים קלים, וזורק ספרים במקום לשפצם. נותר לי רק לרחם על אותן ספרניות פתיות עימן דיברתי, שהבטיחו לי חד משמעית שהספרייה לעולם לא זורקת ספרים!! ([סימני קריאה במקור]).

  2. איירין אדלר הגיב:

    לאנשים שזורקים ספרים צריך לדעתי להרביץ, אבל דעתי אינה נחשבת ביותר, מאחר ופעם כמעט ביצעתי רצח-אב בגלל ספרי ילדות שנזרקו.

  3. דורית הגיב:

    מעבר לקנאה האדירה בך, גילי, על הספרים המדהימים, קבלי סיפור אמיתי להפליא על גלגולו של ספר. לפני די הרבה שנים הייתי נערה צעירה וקלה להשפעה, והייתי מבלה שעות בחנויות ספרים משומשים כמו בוקשוק ואחרות. באחת הפעמים מצאתי שם ספר שירים מקסים של לאה גולדברג )אז עוד לא היו לי כל כתבי, כמו היום) ומיהרתי לקנות אותו. פתחתי את הספר, ובפנים הקדשה – לעוזי ורותי, ליום נישואיכם הלא זוכרת כמה, באהבה, יעל ויואב. מוזר,חשבתי לי. להורים שלי קוראים עוזי ורותי, ויש להם זוג חברים בשם יעל ויואב. שאלתי את אמא שלי על הספר. מסתבר שאכן התקבל עותק, ניתן במתנה לדוד אחרי שההורים שלי קנו את כל כתבי, הדוד השאיל לחבר והחבר מכר. ממש חד גדיא לביבליופילים.

    נ.ב. מצטרפת לדעתה של איירין על משליכי ספרים – ספרים לא זורקים, ספרים נותנים לבית שיאהב אותם ולזוג ידיים שילכלכו אותם בכתמי אצבעות. ערב חתונתי נתנה לי אמא שלי את העותק המיושן של מיהו מהו מיקימהו, ממנו קראו לה בילדותה, וממנו היא קראה לנו כשנולדנו. ואני בלי נדר אקרא בו לילדי.

  4. חייש הגיב:

    העביר לי את כיתה ב' בסבבה. לא שמעתי את השם הזה כ"כ הרבה זמן שכבר חשבתי שדמיינתי את הסדרה הנ"ל.

  5. ד' אות בדויה הגיב:

    זה הספר (סדרה?) שבה כל פרק הוא תעלומה שהפתרון שלה מופיע בסוף הספר?
    יו, זה ספר שאני מחפשת כבר כל כך הרבה זמן לאחיינית שלי!
    היא לא אוהבת לקרוא, והתעלומות הקטנות הבלשיות האלה יכולות כל כך להתאים לה.
    על הספר הזה מדובר?
    (איזו התרגשות, גם אני, כמו חייש כבר התחלתי להאמין שדמיינתי)

  6. טלי הגיב:

    איזה כייף לך! רק איך את מוצאת מקום לכולם?….

  7. משה הגיב:

    במצב הטוב ביותר מכולם הוא ספרו של אבשלום קור – מן הסתם, הוא הספר הלא מושאל ביותר שהיה בספריה הזו אי פעם.

  8. Thor הגיב:

    נכתבו ותורגמו שלושה ספרים
    1.מכונית הפלא
    2.והחוטפים
    3.ואוצר השודדים

  9. גילי הגיב:

    לשרלוק המלוק: סברה מעניינת – אם כי לא *כל* הספרים הם ספרי ספרייה לשעבר (או לפחות אינם מסומנים ככאלה).

    דורית: סיפור מקסים. גם לי קרה משהו דומה עם ספרים שמסרתי למישהו, או שנמסרו בשמי: יום אחד הגעתי לחנות ספרים יד שנייה, ומצאתי שם ספר שבו היה חתום שמי בכריכה הפנימית. בסקירה חטופה של המדף זיהיתי בקלות עוד שלושה ספרים שהיו פעם שלי. התלבטתי מאוד אם לקנות אותם בחזרה או לא, בסוף כנראה לא קניתי אותם כי עד היום הם אינם ברשותי (רק אחד מהם חסר לי באמת).

    חייש וד': אכן, זוהי הסדרה. אני קראתי את הספרים האלה באנגלית, אם כי השם שלהם באנגלית כל כך שונה, שכמעט לא האמנתי שמדובר באותה סדרה: Encyclopedia Brown

    טלי: איך אני מוצאת מקום לכולם? באמת בעיה. כרגע הם יושבים בארגז קרטון על רצפת חדר העבודה שלי, שמלא ארגזים דומים (ספרים מסוכנויות, ספרים לביקורת ועוד'). אני מקווה שבפסח הקרוב אוכל לעשות סדר בכל המדפים ובכל הספרים שלי, ואז אולי "אשחרר" כמה מהם לציבור הרחב – אדאג לפרסם זאת כאן, כדי שתהיה למעוניינים הזדמנות לקבל אותם.

    מי כתב לי על bookcrossing ולמה אני לא מוצאת את התגובה הזאת עכשיו? הכרתי את האתר, אבל לא התעמקתי בפרטים עד עכשיו. נחמד מאוד, אולי אנסה את זה.

    גילי

  10. יעל הגיב:

    הי גילי
    איך הספר גבעת הארנבים?
    בתור ילדה, "הגנרל של אמורי הצעיר " היה אחד הספרים החביבים עלי, ולא ידעתי שתרגמו עוד ספרים של לוסון לעברית.

  11. אפרת הגיב:

    המיטה המעופפת הינו סרט שעובד על פי 2 ספרים שכתבה נורטון – הספר בהוצאת שלגי עם הצילומים מהסרט הינו למעשה ספר על פי העיבוד של הסרט. מצוין בדף הפנימי עם זכויות היוצרים שהוא מבוסס על שני הספרים שלנורטון, שהוא נכתב על פי הסרט ומכיל את השירים שנכתבו ע"י כך וכך עבור הסרט.

    ולאחרונה בהקשר שלא זכור לי מישהי אמרה שהיא חושבת שהפיכת הקוסם לשפן לא מופיעה בספר אלא רק בסרט והחלטתי שזו סיבה טובה לקרוא ספר שלא נראה לי שקראתי מאודי. התאכזבתי לגלות שלא מדובר בספר המקורי. ולמרות ששאלתי אותה מהספריה לא קראתי אותו בסוף.

    האם ידוע לך (או למישהו אחר) אם ישנו תרגום של הספרים המקוריי לעברית?

  12. שספרים הולכים רק על המדף או ליד המיטה או בסגנון.. זה די ברור.
    לא לשרוף.
    לא לזרוק.
    אולי למכור או למסור.
    אבל לא שום דבר אחר!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s